דינא דמלכותא

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

לדינים שנגזרים ע"י המלך יש תוקף ממוני, והנמנע מלציית לו הוא גזלן. יש שפירשו שזה משום שהמלך בעלים על הרכוש של בני המלכות ויש שפירשו שלמלך עצמו אין כל סמכות והוא רק משמש כנציג המלכות, שתקנותיה הקדומות משרתות את העם בסדר שהן יוצרות (בבלי:גיטין י:, בבא קמא קיג., נדרים כח., בבא בתרא נה.).

מקור וטעם[עריכה]

במקורו נחלקו האחרונים האם הוא מדאורייתא (שו"ת חתם סופר יו"ד שיד ד"ה אמנם ראיתי, דבר אברהם א-ב) או מדרבנן (דעה שהביא הדבר אברהם שם).

בטעמו ישנם חמישה צדדים:
  1. משום שררה, כדין הפקר בית דין (דבר אברהם ח"א א-ב).
  2. המלך כבעלים מדין כיבוש מלחמה ולכן יכול ליתן למי שירצה (דבר אברהם שם. והפרי משה קניינים (כג ד"ה ונראה) ביאר גם בדעה זו שהוא מדין הפקר בית דין).
  3. משום שבני המלכות קיבלוהו על עצמם (רשב"ם בבא בתרא נד ד"ה והאמר).
  4. דין המלכות כמלכי ישראל (מאירי בבא קמא קיג).
  5. כסיטומתא, שהרי גם דינא דמלכותא הוא כמנהג (רבנו יונה המובא בשיטה מקובצת בבא בתרא נה, וברשב"א גיטין י: (רבנו נר"ו)).

הנכס[עריכה]

הנכסים הנקנים הם ממונות.

עבד עברי, אע"פ שאינו שייך ממש לאדון כשאר חפצים[1], דינא דמלכותא כן שייך בו, משום שהמלך קנאו במלחמה והוא שלו (קונטרסי שיעורים טו-ב).

פרטי הדין[עריכה]

בהקנאה דנו האם מועיל רק להפקיע מהבעלים הקודם (והקונה צריך לעשות מעשה קניין כדי לקנותו), או שמועיל גם להקנות לקונה (שיעורי ר' שמואל גיטין עמוד קצ).


קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים

  1. בחילוק בין קנייני עבד עברי לשאר הקניינים הארכנו ב‎ערך מוכר עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.