הגדה של פסח: הבדלים בין גרסאות בדף
(לא מתאים לערך) |
אין תקציר עריכה |
||
| (25 גרסאות ביניים של 6 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[חז"ל]] תיקנו נוסח לומר את [[סיפור יציאת מצרים]], ב[[ליל הסדר]] (אור לחמשה עשר ב[[ניסן]]), נוסח זה נקרא "הגדה של [[פסח]]". באמירת ההגדה מקיימים [[מצות עשה]] לספר בלילה זה על עבודת הפרך שעבדו אבותינו במצרים, על כך שה' גאל אותם בנסים גדולים ועל [[יציאת מצרים|היציאה מעבדות לחרות]]. | |||
[[תמונה:הגדה_של_פסח.jpeg|שמאל|ממוזער|הגדה של פסח עתיקה]] | |||
==המטרה== | ==המטרה== | ||
| שורה 7: | שורה 6: | ||
==מרכיבי ההגדה== | ==מרכיבי ההגדה== | ||
ישנם מצוות נוספות שיש לקיימם בלילה זה בנוסף על מצוות ההגדה, ותיקנו אותם חכמים בסדר מסוים. | |||
{{להשלים}} | |||
===סימני הסדר=== | ===סימני הסדר=== | ||
ליל הסדר מורכב מחמישה עשר סימנים, בכל אחד מבצעים פעולה שונה: מקדשים על היין, אוכלים כרפס, וכדומה. הסימן החשוב ביותר הוא '''מגיד''', בו מספרים על שיעבוד מצרים מחד והיציאה לחרות מאידך תוך הזכרת הניסים שאירעו לאבותינו בזמנים הללו. | |||
====קדש==== | |||
מוזגים כוס ראשון ומקדשים עליו. | |||
====ורחץ==== | |||
נוטלים את הידים לאכילת הכרפס, אך אין מברכים 'על נטילת ידים', דעת הגר"א {{דרוש מקור}} שיש לברך. | |||
====כרפס==== | |||
טובלים ירק פחות מכזית במי מלח, דעת הגר"א {{דרוש מקור}} שיש לאכול כזית. ישנם מנהגים שונים מהו הירק שאותו נוטלים, המנהג הנפוץ הינו בתפוח אדמה, יש הנוהגים בסלרי ויש הנוהגים בצנון. | |||
====יחץ==== | |||
בוצעים את המצה האמצעית לשתיים, את החלק הקטן מחזירים לבין המצות ואת החלק הגדול מצפינים לאפיקומן. | |||
====מגיד==== | |||
מוזגים כוס שני ואומרים עליו את ההגדה. מצוות ההגדה צריכה להיעשות בדרך שאלה ותשובה, פתיחה בגנות וסיום בשבח ואמירת פסח מצה ומרור. | |||
החלק המרכזי של סיפור יציאת מצרים הינו דרישת פרשת ביכורים, אך ישנם קטעים נוספים העוסקים במי חייב במצוות הסיפור, זמנה, סוגי הסיפור, הלל ועוד. | |||
=====הא לחמא עניא===== | |||
בסדר ליל פסח אנו פותחים באמירה של "הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל | |||
כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח | |||
הָשַׁתָּא הָכָא – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל | |||
הָשַׁתָּא עַבְדֵּי – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין. | |||
הפרשנים התקשו מדוע מזמינים את האורחים לאחר שכבר יושבים בתוך הבית ומסיבים ליד השולחן ולא לפני ליל הסדר? | |||
הרב קוק ב'עולת-ראי"ה', פירש כי אין כאן הזמנה כי אם הצהרה. לפירושו, הכוונה באמירה זו היא להבהיר את המהות של יציאת מצרים- מאיפה יצאנו ולהיכן הגענו. כשהיינו במצרים מידתו היסודית של אברהם אבינו, מידת החסד, הייתה בקיפאון. לא יכולנו לממש אותה, והרי זו תכונתם של ישראל, גומלי חסדים. אמנם, לאחר יציאת מצרים, חזרנו בבת אחת לדבוק ולהמשיך את מידת החסד, ועל כך אנחנו מכריזים שמידת החסד שאנחנו מקיימים, זה הביטוי לכך שאנחנו בני חורין וביכולתנו לחזור למעשי אבותינו ולהגיע גם לחירות רוחנית. | |||
=== | =====מה נשתנה===== | ||
=====עבדים היינו===== | |||
=====כנגד ארבעה בנים===== | |||
ההגדה מביא פסוקים מהמקרא המראים כיצד יש לספר את [[יציאת מצרים]] לסוגי ה"בנים". וכך מובא בהגדה:<br />כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּורָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול. | |||
'''תָּם'''<ref>ויש גורסים: '''טיפש''' - ר' [[תבנית:הידעת?/ז' חשוון ה'תשס"ט]].</ref> מָה הוּא אומֵר? "מַה-זֹּאת ?" | '''חָכָם''' מָה הוּא אומֵר? "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם ({{מקור|תנ"ך:דברים ו כ$דברים ו, כ}}) וְאַף אַתָּה אֱמור לו כְּהִלְכות הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקומָן: '''רָשָׁע''' מָה הוּא אומֵר? "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" ({{מקור|תנ"ך:שמות יב כו$שמות יב, כו}}) - לָכֶם - וְלא לו. וּלְפִי שֶׁהוצִיא אֶת עַצְמו מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמור לו: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". לִי וְלא לו. אִלּוּ הָיָה שָׁם, לא הָיָה נִגְאָל: '''תָּם'''<ref>ויש גורסים: '''טיפש''' - ר' [[תבנית:הידעת?/ז' חשוון ה'תשס"ט]].</ref> מָה הוּא אומֵר? "מַה-זֹּאת ?" ({{מקור|תנ"ך:שמות יג יד$שמות יג, יד}}) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו "בְּחוזֶק יָד הוצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". '''וְשֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול''' - אַתְּ פְּתַח לו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם ({{מקור|תנ"ך:שמות יג ח$שמות יג, ח}}). | ||
====רחצה==== | |||
====מוציא מצה==== | |||
יקח המצות בסדר שהניחן, הפרוסה בין שתי השלמות, ויאחז שלשתן בידו ויברך 'המוציא' ואח"כ ישמוט התחתונה מידו ויברך 'על אכילת מצה'. בוצעים [[כזית]] מן העליונה השלמה וכזית שני מן הפרוסה ואוכלים בהסבת שמאל את שני הזיתים ב[[תוך כדי אכילת פרס]]. | |||
====מרור==== | |||
אוכלים כזית מרור, ואין צריך להסב. | |||
====כורך==== | |||
לוקחים כזית מהמצה השלישית עם כזית מרור וכורכים אותם יחדיו ואומרים: זֵכֶר לְמִקְדָּשׁ כְּהִלֵּל, כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָים: הָיָה כּוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר וְאוֹכֵל בְּיַחַד, לְקַיֵים מַה שֶׁנֶּאֱמַר: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. | |||
====שלחן עורך==== | |||
סועדים סעודת חג לכבוד יום טוב, וכן בכדי לאכול את האפיקומן על השובע, כדרך ש[[קרבן פסח]] היה נאכל. | |||
====צפון==== | |||
נוטלים כזית ולכתחילה שני זיתים (אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עמו)מהמצה שהיתה צפונה לאפיקומן ואוכלים בהסבת שמאל. חייבים לסיים את אכילת האפיקומן קודם חצות הלילה. | |||
====ברך==== | |||
מברכים [[ברכת המזון]]. | |||
====הלל==== | |||
מוזגים כוס רביעית ואומרים עליו את ההלל. | |||
=== | '/'/'ASQשד | ||
בסימן האחרון של ליל הסדר, '''נרצה''', נהוג לשיר מספר פיוטים בנושאים שונים: | |||
===פיוטי ליל הסדר=== | |||
בסימן האחרון של ליל הסדר, '''נרצה''', נהוג לשיר מספר פיוטים בנושאים שונים: ויהי בחצי הלילה (ליל הסדר), ואמרתם זבח פסח, אדיר במלוכה (גדולת ה'). בסוף ליל הסדר נוהגים לשיר את הפיוטים "חד גדיא", ו"אחד מי יודע". יש הנוהגים לאחר מכן לקרוא את [[מגילת שיר השירים]]. | |||
==המצווה== | ==המצווה== | ||
"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" - זו מצות ההגדה. ואף על פי שכתוב במצוה זו "ביום", קיבלו חכמים, שמצות ההגדה שאמרה התורה כאן, בליל ט"ו בניסן היא, בשעה שמצה ומרור {{מקור| | "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" - זו מצות ההגדה. ואף על פי שכתוב במצוה זו "ביום", קיבלו חכמים, שמצות ההגדה שאמרה התורה כאן, בליל ט"ו בניסן היא, בשעה שמצה ומרור {{מקור|ובזמן הבית - גם פסח|כן}} מונחים לפניך. | ||
גם הנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים, ואף על פי שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, מכל מקום במצוה זו הן חייבות, מפני ש"אף הן היו באותו הנס". | גם הנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים, ואף על פי שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, מכל מקום במצוה זו הן חייבות, מפני ש"אף הן היו באותו הנס". | ||
בזוהר הקדוש מובא, שבשעה שבני ישראל מספרים ביציאת מצרים, הקב"ה מכנס את כל פמליותיו ואומר להן: לכו ושמעו סיפור שבח גדולתי שבני מספרים ושמחים | בזוהר הקדוש מובא, שבשעה שבני ישראל מספרים ביציאת מצרים, הקב"ה מכנס את כל פמליותיו ואומר להן: לכו ושמעו סיפור שבח גדולתי שבני מספרים ושמחים בגאול�י! | ||
==ראו גם== | ==ראו גם== | ||
*[[מכות מצרים]] | *[[מכות מצרים]] | ||
*[[יציאת מצרים]] | *[[יציאת מצרים]] | ||
*[[קריעת ים סוף]] | *[[קריעת ים סוף]] | ||
*[[ליל הסדר]] | *[[ליל הסדר]] | ||
* [[סיפור יציאת מצרים]] | |||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||
* [http://www. | * [http://www.hebrewbooks.org/hagada הגדות לפסח] - מאות הגדות באתר היברובוקס. | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
גרסה אחרונה מ־16:10, 20 באפריל 2022
|
|
חז"ל תיקנו נוסח לומר את סיפור יציאת מצרים, בליל הסדר (אור לחמשה עשר בניסן), נוסח זה נקרא "הגדה של פסח". באמירת ההגדה מקיימים מצות עשה לספר בלילה זה על עבודת הפרך שעבדו אבותינו במצרים, על כך שה' גאל אותם בנסים גדולים ועל היציאה מעבדות לחרות.
המטרה[עריכה]
מטרת הסיפור היא להודות לה' על החסדים שעשה עם אבותינו ועמנו ולהשריש בלבנו את האמונה בה', את השגחתו הפרטית בעולם ואת בחירת ה' בעם ישראל להיות לו לעם סגולה ולקדש את שם ה' בעולם כולו. "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים - הרי זה משובח". כדי לאפשר לכל אדם בישראל לקיים את מצות סיפור יציאת מצרים בצורה נכונה, תיקנו חכמי הדורות את נוסח ה"הגדה של פסח".
מרכיבי ההגדה[עריכה]
ישנם מצוות נוספות שיש לקיימם בלילה זה בנוסף על מצוות ההגדה, ותיקנו אותם חכמים בסדר מסוים.
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
סימני הסדר[עריכה]
ליל הסדר מורכב מחמישה עשר סימנים, בכל אחד מבצעים פעולה שונה: מקדשים על היין, אוכלים כרפס, וכדומה. הסימן החשוב ביותר הוא מגיד, בו מספרים על שיעבוד מצרים מחד והיציאה לחרות מאידך תוך הזכרת הניסים שאירעו לאבותינו בזמנים הללו.
קדש[עריכה]
מוזגים כוס ראשון ומקדשים עליו.
ורחץ[עריכה]
נוטלים את הידים לאכילת הכרפס, אך אין מברכים 'על נטילת ידים', דעת הגר"א (דרוש מקור) שיש לברך.
כרפס[עריכה]
טובלים ירק פחות מכזית במי מלח, דעת הגר"א (דרוש מקור) שיש לאכול כזית. ישנם מנהגים שונים מהו הירק שאותו נוטלים, המנהג הנפוץ הינו בתפוח אדמה, יש הנוהגים בסלרי ויש הנוהגים בצנון.
יחץ[עריכה]
בוצעים את המצה האמצעית לשתיים, את החלק הקטן מחזירים לבין המצות ואת החלק הגדול מצפינים לאפיקומן.
מגיד[עריכה]
מוזגים כוס שני ואומרים עליו את ההגדה. מצוות ההגדה צריכה להיעשות בדרך שאלה ותשובה, פתיחה בגנות וסיום בשבח ואמירת פסח מצה ומרור. החלק המרכזי של סיפור יציאת מצרים הינו דרישת פרשת ביכורים, אך ישנם קטעים נוספים העוסקים במי חייב במצוות הסיפור, זמנה, סוגי הסיפור, הלל ועוד.
הא לחמא עניא[עריכה]
בסדר ליל פסח אנו פותחים באמירה של "הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח הָשַׁתָּא הָכָא – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל הָשַׁתָּא עַבְדֵּי – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין.
הפרשנים התקשו מדוע מזמינים את האורחים לאחר שכבר יושבים בתוך הבית ומסיבים ליד השולחן ולא לפני ליל הסדר?
הרב קוק ב'עולת-ראי"ה', פירש כי אין כאן הזמנה כי אם הצהרה. לפירושו, הכוונה באמירה זו היא להבהיר את המהות של יציאת מצרים- מאיפה יצאנו ולהיכן הגענו. כשהיינו במצרים מידתו היסודית של אברהם אבינו, מידת החסד, הייתה בקיפאון. לא יכולנו לממש אותה, והרי זו תכונתם של ישראל, גומלי חסדים. אמנם, לאחר יציאת מצרים, חזרנו בבת אחת לדבוק ולהמשיך את מידת החסד, ועל כך אנחנו מכריזים שמידת החסד שאנחנו מקיימים, זה הביטוי לכך שאנחנו בני חורין וביכולתנו לחזור למעשי אבותינו ולהגיע גם לחירות רוחנית.
מה נשתנה[עריכה]
עבדים היינו[עריכה]
כנגד ארבעה בנים[עריכה]
ההגדה מביא פסוקים מהמקרא המראים כיצד יש לספר את יציאת מצרים לסוגי ה"בנים". וכך מובא בהגדה:
כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה בָנִים דִּבְּרָה תּורָה: אֶחָד חָכָם, וְאֶחָד רָשָׁע, וְאֶחָד תָּם, וְאֶחָד שֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול.
חָכָם מָה הוּא אומֵר? "מָה הָעֵדֹת וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶתְכֶם (דברים ו, כ) וְאַף אַתָּה אֱמור לו כְּהִלְכות הַפֶּסַח: אֵין מַפְטִירִין אַחַר הַפֶּסַח אֲפִיקומָן: רָשָׁע מָה הוּא אומֵר? "מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם" (שמות יב, כו) - לָכֶם - וְלא לו. וּלְפִי שֶׁהוצִיא אֶת עַצְמו מִן הַכְּלָל כָּפַר בְּעִקָּר. וְאַף אַתָּה הַקְהֵה אֶת שִׁנָּיו וֶאֱמור לו: "בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם". לִי וְלא לו. אִלּוּ הָיָה שָׁם, לא הָיָה נִגְאָל: תָּם[1] מָה הוּא אומֵר? "מַה-זֹּאת ?" (שמות יג, יד) וְאָמַרְתָּ אֵלָיו "בְּחוזֶק יָד הוצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים". וְשֶׁאֵינו יודֵעַ לִשְׁאול - אַתְּ פְּתַח לו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם (שמות יג, ח).
רחצה[עריכה]
מוציא מצה[עריכה]
יקח המצות בסדר שהניחן, הפרוסה בין שתי השלמות, ויאחז שלשתן בידו ויברך 'המוציא' ואח"כ ישמוט התחתונה מידו ויברך 'על אכילת מצה'. בוצעים כזית מן העליונה השלמה וכזית שני מן הפרוסה ואוכלים בהסבת שמאל את שני הזיתים בתוך כדי אכילת פרס.
מרור[עריכה]
אוכלים כזית מרור, ואין צריך להסב.
כורך[עריכה]
לוקחים כזית מהמצה השלישית עם כזית מרור וכורכים אותם יחדיו ואומרים: זֵכֶר לְמִקְדָּשׁ כְּהִלֵּל, כֵּן עָשָׂה הִלֵּל בִּזְמַן שבֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָים: הָיָה כּוֹרֵךְ מַצָּה וּמָרוֹר וְאוֹכֵל בְּיַחַד, לְקַיֵים מַה שֶׁנֶּאֱמַר: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ.
שלחן עורך[עריכה]
סועדים סעודת חג לכבוד יום טוב, וכן בכדי לאכול את האפיקומן על השובע, כדרך שקרבן פסח היה נאכל.
צפון[עריכה]
נוטלים כזית ולכתחילה שני זיתים (אחד זכר לפסח ואחד זכר למצה הנאכלת עמו)מהמצה שהיתה צפונה לאפיקומן ואוכלים בהסבת שמאל. חייבים לסיים את אכילת האפיקומן קודם חצות הלילה.
ברך[עריכה]
מברכים ברכת המזון.
הלל[עריכה]
מוזגים כוס רביעית ואומרים עליו את ההלל.
'/'/'ASQשד
פיוטי ליל הסדר[עריכה]
בסימן האחרון של ליל הסדר, נרצה, נהוג לשיר מספר פיוטים בנושאים שונים: ויהי בחצי הלילה (ליל הסדר), ואמרתם זבח פסח, אדיר במלוכה (גדולת ה'). בסוף ליל הסדר נוהגים לשיר את הפיוטים "חד גדיא", ו"אחד מי יודע". יש הנוהגים לאחר מכן לקרוא את מגילת שיר השירים.
המצווה[עריכה]
"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" - זו מצות ההגדה. ואף על פי שכתוב במצוה זו "ביום", קיבלו חכמים, שמצות ההגדה שאמרה התורה כאן, בליל ט"ו בניסן היא, בשעה שמצה ומרור (ובזמן הבית - גם פסח) מונחים לפניך.
גם הנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים, ואף על פי שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, מכל מקום במצוה זו הן חייבות, מפני ש"אף הן היו באותו הנס".
בזוהר הקדוש מובא, שבשעה שבני ישראל מספרים ביציאת מצרים, הקב"ה מכנס את כל פמליותיו ואומר להן: לכו ושמעו סיפור שבח גדולתי שבני מספרים ושמחים בגאול�י!
ראו גם[עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכה]
- הגדות לפסח - מאות הגדות באתר היברובוקס.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ויש גורסים: טיפש - ר' תבנית:הידעת?/ז' חשוון ה'תשס"ט.