חלויות

מתוך ויקישיבה
(הופנה מהדף הא בהא תליא)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שם כללי לכל החלת דין על חפץ.

בערך זה נדון בכלל דיני החלויות. לגבי כל חלות - קניינים, קידושין, נדר, לשמה ועוד - ע"ע. לגבי החילוק בין חלויות מכח האדם לחלויות מכח המעשה והנפק"מ ביניהן ע"ע חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה.

בדיני קניינים, קידושין, גירושין, הפקר, הקדש, איסורים, מצוות ועוד.

לדוגמא, במכירה - הקניין חל על החפץ, בשחיטה - ההיתר חל על הבהמה.

פרטי הדין[עריכה]

כל החלויות מתחלקות לכח האדם וכח המעשה, ע"ע חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה.

רגע החלות[עריכה]

כל דין חל ע"י מעשה מסוים, כגון: קניין - ע"י מעשה הגבהה, שחרור עבד - ע"י נתינת שטר השחרור, מומר - ע"י חילול שבת (וכמו כן כל דבר בעולם נעשה ע"י פעולה (המידות לחקר ההלכה א-א). לדוגמא, אור נעשה ע"י הדלקת הנר). ונחלקו האחרונים לגבי כל המעשים מתי בדיוק נעשית התוצאה - ברגע הפעולה ממש או רגע לאחריה, למשל לגבי קניין - האם חל ברגע ההגבהה או רגע לאחריה. וארבע דעות בעניין זה:
  1. התוצאה נעשית מייד ברגע הפעולה (מפענח צפונות י-א בשם הרמב"ם במילות ההיגיון: אור השמש בא באותו הרגע של השמש).
  2. רגע אחרי הפעולה.
  3. מעשים גשמיים נעשים לאחר הפעולה, ומעשים רוחניים באותו הרגע (מפענח צפונות י-ב-ה).
  4. מעשה חיובי נעשה רגע אחרי, אך שלילת מעשה נעשית באותו הרגע (כגון גיטו וידו באין כאחת, שגם לפני שחרורו יש לו יד, אלא שרשות רבו מעכבת, וצריך רק לשלול את הרשות הזו) (המידות לחקר ההלכה א-ה ואבני נזר או"ח כב-ט).
והנפק"מ ממחלוקת זו יהיו בכל המקרים שבהם אנו דנים על רגע המעשה עצמו האם כבר חל הדין או שעדיין לא:
  1. גיטו וידו באין כאחת - שמועיל ומשתחרר, מוכח שהתוצאה - השחרור - נעשית מייד ברגע הפעולה - קבלת הגט, שאל"כ אין לו בכלל יד לקבל את גיטו. והמחלקים בין גשמיות לרוחניות יבארו שזהו מעשה רוחני, וכן המחלקים בין חיוב לשלילה יסבירו שזוהי שלילה, שצריך רק לשלול את רשות רבו[1]. ויש מי שכתב שדין גיטו וידו הוא גזירת הכתוב (אור גדול נג ד"ה ועוד נראה, ומעין זה כתב אבן האזל (גירושין ו-יב ד"ה ונראה דהנה) שדין גיטו וידו הוא חידוש).
  2. מעשה שהעושהו פוסל את עצמו - כגון: עדים שחתמו על שטר שיש בו ריבית ועברו בכך על לאו "לא תשימון עליו נשך" ונפסלו לעדות - איך השטר כשר, השוחט בשבת ונעשה בכך מומר - כיצד השחיטה הזו כשרה, עדים בקידושין כאשר חכמי המקום אסרו בחרם את מי שיהיה עד בקידושין - האם הקידושין הללו כשרים. ובכל המקרים הללו הספק הוא האם הפסול חל כבר ברגע המעשה ולכן המעשה לא יועיל, או שהפסול חל רק לאחר המעשה וא"כ המעשה עצמו עדיין כשר (קצוה"ח נב, א).

תלוי בעצמו[עריכה]

הא בהא תליא ותרתי דסתרי - המידות לחקר ההלכה (ב-ב) )האריך בסוגיית חלויות שתלויות בעצמן, והם שני סוגי מקרים: שהחלות נגרמת ע"י עצמה ("הא בהא תליא"), ושהחלות פוקעת ע"י עצמה ("תרתי דסתרי"), ונביא לכך דוגמאות להסבר:
  1. הא בהא תליא - המקדש אשה על מנת שהיא צדיקה (שלא תעבור עבירה בחצי שנה הקרובה), נדרה שלא לאכול בשר, הפר לה, ואכלה: אם נאמר שמקודשת - א"כ הוא בעלה והפרתו מועילה, וא"כ לא עברה עבירה באכילתה והיא צדיקה, ומקודשת. אך מאידך גיסא אפשר לומר שאינה מקודשת, וא"כ אינו בעלה והפרתו לא מועילה, וא"כ עברה עבירה ואינה צדיקה, ואינה מקודשת (דוגמא נוספת: גוי שמל את עצמו לשם גירות - אם נאמר שהוא גר, א"כ מילתו כשרה והוא גר. אך מאידך אם נאמר שאינו גר, א"כ מילתו פסולה ואינו גר (מנחת חינוך ב-ג [יד] ד"ה ונראה)).
  2. תרתי דסתרי - אותו המקרה, אך בעניין גירושין: שגירשה על מנת שהיא צדיקה, נדרה, הפר לה ואכלה: אם נאמר שמגורשת, א"כ הפרתו לא מועילה, אינה צדיקה, וא"כ אינה מגורשת. אך אם אינה מגורשת, א"כ הפרתו מועילה, וא"כ היא צדיקה, ומגורשת (דוגמא נוספת: עדים שהעידו על קידוש החודש, ובאו עדים והזימום, אך המזימים נעשו גדולים בדיוק בראש החודש הזה - אם נאמר שהחודש מקודש, א"כ המזימים גדולים והזימום והחודש אינו מקודש. אך מאידך אם נאמר שאינו מחודש, א"כ המזימים קטנים ולא הזימום והחודש כן מקודש (מנחת חינוך ד-ג [טו] ד"ה עוד אני מסתפק)).

לגבי שני סוגי המקרים הללו מסקנת המידות לחקר ההלכה (שם) שהמעשה לא קיים, כיוון שכל סיבה צריכה להיות מושלמת ולא קשורה למסובב שלה (והאריך שם עוד בדוגמאות רבות מחלויות שונות, וכן דנו בזה גם המנחת חינוך ד-ג [יד] ד"ה ונסתפקתי, הגר"ש שקאפ קידושין כא ד"ה ונאמרו, והקובץ שיעורים בבא בתרא תקעט).

ראו גם[עריכה]

(ובפרטי כל אחת מהחלויות - כגון קניינים, קידושין, נדר, לשמה - הארכנו בערכים נפרדים).

הערות שוליים[עריכה]

  1. כדלעיל ד"ה כל דין, אות ד.