רבי אברהם ישעיהו קרליץ

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי אברהם ישעיה קרליץ
Hazon-Yish.jpg
החזון איש
תאריך לידה י"א בחשוון תרל"ט
תאריך פטירה ט"ו בחשוון תשי"ד
מקום פעילות בני ברק
השתייכות יהדות חרדית - ליטאים
נושאים שבהם עסק תלמוד; הלכה; הנהגת ציבור
תלמידיו ראה לקמן
חיבוריו "חזון איש"; "אמונה ובטחון"; "קובץ אגרות חזון איש".

רבי אברהם ישעיהו קרליץ, המכונה החזון איש על שם סדרת ספריו, היה פוסק הלכה בולט, מנהיג היהדות החרדית בארץ ישראל וממעצבי דמותה.

תולדות חייו[עריכה]

ראשית ימיו[עריכה]

נולד בקוסובה שברוסיה הלבנה בי"א בחשוון תרל"ט לאביו, הרב שמריהו קרליץ, רב העיירה, ואמו ראשה לאה, בתו של הרב שאול קצנלנבוגן, רב העיר הקודם (ובהמשך רבה של קוברין). לפי עדות אחיו, הרב מאיר קרליץ, בבר המצווה שלו קיבל על עצמו להשקיע את חייו בתורה. את בסיס לימודיו התורניים רכש מאביו וממלמד פרטי ששכר לו בשם ר' משה טוביה, אך את עיקר לימודו למד לבדו ללא רב. הוא נסע ללמוד בישיבת בריסק אצל רבי חיים סולובייצ'יק, אולם הוא לא מצא שם את מקומו ותוך זמן קצר שב לביתו. בשנת תרס"ו נישא לבתיה, בת הסוחר ר' מרדכי ביי, ועבר לגור בבית חמיו בעיר כווידאן, שם פתחה רעייתו חנות בדים, ואיפשרה לו לעסוק בתורה. בתקופה זו למד בשקט ובהתמדה גדולה, ואף למד בחברותא עם רב העיר, ר' משה רוזין (בעל "שאילות משה", "נזר הקודש" ועוד, ולימים נשיא אגדות הרבנים בארה"ב). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נכבה כווידאן על ידי הצבא הגרמני, והחזון איש נמלט עם רעייתו אל תחומי רוסיה, והתיישב בסטויבץ, וגם בה התפרנס ממסחרה של רעייתו, ושקד על תלמודו בשקט. יש אומרים, כי כיהן באופן בלתי רשמי כרב העיירה, לבקשתו של רב העיירה הרב יואל סורוצקין, שנאלץ לעזוב בהוראת הרוסים, עד לשובו[1], ויש הטוענים כי חרף בקשתו של הרב סורוצקין, סרב החזון איש לתפקיד זה[2]. �ך או כך, היה לדמות מרכזית בעיירה, ולאחר השריפה הגדולה שפרצה בה פעל רבות לשיקום המקווה, וכן טיפל בקבורת המתים כשפרצה מגפה בעיר[3]. לאחר כארבע שנים בסטויבץ, עבר לעיר מינסק, שם שהה לבדו במהלך השבוע (רעייתו המשיכה לנהל את בית המסחר בסטויבץ והגיעה למינסק רק לשבתות). בתקופה זו, הוסיף לשקוד על תלמודו, תוך שהוא נהנה מאנונימיות מוחלטת שמנעה ממנו טרדות. על פי העדויות, שקידתו בתקופה זו היתה כה גדולה, עד שלא היה הולך לבית הכנסת לתפילה במנין אלא בימים שבהם מתקיימת קריאת התורה[4].

תקופת וילנא[עריכה]

עם שוך המלחמה, שב לסטויבץ (שהיתה אז תחת השלטון הסובייטי), ומשם חצה את הגבול עם רעייתו לליטא, שם התגוררו בדירה ששכרו עבורו אחיו באחד מפרברי וילנא, וגם שם ניהלה אשתו חנות טקסטיל. בהמשך עברו לדירה בתוככי וילנא, שם התקשר לרב העיר הרב חיים עוזר גרודז'ינסקי., ועל פי עדות הרב גרודזי'נסקי "בכל ענין חמור הייתי מתיישב אתו... כמה פעמים רציתי למנות אותו למו"צ פה ולא נענה לזה"[5]. מנהגו באותה תקופה היתה לצעוד רגלית כל בוקר לאחד מפרברי העיר, שם שכר לו אחיו דירה פשוטה שבה היה לומד עד הלילה או עד לאפיסת כוחותיו. פעם אחת, לאחר שהתמוטט כתוצאה משקידתו, נאלץ להפסיק לתקופת מה את הלימוד האינטנסיבי[6]. בעקבות כך, החל ללמוד עם בחורים מהעיר. בוילנא שהה שלוש עשרה שנה. בשנים אלו, נטל גם חלק בפעילות הציבורית, כגון המחלוקת אודות מינוי רב לוילנא (שבה פעל לסיכול התכנית למנות "רב מטעם" תחת הנהגתו של הרב גורדז'ינסקי) ועוד.

עלייתו לארץ ישראל[עריכה]

הוא הוזמן על ידי מנהיג "העדה החרדית" ואגודת ישראל בירושלים, הרב משה בלוי, לכהן כסגנו של הרב יוסף חיים זוננפלד ולרשת את מקומו בבוא העת. החזון איש סרב להצעה זו, בשל העובדה כי בתפקיד זה כרוכה השתתפות בדיני ממונות, שבהם לא רצה לקחת חלק[7].

בשנת תרצ"ג החליט לעלות לארץ ישראל. ישנן שתי גרסאות בשאלה כיצד השיג את אשרת העלייה ("סרטיפיקט"). על פי גרסה אחת[8], פנה החזון איש אל הרב גרודז'ינסקי, שפנה לרב משה בלוי. הרב בלוי הודיע לחזון איש, כי אם יקבל משרת רבנות בעדה החרדית, הדבר יקל על קבלת האשרה, אולם החזון איש סרב. לאחר פעילות קדחתנית של איש אגדות ישראל בירושלים, הרב משה פרוש, שהתחייב בפני שלטונות המנדט כי החזון איש לא יפול לנטל על הציבור, הושג הסרטיפיקט, שנשלח לוילנא. לפי הגרסה השניה[9], הסרטיפיקט הושג על ידי הרבנות הראשית לישראל והעומד בראשה באותם ימים, הרב אברהם יצחק הכהן קוק. בקיץ של אותה השנה עזב את וילנא ברכבת לורשה, ממנה לנמל קונסטנצה שברומניה, שם הפליגו בספינה לנמל יפו, שאליו הגיעו בט"ז בתמוז תרצ"ג. בתחילה התגורר בתל אביב, ולאחר הזמנתו של הרב מתתיהו שצ'יגל לבוא להתגורר במושבה החדשה בני ברק, שבה ייסד את ישיב בית יוסף נובהרדוק, עבר להתגורר בה. הרב שמואל הלוי וואזנר סיפר, לימים, כי החזון איש נימק באזניו את החלטתו להשתקע דוקא במושבה בני ברק, שהשתייכה ליישוב החדש, ולא בירושלים (כפי שהוצע לו לא אחת על ידי "העדה החרדית"): "ירושלים מלאה צדיקים וגדולי תורה, אולם ביישוב החדש מצאתי מדבר, רציתי לשתול בו נטיעות של תורה, לפיכך באתי לבני ברק. אם לא אצליח לשתול? אזי אלך לגיהנם עם יושביה כאחד"[10]. הוא התגורר בשכונת "גבעת רוקח", על ישיבת נובהרדוק, ומדי פעם אף היה מגיד שיעורים לתלמידי הישיבה. בהמשך עבר לבית שנבנה במיוחד עבורו בשוליה המזרחיים של העיר, בשכונת "זכרון מאיר" של היום[11]. בבני ברק לא צלחו עסקי המסחר של רעייתו, והוא התפרנס בדוחק רב ממכירת ספריו. הרב גרודזי'נסקי, שהיה מודע למצבו הדחוק, פנה במכתב לרב קוק, שיפעל להגברת קצב מכירת ספריו של החזון איש, על מנת לסייע לו בפרנסתו[12]. בשל מצב בריאותו הרופף שהה תקופה ממושכת בצפת, ואף כששהה בבני ברק הרבה לטייל בפרדסים שבפאתי העיר.

כמנהיג היהדות החרדית[עריכה]

אט אט שמו הלך והתפרסם בארץ, והוא החל להפוך לכתובת לפונים רבים בתחום ההלכה והנהגת הציבור. הרב גרודז'ינסקי אף העלה את שמו כמועמד לחבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל[13]. הוא ייסד כולל גדול בבני ברק (שלאחר פטירתו נקרא על שמו "כולל חזון איש"), וכן פעל לייסוד רשת חינוך תורני ברחבי הארץ. לאחר השואה, רבים ראו בו את ממשיכם של גדולי הדור באירופה שנספו, ובתקופה זו הוא החל לתפוס את מעמד "גדול הדור" בקרב היהדות החרדית בארץ ובחו"ל. בשנת תש"ב, עם התעוררות השאלה הגדולה אודות "קו התאריך" במזרח הרחוק[14], יצא החזון איש בפסק-הלכה המנוגד פסקם של רבני ירושלים והרבנות הראשית, ולפיו קו התאריך עובר מערבית ליפן, ועל כן ביפן יש לשמור שבת ביום ראשון של שאר העולם. פסק זה היה מנוגד גם למנהגם של היהודים שגרו במקום. רבים מהפליטים שהגיעו למזרח הרחוק לא קבלו את פסקו ואימצו את פסק רבני ירושלים, אולם הרב יחזקאל לוינשטיין הורה לתלמידיו בישיבת מיר להיצמד לפסקו של החזון איש. בעקבות חורבנן של הישיבות באירופה, פעל לייסוד ישיבות חדשות (בין הישיבות הבולטות שפעל לייסודן נמנות ישיבת תפארת ציון, ישיבת כפר חסידים, ישיבת באר יעקב, מדרשיית נעם ועוד). בהקשר לכך, נהג לצטט את הקטע מן הסליחות: "העיר הקודש והמחוזות היו לחרפה ולבזות, וכל מחמודיה טבועות וגנוזות- -ואין לנו שיור רק התורה הזאת"(דרוש מקור). הוא פעל לביצור מעמדה של מצוות השמיטה, כאשר עמדתו היתה התנגדות עקרונית ל"היתר המכירה" שהונהג אז על ידי רבנים רבים (ובראשם הרבנות הראשית), תוך שהוא הנחה את החקלאים כיצד לנהוג וסייע כלכלית לחקלאים ששמרו את השמיטה מבלי להיזקק להיתר המכירה. בקשר לכך, עמדו עמו בקשרים הדוקים מנהיגי "פועלי אגודת ישראל" והיישובים החרדיים החלקאיים, בהם הרב קלמן כהנא והרב בנימין מנדלזון.

החזון איש

לאחר קום המדינה[עריכה]

עם קום המדינה, הורה לסיעת "אגודת ישראל" להצטרף אל "החזית הדתית המאוחדת" (יחד עם "פועלי אגודת ישראל", "המזרחי" ו"הפועל המזרחי") בבחירות לכנסת. לטענתם של אנשי העדה החרדית, שהשתתפות בכנסת משמעה הכרה במסכותה של במדינה החילונית, ענה החזון איש כי המקרה דומה לאדם המותקף על ידי שודד, וגמע עמו להסכמה בכדי שלא יהרגו אותו - שאין הדבר מתפרש כ"הכרה" בסמכותו של השודד, אלא התחשבות בהכרח המציאות[15]. ואכן, החזון איש הביע עמדה נחרצת כנגד הציונות והקמת המדינה. אם ארע שהיתה ברית מילה בבית מדרשו ביום העצמאות, הקפיד להודיע בציבור שאינו אומר תחנון משום שהוא סנדק ולא משום שהוא מחשיב יום זה כיום חג[16]. מסופר, כי התבטא על המדינה כי היא "טריפה", ועל כן לא תחזיק מעמד שנה שלימה(דרוש מקור).

לאחר קום המדינה, כשעלו על סדר היום שאלות מהותיות בנושאי דת ומדינה, ניצב החזון איש בחזית עיקשת כנגד פרצה בחומות הדת. הדבר התבטא במאבקו חסר-הפשרה כנגד שירות צבאי לנשים. אודות סוגיה זו התבטא כי נטייתו היא לומר שיש בכך איסור של יהרג ואל יעבור[17]. הוא שלח מכתב לראש הממשלה בן-גוריון לבטל את החוק המחייב נשים לשרת בצבא, ופעל באמצעות עסקנים חרדיים לשכנע את בן גוריון לכך. סירובו של בן גוריון גרר לפרישת "אגודת ישראל" מהממשלה. עם זאת, כשנה לאחר מכן, כאשר עלתה ההצעה כי אשה שקבלה פטור משירות צבאי בשל היותה דתית, חייבת בשירות לאומי, הביע הסכמה עקרונית לכך, בשל תמיכת הרבנות הראשית למהלך זה[18].

בהיותו מנהיגה הלא-רשמי של אגודת ישראל, נפגש עמו ראש הממשלה בן גוריון, כדי לדון עמו "על הבעיה: כיצד יכולים אדוקים ובלתי אדוקים לחיות בתיאום ובשיתוף פעולה במדינת ישראל"[19]. לשאלה זו, השיב לו החזון איש[20] במשל מפורסם, המבוסס על ההלכה (בבלי סנהדרין לב ב) לפיה כאשר שני גמלים או דתי אניות נפגשים בדרך שאין בה די מרווח לשניהם לעבור, על הגמל הלא-טעון לפנות מקום לגמל הטעון; כך גם בשאלה הציבורית: "אנחנו היהודים הדתיים משולים לגמל הטעון משא - יש עלינו עול של הרבה מאד מצוות. אתם צריכים לפנות לנו את הדרך". בן גוריוון, שהתרעם על המשל, ענה לחזון איש: "ומצות יישוב הארץ אינה מצוה? ומצות ההגנה על החיים אינה מצוה? ומה שעושים הבחורים שאתם כל כך מתנגדים להם, והם יושבים על הגבולות ושומרים עליכם, האין זו מצוה?". ועל כך השיב לו החזון איש: "אם ה' לא ישמור עיר - שוא שקד שומר" (תהלים קכז א). עם זאת, בן גוריון כתב ביומניו כי הפגישה התנהלה ברוח טובה, וכי החזון איש תיבל את דבריו בהומור קל. משל זה הפך לסמל למאבק בין הדתיים לחילוניים במרחב הציבורי במדינה.

מאז ועד פטירתו, המשיך החזון איש להוות כתובת לפונים רבים, ולמנהיגה הבלתי-מעורער של היהדות החרדית בארץ. השפעתו על היהדות החרדית הינה מכרעת, אף יותר מגדולי הדור לצדו, הרב יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק והרב איסר זלמן מלצר.

נפטר מהתקף-לב בליל שבת, ט"ו בחשוון תשי"ד. הלוויתו התקיימה ביום ראשון, והוא נקבר ב"בית הקברות שומרי שבת" בבני ברק, מייסודו של תלמידו רבי יעקב הלפרין.

שיטתו ודרכו[עריכה]

דרך הלימוד ופסיקת ההלכה[עריכה]

החזון נודע בדרך הלימוד העצמאית שנהג בה. בלימודו, וכן בפסיקת ההלכה, מיעט לעסוק ב"למדנות" ישיבתית, ונטה לדבוק בעיון בפשטי הסוגיות. לשיטתו, ניתנת חשיבות רבה יותר לבירור הסוגיות מתוך דברי התלמוד גופו, מבלי לעמתן עם ההלכה הפסוקה בתחילה. להבנתו, בהמלך בירור הסוגיה אין לתת משקל-יתר לעובדה כי שיטה מסוימת מקורה בדברי הראשונים, אלא יש "לעיין בגמרא עד כמה, אף שיהיה נגד הראשונים ז"ל"(דרוש מקור). כמו כן, סבר כי אין חשיבות גדולה לבירור נוסחאותיהם של סוגיות הגמרא ודברי הפוסקים, שכן הגרסה שבה התקבלו הדברים למעשה היא המכרעת(דרוש מקור). עם זאת, כן נתן מקום מכריע בפסק ההלכה למעשה לשיטת השולחן ערוך והרמ"א, וכן לפסקיו של הגר"א[21]. כמו כן, סבר כי אין לשנות מן ההלכה הפסוקה בתלמוד בטענה כי המציאות השתנתה, משום שההלכה נקבעה בתקופת חז"ל, החותמת את "אלפיים שנות התורה" - ועל פי הנכון בתקופה זו, מבלי להתחשב בשינויי מציאות שעתידים לבוא[22]. עם זאת, לא נמנע מלנקוט בטיעון "השתנות הטבעים"[23]

החזון איש סבר, כי כאשר לא ניתנת לאדם האפשרות לאמוד במדוייק את הנדרש ממנו לקיום המצווה כנדרש, עליו לקיימה על פי האפשרי לו, משום שאי-יכולתי "נלקחה בחשבון" בעת ציווי ההלכה[24].

פסיקות מפורסמות[עריכה]

קו התאריך[עריכה]

כאמור לעיל, החזון איש נחלק עם גדולי ירושלים בסוגיית "קו התאריך" במזרח הרחוק ובאוסטרליה. לשיטתו, המבוססת על שיטת רבי אברהם בר חייא הנשיא (ספר העיבור מאמר א שער ד), ספר הכוזרי (מאמר ב' אות כ) ורבי זרחיה הלוי (בעל המאור ראש השנה כ ב), שקו התאריך עובר בקו הרוחב 90° מירושלים, אך החידוש שבשיטתו הוא, שהואיל וקו זה נמצא באמצע שטחה היבשתי של סין, לא יעלה על הדעת שתהיינה יבשה שבצדה האחד התאריך שונה מצדה השני, ולמעשה בצד אחד ינהגו שבת ובצד השני יהיה יום חול, ועל כן הוא "הזיז" את קו התאריך אל קו החוף המזרחי של סין. לפי פסק זה, יהודים החיים ביפן, ישמרו שבת בזמן שבכל העולם שממערב ליפן יציינו את יום ראשון[25]. לעומתו, טענו רבני ירושלים, ובראשם הרב יחיאל מיכל טוקצ'ינסקי, כי הקו עובר בקו 180° מירושלים, באמצע האוקיינוס השקט[26].

שמיטה[עריכה]

החזון איש היה ממובילי ההתנגדות ל"היתר המכירה" שהונהג אז על ידי רבנים רבים באר"י, ובראשם הרב קוק. הוא ביסס את הפתרון ההלכתי המכונה "אוצר בית דין", על פיו החלקאים מתמנים כשליחי בית הדין לגדל את היבול עבור הציבור.

מידות חז"ל[עריכה]

אחת הסוגיות הידועות ביותר שבהן הכריע החזון איש היא שיעורי התורה (כזית, אמה, טפח וכד'). בן מחלוקתו העיקרי בסוגיה זו היה הרב אברהם חיים נאה. יסוד המחלוקת ביניהם נעוץ בקושיה שהקשה רבי יחזקאל לנדא (צל"ח פסחים קט א), המראה כי על אף שהתלמוד אומר כי ישנה התאמה בין מידת ארבעים סאה (5760 ביצים) למידת שלוש אמות מעוקבות, במציאות נראה כי נפחן של 5760 ביצים בנות ימינו הינו כ-300 ליטר, בעוד נפח של שלוש אמות מעוקבות (על פי כמות האגודלים שבהן) יוצא כפול - כ-600 ליטר. שיטתו של הנודע ביהודה ביישוב קושיה זו היא, "להכפיל" את נפחן של הביצים ולומר כי בימינו הביצים קטנות פי שניים מהביצים שהיו בזמן חז"ל, ולכן מידת שיעור הביצה הוא כ-100 סמ"ק, בעוד שיטת רבי משה סופר(דרוש מקור) היא, כי האגודלים שחז"ל חישבו על פיהם היו צרים יותר מהאגודלים בני ימינו, כ-2 ס"מ.

דעת החזו"א היא, כי יש לחשב את שיעורי ההלכה לימינו על פי שיטתו של הנודע ביהודה[27], המגדילה באופן ניכר את השיעורים, בעוד הרב נאה סבר כי יש לחשב את השיעורים על פי שיטת החת"ם סופר[28], המצמצמת יותר. עד היום, שתי שיטות מדידה אלו מכונות "שיעור חזון איש" ו"שיטת הגר"ח נאה". אמנם, שיטתו של הרב נאה בזה התקבלה יותר בציבור משיטתו של החזון איש, המשמשת בעיקר בקרב תלמידיו וממשיכי דרכו, או כשיטה הנהוגה "לחומרה" באיסורי תורה.

חשמל בשבת[עריכה]

שיטתו בענין שימוש בחשמל בשבת ייחודית גם היא. לדבריו, כל סגירת מעגל חשמלי אסורה בשבת משום מלאכת בונהף משום ש"מחבר הפרקים זה עם זה"[דרושה הבהרה] או מלאכת מכה בפטיש[29]. יחד עם זאת, הורה כי אין להשתמש בחשמל המיוצר בשבת על ידי חברת החשמל, משום חילול השם[30] (כיום, בקהילות רבות הנוהגות על פי דרכו של החזון איש, בייחוד בבני ברק, מופעלים גנרטורים במהלך השבת).

השקפות[עריכה]

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

משפחתו[עריכה]

שורשי משפחתו מגיעים לרבי שמשון מקרמניץ, אחיו של המהר"ל מפראג, דרך צאצאו הרב שמשון קרליץ, רב העיר קניגסברג[31].

אביו, הרב שמריהו יוסף קרליץ, כיהן במשך שלושים וארבע שנה כרבה של העיר קוסובה שברוסיה הלבנה (עיר הולדתו של החזון איש). אמו ראשה-לאה היתה בתו של רבה הקודם של קוסובה, הרב שאול קצנלבוגן, שעבר לכהן כרבה של קוברין.

החזון איש לא הותיר אחריו צאצאים.

אחיו[עריכה]

לחזון-איש היו עוד ארבעה-עשר אחים ואחיות, אולם שישה מתוכם נפטרו בצעירותם. בין אחיו נודעו:

  • הרב מאיר קרליץ - רבה של לכוביץ', מראשי "ועד הישיבות" בפולין ובאר"י חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל וממייסדי "החינוך העצמאי".
  • הרב יצחק קרליץ -כיהן תחת אביהם בקוסובה. נספה בשואה
  • הרב משה קרליץ - דיין ומורה צדק בווילנא (מח"ס "אור חדש"). נספה אף הוא בשואה.

גיסיו[עריכה]

אחיותיו נישאו גם הן לתלמידי חכמים:

  • הרב שמואל אליהו הלוי קהאן - רב העיר אורצ'ה, נספה בשואה.
  • הרב שמואל גריינימן - המוציא לאור של ספרי "חזון איש" וממייסדי "ועד הישיבות".
  • הרב נחום מאיר קרליץ[32] - רבה של מיישיגולה שבליטא ולימים מראשי כולל חזון איש בבני ברק.
  • הרב אבא סוויאטיצקי - רבן של רוז'נקה, קוסובה וטיקטין. נספה בשואה.
  • הרב יעקב ישראל קניבסקי ("הסטייפלר")- ממנהיגי הציבור החרדי בישראל ובעל "קהילות יעקב".

אחייניו וצאצאיהם[עריכה]

בני אחיו הרב מאיר וחתניו:

  • הרב שלמה שמשון קרליץ - אב בית דין בפתח תקוה ומחבר הספרים "עטרת שלמה", "משפטי שלמה" ו"דברי שלמה".
  • הרב חיים שאול קרליץ - מייסד וראש בית הדין "שארית ישראל", מנהל רוחני בישיבת "בית מאיר" (ע"ש אביו) ונשיא התלמוד-תורה שהוקם בביתו של החזו"א.
  • הרב שמריהו יוסף קרליץ- ממייסדי כולל חזון איש ורבן של קהילות רבות בארה"ב, קנדה, ונצואלה ובלגיה במשך כארבעים שנה.
  • הרב אליעזר אלפא - רב בחיפה. חתנו, הרב ראובן פיין כיהן ראש ישיבת תורה ודעת בניו יורק (מח"ס "בין המשפתיים"). נכדתו נישאה לרב צבי וייספיש - ראש ישיבת הר"ן.
  • הרב איסר זבונקין - ר"מ בישיבת נובהרדוק באוסטרובצה ובטומשוב-מאזובייצק. נספה בשואה.
  • הרב זלמן רוטנברג - מייסד וראש ישיבת בית מאיר (ע"ש חמיו) וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה. בנו, הרב צבי רוטנברג, מכהן כראש הישיבה כיום, לצד חתנו הרב דניאל גינזבורג.

בני גיסו הרב שמואל גריינימן וחתניו:

  • הרב שמריהו גריינימן - המדפיס של ספרי החזון איש. בניו הם: הרב אברהם דב - ראש בית המדרש "הגר"א" בצפת, הדרשן הרב ברוך גריינימן, הרב שמואל גריינימן -מראשי ישיבת "מאורות התורה" בקרית-יערים, והרב ישעיהו גריינימן - ראש ישיבת "דבר שמואל" בפתח תקווה. חתנו הוא הרב שמואל באום - משגיח בישיבת קרית מלאכי.
  • הרב חיים שאול גריינימן - מגדולי התורה בבני ברק, בעל סדרת הספרים "חידושים וביאורים". בנו הרב יוסף משמש כראש כולל "וילנא" בבני ברק. חתניו הרב יוסף חיים בן דב והרב ישראל מנחם הירשפלד מכהנים כראשי ישיבת זכרון מיכאל בזכרון יעקב.
  • הרב מאיר גריינימן - מחבר ספרי "אמרי יושר" והספר "דינים והנהגות למרן החזון איש".
  • הרב בנימין ביינוש פינקל - ראש ישיבת מיר בירושלים וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה. חתנו הוא הרב נתן צבי פינקל, שכיהן תחתיו כראש ישיבת מיר. נכדו הוא הוא הרב אליעזר יהודה פינקל המכהן כיום כראש ישיבת מיר.
  • הרב שרגא וילמן - מהדיר ספרי ראשונים.

חתני גיסו הרב קניבסקי ובנו:

אחיינים נוספים:

  • הרב נסים קרליץ - רב שכונת רמת אהרן בבני ברק, אב בית דין "שארית ישראל" וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה. בן גיסו הרב נחום מאיר קרליץ. בנו הוא הרב אברהם ישעיה קרליץ, רב בית הכנסת "הליגמן" בבני ברק. חתנו לשעבר הוא הרב שריאל רוזנברג המכהן כראש בית הדין "שארית ישראל" כיום.
  • הרב חיים סוויאטיצקי - ראש ישיבת תפארת ירושלים בניו יורק. בן גיסו הרב אבא סוויאטיצקי.

קרובי משפחה נוספים[עריכה]

בן דוד היה חוקר התלמוד פרופ' שאול ליברמן (בעל "תוספתא כפשוטה"). בני דודים מדרגה שניה היו האחים הרב יצחק קוליץ, רבה של ירושלים]], הסופר חיים עמנואל קוליץ (שכתב את תולדות החזון איש בספר "החוזה מליטא") וחוקרת המקרא רחל מרגליות (אשת פרופ' מרדכי מרגליות) - אמם חנה פייגא קולידצקי היתה בת-דודתה של בתיה, רעיית החזון איש. החזון אף דאג לאחים לבית קולידצקי לאחר פטירת אביהם.

מתלמידיו[עריכה]

  • הרב גדליה נדל - מראשי כולל חזון איש והוגה דעות.
  • הרב אריה פומרנצ'יק - בעל "יהגה אריה", "תורת זרעים" ו"עמק ברכה".
  • הרב בנימין מנדלזון - רב מושב קוממיות. הרב מנדלזון התייעץ רבות עם החזון איש בענייני מצוות התלויות בארץ.
  • הרב מאיר צבי ברגמן - ראש ישיבת רשב"י וחבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה. התגורר בביתו במשך שנתיים, ואף למד עמו בחברותא.
  • הרב מיכל יהודה ליפקוביץ - ראש ישיבת פוניבז' לצעירים, חבר מועצת גדולי התורה של דגל התורה וממנהיגי הציבור הליטאי. בעל "מנחת יהודה". החסון אף שידך בין הרב ליפקוביץ לרעייתו.
  • הרב שמואל הלוי וואזנר- ארב שכונת זכרון מאיר בבני ברק וראש ישיבת חכמי לובלין. בעל שו"ת "שבט הלוי" ומגדולי הפסוקים בדורנו.
  • הרב שריה דבליצקי- רב מקובל וחוקר בבני ברק.
  • הרב דב צבי קלרנשטיין - ראש ישיבת גרודנא באשדוד.
  • הרב יהודה שפירא - מראשי כולל חזון איש.
  • הרב נתן שולמן - ראש ישיבת סלבודקה בבני ברק.
  • הרב שרגא פייבל שטיינברג - ראש ישיבת תפארת ציון.
  • הרב פנחס שרייבר - ראש ישיבת ברסלב בבני ברק, אב"ד באשדוד וממייסדי בית הדין שארית ישראל.
  • הרב אברהם חיים ברים - ראש הישיבות: אוהל יעקב, לפלגות ראובן, סקווירא, פרשבורג ומשכן יוסף.
  • הרב אליעזר פלצינסקי - ראש הישיבת בית אריה, תומכי תמימים (בכפר חב"ד ובלוד), הנגב (עזתה) וכולל הרבנים בגייטסהד שבאנגליה. מחבר "שלום יהודה".
  • הרב אברהם יעקב ויינר - מחבר ספרי "שארית יעקב". גיסו של אחיין החזון-איש, הרב חיים שאול גריינימן.
  • הרב רפאל הלפרין עסקן ציבור ואיש עסקים חרדי. מחבר הספר "במחיצת החזון איש" ו"האנציקלופדיה לבית ישראל". בנו של העסקן והנדבון יעקב הלפרין, שהיה ממקורבי החזון איש.

ספריו[עריכה]

כמו כן, נפוצות כיום מהדורות של ספר משנה ברורה עם קיצור פסקיו.

לקריאה נוספת[עריכה]

  • הרב שלמה כהן (עורך), פאר הדור - חמישה כרכים.
  • הרב צבי יברוב, מעשה איש - שבעה כרכים (ח"א; ח"ב; ח"ג; ח"ד; ח"ה; ח"ו; ח"ז).
  • הרב רפאל הלפרין, במחיצת החזון אי"ש, בני ברק תשנ"א.
  • אהרן סורסקי, החזון איש בדורותיו, בני ברק תשמ"ד.
  • חיים עמנואל קוליץ (קולידצקי), החוזה מליטא, ירושלים, תשנ"א.
  • בנימין בראון, החזון איש - הפוסק, המאמין ומנהיג המהפכה החרדית, הוצאת מאגנס, ירושלים תשע"א.
  • הרב קלמן כהנא, האי"ש וחזונו, ירושלים תשט"ו. תל אביב תשכ"ד.
  • הרב שלמה יוסף זוין, אישים ושיטות הוצאת קול מבשר, ירושלים תשס"ו, עמ' רצ-שט.
  • דגלנו - בטאון הסתדרות הנוער האגודתי בארץ ישראל, גליון ב'.
  • יצחק גרשטנקורן, חזון איש: זיין ירושה פיר בני ברק (ביידיש), בני ברק תשי"ד.
  • גילה מס, לאורו, הוצאת תפארת, ירושלים תשע"ג.

הערות שוליים

  1. "פאר הדור" ח"א עמ' רלב.
  2. ראה מקורות לכך אצל בנימין בראון, "החזון איש", עמ' 38.
  3. "מעשה איש" ח"א עמ' קצה.
  4. "פאר הדור" ח"א, עמ' רמג-רמד.
  5. הרב ב. צ. שפירא (עורך), "אגרות לראי"ה" (מהדורה שניה), אגרת שטז (עמ' תנה-תנו).
  6. "חזון איש בדורותיו", עמ' נד, שם מצוטט מכתב שכתב בהקשר לכך.
  7. "הדור והתקופה" עמ' מז; "החזון איש" עמ' 55.
  8. הובאה בספר "החזון איש בדורותיו", פרק ט.
  9. גרסתו של מזכיר הרבנות הראשית לישראל דאז, הרב שמואל אהרן שזורי-וובר. ("פרקים מימיה הראשונים של הרבנות הראשית", בתוך: א, בן חן (ערוך), "הרבנות הראשית לישראל, בעבר ובהווה", בהוצאת משרד הדתות תשל"ג, עמ' 94-96; א. ורהפטיג וש. כץ, "הרבנות הראשית לישראל - שבעים שנה ליסודה", הוצאת היכל שלמה י-ם תשס"ב, ח"ג עמ' 1062-1054. הובאה אצל הרב י. ברמסון, "ופדויי ד' ישובון- מפעל ההצלה של הראי"ה קוק זצ"ל", בהוצאת "בית הרב", ירושלים תשס"ו, עמ' 84, ואצל בנימין בראון, "החזון איש", עמ' 56-67).
  10. "פאר הדור" ח"ב עמ' לח.
  11. בבית זה חי עד יום מותו. לאחר פטירתו נקרא הרחוב שבו שוכן הבית על שמו, רח' חזון איש.
  12. אגרות לראי"ה, (מהדורה שניה) עמ' תנה-תנו. ראה אצל הרב משה צבי נריה, "בשדה הראי"ה" עמ' 236;
  13. "אגרות רבנו חיים עוזר" ח"ב, תרלו; תשעט; תרכז.
  14. הסיפור החל לאחר שתלמידי ישיבת מיר ועוד יהודים נוספים נמלטו מאירופה בזמן השואה לסין ויפן, והתעוררה השאלה כיצד לקבוע את התאריך בחלק המזרחי של כדור הארץ. ראו בהרחבה בפרשה זו אצל: הרב מנחם מנדל כשר, "קו התאריך הישראלי" ועוד.
  15. ראה בהרחבה "מעשה איש" ח"ג, עמ' רמג.
  16. "במחיצתם של גדולי התורה" עמ' 86.
  17. קובץ אגרות חזון איש ח"א, אגרת קיב.
  18. ראה מאמרו של ש.ז. שרגאי, ב"הצופה", 30 באוגוסט 1953.
  19. הודעה רשמית של לשכת ראש הממשלה, "דבר" 21 באוקטובר 1952.
  20. כך ע"פ עדותו של יצחק נבון, אז עוזרו של בן גוריון. עם זאת, נוצרו גרסאות נוספות רבות לדו-שיח ביניהם.
  21. ראה "קובץ אגרות" ח"א אגרת לב. עם זאת, לא נמנע מלחלוק עליו, כאשר דבק בשיטתו "לעיין בגמרא עד כמה, אף שיהיה נגד הראשונים ז"ל".
  22. ראה דוגמא לכך בחזון איש אה"ע סי' כז ס"ק כ'. יתכן שגישה זו הובילה אותו להכריע כדעת הנודע ביהודה בסוגיית שיעורי התורה, ראו לקמן.
  23. כגון ב"א אה"ע יב סוף ס"ק ז ד"ה "והנה בגמ'" ועוד.
  24. ראה חזו"א או"ח, מס' ר"ה סי' קלח ס"ק ה.
  25. ראה בספרו "חזון איש קונטרס ח"י שעות".
  26. ראה בספרו "היומם בכדור הארץ".
  27. ראה בספר חזון או"ח, קונטרס השיעורים.
  28. ראה בספרו קונטרס השיעורים.
  29. חזון איש או"ח סי' נ' ס"ק ט'.
  30. חזון איש או"ח סי' לח ס"ק ד'.
  31. אחיינו של קודמו בתפקיד, הרב אריה לייב הלוי אפשטיין, בעל ספר "הפרדס".
  32. שם משפחתו המקורי היה "ציבלוניק", אולם הוא אימץ את שם משפחת רעייתו.