הפקר בית דין

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

בית דין מפקיעים ממונו של אדם (הסוגיא בגיטין לז:, בסוגיא זו האריך ספר המקנה לג-יד).

לדוגמא, לדעה ששביעית בזמן הזה דרבנן, היא מועילה מדין הפקר בית דין, שבית דין הפקירו את ממונו של הבעלים (גיטין לו:).

מקור וטעם[עריכה]

במקורו הביאה הגמרא (גיטין לו:) שני פסוקים: "וכל אשר לא יבוא לשלושת הימים כעצת השרים והזקנים יחורם כל רכושו" (עזרא י-ח), "אלה הנחלות אשר ניחלו אלעזר הכהן ויהושע בין נון וראשי האבות" (יהושע יט-נא). והוא מדאורייתא (שו"ת הרשב"א תשעה, התשובות המיוחסות לרשב"א רנו, חתם סופר או"ח קיז בסופו, מקור חיים תמח-ט ד"ה וגם יש תקנה). על פי מה שכתב הרמב"ן (ספר המצוות שורש ב) שכל דין שנלמד מהנ"ך הוא דאורייתא כי הוא הלכה למשה מסיני, גם דין זה הוא בעצם הלכה למשה מסיני.

טעמו משום שיש לבית דין שררה וממשלה, ולא בתור בית דין (דבר אברהם ח"א א-ב (ד"ה והנ"ל) בדעת רבנו יונה. והוסיף שם (בד"ה אח"ז) טעם אחר, שמועיל מדין כיבוש, אך למסקנתו כתב שלא נראה לו).

במהותו הוא קניין שיוצא מרשות האדם לכו"ע, אע"פ שבהפקר שהבעלים עצמו הפקירו, נחלקו האם הוא קניין או נדר (קצוה"ח רעג-א).

הנכס[עריכה]

הנכסים הנקנים הם:

ממונות וחובות (דהיינו שבית דין מפקיעים את החוב) (גיטין לו:).

עבד עברי בית דין לא יכולים להפקירו, משום שאינו שייך ממש לאדון כשאר חפצים (קונטרסי שיעורים טו-ב)[1].

פרטי הדין[עריכה]

בהקנאה - נחלקו הראשונים האם רק מפקיע מהבעלים הקודם, או גם מקנה לבעלים החדש. ובטעם הדעות שמועיל רק להפקיע אך לא להקנות, כתב הרעק"א שהפקעה יותר קלה מהקנאה[2] (שו"ת רעק"א מהדורא קמא רכא-ו: תוס' ורא"ש - רק להפקיע, ר"ן - גם להקנות. וכן דן בזה מחנה אפרים מכירה ב).

המחיל את הקניין - חקרו האם הבעלים הקודם הוא המקנה, או בית דין (שיעורי ר' שמואל גיטין עמוד קנג).

המקנה[עריכה]

גוי - יש בזה שלוש דעות:
  1. בית דין יכולים להפקיר את ממונו (שדי חמד ח"ב עמוד 180 ד"ה והיה).
  2. אינם יכולים להפקירו (שואל ומשיב ח"א קכד, הובא בשדי חמד שם, דברי ירמיה הלכות עכו"ם פרק ז, הובא בספר המקנה ח-ה ד"ה סנהדרין).
  3. אינם יכולים להפקירו בזמן שאין יד ישראל תקיפה בארץ ישראל, כי כל טעם דין הפקר בית דין הוא רק משום שלבית דין יש שררה וממשלה, ועל גוי אינם מושלים (דבר אברהם ח"א א-ב ד"ה ולפמ"ש).

ראה גם[עריכה]


הערות שוליים[עריכה]

  1. בחילוק בין קנייני עבד עברי לשאר הקניינים הארכנו ב‎ערך מוכר עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.
  2. ביסוד שהוצאה קלה מהכנסה הארכנו בערך הפקר בסעיף "חוזק".