ברכת הגומל

מתוך ויקישיבה
(הופנה מהדף הגומל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לשכתב ערך זה
הסיבה לכך: לא מסודר. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

יסוד החיוב[עריכה]

מי שהיה חולה ונתרפא הוא אחד מארבעה אשר צריכים להודות, היינו לברך ברכת הגומל, שנאמר[1]: 'כל אכל תתעב נפשם וגו' ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם, יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם'[2], וברכה זו נתקנה במקום קרבן תודה[3].

יש מי שכתב, שברכת הגומל היא רשות[4], וחלקו עליו וכתבו שהיא חובה, ועיקרה מדברי קבלה[5].

סוגי החולים[עריכה]

יש אומרים, שחולה חייב לברך דווקא אם נתרפא מחולי שיש בו סכנה, כגון מכה של חלל, או שאר חולי שיש בו סכנה[6]; יש אומרים, שבכל חולי שעלה למשכב, אפילו לא היה חולי של סכנה, כשיבריא חייב לברך[7]. לשיטה זו יש אומרים, שחייב בברכה דווקא אם נפל למשכב, לא פחות משלשה ימים[8], ולאו דווקא מעת לעת[9], ויש אומרים, שבמחלה מסוכנת גם בפחות משלשה ימים יברך[10], ואפילו לא עלה למיטה כלל[11]. אם חלה במחלה שדרך בני אדם לעלות למיטה בשכמותה, והוא התאמץ ולא שכב, לא יברך, וכן להיפך, חולה שהוא איסטניס ושוכב מתוך פינוק, במחלה שדרך רוב בני אדם לא לעלות למשכב, לא יברך[12]; ויש אומרים, שאפילו הבריא ממיחוש בעלמא חייב לברך[13].

סוגי מחלות[עריכה]

יש אומרים, שברכת הגומל נתקנה דווקא על צרה שבאה לאדם בעל כורחו ושלא מדעתו; ויש אומרים, שבכל מקרה שניצל מסכנה, ללא חשיבות כיצד נכנס לסכנה, חייב לברך[14].

אין הפרש בין מיחוש קבוע הבא מזמן לזמן ובין שאינו קבוע, ולכן מחלה החוזרת לעיתים, יברך כל פעם שמתרפא, שהרי נתרפא לגמרי ורק שהמחלה חוזרת שנית, ונחשב כל פעם כמחלה חדשה וכהבראה מלאה[15].

עיתוי הברכה[עריכה]

אין לברך אלא אחר שנגמרה הטובה והיא שלימה[16], והחולה הולך על בוריו[17], וצריך להמתין עד שיהא בריא לגמרי, ולא יהא עליו שם חולה כלל, אפילו שאין בו סכנה[18].

נכון לברך תוך שלשה ימים משחזר לבוריו ממחלתו[19], ואפילו יצטרך בשביל זה לברך שלא בפני ספר תורה כפי המנהג, אף על פי כן לא יאחר יותר משלשה ימים[20]; ויש אומרים, שיכול לברך עד חמישה ימים[21]. אכן, אם אין לו עשרה גדולים לברך בפניהם, ימתין עד שלשים יום, שמא יזדמנו לו עשרה שיוכל לקיים המצווה כהלכתה, ויותר לא ימתין[22]. ואם איחר, יש לו תשלומים כל זמן שירצה[23].

עמידה[עריכה]

המברך צריך לעמוד[24], והשומעים ראוי שישבו[25], ובדיעבד יצא גם אם בירך בישיבה[26].

המניין[עריכה]

צריך לברך ברכה זו בפני עשרה אנשים גדולים[27]. יש אומרים, שבעל הנס נכלל במניין העשרה[28]; ויש אומרים, שצריך עשרה מלבד בעל הנס[29].

שנים מן העשרה צריכים להיות תלמידי חכמים שעוסקים בהלכות[30]; ויש אומרים, שצריך עשרה ועוד שני תלמידי חכמים[31]. ואם אין שם שני תלמידי חכמים, אינו מעכב הברכה[32]. יש מי שכתב, שאם יש שני מניינים, ובאחד מהם יש שני תלמידי חכמים, לכתחילה יש להעדיף לומר ברכת הגומל במניין זה[33].

בדיעבד, אם בירך ברכת הגומל שלא בפני עשרה - יש אומרים, שהברכה בפני עשרה היא לעיכוב, ולכן אם בירך בפחות מעשרה לא יצא[34], ולדעה זו אם בירך בלא עשרה, הרי זו ברכה לבטלה[35]; ויש אומרים, שאף לדעה זו אין איסור לברך בלא עשרה[36]. ולדעה זו טוב לחזור ולברך בפני עשרה, בלא הזכרת שם ומלכות[37]; ויש אומרים, שהברכה בפני עשרה איננה אלא לכתחילה, ולכן אין צריך לחזור ולברך[38].

מקום הברכה[עריכה]

נהגו לברך ברכת הגומל בבית הכנסת אחר קריאת התורה, לאחר שבירך ברכת התורה האחרונה[39]. והטעם, לפי שבבית הכנסת יש עשרה[40], ויש שם תלמידי חכמים[41], והעליה לתורה היא במקום קרבן[42].

בלחש[עריכה]

המברך בלחש כאילו ברך שלא בפני עשרה[43].

שבת ויום-טוב[עריכה]

מברכים ברכת הגומל גם בשבת וביום-טוב[44].

תשעה באב[עריכה]

מברכים ברכת הגומל גם בתשעה באב[45].

בלילה[עריכה]

יש אומרים, שאין לברך ברכת הגומל בלילה, מפני שברכה זו היא במקום קרבן תודה, ואין תודה אלא ביום[46]; ויש אומרים, שיכול לברך גם בלילה[47], ואפילו נשים יכולות לברך בלילה[48]; ויש מי העלה שמעיקר הדין מותר לברך בלילה, אלא שמנהג ישראל שלא לעשות כן[49].

ספק אם בירך ברכת הגומל, יברך בלא שם ומלכות[50]. ומשמע שדין זה נכון גם אם ספק לו אם הוא בכלל מחוייב בברכה.

קטן[עריכה]

דין קטן בברכת הגומל הוא מחלוקת הפוסקים. יש אומרים, שלא יברך ברכת הגומל, ואפילו מצד מצות חינוך לא יברך[51]; ויש אומרים, שאף קטן יכול לברך ברכת הגומל[52]. יש אומרים, שעל האב לברך עבור בנו הקטן שנעשה לו נס[53]; יש אומרים, שאין האב יכול לברך בשביל בנו[54]; ויש מי שכתב, שיברך האב בלא שם ומלכות[55]. ומכל מקום, מבן י"ג שנה יברך לכל הדעות, ולא צריך להמתין עד כ' שנים[56].

נשים חייבות בברכת הגומל מעיקר הדין. אך יש שכתבו, שמנהג העולם הוא שהנשים לא מברכות[57], וכן לא יברך בעלה עבורה[58]; ויש שכתבו, שגם הנשים צריכות לברך ברכת הגומל כעיקר הדין[59].

אבל[עריכה]

מי שהיה אבל בתוך שבעה, והיה חולה שנרפא, יברך ברכת הגומל בעשרה, מבלי שיעלה לתורה[60].

דין ברכת הגומל ליולדת[עריכה]

ראה ערך לידה

שליח[עריכה]

יש אומרים, שאיש אחר, שהוא אוהבו וקרובו של בעל הנס, או אפילו שאינו קרובו אלא רוצה בטובתו, יכול לברך בשבילו, ולומר אשר גמלך כל טוב, והוא יענה אמן[61]; ויש אומרים שלא יברך, ואם בירך גוערים בו, שמא ברכה לבטלה היא[62].

נוסח הברכה של המברך[עריכה]

ישנן כמה גירסאות בנוסח הברכה:

מאי מברך, אמר ר' יהודה, גומל חסדים טובים[63]. ואף שבגמרא הנוסח הוא בלא שם ומלכות, הוא לאו דווקא, וצריך להזכיר שם ומלכות[64].

הנוסח בסידורים שלנו הוא: בא"י אמ"ה הגומל [גומל][65] לחייבים[66] טובות שגמלני כל טוב[67]. יש שהנוסח שלהם הוא הגומל חסדים טובים לחייבים שגמלני כל טוב[68]; ויש שהנוסח שלהם הוא שגמלני טוב, בלי המילה 'כל'[69].

יש אומרים, שהנוסח מעכב, ואין לשנות ממטבע שטבעו חז"ל[70]; ויש אומרים, שהנוסח איננו מעכב בדיעבד, כל שאמר עניין הברכה[71].

נוסח הברכה של הציבור[עריכה]

הציבור עונה במטבע מיוחדת[72], ומצינו גירסאות אחדות:

מי שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה[73]; אשר גמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה[74]; מי שגמלך טוב הוא יגמלך סלה[75]; מי שגמלך טוב הוא יגמלך כל טוב סלה[76]; צור שגמלך הוא יגמלך סלה[77]; ואשר גמלך כל טוב וחן וחסד וחמלה, הוא ברחמיו יגמלך כל טוב סלה[78]; אמן, הא-ל שגמלך כל טוב הוא יגמלך כל טוב סלה[79]. ואם לא ענו כלל, אינו מעכב[80]. ומכל מקום לכל הגירסאות צריך לומר אמן על הברכה לפני אמירת נוסח 'מי שגמלך וכו'[81].

לימוד קרבן תודה[עריכה]

יש מי שכתב, שכיוון שבזמן בית המקדש היה חייב בקרבן תודה, לכן בזמנינו יש לו ללמוד על כל פנים דיני הקרבת קרבן תודה[82].

מצבים רפואיים מיוחדים[עריכה]

הפוסקים דנו במצבים רפואיים מיוחדים אם יברך ברכת הגומל. באופן כללי יש לציין, שחלק מהפסקים דלהלן מבוססים על שיטות הפוסקים, שכל מחלה שעלה למיטה יברך, וחלק מהם מבוססים על שיטות הפוסקים, שדווקא במחלה שיש בה סכנה יברך:

שיתוק מחצית הפנים[83] אינו חייב לברך כשיתרפא, לפי שאין בו סכנה, ואינו זקוק לשכב במיטה[84].

חש בעיניו, ויש סכנה במחלתו, אלא שלא צריך לשכב - יש אומרים, שחייב לברך[85]; יש אומרים שפטור[86]; ויש אומרים, שיברך בלא שם ומלכות[87].

חש בעיניו ונותח, יברך לאחר שהבריא מהניתוח[88].

כל ניתוח הוא בחזקת סכנה, ולכן מי שנרפא מניתוח כלשהו, אפילו כגון שבר מעיים[89], או טחורים - חייב לברך[90].

מי שתרם איבר פנימי לשם השתלה בגופו של חולה מסוכן הצריך לאיבר זה - יש אומרים, שלא יברך ברכת הגומל לאחר שהבריא מהניתוח, ועל כל פנים בלא שם ומלכות[91]; ויש מי שכתב, שצריך לברך[92].

מי שהבריא מהתקף לב, התקף של אבני כליות, או אבני מרה, יברך ברכת הגומל בכל פעם שניצול מההתקף והבריא ממנו, אף שעלול לחזור ולקבל עוד התקפים[93]. ואם לא נתרפא לגמרי בין ההתקפים, יברך דווקא אחר שיתרפא[94].

מי שנרפא ממחלה אחת ולא הספיק לברך עד שנכנס למחלה אחרת, אין לברך ברכת הגומל אלא אחרי שנרפא מהמחלה השניה[95].

חולה לב שעבר צינתור, אפילו אם לא הרחיבו את כלי הדם על ידי בלון, מברך ברכת הגומל[96].

חולה נפש שנתרפא, אף שקיים חשש סביר שיחזור להתקפיו, יברך לאחר שהבריא מההתקף[97]. דין זה נכון בוודאי בחולה נפש שמצבו מוגדר כחולה שיש בו סכנה, ויש מי שכתב שגם במצבי נוירוזה יש מקום לברך אחרי שהחלים[98].

נעקץ על ידי עקרב, אם לא חלה כלל אלא שחש יסורי העקיצה, לא יברך; ואם חלה מחמת העקיצה - יברך[99].

נרפא אך נעשה טריפה[עריכה]

מי נרפא מחוליו על ידי תרופות או ניתוחים וכיו"ב, אלא שנעשה טריפה בגלל הטיפולים - יש אומרים, שיברך בלא שם ומלכות[100]; ויש אומרים, שיברך ברכה מלאה[101].

חלה בספינה על הים[עריכה]

מי שחלה בהיותו על ספינה בים, ואחר כך הבריא ועלה מן הים - יש מי שכתב, שיברך פעם אחת על שתי ההודאות[102]; ויש מי שכתב, שיש לברך שתי ברכות נפרדות על שתי הודיות שונות[103].

מבוגר שנימול[עריכה]

יהודי מבוגר שלא נימול בילדותו, ונימול בעת בגרותו, צריך לברך ברכת הגומל לאחר שנרפא מהמילה[104]; אבל גוי שהתגייר ונימול לא יברך, כי בעת הסכנה היה עדיין בגויותו[105].

ברכת הגומל במאבד עצמו לדעת[עריכה]

ראה ערך אבוד עצמו לדעת

הערות שוליים[עריכה]

  1. תהלים קז יח-כא.
  2. בבלי ברכות נד ב; רמב"ם ברכות י ח; טושו"ע או"ח ריט א; חיי אדם סה ו.
  3. הרא"ש בבלי ברכות פ"ט ס"ג. וראה ברד"ק ישעיה לח ט, שחזקיהו כתב הודאה כשנתרפא מחוליו ועלה בית ה'. וראה בצידה לדרך מאמר א כלל א פ"ב. אמנם ראה בשו"ת חת"ס חאו"ח סי' נא, מה שהקשה על שיטה זו.
  4. מג"א סי' ריט סק"ג.
  5. פמ"ג שם; שו"ת חת"ס חאו"ח סי' נא. וראה סמ"ק סי' קמו, שברכה זו היא מדאורייתא. וראה בשד"ח, פאת השדה מערכת ברכות סי' יב.
  6. רמב"ן תורת האדם שער ההודאה, וחיד' הרמב"ן לברכות נד ב, בשם הראב"ד; מאירי ברכות נד ב, בשם יש מי שאומר; טור או"ח סי' ריט, בשם הראב"ד; ס' הרוקח סי' שמג; רמ"א שם ח, וכן נוהגין באשכנז; מ"ב שם סקכ"ח; קיצשו"ע סא א.
  7. רמב"ן תורת האדם שער ההודאה; שו"ת הרשב"א ח"א סי' פז, וח"ז סי' לח; רבנו ירוחם נתיב יג ח"ב; נימוקי יוסף והמאירי, בבלי ברכות נד ב; טושו"ע ריט ח.
  8. חיי אדם סה ו; קיצשו"ע סא א.
  9. בן איש חי שנה א, פר' עקב סק"ז.
  10. מ"ב סי' ריט סקכ"ח, ובבאה"ל שם. וראה בכף החיים שם אות מו; שו"ת אור לציון ח"ב פי"ד סמ"ד.
  11. שו"ת יחוה דעת ח"ד סי' יד. וראה בשו"ת אור לציון שם, שאפילו אם רק התעלף וקם, יברך ברכת הגומל. וראה עוד בשו"ת עולת יצחק ח"ב סי' עט.
  12. שו"ת שדה הארץ סי' ז; בירך את אברהם סי' נט סט"ז.
  13. ערוך ע' ארבע, בשם רב האי גאון. והובא גם בטור שם (וכתב שכן נוהגים בספרד), ברא"ש בבלי ברכות נד ב, ובהגהות מיימוניות ברכות פ"י אות ה; אורחות חיים הל' שני וחמישי סי' כד; כלבו סי' כ; ב"י שם, בשם הרמב"ן והרשב"א; מהרי"ץ בסידור עץ חיים ח"א דף קעד ע"ב. ובשיטת הטור ראה מאמר מרדכי סי' ריט סק"ט.
  14. ראה במחזיק ברכה להחיד"א או"ח סי' ריט; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פכ"ג. וראה בע' אבוד עצמו לדעת, הע' 132 ואילך. וראה בשו"ת ישכיל עבדי ח"ב חאו"ח סי' ז, ושם ח"ו חאו"ח סי' יד, שהגורם מחלה לעצמו, לא יברך ברכת הגומל.
  15. שו"ת הרשב"א ח"א סי' פב, ושם ח"ז סי' לח; שו"ע ריט ח. וראה במאמרו של הרב י. בן-מאיר, תחומין, א, תש"מ, עמ' 357-349, הע' 19, שהסתפק במי שנפצע וצריך סדרת ניתוחים, אם יברך אחר כל ניתוח וניתוח, או רק בגמר סדרת הניתוחים. וראה בנידון כעין זה בשו"ת בנין אב ח"ב סי' יט.
  16. עטרת זקנים או"ח סי' ריט; מאור ושמש עה"פ בראשית ל לה; מ"ב סי' ריט סק"ב.
  17. שו"ע או"ח ריט א; חיי אדם סה ו; מ"ב סי' ריט סק"ב.
  18. א"ר סי' ריט סק"א; שו"ת שלמת חיים, מהד' חדשה, סי' קלו.
  19. שו"ע שם ו.
  20. ב"י סי' ריט, בשם הרמב"ן; מג"א שם סק"ו; מ"ב שם סק"כ. וראה בשו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' קצז.
  21. ב"י שם, בשם הרשב"א; באר היטב שם סק"ט, בשם עטרת זקנים. וראה בשד"ח, פאת השדה מערכת ברכות סי' יב.
  22. מ"ב שם סק"ח, בשם הרא"ה.
  23. טושו"ע שם; צידה לדרך ד"ט ע"ב. וראה בכף החיים שם אות לז. וראה באריכות בשו"ת יביע אומר ח"ג חאו"ח סי' טז אות ג ואילך.
  24. רמב"ם ברכות י ח. וראה בכ"מ שם, ובב"י ובב"ח סי' ריט, ובא"ר שם סק"ג, ובשו"ת חת"ס חאו"ח סי' נא.
  25. חידושי הרמב"ם, הובאו בקובץ תשובות הרמב"ם ואיגרותיו, עמ' 52.
  26. מ"ב סי' ריט סק"ד, וכן כתב במג"א שם סק"ב, טוב לברך וכו'.
  27. שו"ע ריט ג. וראה בגליון הש"ס ברכות שם, ובס' יפה ללב ח"ב בקונ"א.
  28. שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' רעא; באה"ט סי' ריט סק"ד; מ"ב שם סק"ו, ובשעה"צ סק"ז; קיצשו"ע סא ב. וראה בשו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' יח; שו"ת שונה הלכות ח"א סי' רעא.
  29. באה"ט שם, בשם הראנ"ח; חי' רע"א על המג"א סי' ריט סק"ד; שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' קמג. וראה בכף החיים סי' ריט אות יט.
  30. רמב"ם ברכות י ח; שו"ע שם; קיצשו"ע שם. וראה בב"י שם, שהרי"ף והרמב"ם והסמ"ג סוברים כך.
  31. טור שם, בג' התוס'; תוס' ברכות נד ב ד"ה ואימא; תוס' ר"י החסיד ברכות שם. ונראה שכן דעת הרא"ש בבלי ברכות פ"ט סי' ג, ראה בבאה"ל שם ד"ה ותרי, ובפמ"ג שם.
  32. מרדכי ברכות סי' ריב; שו"ע ובאה"ל שם, ד"ה לא שכיחי; קיצשו"ע שם.
  33. שו"ת תשובות והנהגות ח"א סי' קצו.
  34. דעה ב בשו"ע שם; ב"י שם; רבנו יונה ברכות שם. וראה שו"ת אבני נזר חאו"ח ח"א סוסי' מ.
  35. באוה"ל שם, ד"ה וי"א, בשם מחצית השקל.
  36. חי' רע"א על המג"א שם סק"ד.
  37. שו"ע שם; הלבוש שם; הא"ר שם.
  38. טור, שם; דעה א בשו"ע שם; הב"ח שם; באור הגר"א שם; ס' באר שבע דף קי.
  39. שו"ע ריט ג.
  40. תוס' ברכות נד ב ד"ה ואימא.
  41. רא"ה בספר פקודת הלוים ברכות שם.
  42. שו"ת חת"ס חאו"ח סי' נא.
  43. א"ר שם; בן איש חי, שנה א, עקב סק"ב; כף החיים או"ח סי' ריט סקכ"ו.
  44. שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' פח. וראה בשד"ח, מערכת ברכות סי' יב.
  45. יפה ללב ח"א סי' ריט סק"ה; פתח הדביר ח"ב סי' ריט אות יז. וראה שד"ח מע' בין המצרים סי' ב אות ג. וראה עוד בשו"ת אבן פנה ח"ב סי' סב.
  46. בן איש חי שנה א, פר' עקב סק"ג.
  47. שו"ת מהר"ם שיק סי' פח. וראה באריכות בשד"ח, פאת השדה, מערכת ברכות סי' יב.
  48. שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' יז, ושם חי"ז סי' ט אות ב.
  49. שו"ת חת"ס חאו"ח סי' נא. וראה עוד בשו"ת יחוה דעת ח"ד סי' עה.
  50. פמ"ג או"ח סי' ריט בא"א סק"א; שו"ת שואל ונשאל ח"ב סי' מט.
  51. שו"ת מהר"ם מינץ סי' יד; מג"א רסי' ריט; מ"ב סי' ריט סק"ד; כף החיים שם אות ב; שע"ת שם סק"א; שו"ת הרב סדר ברכת הנהגין פי"ג אות ג; שערי אפרים שער ד סכ"ח; שו"ת נחלת בנימין חאו"ח סי' נח; שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קסג סק"ב; שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' כ; ילקוט יוסף ח"ג סי' ריט ס"ה. וראה בשו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' כב סק"ב, שלשיטות אלו אפילו קטן יתום לא יברך.
  52. שו"ת מהר"י באסאן סי' ה; חי' רע"א לשו"ע שם; שו"ת לחמי תודה סי' ה; ברכ"י ריט אות א; מור וקציעה סי' ריט; בן איש חי, שם, סק"ד; שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' כז. וראה בשו"ת אבני נזר חאו"ח סי' לט.
  53. שו"ת תשב"ץ ח"ד סי' ד; בית יהודה ח"א סי' ו; כף החיים שם אות כט. וראה מאמרו של הרב י.ה. הנקין, אסיא, חוב' מא, ניסן תשמ"ו, עמ' 50-41.
  54. שו"ת מהר"ם מינץ סי' יד; א"ר שם; ברכ"י שם אות ז; מחזיק ברכה אות ו; שערי אפרים שער ד סכ"ח; שו"ת נחלת בנימין חאו"ח סי' נח; באוה"ל ריח ד, ד"ה וכן כתב; שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' כ. וראה עוד בשו"ת בית יהודה חאו"ח סי' ו.
  55. מחזיק ברכה שם.
  56. ראה שו"ת מהר"ם מינץ שם; שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' פו; שו"ת אוצר החיים סי' יא. וראה שו"ת חכם צבי סי' מט; שו"ת תפארת צבי חאו"ח סי' ו אות ו; שד"ח, מערכת ברכות, סי' יב; שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' כ; ילקוט יוסף ח"ג סי' ריט סק"ג.
  57. שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' קסא; כנסה"ג סי' ריט; מג"א ריש סי' ריט; מ"ב שם סק"ג. ונאמרו על כך מספר טעמים - ראה: תורת חיים על בבלי סנהדרין צד א; מ"ב שם; א"ר שם סק"י; ערוה"ש שם ס"ו; קצות השולחן ח"ב סי' סה ס"ב; שו"ת ויען אברהם סי' יז; שו"ת ויצבור יוסף שווארץ סי' מא; שו"ת הר צבי חאו"ח סי' קיח; שו"ת חמדת צבי ח"ג סי' ח; ילקוט יוסף ח"ג סי' ריט ס"ז; שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ד אות לא; הגרש"ז אויערבאך, הובא בנשמת אברהם חאו"ח סי' ריט אות א, שלא ראה בירושלים נשים מברכות חוץ מיולדות. וראה עוד בצפנת פענח רמב"ם ברכות י ח.
  58. הליכות שלמה ח"א פכ"ג סע' ד.
  59. בן איש חי שנה א, פר' עקב סק"ה; חיי"א סה ו; כף החיים שם; תורת חיים, בבלי סנהדרין צד א; באר היטב שם סק"א בשם כנה"ג; מ"ב שם; ברכ"י שם אות ב; מור וקציעה סי' ריט; יחוה דעת להגר"ע יוסף ח"ד סי' טו. ועיי"ש עצות שונות איך תברך, אע"פ שסדר הברכה שתיאמר בפני עשרה אנשים, ולאו אורח ארעא לאשה. וראה עוד בשארית יוסף ח"ג עמ' שנט. וראה עוד בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ה סי' יד; שו"ת חמדת צבי ח"ג סי' ח; שו"ת במראה הבזק ח"ה סי' ז.
  60. גשר החיים פכ"א סי' ה אות ז.
  61. ר' יצחק אור זרוע, המובא בהגהות חדשים פ' הרואה בברכות; טור, ב"י וב"ח, או"ח סי' ריט; רמ"א שם ד; ערוה"ש או"ח ריט ט; מ"ב שם סקי"ז. וראה בבאוה"ל שם ס"ד ד"ה ואין, בשיטות הפוסקים אם דווקא על אביו ורבו, או אשתו ובניו, או לכל קרוביו ואוהביו. וראה שו"ת חמדת צבי ח"ג סי' ז, ומאמרו של הרב י.ה. הנקין, אסיא, חוב' מא, ניסן תשמ"ו, עמ' 50-41.
  62. ב"י שם בד"ה וממ"ש, בשם הרשב"א בחידושיו לברכות נד. וראה בדרכי משה שם; שו"ת כתב סופר חאו"ח סי' כז; כף החיים סי' ריט אות כז; עשה לך רב ח"ה סי' לט, בתשובות הקצרות.
  63. בבלי ברכות נד ב. וראה בשו"ת איתן האזרחי סי' ג, שלא יתכן לקבל גירסה זו. ובכי"מ בדק"ס בברכות שם, הגירסא גומל חסדים טובים שגמלם כל טוב. וראה בהגהות הגר"א ברכות שם.
  64. ראה רמב"ן תורת האדם שער ההודאה; ירושלמי ברכות ט א; תוס' ר' יהודה החסיד בבלי ברכות נד א ד"ה הרואה; רבנו יונה על הרי"ף ברכות שם. וראה עוד במאירי בבלי ברכות נד א, במשנה. וראה בתו"ש שמות פ"כ סוף אות תקלז, שלשיטת הגאונים אין גורסים בגמרא בשום ברכה שם ומלכות, כיון שאסור להזכיר השם בשעת לימוד. וראה במג"א סי' רטו סק"ה.
  65. גי' הרי"ף כמו בסידורים שלנו, רק שגרס גומל בלי הה"א, אבל הטור סי' ריט, והרמב"ם בבלי ברכות י ח, גרסי בה"א.
  66. בעניין הלשון "חייבים" כתב הב"י או"ח סי' ריט, כלומר אפילו לאותם שהם חייבים, דהיינו שהם רשעים, דתרגום רשע חייבא, על כל זה גומל להם טובות, וגם אני כאחד מהם, שאף על פי שאיני הגון גמלני כל טוב. וראה עוד בפרישה סק"ג ובברוך שאמר. ובשו"ת מהר"ם מינץ סי' יד הסביר הלשון "חייבים", דמסתמא כיון שהיה חולה חטא, שכן אין יסורים בלא חטא. ובמור וקציעה כתב, שאין הכוונה שהמברך הוא מן החייבים, אלא שבחו של מקום נאמר, שעושה טובות אף לחייבים. ובשו"ת אבני נזר חאו"ח סי' לט, ובשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' פח כתבו, שהולכי מדברות וימים שהכניסו עצמם לסכנה, הוא עצמו חטא. וראה בשו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' ח אות א. ובשו"ת ציץ אליעזר חי"ב סוסי' יח כתב, שבנוסח הברכה הזו יש גם משום וידוי דברים, וזה על פי מה שכתב רש"י בפירושו על איוב לג כז, שלאחר שפדה ה' את החולה "יעשה שורות של אנשים כשניצול מחוליו ויתוודה ליוצרו". וראה בס' יפה ללב בהשמטות לח"ב, מובא באורחות חיים על או"ח סי' ריט אות ה, שלא נזכר הך דרש"י באיוב לא בגמרא ולא בפוסקים. וראה עוד פירושים על ברכת הגומל בשו"ת כתב סופר חאו"ח סי' כז; שו"ת מטה לוי ח"ב סי' ח; שו"ת שלמי תודה סי' ה; שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' כז וסי' פח; עיון יעקב על עין יעקב ברכות נד; בהקדמה לספר שו"ת שתי הלחם למהר"ם חאגיז.
  67. ובמאירי ברכות שם הגירסא בלי הסיום שגמלני וכו'. ותיבת טוב צריך לנקד בחולם, כ"כ בעץ יוסף שם, ובכף החיים סי' ריט סקט"ז.
  68. עץ יוסף, בסידור אוצר התפילות. וראה בשו"ת איתן האזרחי סי' ג, מה שכתב על שינויי הנוסחאות של ברכת הגומל.
  69. סידור תהילת ה', בנוסח האר"י וחב"ד (וראה בס' שערי הלכה ומנהג, הוספות ומילואים סי' כה); סידור תכלאל, כמנהג יהודי תימן. וראה הליכות שלמה ח"א פכ"ג סע' ז, שזה הנוסח הנכון והראוי, שהרי מברכים ברכת הגומל גם כשעדיין אין לו "כל" טוב, ולכן צריך להשמיט מילה זו. אמנם בסידור עולת ראיה ח"א עמ' שיג מבאר את הנוסח הרגיל הכולל מילת "כל".
  70. מג"א ריש סי' ריט.
  71. מ"ב סי' ריט סק"ד, ושעה"צ שם סק"ה וסקי"ג; שו"ת אבני נזר חאו"ח סי' לט.
  72. הטעם שהציבור עונה מי שגמלך וכו', ולא סתם אמן כמו בכל ברכה, כתב בברוך שאמר מבעל התו"ת, שהמברך כאן מודה על שעבר, והציבור מוסיף לו גם להבא. וראה עוד תשובת האדמו"ר מקלויזנברג, הובאה בשו"ת חמדת צבי ח"ג סי' ז.
  73. שו"ע או"ח ריט ב.
  74. הטור שם.
  75. רמב"ם ברכות י ח.
  76. לבוש או"ח ריט ב; הליכות שלמה ח"א פכ"ג סע' ז.
  77. כל-בו סי' פז.
  78. האבודרהם הל' ברכות עמ' שמא.
  79. נוסח עדות המזרח, וכן הוא בבן איש חי שנה א עקב סק"א. ובבן איש חי, שם, מוסיף שהמברך אומר אחריהם: אמן, כן יהי רצון. מקור הנוסח הזה במכילתא בא פר' טז - על הארץ הטובה אשר נתן לך שגמלם כל טוב. ובשו"ת תירוש ויצהר סי' רח, תמה מה שעונים מי שגמלך וכו' דלכאורה משמע שח"ו שוב יגיע לו איזה צרה וינצל, ותירץ שהברכה היא שאף שנעשה לו טוב, לא ינכו לו מהטוב לעתיד לבוא.
  80. מג"א סי' ריט סק"ב.
  81. שערי הלכה ומנהג ח"א סי' קי.
  82. החפץ חיים במאמרו ציפית לישועה, ובהשמטות לסוף שו"ע או"ח.
  83. הכוונה ל-Bellls palsy.
  84. שו"ת הר צבי חאו"ח סי' קיג.
  85. יחוה דעת ח"ד סי' יד.
  86. שו"ת שדה הארץ ח"ג חאו"ח סי' ז וסי' י; עיקרי דינים או"ח סי' ו אות כד; אורחות חיים או"ח סי' ריט סק"י.
  87. בן איש חי שנה א, פר' עקב סק"ו.
  88. שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' יח, ושם חכ"א סי' סד אות ז.
  89. הכוונה לתיקון בקע מפשעתי (inquinal hernia).
  90. שו"ת ציץ אליעזר שם; ילקוט יוסף ח"ג סי' ריט סכ"ד; הליכות שלמה ח"א פכ"ג סע' ב; שו"ת אז נדברו חי"ד סי' כה סק"ו.
  91. שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פכ"ג. וטעמו שהכניס עצמו ברצונו למצב הסכנה, ולא עוד אלא שיצא ממנו בחסרון איבר. וכן פסק הרב פ.ב. טולידאנו, ברקאי, ג, תשמ"ו, עמ' 36-23.
  92. הגר"ש ישראלי, ברקאי, שם. וראה בשו"ת שדה הארץ ח"ג סי' ז, ובילקוט יוסף ח"ג סי' ריט סקכ"ז - שגם אם הביא על עצמו מחלה ונרפא, חייב לברך.
  93. שו"ת הרשב"א ח"ז סי' לח; תורת חיים לר"ח קנייבסקי עמ' יד; שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' יח; שו"ת אור לציון ח"ב פי"ד סמ"ד, בהערות; ילקוט יוסף ח"ג סי' ריט סכ"ה.
  94. שו"ת אהל יוסף סי' א.
  95. העמק שאלה, שאילתא כו סק"ב.
  96. הליכות שלמה ח"א פכ"ג סע' ב.
  97. שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' יח, ושם, חט"ו סי' לב אות ה; שו"ת אור לציון שם.
  98. מ. ספירו, ספר אסיא, ב, תשמ"א, עמ' 265-263; הנ"ל, ספר אסיא, ד, עמ' 287. וראה ע' שוטה, ברקע הרפואי.
  99. שו"ת שואל ונשאל ח"ב סי' מט. וראה שו"ת ויאמר בועז ח"ג סי' יד.
  100. פתח הדביר סי' ריט סק"ג, הובא בשד"ח, מערכת ברכות סי' יב.
  101. תורת חיים לר' חיים קנייבסקי עמ' יח; ילקוט יוסף ח"ג סי' ריט סכ"ט; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פכ"ז אות ג, עיי"ש טעמו.
  102. שו"ת פרי הארץ סי' ז. וראה בעיקרי הד"ט או"ח סי' יד אות א, ושו"ת באר משה, ח"ב סי' י בהערה. וראה באריכות בשו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' כב סק"א.
  103. אגרות הראי"ה ח"ב איג' תשג.
  104. הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חאו"ח סי' ריט סק"ד, ובהליכות שלמה ח"א פכ"ג סע' ג; שו"ת ציץ אליעזר חי"ט סי' נג סק"ב.
  105. הגרש"ז אויערבאך, שם.