מבחני סמיכה לרבנות

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מבחני סמיכה לרבנות הם מבחנים בנושאים שונים, שהרבנות עורכת למבקשים סמיכה לרבנות.

מבחנים בהלכות חופה וקידושין

מבחן רבנות חופה וקידושין ניסן תשע"ו

תשובות למבחן זה

תשובה לשאלה ה - במקרים הבאים יחולו הקידושין מדין:

  • ערב - מבואר באבן העזר סימן כט סעיף ב שאם אמרה תן מנה לפלוני ואתקדש אני לך, ונתן לו, ואמר לה הרי את מקודשת לי לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך, הרי זו מקודשת. וזה מדין ערב המבואר בגמרא מסכת קידושין דף ו עמוד ב - מימרא דרבא שמקודשת מדין ערב - כמו שמצאנו שערב משתעבד למלוה אף שלא הגיע הנאה לידו של הערב, בכך שהלווה לו על פי דיבורו, גם אשה שאמרה לו תן מנה לפלוני ונתן, משעבדת עצמה ומקנה עצמו לו, בהנאה זו שנתן המנה על פיה. וכתב החלקת מחוקק, שלדעת הב"ח דווקא אם אמר לה מיד בשעת מתן מעות שנותן על פיה הרי היא מקודשת, אבל אם לא אמר מיד, הרי זו כשתיקה דלאחר מתן מעות. והחלקת מחוקק עצמו סובר שמקודשת גם אם אמר אח"כ, שהרי בשעה שאמר לה נהנית שמתקיים דיבורה, והודעה זו שמודיעה לה, היא כמתן מעות. ואף אם נודע לה קודם שאמר לה, מ"מ לא גרע מעסוקים באותו עניין.
  • עבד כנעני - מבואר באבן העזר סימן כט סעיף ה, שאם אמר לה "הילך דינר משלי והתקדשי לפלוני" ואותו פלוני עשאו שליח, או אפילו אם אותו פלוני לא עשאו שליח, אבל אמר לו בעצמו "התקדשי לי במנה שנתן לך פלוני", הרי זו מקודשת מדין עבד כנעני המבואר בגמרא מסכת קידושין דף ז ע"א.
  • עבד כנעני וערב - מבואר באבן העזר סימן כט סעיף ג, שאם אמרה לו "תן דינר לפלוני ואתקדש אני לו", וקידשה אותו פלוני ואמר לה "הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שקבלתי ברצונך" הרי זו מקודשת. ומקור דין זה בגמרא מסכת קידושין דף ז ע"א, ומבואר שם שמקודשת מדין ערב ועבד כנעני ביחד. [1]

תשובה לשאלה ו - עדות עם הארץ

  • ביאור הסתירה לכאורה בין הגמרא במסכת פסחים דף מט ע"ב, לבין הגמרא במסכת חגיגה דף כב ע"א: * בבית יוסף חושן המשפט סימן לד מובאת קושיית הרי"ף על הסתירה לכאורה שבין הנאמר במסכת פסחים דף מט ע"ב: "עם הארץ אין מוסרין לו עדות, ואין מקבלין ממנו עדות", לבין הנאמר במסכת חגיגה דף כב ע"ב, "אמר רב פפא, כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מעם הארץ? - כמאן כרבי יוסי, דאמר התם... כדי שלא יהא כל אחד ואחד בונה במה לעצמו". הרי"ף מיישב שבחגיגה מדובר בעם הארץ שישנו בדרך ארץ, ובפסחים מדובר בעם הארץ שאינו בדרך ארץ. ולפי זה הנאמר בפסחים ש"אין מקבלים ממנו עדות" היינו אפילו בדיעבד, שהרי מי שאינו בדרך ארץ אפילו בדיעבד אין מקבלים ממנו עדות. רש"י בחגיגה שם מיישב ששתי הסוגיות עוסקות בעם הארץ שאינו במקרא ובמשנה אבל ישנו בדרך ארץ ובמצוות, וכשר לעדות, ורק הגמרא בפסחים סוברת שאין מקבלים ממנו עדות לכתחילה, ובדיעבד מקבלים ממנו עדות, ורב פפא בחגיגה חולק על כך וסובר שאפילו לכתחילה מקבלין ממנו עדות. והר"ן כתב שדברי רש"י יותר נכונים מדברי הרי"ף. והרא"ש סובר שכלל אין סתירה בין שתי הסוגיות - הסוגייה בפסחים אומרת את עיקר הדין, שאין מקבלים ממנו עדות, והסוגיה בחגיגה אומרת שלמרות שמעיקר הדין אין מקבלים עדות, מ"מ תקנו חכמים לקבל עדותם כדי שלא יעשו דת לעצמם וימנו דיינים לעצמם. והבית יוסף מבאר שדעת הטור שהרא"ש לא בא לפסוק הלכה שמקבלים עדות עם הארץ שאינו בתורה ובדרך ארץ, אלא סבירא ליה שאין מקבלים עדות עם הארץ שאינו בתורה ובדרך ארץ. הבית יוסף מביא דעת הגאונים שמי שאינו זריז בתפילה ובמצוות ואין בו דרך ארץ פסול לעדות, שהוא בכלל דת התורה ובמצוות ובדרך ארץ אבל אינו בן תורה, לכתחילה אין מקבלים עדותו ובדיעבד מקבלים[2].
  • יהודי שאינו שומר תו"מ אך עוסק בדרך ארץ וביישובו של עולם, מבואר בשולחן ערוך חושן המשפט סימן לד סעיף יז ובסמ"ע שם, שאם עובר עבירות הרי הוא פסול לעדות, ומשמע שאף אם הוא בדרך ארץ, נחשב רשע ופסול לעדות.

הערות שוליים

  1. ועיין באבני מילואים סק"ח שהקשה במקרה זה מדוע צריך צירוף של דין עבד כנעני כדי שיהיו קידושין, הרי זה שהמקדש קיבל את הכסף על פי דיבורה, נחשב להנאה שהוא נותן לה, ובדומה לדין אדם חשוב, ואין כאן אלא דין ערב.
  2. כך נתבאר הדבר בהגהות פרישה ודרישה