גיור: הבדלים בין גרסאות בדף

תהליך בו בית דין הופך גוי הרוצה להיות ישראל (כולל שמירת מצוות) לגר.

מהות הגיור: כניסה לעם ישראל וקבלת מצוות

עיקר מהותו של הגיור הוא הכניסה לעם ישראל^[1]. כמובן, שאין הכוונה לכניסה למסגרת חברתית-אתנית בלבד, אלא למסגרת קדושתית הלכתית. לכן, עיקר מהות הגירות היא שהגר מקבל על עצמו לקיים את כל מצוות התורה^[2], לכן "קבלת מצוות" היא חלק מרכזי ומהותי בגיור.

מטעם זה, נפסק להלכה שבכל מרכיבי הגירות ניתן לוותר על הצורך בשלושה דיינים^[3], מלבד בקבלת המצוות (שו"ע יו"ד סי' רסח סע' ג).

לכן^[4], הסכימו גדולי דורינו, ש'גיורים' רפורמים או קונסרבטיביים - אין להם שם גירות כלל, והלה נשאר גוי גמור לכל דבר וענין (שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כו אות ו; שו"ת אג"מ יו"ד ח"ב סוף סי' קכח ד"ה ובדבר האם, אה"ע ח"ג סי' ג; שו"ת שבט הלוי ח"י סי' רכז ד"ה וגם לא; שו"ת משנה הלכות חי"ב סי' קצג; ועוד).

במה דברים אמורים? במי שאיננו מקבל עליו לקיים תורה ומצוות, אבל מי שמקבל עליו לקיים את כל המצוות שישראל חייבים בהם, אלא שלא ידע שישראל חייבים במצוה מסויימת^[5] - הרי זה גר. ואפילו אם לא ידע שישראל אסור בעבודה זרה או שלא ידע כלל שאסור לעשות מלאכה בשבת (כן הוכיחו האח'^[6] מגמ' שבת סח: ע"ש). ויש מי שמסייג קביעה זו, ואומר שהיא אמורה בכל המצוות שבתורה מלבד בעבודה זרה, שהיא עיקר היהדות, ואין גירות מבלי החלטה שלא לעבוד עבודה זרה (צל"ח שבת סז:).

דברים שבלב

כפי שנתבאר, קבלת מצוות איננה אמירה כל שהיא, אלא החלטה פנימית של המתגייר לשמור מכאן ולהבא את כל המצוות. רבי יצחק שמעלקיס זצ"ל (שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ק אות ט, דף פו:) כותב שהכלל "דברים שבלב אינם דברים" (קידושין מט:-נ.) איננו נוגע לגירות, וזאת משום שכלל זה, לדבריו, נוהג רק בהלכות שבין אדם לחברו כדיני ממונות וכיו"ב, אבל לא במצוות שבין אדם למקום. ולכן, אם המתגייר הצהיר בפיו על קבלת המצוות, אך בלבו התכוון שלא לקיימן - גיורו איננו תופס והוא גוי לכל דבר.

יש שרצו לבאר באופן זה, את דברי הרמב"ם (פי"ג מהל' איסורי ביאה הט"ו) שבי"ד לא קרב ולא ריחק את המתגיירים הרבים בימי דוד ושלמה, "עד שתראה אחריתן"^[7] (שהם שומרים תומ"צ). לדבריהם, לא די באמירות הגלויות, אלא כל זמן שלא התברר לנו שבאמת כוונתו הייתה לשמור תורה ומצוות באופן מלא - הרי הוא ספק גר (הגר"א שפירא זצ"ל, מנחת אברהם ח"א עמ' סט-ע).

לעומת זאת, רבים מהאחרונים נקטו שאפילו אם באמת, בלבו לא קיבל מצוות - הגיירות חלה, וזאת משום שסברו שהכלל "דברים שבלב אינם דברים" נוהג גם לגבי גיור, אא"כ ישנה אומנדא מובהקת שאיננו מקבל על עצמו עול מצוות, שכן במקום שישנה הערכה ברורה שאיננו מקבל על עצמו עול מצוות - אין כל משמעות להצהרתו החיצונית^[8] והגירות איננה חלה (שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כו ריש אות ג; שו"ת דעת כהן סי' קנג ד"ה ותמהני מאד; ועוד).

יש מי שרצה לומר דבר חידוש, שבשעת הדחק גדול, ניתן לקבל גרים גם אם ברור שלא ישמרו תורה ומצוות, אם יש חשש שהדברים עלולים להביא לנישואי תערובת (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סי' סה).

אולם שאר הפוסקים דחו חידוש מופלג זה בשתי ידיים, ונקטו שבמקום שברור שאין קבלת מצוות בלב, אמירה חיצונית של נוסח קבלת המצוות - היא חסרת משמעות ואין זו גירות כלל (הסכמת כל האח' הנ"ל: האחיעזר, הדעת כהן^[9], האג"מ, השבט הלוי, המנחת יצחק^[10], הגרש"ז אוירבך זצ"ל, ויבלטו"א הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"נ קרליץ, ועוד רבים).

יתירה מכך, יש אומרים שדיין המגייר גרים שישנה אומדנא ברורה שאינם מקבלים תורה ומצוות הוא עבריין ופסול להעיד ולדון (הרב משה שטרנבוך שליט"א בשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תרי, עמ' תו-תז, וכן בח"ד סי' רל, עמ' רכד^[11]), ויש אומרים שיש לדונו כשוגג שאיננו פסול לדון ולהעיד (הרב גדליה אקסלרוד שליט"א בשו"ת מגדל צופים ח"ג סי' לט).

קבלת מצוות חלקית

המגייר: בית דין

גוי איננו יכול להתגייר אלא במעמד שלושה ישראלים המגיירים אותו (יבמות מו: וקידושין סב:), מפני שבתורה^[12] כתוב "משפט" בהקשר לגיור, והדבר בא ללמדנו שכמו שלמשפט צריך שלושה דיינים - כך אף בגיור (גמ' שם).

נחלקו הראשונים מי יכול להחשב כ"דיינים" בגיור?

יש אומרים (תוס' יבמות שם סוף[13] ד"ה משפט כתיב; ועוד^[14]) שצריך דוקא דיינים מומחים (- סמוכים איש מפי איש עד משה רבנו). מבואר בגמרא (גיטין פח: ב"ק פד:), שאף במקום שצריכים מומחים, דייני בבבל (שאין שם סמוכים) עושים את שליחותם של הדיינים הסמוכים בארץ ישראל, וכן בדורות בהם בטלה הסמיכה עושים הדיינים את שליחות של הסמוכים בדורות שקדמו.

ויש אומרים שגם שלושה הדיוטות (- ישראלים פשוטים שאינם סמוכים) כשרים לדון. ושני הסברים בדבר: (א) מפני שלא הושוו דיני גיור למשפט לחלוטין (הרמב"ן יבמות שם ד"ה ובעי; הרשב"א שם ד"ה דלמא איקלעי - בתי' ראשון; מאירי שם ד"ה אע"פ). (ב) משום שכתוב בתורה "לדורותיכם" בהקשר לגירות, וידעה התורה שתתבטל הסמיכה, ולכן ברור שלא הוצרכו סמוכים (הר"ר נתנאל - מובא בתוס' קידושין שם סוף ד"ה גר צריך; רשב"א יבמות הנ"ל בתירוץ השני; ריטב"א יבמות שם בשם ר"י). יש מי שאומר שאף לדעה זו, לכתחילה צריך לקחת שלושה תלמידי חכמים (המאירי הנ"ל - יבמות מו. ד"ה אע"פ).

בזמנינו שאין סמוכים, אין מחלוקת שגם בית דין של הדיוטות - יכולים לגייר. אולם יש אומרים שגם בזמנינו ישנה משמעות למחלוקת זו, וזה במקרה שבו לכתחילה אסור לגייר (כגון: המתגייר לשם אישות^[15]), לשיטת הראשונה (שצריך דיינים סמוכים, ובזמנינו עושים את שליחות הסמוכים הקדמונים) מסתבר שהגירות איננה תופסת גם בדיעבד, משום שהסמוכים לא שלחו אותם רק לגייר כהלכה, ולא לקלקל בקבלת גרים שלא כדין, ואילו לשיטה השניה (שגם הדיוטות כשרים מן התורה לגייר) הגיור תופס בדיעבד (אור שמח פי"ד מהל' איסורי ביאה הי"ג ד"ה ובזה א"ש; שו"ת משיב דבר, חלק ה, ירושלים תשנ"ג, סי' מו, עמ' כא, ד"ה אבל מכ"מ).

ומ"מ לא נחלקו שהדיינים צריכים להיות אנשים כשרים, ולא עבריינים, וכל פסולי עדות הם פסולים ג"כ להיות דיינים בגיור (שו"ע יו"ד סי' רסח סע' ג, בש"ך שם ס"ק ח ועוד). ולכן אם הדיינים רפורמים או קונסרווטיבים^[16] (ואפילו אחד מדיינים רפורמי או קונסרוטיבי) - אין כאן גירות (שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כו אות ו; שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סוף סי' קכח ד"ה ובדבר האם, אה"ע ח"ג סי' ג; שו"ת שבט הלוי ח"י סי' רכז ד"ה ואומר בקיצור; שו"ת משנה הלכות חי"ב סי' קצג; ועוד).

סדר תהליך הגיור

הגמרא מונה כמה שלבים לתהליך הגיור: מילה, טבילה, קורבן.

הודעת מצוות

הודעת מצוות אינה מעכבת - שו"ע יו"ד סוף סי' רסח סע' יב.

החילוק בין הודעת מצוות לקבלת מצוות -

קבלת חלק מהמצוות

גירות לשם מטרות צדדיות

הגר

הלכות רבות נאמרו לגבי גרים, ואלו מקצתן^[17]:

הגר חייב במצוות כמו כל ישראל.

התורה אסרה לצער את הגר.

אסור למנות גר לתפקידים שיש בהם שררה.

התורה אסרה לכהן להתחתן עם גיורת, אך בן לוי וישראל יכולים להתחתן עם גירות.

התורה התירה לממזר להתחתן עם גיורת, ולגר להתחתן עם ממזרת.

ראו גם

• גר
• שיחרור (- גוי שנמכר לעבד כנעני, בשעת השיחרור שלו עובר תהליך מקביל לגיור)

קישורים חיצוניים

• דיון בפורום בגדרי "קבלת מצוות" הנדרשת בגיור ומימושה בפועל
• שיעורים בענייני גיור באתר ישיבה

הערות שוליים