הענקה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נתינת מענק לעבד עברי או לאמה העבריה, ביום יציאתם לחרות.

מצות עשה מוטלת על האדון להעניק לעבדו העברי היוצא לחירות, שנאמר (דברים טו, יד): "הענק תעניק לו מצאנך ומגרנך ומיקבך אשר ברכך ה' אלהיך תתן לו". כמו כן חייב האדון להעניק לאמתו העבריה היוצאת לחירות, שנאמר (דברים טו, יז): "ואף לאמתך תעשה כן".

אדון שמשלח את עבדו או את אמתו ריקם, מלבד מה שמבטל מצות עשה, עובר גם בלא תעשה, שנאמר (דברים טו, יג): "וכי תשלחנו חפשי מעמך לא תשלחנו ריקם".

בספרי מבואר, כי טעם המצוה הוא משום שנאמר (דברים טו, טו): "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך ה' אלהיך על כן אנכי מצוך את הדבר הזה" - "מה במצרים הענקתי לך (ביזת מצרים וביזת הים), אף אתה העניק לו".