מילון הראי"ה:אלהי העמים (כינוי): הבדלים בין גרסאות בדף
מ (העברת מילון הראי"ה למרחב השם המתאים) |
מ (Automatic page editing) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[מילון הראי"ה:האלהות|האלהות]] המוגבלת, ששמו העמים עיניהם בה, כל עם ועם לפי טעמו ורוח נטיתו, כדי לקלוט בתוך רוחם את אותו צמאון של הנוראות, שהאדם ברוחו הנפשי מוצא בה הכרח [עפ"י ע"ר א רו]. | |||
[[מילון הראי"ה:ציור|ציור]] מוגבל, המתאים לחושי האדם המוגבלים, שעל ידו סברו העמים להרגיש את [[מילון הראי"ה:הנוראות|הנוראות]] שהאדם ברוחו הנפשי מוצא בה הכרח [עפ"י ע"ר א רו]. | [[מילון הראי"ה:ציור|ציור]] מוגבל, המתאים לחושי האדם המוגבלים, שעל ידו סברו העמים להרגיש את [[מילון הראי"ה:הנוראות|הנוראות]] שהאדם ברוחו הנפשי מוצא בה הכרח [עפ"י ע"ר א רו]. | ||
◊ לא היו העמים יכולים להתרומם לאותו הגובה שהאדם, מצד [[מילון הראי"ה:נשמתו|נשמתו]] האלהית, מוכרח הוא להיות מתרומם אליו, [[מילון הראי"ה:להתדבק|להתדבק]] [[מילון הראי"ה:באור אין סוף|באור אין סוף]]. ומכל מקום כאשר תשוקה פנימית לשאוף [[מילון הראי"ה:לאלהות|לאלהות]] נשארה בקרבם, על כן לא היו יכולים לעמוד בלא התקשרות באיזה תכן וציור של אלהות. אבל הלא ציורם הוא רק ציור חלקי, שאיננו כלל אלהות, וכל עם ועם לפי תכונת רוחו בחר לו איזה ציור, שהוא [[מילון הראי"ה:נשגב|נשגב]] לפי דמיונו, להתקשר אליו, כדי להשביע את התשוקה הטבעית הנפשית, שאינה יכולה להיות פוסקת לגמרי מרוחו של האדם. וכן הלכה תפיסתם מלמטה למעלה, מאבק של רגליהם עד כדי עבודת הכוכבים והמזלות צבא השמים [ע"ר א רז]. | ◊ לא היו העמים יכולים להתרומם לאותו הגובה שהאדם, מצד [[מילון הראי"ה:נשמתו|נשמתו]] האלהית, מוכרח הוא להיות מתרומם אליו, [[מילון הראי"ה:להתדבק|להתדבק]] [[מילון הראי"ה:באור אין סוף|באור אין סוף]]. ומכל מקום כאשר תשוקה פנימית לשאוף [[מילון הראי"ה:לאלהות|לאלהות]] נשארה בקרבם, על כן לא היו יכולים לעמוד בלא התקשרות באיזה תכן וציור של אלהות. אבל הלא ציורם הוא רק ציור חלקי, שאיננו כלל אלהות, וכל עם ועם לפי תכונת רוחו בחר לו איזה ציור, שהוא [[מילון הראי"ה:נשגב|נשגב]] לפי דמיונו, להתקשר אליו, כדי להשביע את התשוקה הטבעית הנפשית, שאינה יכולה להיות פוסקת לגמרי מרוחו של האדם. וכן הלכה תפיסתם מלמטה למעלה, מאבק של רגליהם עד כדי עבודת הכוכבים והמזלות צבא השמים [ע"ר א רז]. | ||
גרסה אחרונה מ־14:52, 27 באוגוסט 2012
|
|
האלהות המוגבלת, ששמו העמים עיניהם בה, כל עם ועם לפי טעמו ורוח נטיתו, כדי לקלוט בתוך רוחם את אותו צמאון של הנוראות, שהאדם ברוחו הנפשי מוצא בה הכרח [עפ"י ע"ר א רו]. ציור מוגבל, המתאים לחושי האדם המוגבלים, שעל ידו סברו העמים להרגיש את הנוראות שהאדם ברוחו הנפשי מוצא בה הכרח [עפ"י ע"ר א רו]. ◊ לא היו העמים יכולים להתרומם לאותו הגובה שהאדם, מצד נשמתו האלהית, מוכרח הוא להיות מתרומם אליו, להתדבק באור אין סוף. ומכל מקום כאשר תשוקה פנימית לשאוף לאלהות נשארה בקרבם, על כן לא היו יכולים לעמוד בלא התקשרות באיזה תכן וציור של אלהות. אבל הלא ציורם הוא רק ציור חלקי, שאיננו כלל אלהות, וכל עם ועם לפי תכונת רוחו בחר לו איזה ציור, שהוא נשגב לפי דמיונו, להתקשר אליו, כדי להשביע את התשוקה הטבעית הנפשית, שאינה יכולה להיות פוסקת לגמרי מרוחו של האדם. וכן הלכה תפיסתם מלמטה למעלה, מאבק של רגליהם עד כדי עבודת הכוכבים והמזלות צבא השמים [ע"ר א רז]. ע' במדור זה, דת, אצל כל עם ולשון. ושם, עובדי כוכבים.