מקווה טהרה

מקווה טהרה, הוא מאגר של מים שאינם שאובים, שאדם יכול לטבול בהם כולו, כדי להיטהר ממצבי טומאה שונים וכן להכשרת כלים.

שיעור המים במקווה צריך להיות בשיעור שכל גופו יהיה מכוסה מים. הנפח המקובל הוא 40 סאה. גודל המקווה נקבע: אמה על אמה ברום שלוש אמות. נהגו לחשוב האמה של מקווה ערך 63 ס"מ. אבל השיעור המצומצם כפי הדין הוא לחשוב האמה 49 ס"מ, ואם חסר משהו פסולה. לפי משקל המים, השיעור המצומצם 331.776 קילוגרם מים זכים וצלולים.

מקורות המים יכולים להיות:

  • באשבורן היינו שקע בקרקע שיש בו מים מכונסים ממי שלגים או גשמים,
  • בזוחלין - מים זורמים מנהרות

לפי הרמב"ם :"אבל אם המים של האשבורן או המים הזוחלים באים למקווה דרך תעלת קרקע ברוחב שתי אצבעות בינונית - המקווה כשרה. (מקואות פ"ח ו')

מקוואות טהרה עתיקים נמצאו ליד הר הבית בבית מגורים בירושלים העתיקה ובישובי השומרונים

מקווה יחיד מסוגו בעולם, עם אספקת מי ים, נמצא בבית האבות שבהגטו היהודי בוונציה שבאיטליה. (לא נוהגים לטבול בו).

מקור המים

מקורם של המים במקווה טהרה הוא מי-גשמים. קורה ובשנות בצורת ובסוף הקיץ מקוואות נסגרות בשל העדר מי-גשמים. יש לכך פתרונות, למשל, יש הסבורים כי [שלג]]המונא מהר החרמון והפשרתו במאגר המים יכול להיות פתרון לבעיה.

פנחס שוורץ בשבועון למשפחה הישראלית "מעייני הישועה" [1] דן בנושא ומשוחח עם הרב יהושע לוי, ראש המרכז הארצי לטהרת המשפחה. לדבריו, בדרל כלל מספיק שבעה עד שמונה קוב מים לשם החלפת המים מחורף לחורף. יש המתקינים פילטרים ששומרים על נקיון המים, אך הדבר ניתן רק במקווה לגברים ולכלים. במקוות לנשים שהיא "מיסודות היהדות ממש" לא מופעלים מסננים.

ככלל, ככל שטובלים יותר יש צורך בתחלופה גבוהה יותר של מים.

אגירת מי-הגשמים נעשית, בדרך כלל, על ידי ניקוזם מהגג של המקווה ל"אוצר". כך המים נאגרים במאגר הצמוד לכל מקווה. באזורי הארץ הגשומים, די במים אלה על מנת לספק את הצרכים.

↑חזרה לקטע הקודם

תמונות של מקוואות

↑חזרה לקטע הקודם

מקווה נייד

מקובל היום להקים מקווה נייד, במקומות שבו מתכננים להקים מקווה בר-קיימא. כך למשל נבנה מקווה כזה בחווה חקלאית חוות סקאלי באלון מורה. המקווה יועדה לגברים בלבד.

עקרון הפעולה הוא כדלקמן:

  • החלק העליון המכיל מקלחות הוא הו המבנה הנייד ומורם בעזרת מנוף. למקווה מחובחרים ווים המאפשרים את הרמת המקווה יחד עם המבנה.
  • הבורות של ההשקה, הטבילה והזריעה מונחים במקום לפני הנחת המבנה העליון.

הרכבת מקווה נייד, פירוקו והרכבתו, מחדש מחייבת ידע בהלכות מקוואות.

אתר מזכירות הממשלה כותב כי ביום 23 בנובמבר 2005 אושר הקמת מקווה נייד בהוצאה של 600,000 ש"ח במסגרת "הקמת אתר מגורים זמני ביישוב אמציה"

אתר NRG כתב ביום 16 פברואר 2005 בכתבה טבילת אש , מפי כתבת השבועות "במחנה" כי מקווה נייד יוקם בבסיס הנחל החרדי. העלות המשוערת 60 אלף דולר. בעקבותיו עשויים להקים מקוואות נוספים.

↑חזרה לקטע הקודם

לקריאה נוספת

  • הלכות מקוואות בשו"ע יורה דעה, סימנים רא-רב
↑חזרה לקטע הקודם

הערות שוליים

  1. ^ גיליון שע"א פרשת נח , ג' מרחשוון תשס"ט
↑חזרה לקטע הקודם

מיקרופדיה תלמודית