הכשר מצווה

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

מעשה שאינו מצווה בעצמו, אך צריך לעשותו כדי לקיים את המצווה.

לדוגמא, קניית לולב, שאין בקנייה עצמה מצווה, אך צריך לקנותו כדי שיוכל ליטלו (שזו המצווה עצמה).

פרטי הדין[עריכה]

ברכת המצוות לירושלמי מברכים גם על הכשר מצווה, כגון העושה סוכה מברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לעשות סוכה", העושה לולב מברך "לעשות לולב", וכן מזוזה, תפילין וציצית (ברכות ט-ג).

בדינים שונים[עריכה]

בעידנא (עשה דוחה לא תעשה רק אם שניהם חלים באותו הזמן) - ולגבי הכשר מצווה, כגון להיכנס לבית הקברות כדי להחזיר אבידה, שהכניסה לבית הקברות היא רק הכשר מצווה, אך גוף המצווה הוא רק בהשבה, נחלקו המפרשים האם נחשב בעידנא ודוחה את הלא תעשה, ויש בזה שלוש דעות:
  1. הכשר מצווה דוחה לא תעשה (רנב"ר שהובא בנימוקי יוסף בבא מציעא ל.).
  2. הכשר מצווה לא דוחה לא תעשה (שאר הראשונים, הובאו בנימוקי יוסף שם. במחלוקת בין שתי הדעות הנ"ל דן הנודע ביהודה מהדורא תנינא אה"ע קמא ד"ה אך).
  3. תלוי באיזה מקרה: הכשר שאפשר לקיים את המצווה בלעדיו (לפחות בחלק מהמקרים) - אינו דוחה לא תעשה, אך הכשר שאי אפשר לקיים את המצווה בלעדיו בשום אופן - כן דוחה לא תעשה (פסקי תוס' זבחים צז: אות סט, טורי אבן חגיגה ב: ד"ה לישא. והמאיר לעולם (א ד"ה בטורי) הוכיח מתוס' (זבחים צז: ד"ה ואחד) שהם חולקים על דעה זו, וסוברים שגם הכשר שא"א בלעדיו לא דוחה). ובטעמה של דעה זו חקר הקהילות יעקב האם כיוון שא"א בלי ההכשר, יכול לדחות את הלא תעשה אע"פ שההכשר אינו מגוף המצווה ואינו בעידנא, או שכיוון שא"א בלעדיו ממילא ההכשר הזה נחשב כחלק מגוף המצווה, וא"כ הוא בעידנא (ביצה ו ד"ה אבל, ומוכיח שנחשב מגוף המצווה).

מצוות צריכות כוונה (לחלק מהאמוראים) - אך הכשר מצווה, כגון קניית אתרוג ואפיית מצה, לכו"ע אין צריך כוונה (מנחת חינוך א-ג [כט] ד"ה וידוע, שדי חמד ח"ד מ-סב, עמוד 131).

מצווה הבאה בעבירה פסולה. אך לגבי הכשר מצווה, כגון אגד לולב, נחלקו האחרונים האם גם עליהם יש דין מצווה הבאה בעבירה, ואם נעשו בעבירה נפסלו (שדי חמד ח"ד עמוד 179 אות יז. ומשמע שם קצת שאינו מחלק בין הכשר מצווה למצווה קיומית).

העוסק בהכשר מצווה, כגון ההולך לדבר מצווה - גם הוא נחשב עוסק במצווה ופטור מן המצווה, ורק לדעת הרשב"ש אינו פטור (שדי חמד ח"ד ע-מה ד"ה ומי שהולך, עמוד 435).

טועה בדבר מצווה - הטרוד בהכשר מצווה לא נחשב טועה בדבר מצווה (אחיעזר ח"ג פג-ב ד"ה וביתר).

בכיבוד אב ואם יש שלוש דרגות (קובץ הערות יג-ב):
  1. הבאת המאכל (או כל דבר שהאב צריך), כיוון שאפשר לכבדו בדברים שמצויים כאן ואין צריך להביאם - הוא רק הכשר מצווה.
  2. שחיטת הבהמה ובישולה, כיוון שאי אפשר בלעדיהם - הוא מעשה המצווה.
  3. כשהאב נהנה, כגון שאוכל את המאכל - הוא קיום המצווה.

ראה גם[עריכה]