מגילת אסתר

מגילת אסתר היא אחת מחמשת המגילות בתנ"ך. בה מסופר על הצלת היהודים בממלכת אחשורוש: "מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" (אסתר א, א). המגילה מספרת על המן, שהיה מזרע עמלק, אשר שילם למלך ממון על מנת להרשות את השמדת היהודים ברחבי ממלכתו. מרדכי היהודי ואחייניתו אסתר המלכה הפרו את התוכנית. וכך, היהודים ניצלו, היכו בשונאיהם, את המן ובניו תלו על העץ ומרדכי היה למשנה למלך. לזכר נס זה תקנו את ימי הפורים בו קוראים את המגילה.

תוכן המגילה

תמצית סיפור המגילה

אע"פ שבלתי-אפשרי לתמצת את המגילה שאין בה מילה מיותרת, מ"מ מוגש כאן תקציר לסיפור המגילה[1]:

  • המלך אחשורוש, המולך מהודו ועד כוש, מכין משתאות מפוארים, וכן עושה אשתו, המלכה ושתי, לנשים (אסתר א, א-ט).
  • אחשורוש מבקש מושתי לבוא על מנת להראות את יופיה, אך היא מסרבת. לאחר התייעצות בחכמיו, הוא מחליט להורגה, כדי שכל הנשים בממלכה יכבדו בעליהן (אסתר א, י-כב).
  • אחשורוש מצטער על הריגת ושתי, ולכן פקידיו אוספים את הבתולות בממלכה, והנערה אשר תִיטַב בעיני המלך תמלוך (אסתר ב, א-ד).
  • ותלקח אסתר אל בית המלך, ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ולכבוד בחירתה עושה אחשורוש משתה גדול (אסתר ב, ח-יח).
  • אין אסתר מגדת מולדתה ואת עמה כאשר צווה עליה מרדכי (אסתר ב, כ).
  • בגתן ותרש רוצים לשלוח יד באחשורוש, ויִוַדע הדבר למרדכי ויגד לאסתר, והיא אמרה זאת למלך. לאחר שנתבררו הדברים, נתלו שניהם על העץ (אסתר ב, כא-כג).
  • אחר הדברים האלה גידל המלך את המן האגגי מעל כל השרים, ויצוה להשתחוות להמן (אסתר ג, א-ב).
  • מרדכי לא יכרע ולא השתחוה, כי הגיד אשר הוא יהודי (אסתר ג, ב-ד).
  • וימלא המן על מרדכי חמה, ויבקש להשמיד את כל היהודים, עם מרדכי, והפיל פור (- גורל) לעשות זאת בחודש אדר (אסתר ג, ה-ז).
  • המן מציע את הדבר למלך, תמורת תשלום של עשרת אלפים כיכר כסף, והמלך מעביר את טבעתו להמן (אסתר ג, ח-י), ואומר: "הכסף נתון לך, והעם - לעשות בו כטוב בעיניך" (שם פס' יא).
  • נשלחות אגרות בשם המלך להשמיד את כל היהודים בי"ג אדר (אסתר ג, יב-יד).
  • ותתחלחל המלכה מאד, ותשלח למרדכי, ויגד את כל אשר קרהו, ויתן לשליח את הכתב אשר ניתן להשמידם, ויבקש שאסתר תלך למלך להתחנן על עמה. לאחר דין ודברים, מסכימה אסתר, ובלבד שהיהודים יצומו ג' ימים ויתפללו להצלחתה (אסתר ד, ד-יז).
  • ביום השלישי, ותעמוד אסתר בחצר בית המלך נוכח פני הבית. והיא נשאה חן בעיני המלך שהושיט לה את השרביט ויאמר לה: "מה בקשתך?" (אסתר ה, ג)
  • ותאמר אסתר: "יבוא המלך והמן אל המשתה אשר עשיתי לו" (שם פס' ד). ובמשתה היא מזמינה אותם למשתה נוסף (שם פס' ח).
  • המן יצא מהמשתה שמח, ובראותו את מרדכי לא זע ממנו - וימלא המן חמה. בעצת אוהביו וזרש אשתו הוא מחליט לעשות למדכי עץ בגובה חמישים אמה, ולבקש מהמלך לתלות עליו את מרדכי (שם פס' ט-יד).
  • בלילה ההוא נדדה שנת המלך, ויאמר: "מה נעשה יקר וגדולה למרדכי" על הצלתו מבגתן ותרש (אסתר ו, ב-ג).
  • המן בא לחצר בית המלך לאמר לו לתלות את מרדכי. ויאמר לו המלך: "מה לעשות באיש אשר המלך חפץ ביקרו?" (שם פס' ו)
  • ויאמר המן בלבו למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני, ויאמר: "יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך...ע"י איש משרי המלך... והרכיבוהו על הסוס וקראו לפניו ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" (שם פס' ז-ט)
  • ויאמר המלך להמן: "...עשה כן למרדכי... אל תפל דבר מכל אשר דברת" (שם פס' י) ויקח המן את הלבוש והסוס וילבש את מרדכי וכו' אסתר ו.
  • והמן נדחף אל ביתו אבל, ויספר לזרש ואוהביו, ויאמרו לו: "אם מזרע היהודים מרדכי אשר החילות לנפול לפניו - לא תוכל לו, כי נפול תפול לפניו" (שם פס' יג). ובעודם מדברים הבהילו את המן למשתה השני שעשה אסתר (שם פס' יד).
  • המלך והמן הגיעו למשתה. ויאמר המלך: "מה שאלתך אסתר המלכה ותנתן לך" (אסתר ז, ב). ותען אסתר: "כי נמכרנו אני ועמי להשמיד" (שם פס' ד) ע"י המן.
  • המן נבעת מלפני המלך והמלכה. המלך קם ממשתה היין אל גינת הביתן, והמן עמד לבקש על נפשו מאסתר. המלך שב, וכראותו את המן נופל על המיטה אשר אסתר עליה, אמר: "הגם לכבוש את המלכה עִמִי בבית" (אסתר ז, ח) ופני המן חפו.
  • חרבונה מזכיר את העץ שעשה המן למרדכי אשר דיבר טוב על המלך, ויאמר המן: "תלוהו עליו" (שם פס' ט), ויתלו את המן על העץ שהכין למרדכי.
  • אסתר מתחננת מהמלך להעביר את רעת האגרות הראשונות, והוא משיב: "...כתבו על היהודים כטוב בעיניכם... וחתמו בטבעת המלך, כי כתב אשר ...נחתם בטבעת המלך אין להשיב" (אסתר ח, ח).
  • מרדכי כותב בכ"ג סיון בשם המלך ושולח לכל המדינות, אשר נתן המלך ליהודים לעמוד על נפשם, להשמיד את הצרים אותם, בי"ג באדר (אסתר ח, ט-יד).
  • מרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת וחור, וליהודים הייתה אורה ושמחה. ובכל מדינה ועיר שדבר המלך מגיע שמחה ליהודים, ורבים מעמי הארץ מתיהדים, כי נפל פחד היהודים עליהם (אסתר ח, טו-יז).
  • ביום י"ג באדר - ששברו אויבי היהודים לשלוט בהם, "ונהפוך הוא" אשר ישלטו היהודים בשונאיהם, נקהלו היהודים לשלוח יד במבקשי רעתם, ויכו בכל אויביהם מכת הרג, ואיש לא עמד בפניהם, כי נפל פחדם על העמים. ושרי המדינות מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם, כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו גדול (אסתר ט, א-ד).
  • היהודים בשושן הרגו חמש מאות איש ואת עשרת בני המן ובביזה לא שלחו ידם (שם פס' ו-י).
  • אסתר מבקשת מהמלך: "ינתן גם מחר ליהודים אשר בשושן לעשות כדת היום ואת עשרת בני המן יתלו" (אסתר ט, יג)
  • היהודים בשושן הרגו בי"ד אדר שלוש מאות איש ובביזה לא שלחו את ידם. היהודים בכל מדינות המלך הרגו בי"ג אדר חמישה ושבעים אלף ובביזה לא שלחו את ידם, ועשו את י"ד אדר יום משתה ושמחה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו (אסתר ט, טו-טז).
  • ויכתוב מדרכי ספרים ליהודים בכל מדינות המלך לקיים עליהם להיות עושים את ימי הפורים (על שם הפור) האלה, יום י"ד וט"ו באדר, בזמניהם בכל שנה, ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות ומתנות לאביונים, וקבלו היהודים. ויכתבו מרדכי ואסתר ספרים לכל היהודים לקיים זאת (אסתר ט, יט-לב).
  • וישם המלך אחשורוש מס על איי הים, וכל מעשה תוקפו וגברתו וגדולת מרדכי כתובים על ספר דברי הימים למלכי מדי פרס, כי מרדכי משנה למלך וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו (אסתר י, א-ג).
↑חזרה לקטע הקודם

רקע היסטורי

סיפור המגילה[2] מתחיל בשנת שלוש למלך אחשורוש (אסתר א, ג). אחשורוש היה מלך פרס לאחר כורש (רש"י וראב"ע אסתר א, א, ובמקומות נוספים[3]; רד"ק ומצודות חגי א, א; ועוד). כורש נתן אישור לבניית בית המקדש השני, ואכן עלו אלפי יהודים והחלו בבניית בית המקדש (ר' בהרחבה עזרא פרקים א-ג). אולם צרי יהודה ובנימין התגדו לבניה וכתבו [כתב] שִׂטנָה על בנין הבית, שגרם להפסקת העבודה עד מלוך דריוש מלך פרס[4](ראה בהרחבה עזרא פרק ד). לדברי חז"ל[5], רש"י[6], ראב"ע[7] ופרשנים נוספים[8], דריוש מלך פרס הוא בנם של אחשורוש ואסתר(דרוש מקור).

בין העולים לבנות את המקדש מוזכר מרדכי (עזרא ב, ב), ומסבירים המפרשים (ראב"ע ורלב"ג שם; וכ"מ במגילה סוף טז:) שזהו מרדכי יהודי המוזכר במגילה, "אֲשֶׁר הָגְלָה מִירוּשָׁלַיִם עִם הַגֹּלָה אֲשֶׁר הָגְלְתָה עִם יְכָנְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל" (אסתר ב, ו). נמצא שמרדכי גלה לבבל (בגלות יכניה), חזר לירושלים עם עזרא ולאחר הפסקת הבניה חזר לשושן[9]. יש המסבירים שחזרתו לשושן נעשתה במטרה לשכנע את המלך אחשורוש שלא להפסיק את בניית הבית[10]. יתכן לשער, שמסיבה זו, "ומרדכי יושב בשער המלך" (אסתר ב, כא), ע"מ למצוא כיצד לבטל את הגזירה על הפסקת בנין המקדש(דרוש מקור).

המן התנגד לבניין בית המקדש[11], ויש מפרשים שבניו הם-הם צרי יהודה ובנימין שכתבו שטנה על ירושלים (רש"י אסתר ט, י[12]).

ואף אחשורוש התנגד לבנין בית המקדש[13], ובשלוש הזדמנויות אמר לאסתר: "עד חצי המלכות" (אסתר ה, ג-ו; שם ז, ב) ומסבירים חז"ל (תרגום שם - בכל המקומות; רש"י שם ה, ג, עפ"ד הגמ' מגילה טו:) שכוונתו שימלא כל בקשותיה חוץ מבנין המקדש[14].

חז"ל (מגילה יא:) מסבירים שזאת הסיבה שאחשורוש עורך משתה, שכן הוא סבר שעברו שבעים שנה לגלות בבל, שבהם הבטיח ירמיהו (ירמיהו כה, יא-יב; שם כט, י) שיגאלו, והיות ולא נגאלו - לא יגאלו עוד (ועי' בחי' הרמב"ן שם). במשתה הוא השתמש בכלי המקדש (מגילה שם, וכן פרקי דר"א פמ"ח; רש"י אסתר ט, כו; כלי יקר שמות כח, לט; ועוד[15]), לבש בגדי כהן גדול (מגילה יב.; כלי יקר שם) ועשה כסא כדוגמת כסא שלמה (אסתר רבה פר' א אות יא/יב ועוד[16]) לבטא את המסר הזה[17]. ויש מפרשים שמטעם זה הראה להם את רוב עושרו, כדי להראותם שישראל סחופים ודוויים ועניים מחמת הגלות, ויפול לבם מרוב עושרו ויתייאשו מהדת (ילקוט מעם לועז פרק א אות קע, עמ' כו).

מאבקי השליטה בממלכה

במגילה ניכר שבתקופה זו היו כמה וכמה מאבקי שליטה, מתוך ניסיון להרוג את אחשוורוש ולהחליף את המלך. בפירוש מוזכרים בִּגְתָן ותֶרֶשׁ, "שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף", המבקשים "לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ" (אסתר ב, כא). במגילה לא מוזכר בפירוש מהי הסיבה שהניעה אותם לנסות להרוג את אחשורוש (אבן עזרא אסתר ב, כא), והמפרשים העלו כמה הסברים למניעיהם[18], אך נראה שאין בסיס מוצק לשער שמטרתם הייתה לשלוט בפרס ומדי.

בהמשך המגילה מסופר שהמן בא אל המלך, "וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ: מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ?" (אסתר ו, ו). ומתוך מחשבת המן שהוא-הוא האדם אשר המלך חפץ ביקרו, הוא משיב: "אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ - יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ, וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו: כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ" (אסתר ו, ז-ט). וכבר עמדו המפרשים[19] על כך שלבישת מלבושי המלך ורכיבה על סוסו איננה דבר מקובל[20], וייתכן שנתן בכך ביטוי לרצונו לשלוט בממלכה ולהחליף את אחשורוש(דרוש מקור)[21].

בין אחשורוש לושתי - עי' מלבי"ם אסתר פרק א, ועוד.

בין המן למרדכי - עי' חז"ל.

↑חזרה לקטע הקודם

דמויות במגילה

מרדכי היהודי

ערך מורחב - מרדכי

חז"ל מוסרים כי מרדכי היה מחברי הסנהדרין (ראה מסכת כלה סופ"ב ועוד) ומאנשי כנסת הגדולה (רש"י ב"ב טו. וחולין קלט: רבי עובדיה מברטנורה ריש אבות) והיה ממעבירי מסורת התורה (הקדמת היד החזקה לרמב"ם). חז"ל (מגילה יג:, - מובא ברש"י ובראב"ע אסתר ב, כב) מסבירים בזאת את הבנתו של מרדכי את כוונת בגתן ותרש שדברו בשׂפה זרה, אך על דייני הסנהדרין לדעת שבעים לשון (מנחות סה.).

יש המפרשים את הפסוק (אסתר ב, יט-כא): "מרדכי יושב בשער המלך", שמרדכי היה שׂר בממשל אחשורוש[22](הגר"א שם; מלבי"ם שם; ועי' ראב"ע פס' יא) או שופט (הרלב"ג בתועלת השבעה-עשר; וכן ראב"ע - נוסח ב[23], שם פס' יא, יט; וכן הר"מ חלאיו שם, - עפ"י משמעותו במקומות נוספים[24]), והיה מקורב למלך (תורה תמימה שם הערה מ[25]).

יש הטוענים[26], כי עובדה זו מסבירה גם את הפליאה: איך יתכן שמרדכי לא משתחווה להמן בניגוד למצוות המלך המפורשת? שכן, מצות המלך הייתה רק ל"עבדי המלך" (אסתר ג, ב, וע"ש במלבי"ם) והיא לא כללה את מרדכי, ולכן הוא לא עבר על מצות המלך, ולכן המן לא יכל להורגו ישירות, וחיפש לשלוח יד ב"עם מרדכי".

כל זה, הוא קודם המהפך, אך לאחר הצלת ישראל, מרדכי מקבל קידום בבית המלך, "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (אסתר י, ג).

אסתר המלכה

ערך מורחב - אסתר


המן הרשע

ערך מורחב - המן


אחשורוש

ערך מורחב - אחשוורוש

מלך צדיק או רשע? חכם או טפש? נפל בפח של המן או היוזם בעצמו?

ושתי המלכה

ערך מורחב - ושתי


דמויות נוספות

במגילה מוזכרות דמויות נוספות וביניהם:

  • בגתן ותרש - במגילה מובא נסיון בגתן ותרש לשלוח יד במלך אחשוורוש, אשר סוכל ע"י מרדכי.
  • חרבונה[27] - חרבונא מוזכר במגילה כ"אחד מן הסריסים" (אסתר ז, ט) "המשרתים את פני המלך אחשורוש" (אסתר א, י), אשר בזמן בו אחשוורוש חוזר מגנת הביתן ורואה את המן נופל על מטת אסתר ומתחנן בפניה שתחמול עליו ותגרום להצלתו מיד המלך, מגיע ומספר למלך על רצון המן לתלות את מרדכי, אשר הצילו ממזימתם של בגתן ותרש, על עץ.
    בדברי חז"ל נמצאות גישות שונות ביחס לדמות זו[28], יש המפרשים ש"חרבונה זה אליהו"[29](פרקי דרבי אליעזר פמ"ט; ועוד[30]); ויש המפרשים שחרבונה היה בעצה של השמדת היהודים (מגילה טז.), וכיוון שראה שהגלגל מתהפך הצטרף מהר למהפכה ויזם את חיסול המן (אוצר המדרשים, איזנשטיין, אסתר עמ' 57).
  • התך
  • זרש
↑חזרה לקטע הקודם

החטא והכפרה

מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה?

כיצד כופר חטא זה?

↑חזרה לקטע הקודם

נחיצות כל מרכיבי הסיפור

המתבונן בעיון במגילה ימצא שכל שלב ושלב בה מהוה חלק אינטרגלי מההצלה ומההתרקמות הסופית של הסיפור, ואף פרטים שנראים צדדיים שוליים ומיותרים הם אלמטריים ונצרכים להמשך העלילה וההצלה. לדוגמא: משתה אחשורוש הנראה צדדי ללא קשר לעיקר הנס[31], היה השלב שבו הודחה ושתי, מה שגרם בהמשך למינוי של אסתר שממנו התגגלה הישועה[32].

גמול מרדכי על הצלת אחשורוש מבגתן ותרש

דוגמא נוספת שניתן להביא לכלל זה היא נסיון ההתנקשות של בגתן ותרש במלך אחשורוש, וחשיפתו ע"י מרדכי היהודי, מאורע שגרם להרכבת מרדכי על הסוס ע"י המן[33], וקריאה לפניו: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" (אסתר ו, יא), וכן לתליית המן על העץ שהכין למרדכי "אשר דיבר טוב על המלך" (אסתר ז, ט). יתכן לשער שאף נתינת בית המן למרדכי והעברת הטבעת לידיו היא תוצאה של הכרת המלך בנאמנות שרוכש לו מרדכי.

אולם דומה שרכיב מיותר ישנו בסיפור זה: הרכבת מרדכי על הסוס. ארוע זה הוא, לכאורה, מיותר לחלוטין. הוא איננו נצרך להצלה של עם ישראל, וא"כ מדוע הוא נצרך כחלק מסיפור המגילה[34]?

לשאלה זו ישנם כמה תירוצים:

  • יש המתרצים שנס זה נצרך ליצירת הפחדה לשונאי וצרי היהודים, שכן עיקר הניצחון היה בעזרת לוחמה הפסיכולוגית רחבת-הקף שאיפשרה את הצלת היהודים, וזאת מפני שבאגרות השניות לא בוטלה הרשות "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים" (אסתר ג, יג), "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך - אין להשיב" (אסתר ח, ח), אלא רק ניתנה רשות ליהודים "להקהל ולעמוד על נפשם" (שם פס' יא).
    הסיבה ששונאי היהודים, שהם רבים בהרבה מהיהודים, לא נלחמו ביהודים היא: "כי נפל פחדם על כל העמים. וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועֹשי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם. כי גדול מרדכי בבית המלך ושֳמעו הולך בכל המדינות כי האיש מדרכי הולך וגדול" (אסתר ט, ב-ד). לצורך זה הופעלה תעמולה מאסיבית שכללה אף הרכבת מרדכי על הסוס ע"י המשנה למלך (- המן) הקורא: "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו".
  • מובא בספר ימי הפורים[35](מאמר כב, עמ' קנג ואילך) בשם רבי אברהם בן הגר"א שכתב שדרכו של הקב"ה לעשות ניסים לצדיקים עוד בטרם הוא ממלא את משאלתם, ע"מ שיבטחו בו[36]. (לדוגמא: ביציאת מצרים נתן ה' עשר מכות במצרים קודם שנגאלו, כדי שישראל ימשיכו לבטוח בו עד הגאולה). וכן כאן, גילגל הקב"ה את גדולת מרדכי והרכבתו על הסוס, כדי שיתחזק בטחונם של ישראל קודם שיצאו מאפלה לאורה.
  • רבי יהונתן אייבשיץ בספרו יערות דבש (ח"ב דרוש ט[37]) מסביר זאת עפ"י דברי חז"ל (ב"ק צב.): "המבקש רחמים על חברו והוא זקוק לאותו דבר הוא נענה תחילה", ז"א שזכות התפילה גדולה יותר כשהוא מתפלל על אחר. והיות וההצלה הייתה בזכות תפילת מרדכי[38], לכן היה צריך להוציאו מסכנה שיתפלל רק בעד ישראל. וע"י שנעשה לו כבוד גדול כזה - לא היו הורגים אותו, ואז תפילתו הועילה לגאולתם.
  • יש המסבירים שפרשה זו באה לבטא את עניינו של נס ההצלה, ואף שאיננה נצרכת לסיפור המאורע מבחינה הסטורית, היא נצרכת מאוד להבנה המהותית של מהות נס ההצלה, וממילא הבנת הערך של פורים, שכן את חג הפורים חוגגים זכרון להצלת גשמית (מ"ב סי' תרע ס"ק ו בשם הלבוש) ממוות לחיים (מגילה יד.), ונס זה של הצלת מרדכי מבטא את הערך האמיתי והנכון של הצלת החומר, שכן החמור נמשל לחומר (ראה גבורות ה' למהר"ל הקדמה שניה, וכן בפרקים ד, כט, לז ועוד), והרכבת מרדכי על החמור היא ביטוי לכך שהחומר הוא כלי לתורה, ואין לו ערך ומעמד עצמי, אלא הוא יונק את מהותו וציביונו מהתורה. ומאידך כשהוא משמש את התורה הוא בעל ערך גדול ומעלה נשגבה, והוא מסייע לביסוס והפרחת התורה בעולם.
  • הגר"א (בפי' למשלי יא, י[39]; - מובא בס' ימי הפורים שם) בתוך דבריו נוקט שהקב"ה מביא גאולה לצדיק קודם אובדן הרשע כדי שהרשע בעצמו יראה ישועת הצדיק, ולכן כבוד מרדכי קדם להריגת המן.

סוף המגילה

הפרק העשירי והאחרון של המגילה הוא גם הקצר שבפרקי המגילה ומכיל שלושה פסוקים בלבד. וכך כתוב בו:

(א) וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מַס עַל הָאָרֶץ וְאִיֵּי הַיָּם.
(ב) וְכָל מַעֲשֵׂה תָקְפּוֹ וּגְבוּרָתוֹ וּפָרָשַׁת גְּדֻלַּת מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי מָדַי וּפָרָס.
(ג) כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ.

וכמובן, ששני הפסוקים הראשונים נראים מיותרים לחלוטין. ואכן המפרשים מסבירים זאת

↑חזרה לקטע הקודם

לִקְחֵי המגילה

ערך מורחב - מגילת אסתר/לקחים מהמגילה

ניתן להפיק ממגילת אסתר לקחים אמוניים, חינוכיים, מוסריים וערכיים רבים, כמו משאר סיפורי התנ"ך. חכמי ישראל למדו הרבה לקחים בתחומי האמונה, המוסר, תיקון המידות ודרך ארץ, דעות ישרות והנהגות ראויות, מהמגילה. הרלב"ג בסוף פירושו למגילת אסתר[40], כדרכו, מונה למעלה מחמישים "תועליות" (- לקחי חכמה ומוסר שניתן להפיק מסיפורי התנ"ך) שראוי ללמוד מהמגילה.

נביא דוגמאות בודדות מדבריו:

  • ניתן ללמוד שהבורא איננו עוזב את הצדיק ביד הרשע, מהמסופר במגילה שהמן חשב לבקש מהמלך לתלות את מרדכי על העץ שהכין לו, ובסוף זה בעצמו גרם שהוא יכבד את מרדכי ויקרא לפניו "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו" (התועלת השלושים ושמונה).
  • ניתן ללמוד שבזמני צרה ראוי שהאדם ייכנע לפני הבורא, ויסבב סיבות ודרכים הגורמים שלבו יהיה נשבר ונדכה, כמו שמסופר במגילה על מרדכי ועם ישראל שבשומעם את הגזירה בכו, צמו ולבשו שַׂק ואפר (התועלת העשרים-ושמונה).
  • ניתן ללמוד שכל מי שאפשר לו לבקש רחמים על ישראל ואינו מסייע - עליו תשוב הצרה, והבורא 'ידאג' שינצלו בדרך אחרת, וכמסופר במגילה שאמר מרדכי להשיב לאסתר (אסתר ד, יג-יד): "אל תדמי בנפשך להימלט בית המלך מכל היהודים. כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו" (התועלת השלושים-ושנים).
  • ניתן ללמוד מהמגילה שכשאדם זקוק לעצה, יתייעץ בכל מי שיכול לייעץ, כמו שמסופר במגילה שהמן שהתייעץ עם כל חכמיו ואוהביו וזרש אשתו, ולא הסתפק בהתייעצות רק באוהביו וחכמיו, אלא שאל גם את זרש אשתו (התועלת השלשים-ותשעה).


↑חזרה לקטע הקודם

מידע היסטורי וארכיאולוגי על אמיתות סיפור מגילת אסתר

ערך מורחב - מגילת אסתר/גילויים ארכאולוגיים


ישנם הרבה הוכחות היסטוריות וארכאולוגיות מתקופת הממלכה הפרסית המתאימות עם המתואר במגילה (ואפילו פרטים קטנים שהוזכרו במגילה תואמים למידע ההיסוטרי והמדעי שבדורנו). חלק מהמידע אף נותן פרשנות חדשה לחלק מהמסופר במגילה.

מעמד המגילה והלכותיה

↑חזרה לקטע הקודם

קדושתה ומקומה[41] ביחס לשאר כתבי הקודש

מגילת אסתר היא אחרונה בחמשת המגילות[42], ונכתבה על-ידי אנשי כנסת הגדולה (ב"ב טו.) ובכללם מרדכי (רש"י שם[43]), בעקבות בקשת אסתר מקור.

מגילת אסתר שונה משאר כתבי הקודש (- ספרי התנ"ך) בכך שלא מוזכר בה כלל נבואה או דיבור בין הקב"ה לאדם כלשהו. יתירה מזאת, אפילו שם ה' לא מוזכר במגילה כלל. אולם דבר זה איננו גורם דבר מקדושתה ומעלתה, שכן היא נאמרה ברוח הקודש.

בגמרא (מגילה ז.) מובאות הוכחות לכך שהמגילה נאמרה ברוח הקודש:

"רבי אליעזר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ו, ו): 'ויאמר המן בלבו' [- ומניין ידעו כותבי המגילה שכך אמר בלבו? אלא רוח הקודש נגלה אליהם, - רש"י].
רבי עקיבא אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ב, טו): 'ותהי אסתר נשאת חן בעיני כל רואיה'.
רבי מאיר אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר (אסתר ב, כב): 'ויודע הדבר למרדכי' [- מי גילה לו? אלא רוח הקודש שרה עליו, - רש"י].
רבי יוסי בן דורמסקית אומר: אסתר ברוח הקודש נאמרה שנאמר(אסתר ט, טז[44]): 'ובבזה לא שלחו את ידם' [- ומנין ידעו מה עשו הרחוקים? - רש"י].
אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו, שנאמר (אסתר ט, כז): 'קימו וקבלו' - קימו למעלה מה שקיבלו למטה".

מובאת בגמרא (שם) דעת שמואל הסובר שעל אף שמגילת אסתר נאמרה ברוח הקודש, מ"מ היא איננה מטמאת את הידיים כשאר כתבי הקודש, משום שהיא לא ניתנה להכתב[45] (אלא רק לגורסה על פה ולקרותה - רש"י ועוד), אולם מבואר בגמרא שם שזו דעת יחיד, ואין הלכה כמותה.

מאידך, למגילת אסתר ישנה מעלה מיוחדת על שאר ספרי הנביאים והכתובים, שהיא צריכה שירטוט כמו התורה (מגילה טז: מסכת סופרים יג, א; שו"ע או"ח סי' תרצא סע' א).

יחודיותה ביחס לשאר כתבי הקודש: לא בטלה, צריכה שיטוט,

רמז בתורה למגילה ומשמעותו

בגמרא (חולין קלט:) כתוב:

"[מעשה[46]] אסתר מן התורה מנין[47]? [שנאמר] (דברים לא, יח): 'ואנכי הסתר אסתיר'."

בשיעור בנושא הסביר הרב חיים דרוקמן שליט"א שהגמרא מבקשת למצוא בתורה רמז לתוכן המיוחד של אסתר, למצב שייחד את הדור ההוא, כדברי רש"י במקום: "בימי אסתר יהיה הסתר פנים". הגמרא מוצאת שמציאות זו רמוזה בתורה באותה פרשה, במקום שמוזכרים גם הדברים הבאים (שם פס' יז-יח):

"וחרה אפי בו ביום ההוא, ועזבתים, והסתרתי פני מהם, והיה לֶאֱכֹל, ומצאוהו רעות רבות וצרות... ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא..."

הסתר פנים הוא מציאות שהקב"ה, כביכול, מסתיר את פניו ואיננו מביט עלינו; נדמה כאילו אין לו עניין בנו. ואכן, כך נראו הדברים בימי אסתר: "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים" (אסתר ג, יג) - זהו הסתר פנים נורא.

יתירה מזו, לא רק שעצם הגלות היא הסתרת פנים, אלא שבתוך הסתר זה הופיע הסתר פנים נוסף. המציאות המיוחדת של ימי אסתר הייתה דווקא קושי הצרה הכפולה של הסתר בתוך הסתר, כדברי המהר"ל (חי' אגדות שם, עמ' קטז) בהסבירו את לשון ההכפלה של "הסתר אסתיר":

"כי היו ישראל בגלות קודם, ואחר כך הגיע להם צרה על צרה, הוא המן. וזהו 'ואנכי הסתר אסתיר' דהיינו הסתר בתוך הסתר".

אולם ישנו להסתר פנים זה פאן נוסף, עליו עומד הרב חיים דרוקמן שליט"א מתוך דברי הרמב"ן (דברים לא, יח):

"...לא כמסתר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות, רק שיהיו בהסתר פני הגאולה..."

הסתר הפנים הראשון הוא הסתרת מידת הרחמים של הקב"ה "ומצאוהו רעות רבות וצרות" (דברים לא, יז); ואילו הסתר הפנים השני משמעותו - שגם הגאולה תהיה בהסתר פנים, לא כמו במצרים ששם היא באה בגילוי פנים ע"י ניסים גדולים שהתרחשו, וכל העם ראה אותם (ר' שמות יד, ל). אבל, יש גם מצב שבו הגאולה באה בהסתר פנים, ללא נִסים גלויים; כביכול, הכל בדרך הטבע, הכל מתרחש באמצעות מעשי אנוש. זהו דֶגֶם הגאולה של מגילת אסתר.

העדר שם שמים

מגילת אסתר

↑חזרה לקטע הקודם

פרשניים יחודיים למגילה

מלבד הפרשניים הקלאסיים של ספרי המקרא, נכתבו על מגילת אסתר כמה פרושים יחודיים:

  • תרגום שני
  • מנות הלוי - פירושו של רבי שלמה אלקבץ זצ"ל, מחבר לכה דודי
  • פירוש מאת רבי אלישע גאליקו
  • מגילת סתרים - פירושו של רבי יעקב מליסא מחבר נתיבות המשפט וחוות דעת
  • מאמר מרדכי - פירושו של רבי שם טוב בן יעקב מלמד
  • שערי בינה - פירושו של רבי אלעזר מגרמיזא בעל הרוקח
  • פירוש מאת הגר"א - בספרי מקראות גדולות רגילים נדפס רק פירושו על דרך הפשט, אך במהדורות מסויימותמודפס ג"כ פירוש ע"ד הרמז ופי' ע"ד הסוד.
  • יד המלך - פירושו הרב שמואל בן יהודה ואלריו מיון
  • יוסף לקח - פירושו של רבי אליעזר בן אליהו הרופא אשכנזי, מתלמידי רבי יוסף קארו וחבר של רבי משה אלשיך
↑חזרה לקטע הקודם

קריאת המגילה[48]

ערך מורחב - מקרא מגילה

אחת מהמצוות המוטלות עלינו בפורים היא לקרא את המגילה, מתוך מגילת קלף כשרה, שתי פעמים: בליל פורים וביומו.

קריאת המגילה הינה הודיה לה' על חסדיו עם עמו ישראל. גם הנשים חייבות לשמוע את קריאת המגילה - למרות שזוהי מצוה שהזמן גרמא - מאחר ש"אף הן היו באותו הנס": הגזרה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים כללה גם את הנשים, ואף הן נצלו. מה גם שהנס נעשה ע"י אשה, אסתר.

לפני קריאת המגילה מברכים שלוש ברכות, ולאחריה - ברכה אחת. הברכות שלפני קריאת המגילה הן: א. "על מקרא מגילה"; ב. "שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה"; ג. ברכת "שהחיינו". בני עדות המזרח מברכים "שהחיינו" לפני קריאת המגילה, רק בלילה ולא ביום.

נהגו האשכנזים, שבברכת "שהחיינו" לפני קריאת המגילה ביום הפורים, מכוונים שברכה זו תחול גם על שאר המצוות שמקיימים בפורים: סעודה, משלוח מנות ומתנות לאביונים. יש מבני עדות המזרח שנהגו לכוון על כך בברכת "שהחיינו" בלילה.

אחרי קריאת המגילה מברכים את הברכה: "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, הרב את ריבנו, והדן את דיננו, והנוקם את נקמתנו, והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו, והנפרע לנו מצרינו. ברוך אתה ה', הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם, האל המושיע".

את ארבעת פסוקי המגילה, הקשורים במעשה ההצלה, נוהג הציבור לקרוא יחד בקול רם, לפני שהש"ץ ישוב ויקראם מתוך המגילה. פסוקים אלה הם: א. "איש יהודי היה בשושן הבירה, ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני..." (אסתר ב, ה); ב. "ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, תכלת וחור, ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן, והעיר שושן צהלה ושמחה" (אסתר ח, טו); ג. "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" (שם פס' טז); ד. "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו, דורש טוב לעמו ודובר שלום לכל זרעו" (אסתר י, ג).

המנהג הוא שהש"ץ אינו קורא את המגילה כשהיא כרוכה, אלא פושטים אותה וכופלים אותה דף על דף כמו אגרת, כי היא נקראת "אגרת הפורים", אך השומעים אינם עושים כך.

↑חזרה לקטע הקודם

קישורים חיצוניים

טקסט המגילה בהוצאות שונות


טעמי המקרא

נוסחאות שונות במגילה

שיעורים (וידאו/שמיעה) על מגילת אסתר

מאמרים על מגילת אסתר

פירוט של מאמריו:

מבחנים, חידונים, משחקים ושעשועונים על המגילה


↑חזרה לקטע הקודם

הערות שוליים

  1. ^ התקציר נועד למתחילים. בעלי ידע בסיסי ידלגו מייד לכותר הבא.
  2. ^ להרחבה עיין בדברי רש"י, ראב"ע והמפרשים המצויינים בהמשך הדברים (בפנים ובהערות), וכן רש"י ומצודות דניאל יא, ב; הקדמת הרב נתן שרמן למגילת אסתר, מהדו' ארטסקרול, כפר-חסידים תש"נ, עמ' ב-יד, ובנספחים בעמוד 174; טל חרמון, הרב שלמה אבינר שליט"א, עמ' ...; פורום 'אוצר החכמה': אחשורוש ובית המקדש - מה הקשר?; ועוד.
    כמובן שעריכת הערך נשענת על דברי חז"ל והראשונים, ולא על דברי חוקרים המסתמכים על השערות הנובעות מסתירות בספרי הקורות הפרסיים (ובפרט שגם על דבריהם השיבו חוקרים המתייחסים בכבוד מה למסורת חז"ל).
  3. ^ ראה רש"י עזרא א, א; שם ד, ה-ו; ראב"ע דניאל ו, א; שם יא, ב; ועוד.
  4. ^ יש להבדיל בינו ובין דריוש מלך מדי שקדם לכורש (עי' רש"י במקומות המובאים בפנים, וכן ברש"י דניאל א, כא; פסיקתא זוטרתא (לקח טוב), הקדמה לאסתר; ראב"ע הנ"ל; תוס' רי"ד מגילה יב. ועוד).
  5. ^ ויקרא רבה, שמיני, פר' יג אות ה - מובא בילקוט שמעוני שם רמז תקלו; אסתר רבה פר' ח אות ג; ועוד.
  6. ^ ראה רש"י עזרא א, א; שם ד, כד; דניאל ח, כא; שם י, ב; חגי א, א.
  7. ^ ראה אבן עזרא חגי א, א; דניאל ו, א - הנ"ל; שם ט, ב.
  8. ^ ראה רד"ק חגי א, א; תוס' ר"ה ג: ד"ה שנת עשרים; תוס' הרא"ש, בעל המאור, כתוב שם (להראב"ד), חי' הריטב"א וחי' הר"ן שם; חי' הרמב"ן מגילה יא:; מלבי"ם נחמיה ב, ו; ועוד רבים.
  9. ^ תרגום שני שם; ילקוט שמעוני שם רמז תתרנג; מהרש"א ח"א מגילה טז: ד"ה מעקרא כתיב; ילקוט מעם לועז פרק יז אות מג, מהדו' ירושלים תשל"ד, עמ' שט; ועי' בביאור הגר"א שם.
  10. ^ רלב"ג הנ"ל; וראה ילקוט שמעוני אסתר רמז תתרנג, על סוף פרק ב; וכן ראה ילקוט מעם לועז אסתר, פרק ז, עמ' קד, בשם מדרש קדום.
  11. ^ ראה ילקוט שמעוני שם, על ריש פרק ג; וכן במדרש המובא בילקוט מעם לועז הנ"ל. וראה בהערה הבאה.
  12. ^ יש הגורסים (עי' מגילת אסתר מהדורת 'תורת חיים', בעריכת הרב מרדכי ליב קצנלבוגן, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ו, עמ' קע והערה 200) ברש"י שם: "דאג המן שלא יעסקו בבניין ירושלים", וא"כ לפנינו מקור נוסף שהמן התנגד לבניין ירושלים והמקדש, אך ברוב המהדורות ליתא לגרסה זו, וכתוב: "מלך אחשורוש והתנשא המן, דאג שלא יעסקו" - ואז יש לפרש שאחשורוש הוא שדאג שלא יבנה המקדש. יש לציין, שישנם מקורות בחז"ל (ילקוט מעם לועז אסתר פרק א אות פא, עמ' יג-יד) שהמן נסה לשכנע את אחשורוש בחשבון שעברו שבעים שנה (ר' בפנים להלן).
  13. ^ ראה בילקוט שמעוני הנ"ל; וכן בהערה הקודמת ובהמשך הדברים.
  14. ^ יש לציין שניכר שאחשורוש התנגד מאוד לבניין המקדש, שכן עדיין "אין אסתר מגדת את מולדתה ואת עמה" (אסתר ב, כ), ובכ"ז אחשורוש חושש שמא היא תבקש ממנו את בנין המקדש.
  15. ^ ראה אסתר רבה פר' ב אות יא/יב - מובא בילקוט שמעוני שם סי' תתרמח; ילקוט מעם לועז אסתר פרק א אות קצג-רב, עמ' כח-כט; ועוד.
  16. ^ תרגום ראשון ושני על אסתר א, ב; ועי' ילקוט מעם לועז פרק א אות פו-פט, עמ' יד-טו.
  17. ^ ראה בהרחבה: אגרת הפורים הזאת, הרב אלי הורוביץ זצ"ל הי"ד, הוצאת "מעמק חברון", עמ' 42-56.
  18. ^ יש המסבירים שהדבר נבע מכעסם על הארכת המשמרות שלהם מזמן בחירת אסתר, מפני שהייתה חיבתה על אחשורוש גדולה, כרוב תאוותו היה מרבה בתשמיש (מגילה יג: ורש"י שם). ויש מפרשים שמרדכי קיבל 'קידום' - לשבת בשער המלך (אסתר ב, יט-כא), והם קינאו בו: "שחרה אפם על שמרדכי יושב בגדולה וכבוד והם עומדים על רגליהם לשמור הסף כדרך השומרים" (מלבי"ם שם). ויש המוסיפים שהוא קיבל מִשׂרָה זו במקומם (אסתר רבה פר' ו סי' יג; וכן במדרשים המצוינים בסמוך; - מובא בתורה תמימה שם). "אמרו [בגתן ותרש]: העביר שני קלסנטרין ומושיב הברברי הזה" (ילקוט שמעוני, אסתר, סוף). "אמרו: הואיל והעבירנו המלך ממקומינו, נלך ונהרוג את המלך בצנעה, ויהי הכל אומרין כשהיו בגתן ותרש משמרים את המלך - היו משמרים אותו יפה, עכשיו שהושיב שם יהודי נהרג" (ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח ב פרשה ב ד"ה בימים ההם ומרדכי; ילקוט שמעוני, שם,).
  19. ^ ראה רש"י אסתר ו, ט; פסיקתא זוטרתא (לקח טוב), ראב"ע ואלשיך שם פס' ח; ועוד.
  20. ^ ראה רמב"ם (פ"ב מהל' מלכים ה"א): "כבוד גדול נוהגין במלך... אין רוכבין על סוסו, ואין יושבין על כסאו, ואין משתמשין בשרביטו, ולא בכתרו, ולא באחד מכל כלי תשמישיו, וכשהוא מת כולן נשרפין לפניו, וכן לא ישתמש בעבדיו ושפחותיו ושמשיו אלא מלך אחר..."
  21. ^ וע"ע מגילה טו: "מה ראתה אסתר שזמנה את המן" וכו'.
  22. ^ יש מפרשים שזהו מפני שנמצאה אסתר בביתו (מלבי"ם שם). אך חז"ל (ר' מגילה טו., - מובא ברש"י אסתר ה, יג) נוקטים שדבר זה קדם לכל סיפור המגילה.
  23. ^ נדפס במהדו' תורת חיים(מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ו.
  24. ^ ראה דניאל ב, מט: "ודניאל בתרע קרתא" (צויין ע"י הראב"ע והרמ"ח - המובאים בפנים); עמוס ה, יב וטו וברד"ק שם; מצודת ציון תהלים קכז, ה; משלי כב, כב ובמצודת דוד שם; רש"י בראשית יט, א ד"ה ולוט יֹשב; ועוד.
  25. ^ וראה בערך מגילת אסתר/לקחי המגילה - מתועליות הרלב"ג - התועלת העשרים ותשעה.
  26. ^ ר' במאמר שיטת רש"י על מגילת אסתר - מאת יחיאל גרנביץ; ומאידך, ר' קדושת לוי שמות, לפורים, בהתחלה.
  27. ^ שמו נזכר במגילב פעמים, בראשונה מסתיים באות א (חרבונא - אסתר א, י) ובשנייה מסתיים באות ה (חרבונה - אסתר ז, ט), ובשניהם הוא אחד מהסריסים אשר למלך, ובפשטות מדובר באותו אדם, אך רבי משה אלשיך בפירושו למגילה (ז, ט) מביא: "ושמעתי מי שדקדק בזה שחרבונה שנזכר פה הוא בה"א בסוף תיבה ולא באלף כחרבונא הנזכר למעלה בין סריסי המלך, ועל כן הטיבו אשר דברו [חז"ל שחברבונה כאן הוא אליהו], כי לא ראי זה כראי זה". והוא מוסיף: "ואפשר לבא אחריו ולמלא את דבריו כי הה"א שהיא חמשה רמז לחמש אותיות שבאליהו". וראה חשוקי חמד מגילה טז.
  28. ^ ראה ילקוט שמעוני (אסתר, רמז תתרנט, שהביאו שני פירושים אלו כחולקים. יתכן לשער ששורש העניין נעוץ בכלל שכל המסופר על רשע הוא כדי להגדיל את רשעו, וכל המסופר על צדיק הוא כדי להגדיל את זכותו (ראה מאמר על אגדות חז"ל לרמח"ל; וכן במקורות שהובאו בפורום 'אוצר החכמה' ועוד), וא"כ בראשית המגילה נראה שחרבונה היה רשע, ובהמשך נראה שהיה צדיק, ולכן פירשו חז"ל בשני דרכים: (א) שנותר רשע, אלא שהבין לאן הרוח זורמת... (ב) שבהמשך המגילה היה זה אליהו, ולא חרבונה עצמו.
  29. ^ בדברי חז"ל ומפרשים נוספים נראה שהכוונה שחרבונה הוא אליהו ממש, אך הראב"ע (אסתר א, י) מפרש את דבריהם: "כאילו אליהו ז"ל היה, שהוא מבשר הגאולה". כלומר, חרבונא אינו באמת אליהו, אך אליהו הוא 'מבשר הגאולה', וגם חרבונה "עשה טובה לישראל ובאה ישועה על ידו". יצויין, שבדבריו עצמו במקום אחר (אסתר ז ט) משמע שכוונת חז"ל היא שחרבונה הוא ממש אליהו.
  30. ^ ראה רשימת מקורות בשו"ת עטרת פז (ח"א כרך ג אה"ע סי' ה ד"ה הן אמת); בפורום הישיבות; וכן בהערה הקודמת.
  31. ^ לפירוש המלבי"ם המובא בכותר "רקע היסטורי" - "מאבקי השליטה בממלכה" זהו חלק מהותי מהבנת כל המאורע.
  32. ^ וראה מלבי"ם אסתר א, כב:
    "אולם מה שהקדים הפרשה הזאת לספור המגלה, ונתחייבנו לקראה בפורים כאילו גם היא שייכה אל סיפור הנס, אחשוב בו שני טעמים: א) והוא הטעם העיקרי אצלי, כי כלל הספור הזה הוא יסוד מוסד לספורים הבאים אחריו, כי לולא התאמץ המלך למלוך מלכות בלתי מוגבלת, לא היה באפשרי להיות לו לקיחת אסתר, כי לא היו שרי העצה מסכימים שיקבצו למלך נערות בתולות לברור מהם אשה, ואף כי לקחת אשה אשר לא ידע עמה ומולדתה, ולא הגדלת המן שלא היה יכול לעשות זה בלי רשות השרים, וכ"ש הגזרה הכוללת להשמיד אומה שלמה, ועז"א אלמלא אגרות ראשונות לא נתקיימו אגרות אחרונות, ר"ל אלמלא לא יצא הדת הראשון שהמלך שליט על הדתות והנמוסים לבדו ואין זולתו, לא היה באפשר שיצאו האגרות האחרונות, אחר שהיה צריך נטילת רשות משרי העצה.
    זאת שנית, אחר שהנס הזה לא היה בו דבר היוצא מהיקש הטבעי, כי שהאשה היפה בנשים תשנה רצון המלך בעלה יקרה על הרוב, ולא יהיה זה נס ופלא, רק אם נשקיף היטב על המלך אשר בו היה המאורע, כי אם יקרה זה לרוב במלכים הקטנים, לא יהיה זה בקל אצל מלך הנורא למלכי ארץ. ומצד זה הקדים להודיע (א) גודל מלכותו שמלך על קכ"ז מדינות, (ב) גבורתו שכבשם כולם בזמן קצר, (ג) עשרו הנראה מהמשתה הגדול, (ד) חכמתו איך התנהג בתחבולות להסיר לב ראשי עם הארץ למלוך עליהם בלי הגבלה, (ה) טבעו ותכונתו שהגם שאהב את ושתי עד מות, מ"מ מפני אהבת הטוב בל יבזו נשי המדינה בעליהן בעיניהן, או אהבת המועיל שישתרר במלכות בלתי מוגבלת, ביטל אהבת הערב שאהב את ושתי.
    ובכל זה גלוי לכל רואה שמה שאסתר שנתה לבבו להשיב את הספרים מחשבת המן, לא אהבת הערב הטתו, רק מאת ה' היתה זאת".
    לדברי הרלב"ג (התועלת העשירי - ראה ערך: מגילת אסתר/לקחים מהמגילה) רווח נוסף שיש מסיפור זה, שכן אילמלא ששלח אחשורוש אגרות מטופשות (להיות כל איש שורר בביתו - אסתר א, כב), היו ההמונים פוגעים ביהודים עוד לפני התאריך הנקוב, משום שרואים שרצון המלך לפגוע בהם.
  33. ^ דבר זה נכון בפרט לפי דברי רבא (מגילה טו:-טז. וברש"י) שאסתר זימנה את המן אל המשתה, ע"מ שאחשורוש יחשוב שהמן מנסה לגזול ממנו את מלכותו, ולכן נדדה שנתו והוא מנסה לתגמל את האנשים ששמרו לו נאמנות כמרדכי. מחשבה זו (- שהמן מנסה למלוך במקומו) מתחזקת אצל אחשורוש כשהמן מבקש "יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך וסוס אשר רכב עליו המלך" (אסתר ו, ח), אע"פ שמכבוד המלך שלא רוכבים על סוסו ואין משתמשים באחד מכל כלי תשמישיו (רמב"ם פ"ב מהל' מלכים ה"א).
  34. ^ יתירה מכך, ניתן לשאול: מדוע בכלל נצרך שיקרה ארוע זה? מדוע גילגלתו ההשגחה? הרי ודאי למרדכי לא היה נח בבמעמד זה ובעודף הכבוד שהורעף עליו והעדיף לחזור לתלמודו (עי' בספר 'פניני רבנו יחזקאל [אברמסקי]' (עמ' כב-כג), מאת הרב משה מרדכי שולזינגר, שהרב אברמסקי זצ"ל אמר לרעייתו שמרדכי בשעה שהרכיבוהו על הסוס חשב: מתי כל זה יגמר ואוכל לשוב לתלמודי?...).
  35. ^ מאת הרב דוד [בן הרב יוסף] כהן שליט"א (ראש ישיבת כנסת-ישראל חברון גבעת מרדכי), הוצאת המפעל לחקר ההלכה שע"י מכון הרב פרנק, ירושלים תשנ"ג.
  36. ^ עי' בספר ימי הפורים (שם עמ' קנד ואילך) שמביא שהזכות שבגללה נגאלו (בגאולות אלו) היא שבטחו בהשי"ת, וא"כ הניסים של הגאולה החלקית נועדו כדי שתהא להם זכות להגאל.
  37. ^ זוהי הדרשה הראשונה שדרש בקהילת אה"ו.
  38. ^ היערות דבש שם מוכיח זאת מדברי הגמ' (מגילה יב:) "בן קיש - שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו". ויש להביא לכך מקור נוסף מדברי המדרש (אסתר רבה פר' ז אות יג/יח).
  39. ^ הוצאת מכון אבן ישראל, ירושלים תשנ"ד, עמ' קמב-קמג; הוצאת הרב משה פיליפ שליט"א, מהדו' שניה: פתח תקוה תשס"א, עמ' 153.
  40. ^ פירוש הרלב"ג לחמש מגילות יצא לאור לראשונה בקניגסברג תר"כ, ומאז נדפס במהדורות שונות, הן במקצת ממהדורות המקראות גדולות על מגילת אסתר, והן בספרים נפרדים שיוחדו לפירוש הרלב"ג ו/או ל"תועליות"יו.
  41. ^ המילה "מקום" כאן במשמעולת כפולה (ראה מו"נ ח"א פ"ח): הן מקומה הפיזי ביחס ספרים אחרים בתנ"ך, והן במובן של מדרגה ומעלה.
  42. ^ מטעם זה, בדפוסים שונים נדפסה מגילת אסתר בסוף התנ"ך, אך זוהי טעות, שכן בגמרא (ב"ב יד:) ספר דברי הימים הוא החותם את הכתובים.
  43. ^ הפסוקים המתארים אגרות שנכתבו ע"י מרדכי ואסתר (אסתר ט, כ וכט-לב), אולם אגרות אלו אינם הנוסח הסופי של המגילה, כפי שניכר מתוך הפסוקים. ומ"מ ניתן לשאר שאגרות אלו היוו בסיס למגילה שלפנינו שנערכה ע"י אנשי כנסת הגדולה (וי"ל שזו ג"כ כוונת הראב"ע בהקדמתו). אולם יש לזכור שדעת רבי יצחק ערמא, בעל העקידה (ר' בפנים להלן) שהמגילה נערכה מתוך ספרי דברי הימים למלכי פרס.
  44. ^ ואף שמילים אלו מופיעות שם קודם לכן (אסתר ט, י-טו), מ"מ עיקר הרבותא הוא שידעו מה עשו הרחוקים כפי שפירש רש"י.
  45. ^ ור' בתוס' שם (ד"ה נאמרה, - והובא ברשב"א שם) שאף לשמואל, מדרבנן צריך לכותבה.
  46. ^ מדברי רש"י נראה שגרס: "מנין למעשה אסתר מן התורה". ולפנינו הנוסח כבפנים, והוספנו במוסגר את המילה "מעשה" מפירש"י, ע"מ לציין שאין כוונת הגמרא לדמות אסתר המלכה, אלא לסיפור המגילה.
  47. ^ דברי הגמרא הנראים תמוהים במבט ראשון, שכן מעשה אסתר אירע בתחילת ימי הבית השני, ומה הטעם לחפש אותו בתורה שנכתבה מאות שנים קודם לכן?
    נראה שיש להסביר את הדברים עפ"י הגמרא (תענית ט.): "יתיב רבי יוחנן וקא מתמה, אמר: מי איכא מידי דכתיבי בכתובי דלא רמיזי באורייתא"?! ופירש רש"י שם: "שהחומש הוא יסוד נביאים וכתובים, ובכולן יש סמך למצוא מן התורה". בתורה כלול הכל, לפחות בדרך רמז. ומה שרמוז בתורה - הולך ומתפרט בנביאים ובכתובים. הנביאים והכתובים, ביסודם, אינם מחדשים דברים; הם רק מבררים, מרחיבים ומדגישים את מה שכבר נאמר בתמציתיות וברמז בתורה. דברים דומים מופיעים גם במדרש (במדבר רבה י, ו): "ללמדך, שאין לך דבר כתוב בנביאים וכתובים, שלא רמזו משה בתורה". מעתה, מובנת שאלת הגמרא: עלינו למצוא מקור בתורה לכל הרעיונות שבכתבי הקודש (הרב חיים דרוקמן שליט"א בשיעור הנ"ל בפנים).
  48. ^ חלק מהמובא כאן לקוח מאנציקלופדיה תונית מרוכזת ערך "מקרא מגילה", ולכן חלות עליו ההגבלות הנובעות מזכויות יוצרים.
↑חזרה לקטע הקודם

מיקרופדיה תלמודית