טעמי המקרא

טעמי המקרא הם סימנים המורים על חיבור ופיסוק המקרא, והמשמשים כסימני ניגון בקריאת התורה.

סוגי טעמים

מחברים ומפסיקים

הטעמים מתחלקים לשני סוגים: א. "טעמים מחברים" - סימנים המורים על חיבור המילה אל המילה הבאה אחריה; ב. "טעמים מפסיקים" - סימנים המורים על הפסק בין מילה למילה.

כ"א ספרים ואמ"ת

יש במקרא שתי מערכות טעמים, האחת נהוגה בכ"א הספרים והשניה נהוגה בספרי אמ"ת (ר"ת: איוב, משלי, תהלים).

↑חזרה לקטע הקודם

מקורם

יש אומרים כי טעמי המקרא הם מן התורה, ויש אומרים שהם ניתקנו על ידי עזרא ואנשי כנסת הגדולה.

הגמרא אומרת (מגילה לב.): "ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו'".

↑חזרה לקטע הקודם

פרשנים המסתייעים בהם

רש"י מסתייע פעמים רבות בטעמי המקרא לפירוש העניין. האבן עזרא בתחלת ספרו "מאזני לשון הקדש" קובע: "כל פירוש שאינו על פי פירוש הטעמים לא תאבה ולא תשמע אליו". בספר פנינים משלחן הגר"א מובאים כמה פירושים על התורה של הגאון מוילנא שמבוססים על טעמי המקרא.

ישנם אף מקרים בודדים בהם השתמשו המפרשים בשמות הטעמים לצורך פירוש הפסוקים ("קול אליהו" ו"דברי אליהו" לגר"א לבראשית מד, מח; שם לדברים טו, ח ועוד).

↑חזרה לקטע הקודם

משמעותם של הטעמים

ישנם מגדולי ישראל שנתנו לטעמי המקרא משמעות רוחנית, בייחוד על פי הקבלה, רבים מהם הובאו בספר "ראש מילין" של הרב קוק.

↑חזרה לקטע הקודם

מיקרופדיה תלמודית