ליל הסדר

מתוך ויקישיבה
(הופנה מהדף סדר)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ליל הסדר הוא הלילה הראשון של חג הפסח, בו עורכים את "סדר הפסח". בחוץ לארץ עורכים את "סדר פסח" לכל דיניו ומנהגיו גם בלילה השני. ב"ליל הסדר" יושבים כל בני המשפחה בבית ביחד ומקיימים את סדר הפסח. כאשר בית המקדש היה קיים היו אוכלים בלילה זה את קרבן הפסח חבורות חבורות בירושלים. סדר הפסח מורכב ממצוות דאורייתא כגון מצות סיפור יציאת מצרים ואכילת מצה, ובזמן בית המקדש גם אכילת קרבן פסח. על מצוות אלו נוספו מצוות מדרבנן ומנהגים רבים.

מצוות מרכזיות בליל הסדר[עריכה]

סיפור יציאת מצרים[עריכה]

ערך מורחב - סיפור יציאת מצרים

מצות עשה לספר בליל פסח על עבודת הפרך שעבדו אבותינו במצרים, על כך שה' גאל אותם בנסים גדולים ועל היציאה מעבדות לחרות. כדי לאפשר לכל אדם מישראל לקיים את מצות סיפור יציאת מצרים בצורה נכונה, תיקנו חכמי הדורות את נוסח ה"הגדה של פסח". ונוסף על כך נאמר "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים - הרי זה משובח". ובטור (חלק אורח חיים סימן תפא) מובא: "חייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וביציאת מצרים ולספר בנסים ונפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו, עד שתחטפנו שינה".

מטרת הסיפור מבוארת היטב בערך המורחב.

בזוהר הקדוש מובא, שבשעה שבני ישראל מספרים ביציאת מצרים, הקב"ה מכנס את כל פמליותיו ואומר להן: לכו ושמעו סיפור שבח גדולתי שבני מספרים ושמחים בגאולתי!

ארבע כוסות יין[עריכה]

ערך מורחב - ארבע כוסות

במהלך אמירת ההגדה בליל הסדר שותים ארבע כוסות יין. על כל אחת מארבע הכוסות להכיל לפחות "רביעית" יין. אם הכוס מכילה "רביעית", ישתה לכתחילה את כל היין שבכוס. בדיעבד אם שתה את רוב הכוס בלבד, יצא ידי חובה. בכוס הרביעית - האחרונה - ישתה את כל היין שבכוס, כדי שיוכל לברך אחריה ברכה אחרונה ("על הגפן ועל פרי הגפן"). אם אין בדעתו לשתות הרבה יין, לא יקח כוס גדולה המכילה כמה "רביעיות", כי ישנן דעות שגם בכוס גדולה צריך לשתות את רוב הכוס. על כוס ראשונה אומרים קידוש היום, על כוס שניה קוראים את ההגדה, על כוס שלישית מברכים ברכת המזון ועל כוס רביעית גומרים את ההלל.

הסבה[עריכה]

את מצוות הסדר: שתיית ארבע כוסות יין, אכילת המצה ועוד, מלבד אכילת המרור, מקיימים הגברים בהסיבה, כאשר הם נשענים על צד שמאל דרך חירות.

סדר עשיית ליל הסדר[עריכה]

סימני הסדר[עריכה]

ערך מורחב - סימני הסדר

חכמי הדורות חילקו את הסדר באופן שכל מצוותיו יעשו בצורה הנכונה ביותר. לחלקי הסדר ניתנו סימנים:

קַדֵּשׁ וּרְחַץ / כַּרְפַּס יַחַץ / מגִּיד רַחְצָה / מוֹצִיא מַצָּה
מָרוֹר כּוֹרֵךְ / שֻׁלְחָן עוֹרֵךְ / צָפוּן בָּרֵךְ / הַלֵּל נִרְצָה

קדש[עריכה]

עושים קידוש של יום טוב. בשבת מוסיפים גם פסוקי קידוש לשבת, ובמוצאי שבת מוסיפים ברכות הבדלה.

ורחץ[עריכה]

נוטלים ידיים לצורך אכילת דבר שטיבולו במשקה, ואין מברכים את ברכת "על נטילת ידיים".

כרפס[עריכה]

מטבילים פחות מ"כזית" כרפס - או ירק אחר - במי מלח, מברכים ברכת "בורא פרי האדמה" ואוכלים. בברכת "בורא פרי האדמה" יכוון לפטור גם את המרור שיאכל אחר כך.

יחץ[עריכה]

עורך הסדר בוצע את המצה האמצעית מבין שלוש המצות לשני חלקים ומניח את החלק הגדול ל"אפיקומן".

יש טומנים את האפיקומן תחת הכר או הכסת שמסב עליו, על שם הכתוב (תהלים ל"א): "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (שהאפיקומן הוא ה"צפון" הנזכר בסימני הסדר). טעם נוסף, כדי שיראו התינוקות וישאלו: מפני מה טומנים את המצה ועדיין לא אכלנו? ומתוך התשובה נבוא לספר ביציאת מצרים.

בגמרא מובא: "תניא, רבי אליעזר אומר: חוטפין מצות בלילי פסחים, בשביל התינוקות שלא יישנו". מכאן סמכו התינוקות לחטוף את האפיקומן ואינם משיבים אלא בפדיון...

בקהילות ספרד נהגו, שכשאומר "יחץ", אינו טומן את המצה לאפיקומן, אלא קושרה על כתפו של ילד, והילד יוצא מן הבית ודופק בדלת. לאחר כניסתו הוא נשאל: "מי אתה"? והוא עונה: "ישראל". - "מאין באת"? - "ממצרים". - "לאן אתה הולך"? - "לירושלים". - "ומה אתה נושא"? - "מצה". לאחר מכן הוא מביט על השולחן ושואל: "מה נשתנה" וכו'.

מגיד[עריכה]

אומרים את סיפור יציאת מצרים ככתוב בהגדה, ולאחריו שותים את כוס היין השניה.

רחצה[עריכה]

נוטלים ידים בברכה.

מוציא מצה[עריכה]

מצוה מן התורה על כל אחד ואחד לאכול בליל הסדר "כזית" מצה. למצות אכילת מצה יש לאכול מצה שמורה. רבים אוכלים בליל הסדר מצות יד לקיום מצות אכילת מצה. בעת אכילת המצה יש לכוון לצאת ידי חובת המצוה.

לפני אכילת המצה נוטלים ידיים ומברכים מלבד ברכות "על נטילת ידים" ו"המוציא לחם מן הארץ" גם את ברכת: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מצה". יש לאכול "כזית" מצה בתוך פרק זמן של אכילת פרס.

מרור[עריכה]

אחר קיום מצות אכילת מצה, מקיימים את מצות אכילת מרור, שנתקנה זכר לעבודת הפרך שבה מררו המצרים את חיי בני ישראל במצרים. את המרור מטבילים לפני האכילה בחרוסת ואחר כך מנערים אותו, כדי שהחרוסת לא תבטל את הטעם המר של המרור. מברכים: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מרור", ואוכלים את המרור בתוך פרק זמן של "אכילת פרס".

כורך[עריכה]

לאחר אכילת המרור, לוקחים "כזית" מהמצה התחתונה, כורכים כזית מרור עמה - ולפי מנהג הספרדים מטבילים את הכריכה בחרוסת - ואוכלים אותם יחד, זכר למקדש כהלל שהיה כורך פסח, מצה ומרור ואוכלן יחד. ענין זה נקרא "כורך".

שולחן עורך[עריכה]

סעודת ליל הסדר. יש שנוהגים לאכול בסעודה ביצה, זכר לקרבן חגיגה

צפון[עריכה]

בסיום סעודת ליל הסדר אוכלים "כזית" מצה מחלק המצה הבצועה שהניחו ל"אפיקומן". אפיקומן - הוא הנזכר בסימני הסדר בשם "צפון". כלומר, הוצא עתה את המצה הטמונה, לאוכלה למצות אפיקומן. מחלקים "כזית" מצה לכל המסובים. אם מצת ה"אפיקומן" אינה מספיקה לכל המסובים מוסיפים להם ממצות אחרות.

אכילת ה"אפיקומן" הינה זכר לקרבן פסח שהקריבו בבית המקדש. קרבן הפסח היה נאכל בלילה זה, לאחר סיום אכילת שאר קרבנות החג ואף אנו אוכלים מצה זו לאחר הסעודה.

צריך להשתדל לא להיות שבעים מדי מסעודת החג, כדי שיוכלו לקיים כראוי את מצות אכילת האפיקומן.

לכתחילה טוב לאכול מהאפיקומן כמות של שני "כזיתים", זכר לקרבן פסח וזכר למצה הנאכלת עם הקרבן.

יש לסיים את אכילת האפיקומן לפני חצות הלילה. לאחר אכילת האפיקומן אין לאכול שום מאכל ולא לשתות שום משקה, מלבד מים.

מנהגים שונים נהגו ישראל באפיקומן: יש שנהגו ליטול מקל בידיהם והמנעלים ברגליהם והיו אוכלים אותו בחיפזון, לזכר הכתוב: "וככה תאכלו אותו: מותניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם, ואכלתם אותו בחפזון, פסח הוא לה'".

יש נוהגים לשמור כל השנה קצת מהאפיקומן כסגולה לשמירה.

ברך[עריכה]

מברכים ברכת המזון ובסיומה שותים את כוס היין השלישית.

הלל[עריכה]

קוראים הלל ולאחריו שותים את הכוס הרביעית.

נרצה[עריכה]

שלב זה לא נאמר כלפי האדם אלא כלפי שמים: הסדר התקבל ברצון אצל בורא עולם.

ונהגו בכל מקהלות ישראל לומר שירים ופיוטים לסיום הסדר, כגון חד גדיה, אחד מי יודע. בני עדות המזרח נוהגים לומר שיר השירים.

ראה גם[עריכה]


הערות שוליים