צפת

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מראה כללי של העיר צפת מהר מירון - המקור:ויקישיתוף, צילם:בית שלום
סמל העיר כולל: לולבים הגדלים בסביבות העיר, שמיים המעידים על האופי הרוחני וכן-ציירים המציג את גלריות הציירים המצויות בעיר

צפת היא מרכזה של "נפת צפת" ב"מחוז הצפון" של מדינת ישראל[1] ומנתה בשנת 2006 28.1 אלף נפש. היא בירת חבל ארץ הגליל החל מהמאה ה-13, התקופה הצלבנית בארץ ישראל . העיר נמצאת 845 מטר מעל פני הים ויותר מ-1,000 מעל פני ים כנרת [2]. אקלים העיר הוא הררי: בחורף - קר וגשום - כ-850 מ"מ גשם לשנה ב-60 ימי גשם בממוצע ובקיץ - יחסית נעים. לעיתים יורדים בה שלגים.

חשיבותה ירדה לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים בשנת 1918 [3] . בעקבותיו חלק מחבל הארץ, הצפוני והמזרחי, עבר לשליטת מדינת לבנון ולסוריה

צפת נחשבה לאחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, חברון וטבריה) שבהן התרכזו מרבית בני היישוב הישן מאז תקופת ימי הביניים. במאה ה-19 היא הייתה העיר בעלת האוכלוסייה היהודית הגדולה ביותר בארץ - 15,000 נפש.

נפת צפת, שמרכזה הוא בעיר, היא אחת מחמשת הנפות של מחוז הצפון. [4] שטחה הוא קטן יחסית, הרביעית בגודל שטחה - 670 קמ"ר, מבין הנפות. לנפה שלושה אזורים טבעיים: עמק החולה, גליל עליון מזרחי ואזור חצור. אוכלוסיית הנפה מונה 98 אלף תושבים ב-64 יישובים, מזה 81.1 אלף יהודים ב-61 יישובים . עם הקמת המדינה, בשנת 1948, היו בה 10.8 אלף תושבים, מהם 8.9 אלף יהודים.

בבחירות לרשויות המקומיות שנערכו בשנת 2003 נבחר לראש העיר יצחק אוחיון. בבחירות למועצת העיריה השתתפו 14 רשימות. את מספר הקולות המירבי קבלה הרשימה החרדית, כולל הספרדים 16%.

גאוגרפיה[עריכה]

הגאוגרף אלישע אפרת במאמרו :צפת - גאוגרפיה של עיר הררית [5] מבחין בייחודה של העיר. היא עדיין עיר בפני עצמה ולא נוצרו סביבה יישובים עירוניים נוספים שהיו הופכים אותה למטרופולין. היא שמרה על קווי אפיון המשלבים "עבר היסטורי, מסורת ותרבות יהודית".

מיקומה הגאוגרפי ניתן לאיתור באמצעות מפת Google earth. היא שוכנת בפינה הדרומית-מזרחית של הגליל בגובה של 845 מטר מעל פני הים. מכל צדדיה פסגות הרים: מצפון - הר ביריה, ממזרח - הר כנען ומערב - הגבוה בהרי ישראל - הר מירון. היא מתוחמת על ידי שני נחלים ממזרח - נחל עכברה [6] ומצפון - נחל ביריה, לידו הכביש היורד לעכו.

העיר בנויה בחלקה על הר ה"מצודה", שמורדותיו משופעים וקשים לבנייה ולכן רק שליש ממנו ראוי לבנייה לעומת זאת בחלקה האחר של העיר, על הר כנען, שני-שליש ראויים לבנייה ולכן אזורבנוי יותר. תחום השיפוט של העיר הוא 15,000 דונם. הצפיפות בה היא 958.8 נפש לקמ"ר, מבין הנמוכים בערי הארץ. הסיבה לכך היא המבנה הטופוגרפי של העיר.

מיקומה של העיר והמבנה הגאולוגי שלה חשוף לרעידות אדמה ולגלישות קרקע, יותר מאשר מקומות אחרים בארץ ישראל. קיים מקדם הסיסמי(PGA ) הנותן הערכה הסתברותית לגבע הסיכון. המקדם בצפת הוא 0,234 . הוא נמוך יותר מאשר בטבריה - 0.261 או עין גב - אחת המקומות בעלי המקדם הגבוה - 0,283. לשם השוואה בתל אביב 0.090 המקדם הוא ובאזור חבל ארץ קטיף לשעבר, הוא מן הנמוכים בארץ 0.025 [7] . סכנה נוספת קיימת במבנה של העיר היא סכנת הגישה של המבנים בשיפוע הדרומי שלה וזאת עקב המבנה הקרקעי של ההר.

לפי התחנה המטראולוגית הממוקמת בהר כנען (934 מטר מעל פני הים):

  • כמות הגשם היממתית המקסימלית (מ"מ) הבייתה 92.4 מ"מ ב-3 אפריל 1980.
  • השנים בהם נמדדו כמויות הגשם החודשיות המינימלית: נובמבר 1977 ו-דצמבר 1993
  • השנים בהם נמדדו כמויות הגשם החודשיות הממקסימליות: נובמבר 1994 ודצמבר-1991
  • כמות הגשם החודשית המקסימלית (מ"מ): 345.6 מ"מ - דצמבר
  • המספר הממוצע של ימי הגשם לחודש, בדצמבר: 13 (1 מ"מ ויותר).
  • כמות הגשם החודשית הממוצעת (מ"מ): 159 בינואר ו-138 בדצמבר
  • לחות בקיץ - בצהרים - 37%-60%
  • טמפרטורת המינימום המוחלטת (מ"צ): - 6.5 בפברואר
  • מספר ימים ממוצע עם טמפ. מינימום נמוכה מ 5- מ"צ: 17 בינואר, 16 בפברואר ו-9 בדצמבר

תולדות המקום[עריכה]

נוף העיר - מקור התמונה:ויקישיתוף, צילם: Beny Shlevich (Volland)

בגבעת המצודה נתגלו מערות קבורה מתקופת הברונזה - התיכונה והמאוחרת - האלף השני לפנה"ס. במקום נמצאו "מימצאים עשירים המיצגים רצף קבורה של 800 שנה". [8] במקום היה יישוב גם בתקופת הברזל - בימי ההתנחלות של שבטי ישראל, כאשר צפת הייתה בנחלת שבט נפתלי. נמצאו עדויות לקיום יישוב במקום בימי ממלכת ישראל וגם בתקופה הפרסית. עם חורבן ע�י הגליל על ידי מלך אשור 732 לפנה"ס חדרה לאזור אוכלוסייה "פיניקית". נמצאו מטבעות המעידות על קיומו של יישוב בצפת בתקופת אלכסנדר ינאי - המאות ה-1 וה-2 לפנה"ס.

צְפַת אחרת מוזכרת במקרא, בהקשר של כיבוש עיר בנחלת שבט יהודה: "וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶת-שִׁמְעוֹן אָחִיו, וַיַּכּוּ, אֶת-הַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב צְפַת; וַיַּחֲרִימוּ אוֹתָהּ, וַיִּקְרָא אֶת-שֵׁם-הָעִיר חָרְמָה. דהיינו צפת זו היא בנחלת שבט יהודה בדרום הארץ ולא בצפונה.([[שופטים]] א',י"ז).

יוסף בן מתתיהו בחיבורו תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ספר ב', המתאר את ההכנות שהוא בתור מפקד הגליל ערך בעקבות המרד הגדול . הוא ציפָּ‏‏ה כי הצבא הרומאי, שבא להכריע את המרד שפרץ בארץ ישראל יגיע אליה מסוריה ובתחילה ינסה לכבוש את הגליל. הוא מחליט לבצר בגליל העליון את המקומות הבאים: "סלע עכבּרה ואת צפת ( במקור: Sepph סֶ‏פְּ‏ף או ) [9] ואת ימנית [10] ואת מירון הסיבה לביצורה הוא מיקומה האיטרטגי הרם, היא שולטת על מעברי ההרים מסביב.

לאחר חורבן בית שני משפחות הכוהנים ששרדו עזבו את ירושלים ועברו לגליל. הן העדיפו לשמור מרחק מהרומאים. הם חיו בקהילות יהודיות קטנות של כוהנים וכך יכלו לשמור על מנהגי כהונה וטהרה רבה . בין "כ"ד משמרות כהונה בגליל" מימי בית שני נמנה גם המשמר הי"ב, הוא: "משמר יקים פשחור צפת".

בתקופת התלמוד מוזכרת צפת בהקשר להדלקת משואות שנועדו להודיע על קידוש החודש. בקינה "איכה ישבה חבצלת השרון" של ר' אלעזר הקליר, שחי במאה ה-5- מאה ה-6, המתאר את ערי הכהנים בגליל, מוזכרת גם צפת:

"לֹא לַמָּרוֹם עַיִן צָפַת
וְכֶסֶף עַל חֶרֶשׂ חִפָּת
וּבְחִזּוּק מוּסַר הֻרְפָּת
וְנֶהֱרַס וְנִלְפַּת
כֹּהֵן צְפָת" אתר פיוט

על הר כנען (כיום בתוך העיר) התקיים יישוב בשם יבנית, שהיה גם הוא אחד מביצורי הגליל בתקופת המרד הגדול, ומוזכר לאחר החורבן כמקום מושבה של משמרת הכהנים אימר.

המצודה הצלבנית[עריכה]

עוד בטרם להתבססות ההתיישבות של ה"צלבנים" בצפת, יש עדויות לקיומו של היישוב היהודי בצפת כבר בהמאה ה-11. וזאת, בניגוד "לדעה המקובלת המייחסת את עלייתה של צפת לבנייה הצלבנית"[11]. בשנים 1102 או אפילו 1142 , היה במקום ריכוז עירוני, לא עיר ממש. מצויה תעודת קניה שנערכה בשנים 1023-1024 בשביל ילד: מוסי בן הבה בן סלמון הצפתי [12].עם התבססות הצלבנים בצפת, עלה ערכו של המקום, ובמאה ה-13 הייתה למרכז יהודי בשביל יהודי הגליל. בשנת 1216 פגש אלחריזי בדרכו לדמשק את ק' צדוק הצדיק" - ראש ישיבת גאון יעקב. ‏‏[13] לפי ההשערות היה צדוק הצדיק בנו של ר' אברהם בן ר' עזרא ראש ישיבת ארץ ישראל בדמשק[14].

בתקופת הצלבנים הייתה צפת מבצר בעל חשיבות אסטרטגית, שתואר כ"מבצר חזק מאוד בין עכו לים כנרת". בצפת התקיימו זה לצד זה מבצר ועיר. שריד למצודה מהתקופה הצלבנית מהמאה ה-12 מצוי במרכז צפת . צפת כונתה בפי הצלבנים "מפתח הגליל". העיר שלטה על השטח שבין עמק החולה לבין עמק הכנרת ועל עורקי התחבורה שעברו דרך "גשר בנות יעקב". הביצורים הראשונים הוקמו בשנים 1102 - 1103 וזאת על סמך תעודה משנת 1103. בשנת 1168 נמכר המבצר ל"מסדר הטמפלרים". בשנת 1179פשטו המוסלמים על צפת והרסו את העיר ואת המבצר [15].

המבצר בצפת היה המבצר הצלבני הגדול במזרח. המבצר המכונה "עצום" [11] חזר ובנה באמצע המאה ה-13 ביוזמת "בֶּ‏‏נוּ‏אַ ד'אַ‏‏לִינואֵן ( Benedict d'Alignan), הבישוף ממרסי. תחת שלטון הצלבנים יוסה למקום קדושה כאשר נקבע כי כאן מקום המערה של "טוביה".[11] הוא מתאר את גודלו ב-40 דונם, מידה התואמת את הידוע היום. היקף החומה החיצונית הגיע ל-850 מטר, גובה החומה - 28 מטר ועומק החפיר 15 מטר. בחומה החיצונית היו שבעה מגדלים גדולים בגובה של 24 מטר [8] .

לפי ההיסטוריון "אל פאדל" [8] בחיל המצב היו שמונים אבירים ומשרתים וכן חמישה-עשר מפקדים, לכל אחד מהם היו חמישים פקודים וכן בעלי מלאכה. עם כיבוש המבצר נמנו בו אלף שריונות. מעריכים כי בזמן שלום שהו בו 1,700 איש ובעתות מלחמה - 2,200 איש.

צפת שימשה מרכז מנהלי של מחוז שהתגוררו בו 10,000 איכרים ב-260 כפרים וחוות. היסטוריון עות'מאני כותב:"מצודת צפת היתה מן האתנים שבמבצרי הפרנקים ומאלה שהזיקו ביותר למוסלמים. בתוכה ישבו הטמפלרים, פרשים כעורבים ממש, נכונים לפשיטות על הערים בדמשק ועד דאריא (כנקרא "דהריה" - בדרום הרי חברון) וסביבותיה ומירושלים ועד "כרך" (בעבר הירדן) וסביבותיה [8].

הצלבנים זיהו את צפת עם "ביתוליה" בהקשר ליהודית שלחמה בהולופרנס. הזיהוי של ביתוליה עם "בית אל" גרמה לשרשרת טעויות: גשר בנות יעקב על שם יעקב, חאן "ג'וב יוסף" - בעמק העולה לצפת - כמקומו של הבור בו הושלך יוסף ו"מערת שם ועבר" בצפת - כמקום בו הודיעו ליעקב על מותו של יוסף.

בתקופה הממלכותית[עריכה]

שרידי מצודת צפת - מקור התמונה:[1], צילם:מאיר חסידיאן

ב-1266 נכבשה המצודה בידי הסולטן הממלוכי "בייברס", אשר הפכה בירת מחוז הגליל בממלכתו - הוא מחוז "צאפד". גבולות המחוז היו בצפון מנהר הליטני והעירצור ובדרום - עד עתלית לשםת הים התיכון והעיר ג'נין בצפון השומרון. מעמדה עלה על מעמד ירושלים שהייתה "נפת" ירושלים לעומת "מחוז" צפת. בתקופה הממלוכית היה בצפת ישוב יהודי בן כ-300 משפחות [16] . בתקופה זו נבנה "בית הכנסת אליהו הנביא", המוכר כבית הכנסת האר"י של הספרדים.

עדות מעיינת נמצאה בגניזת קהיר ובו מתוארת סמיכת רבנים בצפת בשנת 1200 : "נאום הנפצע למצוות אדוננו סעדיה בר' עובדיה זלה"ה הנסמך בצפת למצוות אדוננו" . משנת 1215 יש תעודה בה מסופר על קיום ישיבה בעיר. "ישיבת ארץ-ישראל" והעומדים בראשה ראו את עצמם כממשיכי הסנהדרין ונהגו לסמוך רבנים. אלחריזי כתב על קיום ישיבת "גאון יעקב" בצפת ועל העומד בראשה "צדוק הצדיק" [8]

בואם של יהודי ספרד[עריכה]

בניין הסרייה - המיממשל התורכי. מקור התמונה:ויקישיתוף, צילם: Beny Shlevich (Volland)
הספר הראשון שהודפס בצפת 1577 - מקור : מדריך ארץ ישראל - זאב וילנאי "שימוש הוגן"

אחרי שארץ ישראל נכבשה בידי הטורקים ב- 1517, התיישבו בצפת יהודים מגורשי ספרד, והפכו את העיר למרכז רוחני חשוב. באותה העת היה גם מצבה הכלכלי של העיר משופר. רבי משה באסולה שבקר בעיר ושהה בה בין השנים 1521 ו- 1522 מתאר במילים הבאות את העיר באותה העת:

" העיר מלאה כל טוב ומזונות משובחות ודגן ותירוש ויצהר לרוב מאד ובזול לקונה כל דבר בעתו... הארץ רחבת ידיים בסחרה, ויש הרבה סחורות מהיהודים"" ( '''זאב וילנאי''', עמ' 343).

הרבנים הספרדים[עריכה]

בצפת ישבו ופעלו במאה ה-16 גדולי המקובלים: רבי משה קורדובירו, רבי שלמה הלוי אלקבץ, רבי יצחק לוריא (האר"י) ותלמידו רבי חיים ויטאל, רבי יוסף קארו מחבר ה"שולחן ערוך", המשורר רבי ישראל נג'ארה, רבי אליהו די וידאש, רבי משה אלשיך, המבי"ט ורבנים מפורסמים אחרים. מכאן יוזמתו של מגדולי אותו דור רבי יעקב בירב (מהר"י בירב) שניסה לחדש את הסמיכה ולהקים את הסנהדרין. בצפת היו שמונה בתי כנסת. היהודים כינוה "בית אל", והיא הייתה אחת מארבע ערי הקודש (יחד עם ירושלים, טבריה וחברון).

מצבה הכלכלי של העיר היה משביע רצון. עולי ספרד הביאו עימם את תעשיית הצמר. בעיר היו 3,000 נולי אריגה ותוצרתה התחרתה בתעשיית האריגים של ונציה. אפילו חלק מהחכמים עסקו בתעשיית הצמר. [8] תושביה עסקו גם במסחר בדבש, משי ותבלינים. בשנת 1576 הוקם בצפת בית הדפוס הראשון במזרח התיכון. במשך עשר שנים הדפיס חמישה ספרים. [8]

המאה ה-16, לפי המשוער, אוכלוסיית העיר הגיעה ל-13,000 נפש - מחציתם יהודים.

במאה ה-17 הורגשה ירידה בפריחתה הכלכלית. האריגים הזולים מאנגליה דחקו את אריגיה ותעשיית הצמר קרסה. נחתו על העיר מכת הארבה ומגיפות פשטו על תושביה. גם חכמיה המפורסמים הלכו לעולמם והאחרים עברו לירושלים ולערים אחרות. מגפה קשה במיוחד פקדה את צפת ב-1747. ב-1759 אירעה רעידת אדמה, שבה נהרגו כ- 300 יהודים.

התאוששות קלה הורגשה בער, בשנת 1778, כאשר הגיעה לארץ שיירה בת 300 חסידים שהתיישבו ברובם בצפת. ניתן לההגדיר תקופה זו כראשית "הישוב הישן" האשכנזי בצפת. ב-1799, מיד לאחר נסיגת צבאו של נפוליאון בונפרטה מארץ ישראל, נהרס הרובע היהודי על ידי פורעים ערבים מקומיים ורבים מיהודי העיר נטבחו. ב-1810 התיישבו גם מתנגדים מתלמידי הגאון מווילנה בצפת. חיזוק זה של היישוב בצפת גרם פריחה כלכלית מחודשת. אחד העולים, ישראל ב"ק, (שמשך אחריו כ-200 עולים מברדיצ'ב) יסד בה בית דפוס עברי ראשון בארץ ישראל.

פרטים נוספים על צפת במאה ה-16 - הויקיפדיה העברית

פולמוס הסמיכה[עריכה]

כאמור לעיל, בשנת רצ"ח, רבי יעקב בירב תכנן לחדש את הסמיכה, על פי הקביעה ההלכתית שכאשר רוב גדולי הדור מסכימים לסמיכה, ניתן לסמוך חכם אחד, שיוכל לסמוך רב אחר וכן הלאה. מהר"י בירב סמך ארבעה חכמים לשם כך, ביניהם רבי יוסף קארו ורבי משה קורדובירו. לרעיון זה הנתגדו רבים מגדולי ישרא בכלל, וחכמי צפת בפרט, ביניהם המהרלב"ח ועוד.

ר' ישראל משקלוב[עריכה]

רבי ישראל בן שמואל אשכנזי משקלוב, ה'תק"ל (1770) - טבריה1839). רב, תלמיד הגר"א, שד"ר, ממנהיגי עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל.

בשנת 1808 התכנסו בשקלוב כמה מתלמידיו של הגר"א, ובראשם רבי ישראל משקלוב, רבי מנחם מנדל משקלוב, רבי סעדיה משקלוב, ורבי הלל ריבלין משקלוב, והחליטו לגבש קבוצה של תלמידי הגר"א לעלייה לארץ ישראל. לאחר מסע רווי תלאות הגיעה קבוצה בת 150 איש לארץ ישראל. תחילה הם הגיעו לטבריה, שם גרו ראשי הציבור האשכנזי בצפון הארץ מכולל אנשי רוסיה, אשר קיבלו באופן שוטף תרומות מיהודי וילנא ויהודי מדינת ליטה. רבי מנחם מנדל משקלוב לא מצא את מקומו בטבריה. בשנת 1810 הוא עלה לצפת. בצפת מצא שפה משותפת עם רבני הספרדים. בעיר היו 40 משפחות, תלמידי חכמים וחיים בעוני. רק בעזרת הלוואות הצליחו להתקיים.

בצפת התכנסו:"כל הגדולים והזקנים בבית הכהן הגדול הר"ח פאקראיימר מ"ץ מק"ק ווילנא" [17] והחליטו לשלוח אותו לחו"ל לאסוף כספים עבור יהודי צפת. הוא הגיע לוולוזין, שם קבל המלצה לפעולתיו ויצא עימה למסע איסוף הכספים. הוא נפגש עם שליח האשכנזים מצפת וסיכם כל פעילות משותפת. הוא הצליח ושלח את התרומות לצפת. הוא הוזמן לוורשא. בינתיים, הגיעה שנת 1812, צרפת פלשה לרוסיה ומה שנותר לו היה לשוב לארץ ישראל. בסוף 1813 שב לצפת הדפיס את ספרו "תקלין חדתין" על התלמוד הירושלמי מסכת שקלים.

מגפת הדבר[עריכה]

בינתיים פרצה בצפת מחלת הדֵבֶ‏ר בה נספו אשתו וארבעת ילדיו. כיהן זמן מה כרב הקהילה האשכנזית בצפת אך החליט לעבור לירושלים יחד עם רבים מזקני העיר וחכמיה . הקים מחדש משפחה וכאשר פרצה שם המגיפה. שארית משפחתו נספתה. הוא ניסה להסדיר את קבלת התרומות מווילנא גם ליהודי ירושלים אך בדרך הכסף אבד בעיסקות כושלות. בשנת 1819 נהרג חיים פרחי והוטלו מיסים על היהודים ומצבם הורע. והנה הגיע לארץ ישראל "שר גדול מניסטרי דקיסר רוסיה יר"ה" [17]. המינסטר גער בקונסול רוסיה בעכו ודרש ממנו להגן על היהודים. וכך התקבלה תעודה שהמושל התורכי חייב בהגנת היהיודים.

הוא מסכם את זכרונותיו בעצת רבותינו חז"ל: "דֵבֶ‏ר בעיר, כנס רגליך וסגור דלתיך בעדיך" ( בבא קמא, ס' ב' ). ומוסיף:" רק שיזהרו בכל השמירות לבלי צאת החוצה, ובכל כחי ומוחי ותוכי יגעתי ונתתי את ליבי להשיג הלוואות, לתת לכל אנשי כוללנו ולכל עניי כוללנן, שלא היה להם בית הסדר, והושבתים בכפר פקיעין, ששם היה שקט...שהייתי גרמא בהצלת נפשות יקרות". וכך מהציבור שלו מתו רק 10-12 נפש ואיחו מהספרדים ושאר האשכנזים, מכל אחת מהקהילות 300 נפש.

הנסיון לחידוש הסמיכה[עריכה]

בשנות פעילותו בצפת עשה רבי ישראל רבות לביסוס הקהילה ולהגברת העלייה לארץ. בין יוזמותיו היה נסיון לחדש את הסמיכה בארץ על מנת לחדש את הסנהדרין, ושליחת שליח (רבי ברוך מפינסק) לחיפוש עשרת השבטים. כמו כן פעל בצוותא עם ידידו רבי מנחם מנדל משקלוב לבנייתו מחדש של בית כנסת החורבה שבירושלים.

בשנת 1834 הדפיס בצפת את ספרו הגדול "פאת השלחן" על הלכות ארץ ישראל לפי שיטת רבו הגר"א. בהקדמתו לספר ניכרת גדלות רוחו, הערצתו הגדולה לגר"א, ומסירות נפשו למען יישוב ארץ ישראל. הקדמה זו היא אחד המקורות החשובים על הגר"א, לצד הקדמתו של רבי חיים מוולוז'ין לביאור הגר"א על ספרא דצניעותא.

המאה ה-19[עריכה]

צפת שנת 1908 - מקור:ויקישיתוף, "שימוש הוגן"

אולם פריחתה המחודשת של צפת הייתה קצרת ימים. בחמישה עשר ביוני, 1834 הותקף היישוב היהודי על ידי המון ערבי משולהב, רבים מיהודי העיר נרצחו, נפצעו ורכוש היישוב נשדד. בעקבות התערבותו של משה מונטיפיורי ואחרים הוחזר ליהודים כעשירית מרכושם.

ב-1 בינואר 1837 הרסה רעידת אדמה את כל השכונה היהודית וגרמה למותם של כ-2,000 איש. מיד לאחר הרעש שוב פרצה בעיר מגפה וכעבור שנה ב-1838 פרעו מורדים דרוזים וערבים מוסלמים מצפת והכפרים סביבה ביהודי העיר. המכות שניחתו על יושביה היהודים של צפת, אם על ידי שכניהם הערבים או על ידי חולי ורעש הביאו להדלדלות היישוב והעיר התרוקנה כמעט לגמרי מיהודיה. אחרי כל האסונות האלה נישארו בה כ-1500 יהודים בלבד. היישוב היהודי בעיר אומנם גדל מחדש במחצית השנייה של המאה ה-19, והוא מנה ערב מלחמת העולם הראשונה 11,000 נפש אבל הניסיונות לפתח בה תעשייה וחקלאות לא עלו יפה, ויהודי צפת התקיימו בעיקר על תרומות מחוץ לארץ.

לבה של העיר היא העיר העתיקה שמבניה הראשונים עוד מהמאה ה-16. העיר העתיקה עובתה במשך השנים והפכה להיות אחת הערים המאוכלסות ביותר בארץ ישראל (קרוב ל-20,000 תושבים, מהם 15,000 יהודים, המרכז היהודי הגדול ביותר בארץ ישראל) במאה ה-19]].

במדינת ישראל[עריכה]

המשטרה הבריטית במרכז העיר - מקור התמונה:ויקישיתוף, צילם:avi111
כיכר הדוידקה בצפת - מקור התמונה:ויקישיתוף, צילם:avi111

חוקר ארץ ישראל, מרדכי נאור, בקובץ "צפת ואתריה" מסכם: "מבחינתו של הישוב היהודי בארץ ישראל, היה כיבושה של צפת ב-10 למאי 1948, ארבע יממות לפני הקמת המדינה, אחד הנצחונות המזהירים במלחמת העצמאות שגבלו בנס". בעקבות זאת מספרים כי רב צפתי התבקש להסביר את הסיבות לנצחון. הוא השיב כך: בזכות המעשה והנס, המעשה - תפילות החסידים (שנאמרו במאורגן וברציפות כל ימי המצור) והנס - בואו של הפלמ"ח לעיר (שהגיע לאחר מאמצים רבים).

ערב מלחמת העצמאות היו בצפת 1,500 יהודים לעומת 10,000 ערבים. הרובע היהודי בעיר שכן במורד ההר עליו שוכנת העיר וכך הערבים מבתיהם יכלו לפגוע בהם בקלות יתרה. יתר על כן, כאשר המימשל הבריטי עזב את העיר, לקראת הפינוי מהארץ, -16 באפריל 1948, הם מסרו את מרכזי השליטה בעיר : משטרת כנען, משטרת העיר וה"מצודה", לערבים וכך הרובע היהודי היה נצור.

מרכז מידע פלמ"ח מספר על המערכה לשחרור העיר צפת. המערכה לשחרור העיר צפת הוטלה על כוחות מ"חטיבת יפתח" ונמשכה שבועות אחדים.

עקב התקפות הערבים על התחבורה היהודית לעיר, הורגש בה מחסור במצרכי מזון. ולכן הוחלט לפתוח נתיב גישה לעיר מצפון לה, דרך ביריה והכפר הערבי עין-זיתון (לאחר שיכבש). הדרך לצפת מעכו ומטבריה הייתה מסוכנת עבור תחבורה יהודית. לאחר פתיחת הנתיב, הגדוד השלישי של הפלמ"ח נכנס לעיר וחודשה אספקת המזון לרובע היהודי . לפעולה זו היו שלבים אחדים:

  • כוח קטן של חיל-שדה ופלמ"ח הוחדר אל הרובע היהודי.
  • במסגרת "מבצע יפתח", שני גדודי פלמ"ח כיתרו את צפת ע"י כיבוש הכפרים הערביים מצפון לעיר - הגדוד השלישי- ומדרום לה - הגדוד הראשון.
  • הגדוד השלישי הצטרף אל הרובע היהודי וניסה לכבוש את אזור "המצודה" ללא הצלחה.

בעקבות הכישלון בפעולה הראשונה, החליטה מיפקדת המבצע לבצע בפעם השניה התקפה בו-זמנית על כל המטרות. החלטה זו תרמה להצלחת ההתקפה. גדוד זה הצליח להשתלט על העיר ביום 11 במאי 1948. הקרב הקשה והממושך ביותר ניטש על כיבוש המשטרה העירונית ומשטרת הר-כנען. המשטרה העירונית, עליה הגנו כ- 100 חיילים מ"צבא ההצלה" הערבי. המשטרה הייתה מבוצרת, ובסמוך אליה הוקמה עמדת "פילבוקס" (נשארה עד היום) , שחלשה על דרכי הגישה לבניין. ב-10 וב-11 במאי לאחר קרבות קשים נכבשה העיר. תושבי העיר והחיילים הערבים נטשו את העיר ואת עמדותיהם ונמלטו, כולל ממבצר המשטרה שבראש הר כנען. למנוסה תרמו ירי המרגמות ובעיקר פצצות ה"דוידקה" שיותר משגרמו נזק ממשי, הפחידו את התושבים הערבים ברעש החזק שגרמו. על כיבוש צפת נפלו 56 חללים.

עם קום המדינה מנה היישוב היהודי כ-2,300 תושבים ולראש העיר הראשון התמנה הרב משה פדהצור (פודהורצר), בן למשפחה ותיקה שהגיעה לצפת עוד בימי האר"י, ומי שעמד בראש הקהילה היהודית בצפת משנות השלושים. העיר קלטה עולים חדשים והתפתחה מחוץ לעיר העתיקה. כיום מהווה העיר שלוש יחידות מבניות עיקריות: העיר העתיקה, שכונת כנען, שהיא השכונה הגבוהה ביותר בארץ (917 מטר מעל פני הים), ושיכון דרום, החלק התחתון של העיר.

בזכות אקלימה הצח ונופיה הפכה צפת לעיר תיירות, שמשכה אליה תושבים מכל קצווי הארץ בעיקר בעתות הקיץ החמים. בסוף שנות השבעים החלה דעיכה של צפת כמוקד תיירותי. אחת הסיבות היא הפיכתה לעיר בעלת צביון חרדי, במעין שיבה של העיר לעברה כמרכז רוחני דתי. מסורת חדשה היא פסטיבל הכליזמרים שהפכה למסורת בקיץ, ובמידה מסוימת מחזירה את העיר לתקופת הפריחה שלה כעיר תיירות, לפחות למשך ימי הפסטיבל.

תאריכים בתולדות צפת[עריכה]

חוקר ארץ ישראל, זאב וילנאי, מביא בספרו "מדריך ארץ ישראל" את התאריכים החשובים בתולדות העיר עד הקמת מדינת ישראל, נציג אחדים מהם:


המועד האירוע
66 צפת המבוצרת נלחמת ברומיים
100-200 משואות מועלות בהר צפת
1140 הצלבנים בונים את ה"מצודה"
1188 צלאח א-דין הערבי כובש את העיר
1215 המשורר יהודה אלחריזי מבקר בעיר
1270-1516 הממלוכים קובעים את צפת לבירת הגליל העליון
1481 שלוש מאות בעלי בתים יהודיים בעיר
1535 רבי יעקב מירס רוצה לחדש את הסמיכה בצפת
1555 20,000 תושבים בעיר - החצי יהודים
1556 רבי יוסף קארו מחבר בה את השולחן ערוך
1569 הארי הקדוש בצפת
1575 רבי שלמה אלקבץ מחבר בה את הלחן לכה דודי
1577 הדפסת הספר הראשון בעיר "לקח טוב" מאת יום טוב צהלון (ראו צילום)
1587 רבי ישראל נג'ארה מדפיס בה את ספרו "זמירות ישראל"
1595 רבי משה אלשייך מחבר בה את פירושו לתנ"ך
1759 פעמיים רעש אדמה בעיר - 235 קרבנות יהודים
1799 עליית החסידים
1823 רעש אדמה נוסף ובעקבותיו ביזה כללית של העיר ע"י הבדווים
1837 "הרעש הגדול" בצפת
1913 25,000 תושבים, מהם 11,000 יהודים
1918 פרשים אוסטריים מהצבא הבריטי כובשים את העיר
1922 5,431 תושבים, רק 2986 יהודים
1929 טבח צפת במאורעות הדמים
1944 צפת הוארה באור חשמל

בתי הכנסת בעיר[עריכה]

בית כנסת אבוהב - ארון הקודש עם ספר התורה אבוהב -התמונה ברשות האתר zefat.net
בית כנסת אבוהב - כיפת בית הכנסת - התמונה ברשות האתר zefat.net

ערך מורחב בתי הכנסת בצפת

בעיר צפת קיימים בתי כנסת, אשר חלקם הוקמו במאה ה-16. הם פועלים עד היום וניתן להתרשם מהפא האמנותי שאר הושקע בהם. נמנה את בתי הכנסת הברים:

  • בית הכנסת האר"י של האשכנזים, על שם רבי יצחק לוריא מגדולי המקובלים בצפת מהמאה ה-16. הוא נחשב לאחד העתיקים בעיר. בחצר בית הכנסת ניצב עמוד אבן רבוע הפונה אל קבר רשב"י.
  • בית המדרש חקל תפוחין נמצא ליד בית הכנסת האר"י
  • בית כנסת בנאה או "הצדיק הלבן", בו שמור ספר התורה המובל בתהלוכת ל"ג בעומר לקרב הרשב"י במירון.
  • בית הכנסת האר"י של הספרדיםנבנה במאה ה-16 והוא נחשב לעתיק מבין בתי הכנסת בצפת. הוא נקרא על שם אליהו הנביא.
  • בית כנסת אבוהב הוא בית כנסת גדול ומפואר בלב הרובע היהודי. הוא נקרא על שם ר' יצחק אבוהב, חכם ספרדי מהמאה ה-15. בית הכנסת מקורה בכיפה סגלגלה נישאת על פני ארבעה עמודים המעוטרת בסמלי השבטים. ברעש האדמה בשנת 1837 נחרב בית הכנסת ורק הקיר הדרומי, הפונה לירושלים, שבו היו ארונות הקודש נשאר על תילו.

בארון הימני שמור ספר תורה עתיק "ספר אבוהב",אשר נכתב על ידו ותלמידיו העלו לצפת. קדושתו של הספר רבה ומוציאים אותו רק שלוש פעמים בשנה: ביום כיפור, שבועות וראש השנה. הוא נחשב לאחד מספרי התורה הקדומים ששרדו, מבין ספרי התורה הקדומים.

  • בית כנסת אלשייך הוא על שם רבינו משה אלשייך, תלמיד חכן ודרשן ספרדי שנולד בתורכיה במטה ה-16 ועלה לצפת.
  • בית הכנסת מרן יוסף קארו מזוהה עם בית מדרשו. הוא עלה לצפת במאה ה-16. היה מנהיג העדה וחיבר בה את ספריו: בית יוסף ושולחן ערוך.

בית הקברות העתיק[עריכה]

ערך מורחב - בית העלמין העתיק בצפת


בית הקברות העתיק בצפת, מצוי במורד התלול של הר צפת, הנשקף על פני מירון. מצוטטים את האר"י הקדוש שאמר:" בצפת נקברו כפל כפליים כיוצאי מצרים, צדיקים, קדושים וגאוני עולם". מקובל מפורסם אמר:"צפת רומז חנצח...כל הדר צפת יש לו יתרון על כל שאר ערי ארץ ישראל. והנקבר שם , בעבור שהוא מקום גבוה ואוירו זך ונקי יורת מכל שאר ערע א"י לכן במהרה שטה נפשו(של המץ) ופורחת.. כדי לעבור לגן עדן" [18]

מצויים קבר המיוחס לנביא הושע בן בארי, אשר לפי המסורת הובא לכאן מבבל. סמוך לו קבור "ינוקא" - תינוך שמת וכבר בימו הרשאו דבר דברי חכמה. קברי צדיקים: קברו של ר' יצחק לוריא אשכנזי (האר"י), לידו ר' משה קורדיבירו, ר' שלמה אלקבץ (מחבר הפיוט הידוע 'לכה דודי'), ר' משה מטראני, ר' יוסף קארו (מחבר 'שולחן ערוך'), רבי משה אלשיך ורבי לייב בעל היסורים . במקום נמצאים גם קבריהם של ר' יהושע בן חנניה ור' פנחס בן יאיר, שאת קברו נוהגים להקיף שבע פעמים.

מראה ים כנרת מצפת[עריכה]

צפת על רקע ים כנרת - מקור התמונה:ויקישיתוף, צילם:תומר ט.


לקריאה נוספת[עריכה]

  • זאב וילנאי, מדריך חיפה, העמקים, הגליל, החרמון, הוצאת תור ירושלים , 1948
  • אלי שילר וגבריאלי ברקאי, צפת ואתריה, הוצאת ספרים אריאל, ירושלים , 2002

קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  2. יהודי צפת נוהגים לעלות ל"מצודה" בראש השנה לעמוד מול הים ולהגיד תשליך
  3. לאחר שלפי "הסכם סייקס-פיקו" שנחתם בשנת 1916 בין צרפת ובריטניה, המכונה מטרת ההסכם הייתה לקבוע את אזורי השליטה של שתי המעצמות בנחלה של האימפריה העות'מאנית במזרח התיכון לתקופה שלאחר סיום מלחמת העולם הראשונה.
  4. הנפות האחרות הו: נפת גולן, נפת יזרעאל, נפת כנרת ונפת עכו
  5. בקובץ צפת ואתריה בהוצאת אריאל
  6. עליו עובר הגשר הארוך ביותר בארץ בדרך מהדרום לצפת
  7. השוואות נוספות: ירושלים המערבית - 0.120 , מנחמיה בבקעת הירדן 0.275 ועין גדי בבקעת ים המלח 0.219
  8. 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6 מקור: חגי עמיצור
  9. לפי תרגום דר' י.נ. שמחוני, הוצאת מסדה, עמ' 185
  10. לפי התרגום לעיל : (או יבנית) היא יבנאל בצפון נחלת שבט נפתלי או לפי מקור אחר חר' אבנית סמוך לבירייה
  11. 11.0 11.1 11.2 , מוסד ביאליק ירושלים, 1975מקור: יהושע פראוורהצלבנים:דיוקנה של חברה קולוניאלית
  12. פורסמה על ידי "וסף ברסלבי ב"ידיעות ארץ ישראל" ט' תש"ב, 55-56, וכן "לחקר ארצנו: 62-62
  13. נעשה ניסיון לקשרו עם ר' צדוק הצדיק, ראש ישיבה שאחת מקהילות מצרים תיקנה בשנת 1170 להזכיר את שמו יחד עם שם ראש הגולה וראשי ישיבות בבית הכנסת
  14. praver
  15. מקור:מירון בנבנשתי
  16. בירושלים היו רק 200 משפחות
  17. 17.0 17.1 אברהם יערי
  18. אברהם אזולאי חסד לאברהם,ג' י"ג מצוטט על ידי זאב וילנאי