הפקר בשמיטה

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הגדרה[עריכה]

פירותיה של השנה השביעית הם הפקר.

מקור וטעם[עריכה]

בטעמו חקר המידות לחקר ההלכה (ח-נד) האם בפירות שביעית יש שני דינים נפרדים - קדושת הפירות והפקר הפירות, או שהפירות קדושים וממילא הם נעשים הפקר.

במהותו נחלקו המפרשים האם היא מצווה להפקיר, ככל המצוות, או אפקעתא דמלכא (מופקר ממילא, ואינו תלוי ברצונו של הבעלים) (אפיקי ים ח"ב כה: מחלוקת ראשונים. המידות לחקר ההלכה יב-מז: מחלוקת הבית יוסף והמהרי"ט).

בדינו חקר האפיקי ים (ח"ב כד) האם הוא דין ממון, או דין איסור וקדושה.

פרטי הדין[עריכה]

ספק שביעית - כגון אתרוג בת שביעית שנכנסת לשמינית - האריך בו האפיקי ים (ח"ב כד):
  1. האם דינו כספיקא דאורייתא (ספק שביעית) ומחמירים בו שהוא הפקר.
  2. או שדינו כספק ממון (ספק הפקר) והולכים אחר המוחזק, ושייך לבעלים.

(כל הספק הוא רק האם הפרי הוא הפקר, אך לגבי קדושת שביעית, כגון ליאסר בסחורה - בוודאי שספיקא דאורייתא לחומרא - אפיקי ים שם).

וביאר האפיקי ים (שם) שהספק הוא האם דין הפקר בשביעית הוא גזירת הכתוב (אפקעתא דמלכא) שקדושת השביעית עושה את הפרי להפקר ממילא, וא"כ דנים בו כדין הקדושה עצמה וספיקא דאורייתא לחומרא. או שיש מצוות עשה על האדם להפקיר, וא"כ הוא מדיני ממונות, ושייך עדיין למפקיר, ככל ספק הפקר (בכל ספק הפקר הממון שייך עדיין לבעלים - ר"ן נדרים ז. (אמנם הרא"ש בבא מציעא פרק ט סימן כד ובבא בתרא פרק ב סימן ס סתר עצמו בדין ספק הפקר - האם אדם אחר יכול לקנותו. דנו בסתירה זו הפלפולא חריפתא בבא מציעא שם אות ז ובבא בתרא שם אות ח, ודרכי משה דרכי הקניינים ב-יב, ואפשר שתלוי במחלוקת (קצוה"ח רעג-א) האם הפקר הוא קניין או נדר (שנודר שלא לעכב אחרים מלקנותו, וא"כ הוא איסור ולא ממון)).

ראה גם[עריכה]