נחלות שבטי ישראל

מפת חלוקת הארץ לשבטים - מקור:ויקישיתוף, יצר: יוסי הראשון, כיתוביות בעברית: ברי"א ודניאל צבי

נחלות שבטי ישראל נקבעו על ידי יהושע בן נון, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען וכך נאמר בספר יהושע: "וְעַתָּה, חַלֵּק אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת בְּנַחֲלָה לְתִשְׁעַת הַשְּׁבָטִים; וַחֲצִי, הַשֵּׁבֶט הַמְנַשֶּׁה. עִמּוֹ, הָראוּבֵנִי וְהַגָּדִי, לָקְחוּ, נַחֲלָתָם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם מֹשֶׁה, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה, כַּאֲשֶׁר נָתַן לָהֶם, מֹשֶׁה עֶבֶד ה' (י"ג,ז'ח').

משמעות הגורל בחלוקת הנחלות

משה רבינו כבר דן בעקרונות לחלוקת ארץ ישראל, וכך נאמר בספר במדבר: "וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת-הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת-נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת-נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר-יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה: לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ(ל"ג,נ"ד). לפחות, נראה כי יש כאן סתירה: החלוקה היא לפי גודל השבט אך נעשית לפי הגרלה - לפי ההנחה הפשטנית - ביד המקרה - אך נראה שלא כך הדבר.

יהושע בן נון ממשיך לפעול לפי העקרון, אבל רק אחרי ששבטים הנוחלים בעבר הירדן מקבלים את חלקם, וונשארים רק תשע וחצי שבטים, וכך נאמר בספר יהושע :"בְּגוֹרַל, נַחֲלָתָם, כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה, לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה (י"ד,ב'). ואכן שבט יהודה עולה בגורל הראשון, שבט אפרים שני ושבט מנשה שלישי.

וכאן נותרו עוד שבעה שבטים. יהושע בן נון מחליט לשלוח אנשים על מנת לאתר את הנחלאות וכך נאמר:"וַיֵּלְכוּ הָאֲנָשִׁים וַיַּעַבְרוּ בָאָרֶץ, וַיִּכְתְּבוּהָ לֶעָרִים לְשִׁבְעָה חֲלָקִים עַל סֵפֶר; וַיָּבֹאוּ אֶל-יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הַמַּחֲנֶה, שִׁלֹה. וַיַּשְׁלֵךְ לָהֶם יְהוֹשֻׁעַ גּוֹרָל בְּשִׁלֹה, לִפְנֵי ה'; וַיְחַלֶּק-שָׁם יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הָאָרֶץ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּמַחְלְקֹתָם (י"ח,ט'-י'). הגורלות הושלכו והארץ חולקה לשבטי ישראל.

פרופ' עלי מרצבך, מהמחלקה למתמטיקה ב"אוניברסיטת בר-אילן, במאמרו לפרשת השבוע, פרשת אחרי-מות - קדושים הגורלות בעבודת יום הכיפורים, לשם מה? דן בשאלת הגורלות. אמנם "תופעת הגורלות מתקשרת למושג המקריות"

"חז"ל הסיקו מסקנות חשובות מאוד מתוצאות ההגרלה. למשל, מסופר במסכת יומא (לט ע"ב) שבמשך ארבעים שנה שכיהן שמעון הצדיק, תמיד עלה הגורל של שעיר לה' בצד ימין – סימן שהעם הולך בדרכי ה'. אבל אחרי מותו היה הגורל עולה פעם בימין ופעם בשמאל, ובארבעים השנים האחרונות של הבית השני, שבהן היה עם ישראל בשפל המדרגה, עלה הגורל של השעיר לה' בצד שמאל תמיד." מרצבך מסביר: "במבחנים סטטיסטיים שמתקבלת בהם הסתברות קטנה מ-0.05 (כלומר מידת מובהקות של 95%) נהוג לדחות את השערת המקריות המוחלטת, ויש להסיק שיש כאן "יד מכוונת"."

המסקנה היא: "נראה שעבור חז"ל יש לאקראיות משמעות תיאולוגית ברורה. האקראיות היא מהות ההשגחה העליונה הנסתרת, וביהדות חשיבותה בכך שהיא מגלה לאדם את רצון הבורא או אמורה לגלות לאדם את הדרך שהוא צריך ללכת בה. האקראיות היא ההיפוך הגמור של הספק.

↑חזרה לקטע הקודם

נחלות השבטים

כאשר יהושע בן נון מכריז על חלוקת הנחלות, לאחר סיום הכיבוש של ארץ כנען עולה לראשונה:

  • נחלת שבט יהודה היא הראשונה הנבחרת. התיאור של גבול נחלת שבט יהודה הוא מן הברורים ביותר. הגבול הדרומי של הנחלה, שהוא גבול הדרומי של נחלאות שבטי ישראל כולל תאור עצמים גאוגרפיים - כמו "הימה" או "נחל מצרים", אזורים - כמו "מדבר צין" ותחומים כמו:"גבול אדום". נחלת השבט כוללת בתוכה גם את "נחלת שבט שמעון" (להלן). הגבול הצפוני גובל בנחלת שבט דן ובנחלת שבט בנימין ומכאן חשיבות הדיוק בהתווית הגבול.
  • נחלת שבט אפרים עולה בגורל במסגרת "בית יוסף". הנחלאות של בית יוסף, אפרים ו"נחלת שבט מנשה", נחשבות לגדולות. שבט אפרים התנחל בתחום בין נחל ירקון לבין נהר הירדן ושבט מנשה על שני חלקיו מהים התיכון עד הגלעד והר החרמון. ברכת משה רבינו התקיימה בהם:"וּמֵרֹאשׁ, הַרְרֵי-קֶדֶם; וּמִמֶּגֶד, גִּבְעוֹת עוֹלָם (ספר דברים ל"ג, ט"ו).
  • נחלת שבט מנשה נחשבת לגדולה שבנחלאות השבטים. לשבט שתי נחלאות , האחד, העבר הירדן המזרחי והשניה בעבר הירדן המערבי. בתאור בולטים האזורים החריגים: "תפוח" בתחום מנשה אך שייכת לאפרים. ואילו לשבט מנשה יש אחיזה בנחלאות של: יששכר ובאשר.
  • נחלת שבט בנימין עולה בגורל ראשונה, אחרי "מטה יהודה" ושבטי "בית יוסף". יהודה אליצור ויהודה קיל באטלס דעת מקרא מציינים כי גבול שבט בנימין מותחמת מעל עבריה במורדות הרים, מתאים ברכת משה " לְבִנְיָמִן אָמַר יְדִיד ה', יִשְׁכֹּן לָבֶטַח עָלָיו; חֹפֵף עָלָיו כָּל-הַיּוֹם, וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן" (דברים, ל"ג, י"ב). בתאור הגבולות מוזכרים: כתף בית חגלה, כתף מול הערבה, כתף יריחו ועוד.
  • נחלת שבט שמעון אשר בתוך "נחלת שבט יהודה" עולה הבאה בגורל.
↑חזרה לקטע הקודם

לקריאה נוספת

  • זכריה קלאי, נחלות שבטי ישראל, מוסד ביאליק ירושלים, 1967
↑חזרה לקטע הקודם

מיקרופדיה תלמודית