הבטה (קניין): הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור)
מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור)
 
שורה 1: שורה 1:
==הגדרה==
==הגדרה==
'''אדם קונה ע"י שמביט בחפץ''' {{מקור|הסוגיא בבבא מציעא קיח., בסוגיא זו האריך ספר המקנה לג-יג|כן}}'''.'''
'''אדם קונה ע"י שמביט בחפץ''' {{מקור|הסוגיא בבבא מציעא קיח., בסוגיא זו האריך ספר המקנה לג-יג|כן}}'''.'''



גרסה אחרונה מ־12:45, 5 בספטמבר 2012

הגדרה[עריכה]

אדם קונה ע"י שמביט בחפץ (הסוגיא בבבא מציעא קיח., בסוגיא זו האריך ספר המקנה לג-יג).

החולקים בדין זה: דין זה הוא רק צד בגמרא (שם), וכן פסקו פסקי התוס' (בבא מציעא ב. ד"ה דבראייה, וביצה כה. ד"ה המקושרין). אך להלכה הבטה לא מועילה (רמב"ם נדרים ב-יט, שו"ע חו"מ רעג-יא).

מקור וטעם[עריכה]

בטעם שמועילה בו הבטה בלי מעשה קניין, ביאר ספר המקנה שהטעם לקולא הזו בהפקר הוא שרק הכנסה (קנייה מהפקר) קלה מהוצאה והכנסה[1] (לג-יג ד"ה הנה).

פרטי הדין[עריכה]

באופן הקניין, מפורש בגמרא (בבא מציעא ב.) שבראייה בעלמא לא קונה. ונחלקו הראשונים באיזו הבטה כן קונה:

  1. לתוס' (בבא מציעא ב. ד"ה דבראייה, ביצה כה. ד"ה המקושרין) קונה כשעושה גם מעשה כל דהוא, כגון שגדר גדר קטן.
  2. לרמב"ן (שם ד"ה ואי קשיא לך) קונה בהבטה של שומר, משום שהוא טורח ועל ידו הדבר נשמר.

המקנה[עריכה]

בקניין מהפקר, אך מאדם אחר א"א לקנות בהבטה (בבא מציעא קיח.).

ראה גם[עריכה]


הערות שוליים[עריכה]

  1. בדומה לזה כתב בשו"ת רעק"א שהוצאה קלה מהכנסה, הארכנו בזה בערך הפקר בסעיף "חוזק".