הרב עזרא עטייה: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
נולד ב[[ט"ו בשבט]] תרמ"א (או י"ז ב[[שבט]] תרמ"ז) בחאלב שבסוריה לרבי יצחק, נכדו של רבי ישעיה עטיה (בעל בגדי ישע) ומצאצאי רבי שם טוב עטיה (מתמלידי [[רבי יוף קארו]]- מוזכר בספרו {{מקור|אבקת רוכל כה}}) ולאמו לאה. | נולד ב[[ט"ו בשבט]] תרמ"א (או י"ז ב[[שבט]] תרמ"ז) בחאלב שבסוריה לרבי יצחק, נכדו של רבי ישעיה עטיה (בעל בגדי ישע) ומצאצאי רבי שם טוב עטיה (מתמלידי [[רבי יוף קארו]]- מוזכר בספרו {{מקור|אבקת רוכל כה}}) ולאמו לאה. | ||
בשנת תרנ"ה עלתה משפחתו ל[[ארץ ישראל]], שם נפטר אביו לאחר זמן קצר. משפחתו התקיימה בעוני רב ובדחקות גדולה, אך אף על פי כן רבי עזרא היה לומד בהתמדה בבית המדרש "שושנים לדוד" ב[[שכונת הבוכרים]], תוך הסתפקות במועט. משיסד [[רבי עזרא הררי רפול]] ישיבה לבני עניים בשם "אוהל מועד" היה רבי עזרא מראשוני תלמידיה. הוא נקשר לראשי הישיבה [[רבי אברהם עדס]], [[רבי יוסף ידיד הלוי]] ו[[הרב | בשנת תרנ"ה עלתה משפחתו ל[[ארץ ישראל]], שם נפטר אביו לאחר זמן קצר. משפחתו התקיימה בעוני רב ובדחקות גדולה, אך אף על פי כן רבי עזרא היה לומד בהתמדה בבית המדרש "שושנים לדוד" ב[[שכונת הבוכרים]], תוך הסתפקות במועט. משיסד [[רבי עזרא הררי רפול]] ישיבה לבני עניים בשם "אוהל מועד" היה רבי עזרא מראשוני תלמידיה. הוא נקשר לראשי הישיבה [[רבי אברהם עדס]], [[רבי יוסף ידיד הלוי]] ו[[הרב שלמה לניאדו]]. תוך זמן קצר החל לכהן כר"מ בישיבה. | ||
עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] היה חשש שיגויס לצבא הטורקי, ולכן הסתתר עם קבוצה של תלמידי חכמים מופלגים במרתף. בהמשך נמלט ל[[מצרים]] והתיישב בקהיר, שם עשתה הגעתו רושם גדול. הוא ייסד שם ישיבה לצעירים בשם "אהבה ואחווה", וכן ייסד את חברת 'כתר תורה' לארגון שיעורי תורה לבעלי בתים. אט אט החלו להתאסף סביבו תלמידים רבים שלמדו בדרכו המיוחדת, כפי שכותב אחד מהם: "כשבא רבי עזרא עטייה אלינו לא ידענו בכלל מה מהותו של לימוד בעמקות, אבל הוא התאמץ להורות לנו דרך הבנה דווקא והשמיע בסבלנות שיעורים כסדרן, עד שהתחלנו להרגיש טעם בלימוד שלנו<ref>ארזי הלבנון כרך ג' עמ' 1829</ref>". {{ש}} כמו כן, הוא כיהן כ[[דיין]] בבית הדין בעיר. עם | עם פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] היה חשש שיגויס לצבא הטורקי, ולכן הסתתר עם קבוצה של תלמידי חכמים מופלגים במרתף. בהמשך נמלט ל[[מצרים]] והתיישב בקהיר, שם עשתה הגעתו רושם גדול. הוא ייסד שם ישיבה לצעירים בשם "אהבה ואחווה", וכן ייסד את חברת 'כתר תורה' לארגון שיעורי תורה לבעלי בתים. אט אט החלו להתאסף סביבו תלמידים רבים שלמדו בדרכו המיוחדת, כפי שכותב אחד מהם: "כשבא רבי עזרא עטייה אלינו לא ידענו בכלל מה מהותו של לימוד בעמקות, אבל הוא התאמץ להורות לנו דרך הבנה דווקא והשמיע בסבלנות שיעורים כסדרן, עד שהתחלנו להרגיש טעם בלימוד שלנו<ref>ארזי הלבנון כרך ג' עמ' 1829</ref>". {{ש}} כמו כן, הוא כיהן כ[[דיין]] בבית הדין בעיר. עם סיום המלחמה, בשנת תרע"ט, הוא שב ל[[ארץ ישראל]] והחל ללמוד בישיבת אוהל מועד לצד הרב לניאדו. בתקופה זו, החל ללמוד וללמד ענייני אגדה ומוסר, וכן החל ללמוד [[קבלה]] מפי [[רבי שאול דוויק הכהן]]. בשנת תרפ"ג, משהוקמה ישיבת פורת יוסף, הצטרפה אליה ישיבת אוהל מועד, ואז החל הרב עטיה לכהן כר"מ בישיבה, תחת הנהגתו של הרב לניאדו. עם פטירתו של הרב לניאדו, בט"ו ב[[שבט]] תרפ"ה, התמנה הרב עטיה לכהן כראש הישיבה תחתיו. בשנת תש"ח, עם נפילת הרובע היהודי בידי הירדנים, עבר עם הישיבה למשכנה בשכונת גאולה. | ||
פעמים רבות נדרש לעסוק בשאלות הלכתיות שנוצרו כתוצאה מהתפתחות הטכנולוגיה, ופעמים נועצו איתו [[פוסק]]ים גדולים בעניינים אלו (בהם [[רבי יעקב ישראל קנייבסקי]]). | |||
עם החזרה לרובע היהודי בשנת תשכ"ז, הוחלט להמשיך לקיים את הישיבה בשני משכניה (ברובע ובגאולה), כשהרב עטיה משמש כראש הישיבה. | |||
נפטר בי"ט ב[[אייר]] תש"ל ונטמן בחלקת הרבנים הספרדים בהר המנוחות. | |||
==ספריו== | ==ספריו== | ||
== | * '''עלה עזרא'''- [[שו"ת]] וחידושים | ||
* '''שיטה''' על [[מסכת כתובות]]- אבדה עם הרס בינן הישיבה על ידי הערבים בתש"ח. | |||
==מתלמידיו== | |||
* [[הרב מרדכי אליהו]] - [[הראשון לציון]] ו[[הרבניות הראשית לישראל|הרב הראשי לישראל]] | |||
* [[הרב עובדיה יוסף]] - הראשון לציון והרב הראשי לישראל | |||
* [[הרב חיים דוד הלוי]] - רבה הספרדי של [[תל אביב]] | |||
* [[הרב בן ציון אבא שאול]] - ראש ישיבת פורת יוסף | |||
* [[הרב יהודה צדקה]] - ראש ישיבת פורת יוסף | |||
* הרב ציון לוי -רבה של פנמה | |||
{{הערות שוליים}} | {{הערות שוליים}} | ||
{{מיון רגיל:עטייה עזרא}} | {{מיון רגיל:עטייה עזרא}} | ||
גרסה מ־21:14, 11 ביולי 2012
|
|
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב. אין מידע לגבי מניח תבנית זו. יש לערוך עם חתימה ( ~~~~ ) כפי שמוסבר בדף התבנית |
| הרב עזרא עטייה | |
|---|---|
| תאריך לידה | ט"ו בשבט תרמ"א (או י"ז בשבט תרמ"ז) |
| תאריך פטירה | י"ט באייר תש"ל |
| מקום פעילות | ירושלים, קהיר |
| רבותיו | הרב אברהם עדס, רבי יוסף ידי הלוי, הרב שמואל לניאדו |
| תלמידיו | הרב יצחק כדורי, הרב עובדיה יוסף, הרב מרדכי אליהו, הרב חיים דוד הלוי |
הרב עזרא עטייה היה ראש ישיבת פורת יוסף.
תולדות חייו
נולד בט"ו בשבט תרמ"א (או י"ז בשבט תרמ"ז) בחאלב שבסוריה לרבי יצחק, נכדו של רבי ישעיה עטיה (בעל בגדי ישע) ומצאצאי רבי שם טוב עטיה (מתמלידי רבי יוף קארו- מוזכר בספרו אבקת רוכל כה) ולאמו לאה.
בשנת תרנ"ה עלתה משפחתו לארץ ישראל, שם נפטר אביו לאחר זמן קצר. משפחתו התקיימה בעוני רב ובדחקות גדולה, אך אף על פי כן רבי עזרא היה לומד בהתמדה בבית המדרש "שושנים לדוד" בשכונת הבוכרים, תוך הסתפקות במועט. משיסד רבי עזרא הררי רפול ישיבה לבני עניים בשם "אוהל מועד" היה רבי עזרא מראשוני תלמידיה. הוא נקשר לראשי הישיבה רבי אברהם עדס, רבי יוסף ידיד הלוי והרב שלמה לניאדו. תוך זמן קצר החל לכהן כר"מ בישיבה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה חשש שיגויס לצבא הטורקי, ולכן הסתתר עם קבוצה של תלמידי חכמים מופלגים במרתף. בהמשך נמלט למצרים והתיישב בקהיר, שם עשתה הגעתו רושם גדול. הוא ייסד שם ישיבה לצעירים בשם "אהבה ואחווה", וכן ייסד את חברת 'כתר תורה' לארגון שיעורי תורה לבעלי בתים. אט אט החלו להתאסף סביבו תלמידים רבים שלמדו בדרכו המיוחדת, כפי שכותב אחד מהם: "כשבא רבי עזרא עטייה אלינו לא ידענו בכלל מה מהותו של לימוד בעמקות, אבל הוא התאמץ להורות לנו דרך הבנה דווקא והשמיע בסבלנות שיעורים כסדרן, עד שהתחלנו להרגיש טעם בלימוד שלנו[1]".
כמו כן, הוא כיהן כדיין בבית הדין בעיר. עם סיום המלחמה, בשנת תרע"ט, הוא שב לארץ ישראל והחל ללמוד בישיבת אוהל מועד לצד הרב לניאדו. בתקופה זו, החל ללמוד וללמד ענייני אגדה ומוסר, וכן החל ללמוד קבלה מפי רבי שאול דוויק הכהן. בשנת תרפ"ג, משהוקמה ישיבת פורת יוסף, הצטרפה אליה ישיבת אוהל מועד, ואז החל הרב עטיה לכהן כר"מ בישיבה, תחת הנהגתו של הרב לניאדו. עם פטירתו של הרב לניאדו, בט"ו בשבט תרפ"ה, התמנה הרב עטיה לכהן כראש הישיבה תחתיו. בשנת תש"ח, עם נפילת הרובע היהודי בידי הירדנים, עבר עם הישיבה למשכנה בשכונת גאולה.
פעמים רבות נדרש לעסוק בשאלות הלכתיות שנוצרו כתוצאה מהתפתחות הטכנולוגיה, ופעמים נועצו איתו פוסקים גדולים בעניינים אלו (בהם רבי יעקב ישראל קנייבסקי).
עם החזרה לרובע היהודי בשנת תשכ"ז, הוחלט להמשיך לקיים את הישיבה בשני משכניה (ברובע ובגאולה), כשהרב עטיה משמש כראש הישיבה.
נפטר בי"ט באייר תש"ל ונטמן בחלקת הרבנים הספרדים בהר המנוחות.
ספריו
- עלה עזרא- שו"ת וחידושים
- שיטה על מסכת כתובות- אבדה עם הרס בינן הישיבה על ידי הערבים בתש"ח.
מתלמידיו
- הרב מרדכי אליהו - הראשון לציון והרב הראשי לישראל
- הרב עובדיה יוסף - הראשון לציון והרב הראשי לישראל
- הרב חיים דוד הלוי - רבה הספרדי של תל אביב
- הרב בן ציון אבא שאול - ראש ישיבת פורת יוסף
- הרב יהודה צדקה - ראש ישיבת פורת יוסף
- הרב ציון לוי -רבה של פנמה
הערות שוליים
- ↑ ארזי הלבנון כרך ג' עמ' 1829