הגבהה

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

הקונה מגביה את החפץ (הסוגיא בבבא בתרא פו).

מקור וטעם[עריכה]

במקורה כתבו הראשונים (תוס', רמב"ן, ריטב"א ור"ן קידושין כו., רמב"ם בספר המצוות עשה רמה, הביאם השדי חמד ח"ב עמוד 185 ד"ה הגבהה. וכן כתב החינוך)[1] (שלו ד"ה ואין ספק) שהיא מדרבנן, ולדעות שמשיכה מדאורייתא, אף הגבהה מדאורייתא (רמב"ן, ריטב"א ור"ן קידושין כה. וכן כתב הפני יהושע קידושין כה: ד"ה משנה). אך המשובב נתיבות (עב-ל בסופו) כתב שאפילו רבי יוחנן שסובר שמשיכה מועילה רק מדרבנן, מודה שהגבהה מדאורייתא.

טעמה הוא שמה שבידו של האדם כמונח בביתו (סמ"ע קצז-ג) וברשותו (יד רמה בבא בתרא פה אות כו).

ונחלקו המפרשים לשלוש דעות[2]:

א) מדין חצר, שהחפץ נמצא ברשותו (יד רמה בבא בתרא פה אות כו).

ב) מדין משיכה, שההגבהה היא על מנת למושכו לרשותו (ריטב"א קידושין כה: ד"ה והא: עיקר הפסוק "או קנה מיד עמיתך" מלמד על קניין משיכה, אך מסירה והגבהה איתרבו ממנה והם תולדה שלה, דן בדבריו מנחת אשר בבא בתרא מב-ו. רמב"ן ור"ן קידושין כו. דן בזה פרי משה קניינים יז-ב).

ג) מדין יד (שיעורי ר' שמואל בבא מציעא ח"א עמוד קל בדעת רמב"ם ורש"י, וכתב שתוס' חולקים).

וחקר העיון בלומדות האם חל ע"י מעשה ההגבהה עצמו, או משום שהמעשה מוכיח על בעלותו (עיון בלומדות יב).

בסוג הקניין (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות[3]) חקר הרוח אליהו האם הוא הכנסה לרשותו או הוראת בעלות (ד-ב, וכן חקר שם ד לגבי כל הקניינים), והברכת אברהם כתב שהוא הכנסה לרשותו, והוסיף שהיא תולדת משיכה (בבא מציעא סז בדפיו אות ב).

וכתבו האחרונים (חתם סופר יו"ד שיג בסופו, פני יהושע קידושין כה: ד"ה משנה, ודברי יחזקאל כה-ו ד"ה ולדעת) שהגבהה משיכה ומסירה הם סוג קניין אחד, וכולם נכללים במשיכה דקרא. אך בשו"ת טוב טעם ודעת (ח"ב קמא) כתב שהגבהה ומשיכה הם שני קניינים נפרדים (דן בזה תורת הקניינים ח"א עמוד שלה).

בדינים שונים[עריכה]

מתנה נקנית בהגבהה (רמב"ם זכייה ומתנה ג-א).

הנכס[עריכה]

הנכסים הנקנים הם:

מטלטלין שדרכן להגביה (בבא בתרא פו.).

עבד כנעני (קידושין כב:)[4].

דברים שאין דרכם בהגבהה ונקנים במשיכה - נחלקו הראשונים האם נקנים גם בהגבהה, בק"ו ממשיכה, או רק במשיכה (רשב"א בשיטה מקובצת בבא בתרא פו.).

שטרות שדרכם להגביה, לתוס' (בבא בתרא עו. ד"ה רבי נתן) נקנים רק בהגבהה, ולשאר הראשונים (רמב"ן נימוקי יוסף ור"ן שם) רק במסירה.

פרטי הדין[עריכה]

באופן הקניין חקר הפרי משה (קניינים יז-ב) האם צריך שיעשה מעשה הגבהה (פעולה), או שהחפץ יהיה מוגבה (תוצאה) (וכן כתב הרשב"ם בבא בתרא פה: (ד"ה תלויה בה) שהגבהה מועילה גם אם רק החזיק את החפץ ולא הגביהו). ותוס' (בבלי:קידושין כו. ובבא קמא צח.) כתבו שגם אם רק גרם שתהיה הגבהה - קנה.

מקום הקניין - קונה בכל מקום: ברשות הרבים, בחצר שאינה של שניהם בבא בתרא עו:), וברשות המוכר (סמ"ע חו"מ קצז-ג) והטעם לזה הוא שהגבהה נחשבת הכנסה לרשותו ושליטה על החפץ, וזה קיים אפילו אם הקרקע שייכת לאחר (סמ"ע שם, פרי משה קניינים יז-ה,ו,ז בדעת ראשונים).

בשיעור ההגבהה, רש"י (קידושין כו. ד"ה בחבילי זמורות, וכן דעת רשב"ם בבא בתרא פו. ד"ה שהרי) כתב שצריך להגביה שלושה טפחים, ור"ת כתב שצריך טפח (תוס' קידושין כו. ד"ה אי נמי, שו"ע חו"מ קצח-ב).

חוזק[עריכה]

בחוזק הקניין כתב החינוך (שלו ד"ה מדיני) שזהו הקניין החזק שמועיל לכל המטלטלין, והוא חזק יותר ממשיכה וממסירה.

המקנה[עריכה]

הפקר (דהיינו נכס מופקר, וכן מציאה) נקנה בהגבהה (בבא מציעא ח.).

ראה גם[עריכה]

יד (לגבי קניית עבד כנעני ע"ע קנייני עבד כנעני)


הערות שוליים[עריכה]

  1. וכן שיטתו שם בעוד הרבה קניינים שהם מדאורייתא, הובא בערך קניינים דרבנן בסעיף "קניינים שונים" ד"ה מחלוקת יסודית.
  2. לגבי קנייני מטלטלין רבים חקרו האם טעמם מדין אחד או יותר מהקניינים האחרים, דנו בזה בערך קניינים בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה הכנסה לרשות.
  3. את חלוקת הקניינים לארבעת הסוגים ביארנו בערך קניינים בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה סוגי הקניינים.
  4. ויש חולקים, הארכנו בזה בערך קנייני עבד כנעני בסעיף "הגבהה".