גיור

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תהליך בו בית דין הופך גוי הרוצה להיות ישראל (כולל שמירת מצוות) לגר.


מהות הגיור: כניסה לעם ישראל וקבלת מצוות

עיקר מהותו של הגיור הוא הכניסה לעם ישראל[1]. כמובן, שאין הכוונה לכניסה למסגרת חברתית-אתנית בלבד, אלא למסגרת קדושתית הלכתית. לכן, עיקר מהות הגירות היא שהגר מקבל על עצמו לקיים את כל מצוות התורה[2], לכן "קבלת מצוות" היא חלק מרכזי ומהותי בגיור.

מטעם זה, נפסק להלכה שבכל מרכיבי הגירות ניתן לוותר על הצורך בשלושה דיינים[3], מלבד בקבלת המצוות (שו"ע יו"ד סי' רסח סע' ג).

לכן[4], הסכימו גדולי דורינו, ש'גיורים' רפורמים או קונסרבטיביים - אין להם שם גירות כלל, והלה נשאר גוי גמור לכל דבר וענין (שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כו אות ו; שו"ת אג"מ יו"ד ח"ב סוף סי' קכח ד"ה ובדבר האם, אה"ע ח"ג סי' ג; שו"ת שבט הלוי ח"י סי' רכז ד"ה וגם לא; שו"ת משנה הלכות חי"ב סי' קצג; ועוד).

במה דברים אמורים? במי שאיננו מקבל עליו לקיים תורה ומצוות, אבל מי שמקבל עליו לקיים את כל המצוות שישראל חייבים בהם, אלא שלא ידע שישראל חייבים במצוה מסויימת[5] - הרי זה גר. ואפילו אם לא ידע שישראל אסור בעבודה זרה או שלא ידע כלל שאסור לעשות מלאכה בשבת (כן הוכיחו האח'[6] מגמ' שבת סח: ע"ש). ויש מי שמסייג קביעה זו, ואומר שהיא אמורה בכל המצוות שבתורה מלבד בעבודה זרה, שהיא עיקר היהדות, ואין גירות מבלי החלטה שלא לעבוד עבודה זרה (צל"ח שבת סז:).

דברים שבלב

כפי שנתבאר, קבלת מצוות איננה אמירה כל שהיא, אלא החלטה פנימית של המתגייר לשמור מכאן ולהבא את כל המצוות. רבי יצחק שמעלקיס זצ"ל (שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב סי' ק אות ט, דף פו:) כותב שהכלל "דברים שבלב אינם דברים" (קידושין מט:-נ.) איננו נוגע לגירות, וזאת משום שכלל זה, לדבריו, נוהג רק בהלכות שבין אדם לחברו כדיני ממונות וכיו"ב, אבל לא במצוות שבין אדם למקום. ולכן, אם המתגייר הצהיר בפיו על קבלת המצוות, אך בלבו התכוון שלא לקיימן - גיורו איננו תופס והוא גוי לכל דבר.

יש שרצו לבאר באופן זה, את דברי הרמב"ם (פי"ג מהל' איסורי ביאה הט"ו) שבי"ד לא קרב ולא ריחק את המתגיירים הרבים בימי דוד ושלמה, "עד שתראה אחריתן"[7] (שהם שומרים תומ"צ). לדבריהם, לא די באמירות הגלויות, אלא כל זמן שלא התברר לנו שבאמת כוונתו הייתה לשמור תורה ומצוות באופן מלא - הרי הוא ספק גר (הגר"א שפירא זצ"ל, מנחת אברהם ח"א עמ' סט-ע).

לעומת זאת, רבים מהאחרונים נקטו שאפילו אם באמת, בלבו לא קיבל מצוות - הגיירות חלה, וזאת משום שסברו שהכלל "דברים שבלב אינם דברים" נוהג גם לגבי גיור, אא"כ ישנה אומנדא מובהקת שאיננו מקבל על עצמו עול מצוות, שכן במקום שישנה הערכה ברורה שאיננו מקבל על עצמו עול מצוות - אין כל משמעות להצהרתו החיצונית[8] והגירות איננה חלה (שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כו ריש אות ג; שו"ת דעת כהן סי' קנג ד"ה ותמהני מאד; ועוד).


יש מי שרצה לומר דבר חידוש, שבשעת הדחק גדול, ניתן לקבל גרים גם אם ברור שלא ישמרו תורה ומצוות, אם יש חשש שהדברים עלולים להביא לנישואי תערובת (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן סי' סה).

אולם שאר הפוסקים דחו חידוש מופלג זה בשתי ידיים, ונקטו שבמקום שברור שאין קבלת מצוות בלב, אמירה חיצונית של נוסח קבלת המצוות - היא חסרת משמעות ואין זו גירות כלל (הסכמת כל האח' הנ"ל: האחיעזר, הדעת כהן[9], האג"מ, השבט הלוי, המנחת יצחק[10], הגרש"ז אוירבך זצ"ל, ויבלטו"א הגרי"ש אלישיב שליט"א והגר"נ קרליץ, ועוד רבים).

יתירה מכך, יש אומרים שדיין המגייר גרים שישנה אומדנא ברורה שאינם מקבלים תורה ומצוות הוא עבריין ופסול להעיד ולדון (הרב משה שטרנבוך שליט"א בשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' תרי, עמ' תו-תז; שם ח"ד סי' רל, עמ' רכד; ועוד[11]), ויש אומרים שיש לדונו כשוגג שאיננו פסול לדון ולהעיד (הרב גדליה אקסלרוד שליט"א בשו"ת מגדל צופים ח"ג סי' לט).

קבלת מצוות חלקית

המגייר: בית דין

גוי איננו יכול להתגייר אלא במעמד שלושה ישראלים המגיירים אותו (יבמות מו: וקידושין סב:), מפני שבתורה[12] כתוב "משפט" בהקשר לגיור, והדבר בא ללמדנו שכמו שלמשפט צריך שלושה דיינים - כך אף בגיור (גמ' שם).


נחלקו הראשונים מי יכול להחשב כ"דיינים" בגיור?

יש אומרים (תוס' יבמות שם סוף[13] ד"ה משפט כתיב; ועוד[14]) שצריך דוקא דיינים מומחים (- סמוכים איש מפי איש עד משה רבנו). מבואר בגמרא (גיטין פח: ב"ק פד:), שאף במקום שצריכים מומחים, דייני בבבל (שאין שם סמוכים) עושים את שליחותם של הדיינים הסמוכים בארץ ישראל, וכן בדורות בהם בטלה הסמיכה עושים הדיינים את שליחות של הסמוכים בדורות שקדמו.

ויש אומרים שגם שלושה הדיוטות (- ישראלים פשוטים שאינם סמוכים) כשרים לדון. ושני הסברים בדבר: (א) מפני שלא הושוו דיני גיור למשפט לחלוטין (הרמב"ן יבמות שם ד"ה ובעי; הרשב"א שם ד"ה דלמא איקלעי - בתי' ראשון; מאירי שם ד"ה אע"פ). (ב) משום שכתוב בתורה "לדורותיכם" בהקשר לגירות, וידעה התורה שתתבטל הסמיכה, ולכן ברור שלא הוצרכו סמוכים (הר"ר נתנאל - מובא בתוס' קידושין שם סוף ד"ה גר צריך; רשב"א יבמות הנ"ל בתירוץ השני; ריטב"א יבמות שם בשם ר"י). יש מי שאומר שאף לדעה זו, לכתחילה צריך לקחת שלושה תלמידי חכמים (המאירי הנ"ל - יבמות מו. ד"ה אע"פ).

בזמנינו שאין סמוכים, אין מחלוקת שגם בית דין של הדיוטות - יכולים לגייר. אולם יש אומרים שגם בזמנינו ישנה משמעות למחלוקת זו, וזה במקרה שבו לכתחילה אסור לגייר (כגון: המתגייר לשם אישות[15]), לשיטת הראשונה (שצריך דיינים סמוכים, ובזמנינו עושים את שליחות הסמוכים הקדמונים) מסתבר שהגירות איננה תופסת גם בדיעבד, משום שהסמוכים לא שלחו אותם רק לגייר כהלכה, ולא לקלקל בקבלת גרים שלא כדין, ואילו לשיטה השניה (שגם הדיוטות כשרים מן התורה לגייר) הגיור תופס בדיעבד (אור שמח פי"ד מהל' איסורי ביאה הי"ג ד"ה ובזה א"ש; שו"ת משיב דבר, חלק ה, ירושלים תשנ"ג, סי' מו, עמ' כא, ד"ה אבל מכ"מ).

ומ"מ לא נחלקו שהדיינים צריכים להיות אנשים כשרים, ולא עבריינים, וכל פסולי עדות הם פסולים ג"כ להיות דיינים בגיור (שו"ע יו"ד סי' רסח סע' ג, בש"ך שם ס"ק ח ועוד). ולכן אם הדיינים רפורמים או קונסרווטיבים[16] (ואפילו אחד מדיינים רפורמי או קונסרוטיבי) - אין כאן גירות (שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כו אות ו; שו"ת אגרות משה יו"ד ח"ב סוף סי' קכח ד"ה ובדבר האם, אה"ע ח"ג סי' ג; שו"ת שבט הלוי ח"י סי' רכז ד"ה ואומר בקיצור; שו"ת משנה הלכות חי"ב סי' קצג; ועוד).

סדר תהליך הגיור וניפוי מעומדים לא רלוונטיים

ישנם שלושה שלבים לתהליך הגיור: (א) מילה, (ב) טבילה, (ג) קורבן. אולם קודם לכל התהליך, צריך לברר שהבא להתגייר כוונתיו טהורות, ולהוציא את מי שאיננו מתאים. לכן יש שלב מקדמי של סינון מעומדים לא מתאימים.


את מי מגיירים?

לפני שמתחילים בתהליך הגיור ממש, צריך לנפות ולהוציא את המעוניינים בגיור מסיבות חיצוניות, שכן אנו מעוניינים רק בגרים שכוונתם לשם שמים (ר' מאירי יבמות קט: ד"ה לעולם יהא; קובץ מאמרים להרב יחזקראל אברמסקי ז"ל, מהד' ירושלים תש"ס, עמ' קה-קט; ועוד).

וכך מתואר בגמרא (יבמות מז.):

"תנו רבנן: גר שבא להתגייר בזמן הזה, אומרים לו: 'מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים, דחופים, סחופים ומטורפין, ויסורין באין עליהם?' אם אומר: 'יודע אני ואיני כדאי' {{מקור|(- ואיני רואה להשתתף בצרתן, מי יתן ןאזכה לכך, רש"י), מקבלין אותו מיד.
ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות, ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו עונשן של מצות.
אומרים לו: 'הוי יודע, שעד שלא באת למדה זו, אכלת חֵלֶב - אי אתה ענוש כרת, חללת שבת - אי אתה ענוש סקילה, ועכשיו, אכלת חלב - ענוש כרת, חללת שבת - ענוש סקילה.
וכשם שמודיעין אותו ענשן של מצות, כך מודיעין אותו מתן שכרן, אומרים לו: הוי יודע, שהעולם הבא אינו עשוי אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה - אינם יכולים לקבל לא רוב טובה ולא רוב פורענות. ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו.

הודעת מצוות אינה מעכבת - שו"ע יו"ד סוף סי' רסח סע' יב.

החילוק בין הודעת מצוות לקבלת מצוות -

קבלת חלק מהמצוות

גירות לשם מטרות צדדיות

הגר

הלכות רבות נאמרו לגבי גרים, ואלו מקצתן[17]:

הגר חייב במצוות כמו כל ישראל.

התורה אסרה לצער את הגר.

אסור למנות גר לתפקידים שיש בהם שררה.

התורה אסרה לכהן להתחתן עם גיורת, אך בן לוי וישראל יכולים להתחתן עם גירות.

התורה התירה לממזר להתחתן עם גיורת, ולגר להתחתן עם ממזרת.

ראו גם


קישורים חיצוניים


הערות שוליים

  1. ר' צדקת הצדיק (אות נד, שצונזרה במקצת מהדורות): "עיקר היהדות בקריאת שם ישראל... שלא יהיה לו רק מעלה זו שמכונה בשם ישראל די, ומצינו בריש פרק כלל גדול (שבת סח:) גר שנתגייר בין האומות מביא חטאת על החלב והדם והשבת והעבודה זרה, ע"ש דלא ידע כלל שהיא אסורה... נמצא שלא ידע כלל מכל התורה. ובמה הוא גר להתחייב חטאת? רק בקריאת שם ישראל די" - מובא בפורום בישיבות.
  2. וכך כתב הרב אליעזר מלמד שליט"א: "התנאי העיקרי שבגיור הוא, שהגר יקבל על עצמו את תורת-ישראל. אפשר לומר, כי תורת ישראל היא בעצם ביטויו של האופי הלאומי של עם ישראל. רוח התורה ורוח העם מאוחדות הן. ולכן לא יתכן שגר יתגייר ללא קבלת התורה. כשם שעם ישראל הפך להיות עם לאחר מעמד הר סיני וקבלת התורה, כן הגר מתגייר על ידי קבלת התורה הפרטית שלו, לפני בית-הדין".
  3. ר' להלן בכותר: "המגייר: בית הדין" על הצורך בדיינים בשביל הגיור.
  4. יש להעיר, שבגיור רפורמי או קונסרבטיבי ישנן סיבות נוספות שאיננו תופס, ר' להלן בכותר: "המגייר: בית הדין".
  5. ור' להלן (בכותר: "הודעת מצוות") שלא מודיעים לגר אלא חלק מהמצוות.
  6. שו"ת שרידי אש ח"ב סי' עה אות ב, עמ' תקנד-תקנה; ועוד. ור' להלן בכותר: "הודעת מצוות". ור' שיעור מפי הרב א.י. הלוי כילאב שליט"א בנושא זה.
  7. ועי' בסדר ההסברים לדברים הרמב"ם שהובאה בפורום עצור כאן חושבים (ובמקורות שצויינו שם).
  8. שכן, "דברים שבלבו ובלב כל אדם" שאין כוונתו למה שאומר.
  9. גם בתשובה הנ"ל, וגם בסי' קמג.
  10. בתשובה הנ"ל וכן בח"ו סי' קז.
  11. ולאחרונה פסקו כן הרב אברהם עטיה שליט"א בביה"ד הרבני באשדוד והרב אברהם שרמן שליט"א אב"ד בביה"ד הגדול לעירעורים בירושלים, והדברים גרמו לסערה רבתי.
  12. ר' ויקרא כד, כב; במדבר טו, ז; דברים א, טז; ועוד. וע"ע רש"י ותוס' יבמות שם ד"ה משפט; תוס' הרא"ש שם ד"ה אין מבטבילין; מאירי שם ד"ה אע"פ שבארנו; בקרן אורה ע"ד רש"י הנ"ל; ועוד.
  13. בחלק שעובר כבר לדף מז.
  14. וכן כתבו בתירוץ הראשון תוס' קידושין שם ד"ה גר צריך. וכן דעת הרא"ש (תוס' הרא"ש קידושין שם ד"ה משפט, יבמות שם ד"ה אין מטבילין).
  15. ראה בכותר: "את מי מגיירים?".
  16. וזאת אפילו אם המתגייר קיבל על עצמו עול תורה ומצוות, אבל אם לא קיבל על עצמו לשמור תורה ומצוות - איננו גר, ר' לעיל בכותר: "מהות הגיור ומניעי המתגייר".
  17. להרחבה ראה ערך: גר.