הרב מאיר יהודה גץ

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הרב מאיר יהודה גץ היה רב הכותל והמקומות הקדושים, ומראשי "ישיבת המקובלים בית אל".

תודלות חייו[עריכה]

נולד בשנת תרפ"ד בתוניס. קיבל סמיכה לרבנות בגיל 18, התחתן בגיל 19, ובגיל 20 החל לכהן כרב, שוחט, חזן, מוהל ועורך נישואין בעיר קטנה בתוניס. למד משפטים וקיבל הסמכה כעורך דין ונוטריון. פעל בדרך מיוחדת לקרב את הילדים בעירו ללימוד תורה. היה פעיל בתנועה הציונית, ודרש רבות בשבח ארץ ישראל והשפיע מאד על העליה לארץ. בשנת תש"ט עלה ארצה, בגיל 25, עם אשתו וארבעת ילדיו. לאחר זמן קצר, ביקשה תנועת הפועל המזרחי ממנו לכהן כרב, חזן, מוהל ושוחט בהתיישבות יהודית חדשה בצפון שלימים נקראה כרם בן זמרה. בזמן כהונתו, הצליח לקרב יהודים רבים לתורה. לרב היו אחד עשר ילדים, ובכל זאת, למרות העומס, דאגו הרב והרבנית להכניס אורחים רבים, ואף אימצו הרבה ילדים קשי יום. למרות שהיה פטור ממנו, לא היה מוכן לוותר על שירות בצבא ההגנה לישראל. למלחמת ששת הימים, גויסו הרב, בנו אבנר (שהיה מאורס באותו זמן) וחתנו ציון. הם למדו קודם לכן הלכות מלכים לרמב"ם על ענייני היציאה למלחמת מצווה, ושאפילו חתן יוצא. הרב שימש אז כמפקד אזור הצפון. בנו אבנר, לחם בירושלים, ושלח לאביו גלויה בה רומז לו (היה אסור לספר פרטים) שהם נלחמים על ירושלים. בזמן הפריצה לעיר העתיקה, נהרג אבנר גץ. הרב אמנם בכה את בנו שנפל בדמי ימיו, אך גם התעודד וניחם את משפחתו בעובדה שבנו נהרג על קידוש השם ועל שחרור ירושלים. ידועה בשמו האמרה: "אשרי לי שזכיתי, ואוי לי שזכיתי, שבני נפל על שחרור ירושלים". לאחר מות בנו, החליט לעבור לירושלים לזמן מה כדי להיות קרוב לקבר בנו שבהר הרצל. בירושלים, כשלא היה טרוד במשרה רבנית כלשהי, התפנה הרב ללמוד את תורת הקבלה. למד אצל הרב מרדכי שרעבי והרב עובדיה הדאיה. נהג גם ברבים ממנהגי המקובלים, התפלל בכוונות הרש"ש, והיה מקפיד על אמירת תיקון חצות מול הכותל לאחר טבילה, ולאחריו עוסק בקבלה עד זמן תפילת ותיקין. בגיל 45, מונה הרב לכהן כרב הכותל. בתפקידו זה, דאג לכל אותם חלכאים ומסכנים שבאים לכותל להתפלל, דאג לנקיונו של הכותל ולקירוב לבבות. מכיוון ששלט בשפות רבות, מונה מטעם משרד החוץ ללוות את מנהיגי העולם בביקורם בכותל. היה לבוש בבגדי לבן כמנהג המקובלים הספרדים, וכשהגיע לירושלים, כדי לשלב בין הספרדים לאשכנזים, החל ללבוש 'קפוטה' חסידית לבנה, ו'שטריימל' חסידי לבן. בשנת תשל"ד, החל ללמד קבלה בישיבת המקובלים בית אל. בשלהי שנת תשנ"ה, נסתיימה בנית הבנין החדש של הישיבה, ונקבע כי חנוכת הבית תהיה בתחילת שנת תשנ"ו. אולם, לבקשת הרב גץ, הוקדמה חנוכת הבית, וכששאל הרב מרדכי אליהו את הרב גץ מדוע, ענה הרב גץ שאינו יודע אם יוכל אחר כך. החנוכה היתה בי"ח אלול תשנ"ה, כרצון הרב. הרב שמח עד דמעות בחנוכת הבית. ביום כ"ג באלול תשנ"ה, נפטר הרב מאיר יהודה גץ.

לקריאה נוספת[עריכה]

  • שמחה רז, רב הכותל, הוצאת קול מבשר.
  • הרב אליעזר מלמד , רביבים- גדולי ישראל ודמויות מופת, מכון הר ברכה תש"ע, עמ' 291-299.

קישורים חיצוניים[עריכה]