ספק רשות היחיד, טמא

מי שאנו מסופקים עליו אם הוא נטמא כשהיה ברשות היחיד, וניתן לשואלו על כך, כי יש בו דעת, אלא שבמקרה זה אין הוא יודע אם הוא אכן נטמא או לא - ספקו טמא.דבר המוטל בספק אם הוא נטמא, ולא ניתן לשואלו על כך, מפני שאין בו דעת - ספקו טהור אפילו ברשות היחיד, ולא אמרו חכמים "ספק רשות היחיד - טמא", אלא במקרה שהדבר שאנו מסופקים עליו אם הוא נטמא הוא דבר "שיש בו דעת להישאל", כלומר, שאם שואלים אותו אם הוא נגע בטומאה מסויימת, הוא יודע להשיב: "כן" או: "לא" או: "איני יודע", וכשאומר: "איני יודע" - ספקו טמא. אבל אם אין בו דעת להישאל - ספקו טהור אפילו ברשות היחיד^[1].לכן, למשל: חרש, שוטה או קטן שנמצאו ברשות היחיד במקום שיש בו טומאה, וישנו ספק אם נגעו בטומאה ונטמאו או לא - הרי אלו טהורים, לפי שאין בהם דעת להישאל, וכל שאין בו דעת להישאל, ספקו טהור אפילו ברשות היחיד.כמו כן: חמור העומד בין הקברות, ויש ספק שמא נכנס במקום הטומאה ונטמאו שם כליו (המרדעת והאוכף) על ידי שנגעו בקבר או האהילו עליו - כליו טהורים, לפי שאין בחמור ובכליו דעת להישאל.

'ספק ספקא ברשות היחיד נחלקו הראשונים אם בספק ספקא ברשות יחיד ג"כ אמרינן ספקו טמא. עיין טהרות ו:ד, ו:ה, ר"ש שם,תוספות פסחים י., תוספות ב"ב נה:, רש"י ע"ז ע.-ע: . ובתוספות ב"ב נה: וכן ברמב"ן שם הקשו שבפשטות מפורש בטהרות ו:ד שספק ספקא טמא עכ"פ לדעת הת"ק שם.

ספק ביאה עיין ראשונים הנ"ל, שנחלקו אם לדעת ר"א במשנה בטהרות שם יש מושג של "ספק ביאה" שספקו טהור. ובביאור הדבר, כתבו תוספות ב"ב נה: שאינו דומה לסוטה. ועיין חידושי הרמב"ן שם שכתב שאינו דומה לספק דעלמא והוי ספק רחוק.

ספק הרגיל כתבו תוספות פסחים ט. ובדף ס:, שבספק הרגיל, ספקו טהור.

רוב עיין קה"י בכתובות יא:ב שמוכיח בספ"ק דכתובות שברוב, ספקו טהור.

הערות שוליים[עריכה]