קנין איסור: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(←קידושי אשה: (ראה מה שאבאר בלי נדר ב[[שיחה:קנין איסור#דבר שהשמטתי מהערך|דף השיחה)) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{להשלים|כל הערך=כן}} | {{להשלים|כל הערך=כן}} | ||
''' | '''קניין שמשמעותו איסורית'''{{דרושה הבהרה}} '''ולא בהכרח ממונית.''' לדוגמה [[קידושין|קידושי אשה]] וקניין [[עבד]]. | ||
== קידושי אשה == | == קידושי אשה == | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[קידושין]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[קידושין]]}} | ||
יש אומרים<ref>ראה מקורות בהערות להלן.</ref> שקידושי אשה יוצרים קניין איסור{{דרושה הבהרה}}. קניין איסור זה בא לידי ביטוי בכך{{דרוש מקור}} שהקידושין יוצרים [[חלות]] הנוגעת לאיסורים: [[אשת איש|איסור של האשה באיש אחר]], איסור של האיש בקרובי אשתו ועוד. | |||
@ '''לעניין החזקת גט היוצא מתחת יד אשה | |||
@ '''לעניין ריבית | לדעת רבים מהאחרונים נוצר על ידי הקידושין קניין איסור בלבד, ולא קניין ממון, שכן אין האשה בבעלותו של האיש ואינה קניין ממוני שלו<ref>{{מקור|שו"ת:אבני מילואים יז$שו"ת אבני מילואים סי' יז ד"ה ואכתי אית לן}}: "...שאין קניין ממון לארוס גבי ארוסתו... ועיקר אכילתה {{מקור|[של בת ישראל המאורסת לכהן בתרומה]}} משום קניין איסור שבה, שאסורה לכל העולם משום [[אשת איש]]..."{{ש}}כך גם מבאר [[רבי אברהם יצחק בלוך]] (ראש ישיבת טעלז') ש"גדר קניין אישות {{מקור|1=(= קידושין)}} שאין זה בעלות ממון כלל, אלא רק משפט מיוחד בדיני אישות והתקשרות של אשה לבעלה, ...שאין זה קניין ממון וקניין גוף כללי אלא הוא עניין התקשרות אישות שיש לבעל עליה שעל ידי כך אוסרה לעולם" {{מקור|מובא בספר אהל יצחק, גיטין, עמ' תריט, ד"ה והנה מצינו|כן}}.</ref>. ולדעת אחרונים אחרים נראה שיש לבעל '''גם''' קניין ממוני באשתו, '''אך אין''' האשה קנויה לבעלה למלאכה או לעניין אחר, אלא היא קנויה לו רק לעניין האישות<ref>הנצי"ב {{מקור|שו"ת:משיב דבר ד לה$שו"ת משיב דבר ח"ד סימן לה|כן}}: "...בעניין קניין אשה לבעלה מה היא, ולמה ולאיזה תכלית נקנית... הן אין לאיש על אשתו שום קניין כי אם לאישות בלבד אבל זולת אישות אין לבעל שום קניין... ודברים ברורים הם, ומה שכתוב בתורה כי הוא קניין כספו, וכן מה שנמצא דאשתו של אדם הוי כעבדו ושפחתו, הכונה כמו עבדו ושפחתו, הכונה למעשה ידיהם כך אשתו לאישות ולא זולת, וההוכחה הפשוטה לזה ממה שפשוט לחז"ל שמן התורה אין מעשה ידי אשה לבעלה ו...משועבדת אשה לבעלה ואינה יכולה לאסור עצמה על בעלה... שהיא מחויבת להיזקק לו... אלא הוא דבר ברור ומושכל ראשון שמשמעות 'כי יקח איש אשה' הוא למה דמסיים הכתוב: 'ובעלה' {{מקור|דברים כד, א|כן}} או 'ובא אליה' {{מקור|דברים כב, יג|כן}} ולא יותר, מזה למדנו שלזה הפרט היא קנויה לו כמו שפחה לעבודה ולא יותר".</ref>. | ||
@ ''' | |||
@ | האחרונים הביאו ראיות שונות לנידון זה מדברי הראשונים: | ||
@ '''לעניין החזקת [[גט]] היוצא מתחת יד אשה ככשר'''{{ש}}מבואר במשנה {{מקור|בבלי:גיטין ב א$בתחילת מסכת גיטין}} שאם [[שליח]] הביא גט מ[[מדינת הים]] ויש מערערים הטוענים שהוא מזויף - צריכים [[קיום שטרות|לקיימו]] {{מקור|1=(=לזהות את חתימות העדים או שיבואו העדים עצמם ויאמרו שהגט כשר)}}. מדוקדק מדברי המשנה שרק אם יש המערערים על כשרות הגט צריך קיימו, אבל אם איש לא טען שהגט מזויף - האשה יכולה להינשא לאחר על סמך הגט, ואין לחשוש שהוא מזוייף.{{ש}}יש מהראשונים{{דרוש מקור}} שלמדו מכאן שהוא הדין לכל [[שטר]], אם יש בעל הדין שהוא מזויף צריך לקיימו בעדים, ואם הוא איננו טוען שהגט מזויף או שאיננו נמצא במקום - ניתן להסתמך על השטר מבלי לחשוש. ויש מהראשונים שחלקו על שיטה זו מנימוקים שונים{{הערה|למשל, בתוספות {{מקור|תוספות גיטין ב א$גיטין ב. ד"ה ואין יש עליו|כן}} מבואר שרק בגט הקילו חכמים, כדי שהאישה לא תתעגן. וראה גם בחידושי הרשב"א {{מקור|רשב"א גיטין ט א$גיטין ט.|כן}} בהרחבה.}}. הרמב"ן וראשונים נוספים חילקו בין המביא [[שטר חוב]] לגבות מאדם, שאין להוציא ממון מאדם על סמך שטר שלא נבדקה מהימנותו, אך אשה ניתן להתיר על סמך גט שלא נבדק (אם לא היה ערעור), מפני "שאין אשה זו ממונו של בעל אלא ברשות עצמה היא להינשא"{{הערה|ציטוט זה מלשון הרמב"ן {{מקור|רמב"ן גיטין ט א$גיטין ט. ד"ה אם יש|כן}}, שהובא ב{{מקור|ריטב"א גיטין ט א$חידושי הריטב"א}} ו{{מקור|חידושי הר"ן גיטין ט א$חידושי הר"ן שם}}, {{מקור|ר"ן על הרי"ף גיטין ג א$ר"ן על הרי"ף שם (ג.)}} ועוד. '''וכן משמע''' בדברי הרמב"ם {{מקור|רמב"ם גירושין ז כד$פ"ז מהל' גירושין הכ"ד|כן}} שנימק דין זה בכך "שאין דיני האיסורים כדיני הממונות". וראה "'''אבן ישראל'''" (ל[[רבי ישראל יעקב פישר]]) על הרמב"ם {{מקור|(ח"ב)}} שם.}}, ואנחנו (- בית הדין) איננו מונעים אותה מלהינשא לאחר בשל חשש מזויף{{הערה|דברי הרמב"ן ניתנים להתפרש כחילוק בין הוצאת ממון, ש[[בית הדין]] הוא אקטיבי, לבין גירושי אשה שהיא הולכת ומתחתנת, ובית הדין הוא פסיבי ואיננו מונע ממנה להינשא. אך מלשונו נראה יותר שפשוט לו שאין לבעל בעלות על אשתו {{מקור|כפרשנות הרב יצחק זילברשטיין, המובאת בפנים להלן|כן}}, וכן הראשונים שהעתיקו דבריו {{מקור|הריטב"א והר"ן הנ"ל|כן}} הסבירו זאת כשני חילוקים: ''א.'' האשה איננה ממון הבעל, ''ב.'' בהוצאת ממון בית הדין פועל, ובגירושי אשה בין הדין פסיבי (וכנ"ל). '''וראה''' ביאור דברי ראשונים אלו בספר "'''עיונים משיעורי [[הרב מרדכי שטרנברג]]'''" ל[[מסכת גיטין]].}}.{{ש}}כתב [[הרב יצחק זילברשטיין]] {{מקור|(}}{{מקור|חשוקי חמד גיטין ט א$חִשוקי חמד גיטין ט.}}[ http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49711&st=&pgnum=75 עמ' עו-עח]{{מקור|)}} שמדברי הרמב"ן וסיעתו רואים שאשה איננה ממון הבעל, ולכן [[דיין]] שטעה והתיר אשה שלא כדין חייב [[כפרה]] כלפי שמים, אך איננו צריך לבקש מחילה מהבעל{{הערה|דבר זה איננו מוכרח, שכן אע"פ שמשפטית האשה איננה ממון הבעל, מ"מ הדיין בטעותו גרם צער רב לבעל, ומסתבר שהוא חייב לבקש ממנו מחילה.}}, אך לדעת התוספות וסיעתם יתכן שהוא חייב לבקש מהבעל מחילה כדין הגוזל את חברו בטעות. וראה עוד בדבריו שם שהביא מקורות נוספים לשאלה זו. | |||
@ '''לעניין [[ריבית]]'''{{ש}}מבואר בגמרא {{מקור|בבלי:קידושין ו$קידושין ו:|כן}} שאסור לקדש אשה בהנאה של הארכת זמן הלוואה שהֶלְווַה לה, משום שהדבר [[מחזי כריבית|נראה כריבית]], שכן המלווה מקבל את כל חובו בשלימות בתאריך הפירעון המחודש ובנוסף לזה הוא זכה באשה{{הערה|ואף שמבחינה הלכתית הוא קידש את האשה בהנאה של הארכת זמן ההלוואה ולא במִלְווֶה עצמו, מכל-מקום הדבר נראה כריבית.}}. ה[[רשב"א]] בסוגיה {{מקור|רשב"א קידושין ו ב$ד"ה אילימא דאוזפה|כן}} מבאר שאין זה ריבית, אלא רק נראה כריבית, משום שאינו קונה את גופה. מבואר מדבריו ש'''אין''' לבעל קניין ממוני באשתו. בחידושי ריטב"א על מסכת קידושין דף ו/ב יש לעיין בכוונתו שכתב "ואיכא למימר דאגר נטר לי' לא מיתסר אלא בשנותן הלווה למלווה ממון '''וזו אינה נותנת לו ממון ואם מפני שמקנה לו עצמה הרי הוא קונה אדון לעצמו''' אלא משום דמחזי לעלמא כרבית אסור לעשות כן מפני הערמת רבית". ועכ"פ עולה מדבריו "שאינה נותנת לו ממון" בהתקדשה לו, ומכאן שאין בקידושין קניין ממוני אלא קניין איסור בלבד. ועי' קהלות יעקב (קידושין סי' ט במהדורת תש"נ).</ref>. | |||
@ '''לעניין שאין קניין חליפין בקידושין:''' בשיעורי [[רבי שמואל רוזובסקי]] {{מקור|קידושין ג., מהדורת תשנ"ג, אות מד, עמ' כד-כה|כן}} כתב שקידושין אינו קניין רגיל ורק מעשה קידושין הוא לקניין איסור ומשו"ה אינו בכלל "לקיים כל דבר" וצריך פסוק מיוחד לרבות חליפין בקידושין וכיון שחליפין אינם בכלל כסף אין לנו לרבות דקידושין קניין איסור הוא ואינו בכלל "כל דבר". | |||
@ לעניין אכילת [[תרומה]]: קניין איסור הוא הקניין המתיר לאשת כהן לאכול בתרומה [שו"ת אבני מילואים סימן יז] - כלומר הקידושין הוא קניין איסור. | |||
@ חיוב בעל בנזקי אשתו: ראה בגיליוני הש"ס (לרבי יוסף ענגיל) [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22424&st=&pgnum=160&hilite= ב"ק ד.] | |||
@ מהות קניין כסף בקידושין - כסף שווי או כסף קניין. ועי' חידושי שרידי אש. | |||
@ אונס המעקב נישואין - ממזלו או ממזלה, עי' תוס' כתובות ב. וקה"י קידושין סי' ס"ק ד ד"ה ונראה, עמ' לז במוסגר. | |||
@ דיוקים מלשונות הראשונים{{הערה|בספר אבן טובה על מסכת קידושין דף ב. מדייק כן גם מדברי רש"י במשנה: "והנה רש"י במשנה כתב "האשה נקנית לבעלה" והא מיירי בקניין קידושין לחודא ואפ"ה קרי ליה בעלה ויש לעיין במה התקשה רש"י ומה תירץ במה שכתב "לבעלה" איברא אפשר לשון קניין נופל על קניין ממוני והיינו סבורים כקניין אמה העבריה להיות לה אדון קמ"ל לבעלה אין כאן אלא קניין אישות...". וכן מדייק מדברי הר"ן שם - "יעויין בר"ן וז"ל האשה נקנית לבעלה להצריכה ממנו גט עכ"ל הנה לא מצא הר"ן שום דבר חיובי בקניין הבעל בקידושין חוץ מאשר שצריכה ממנו גט היינו שאין שום בעלות חיובית חוץ מאשר שהוא הבעלים להתיר איסורה בגט כלומר כל בעלותו מסתכמת במה שהיא אסורה מחמתו וכזה מצאנו בעבד כנעני שהפקירו ואפ"ה הוא צריך גט שחרור להלכה אע"פ שכל בעלותו של האדון היא איסורין בלבד". והר"ן לשיטתו בזה שאין האשה קנוייה לבעלה}}. | |||
@ ...מהאחרונים שכתבו כן - ראה גליוני הש"ס ב"ק ד. ובספר 'אבן ישראל' על הרמב"ם הלכות גירושין פרק ז, הלכה כג-כד. | |||
== עבד עברי == | == עבד עברי == | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[עבד עברי]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[עבד עברי]]}} | ||
עבד עברי | בגמרא {{מקור|בבלי:קידושין טז א$קידושין טז.|כן}} אמר [[רבא]]: {{ציטוטון|עבד עברי גופו קנוי}}, ולכן העבד איננו משתחרר אלא בשטר שחרור (ולא באמירה). נחלקו ה[[ראשונים]] בפירוש מימרה זו, יש שפירשו שהכוונה שגוף העבד משועבד לעבודתו {{מקור|(}}{{מקור|רש"י קידושין טז א$רש"י שם ד"ה גופו קנוי}}{{מקור|;}} {{מקור|תוספות קידושין טז א$תוס' שם סוד"ה לימא ליה}}{{מקור|; ועוד)}}, אך הרמב"ן {{מקור|רמב"ן קידושין טז א$שם ד"ה זאת אומרת|כן}} כתב ששני קניינים הן בעבדות: אחד קניין ממון והוא קניין של מעשה ידיו, והשני קניין איסור, שהוא אוסרו בבת ישראל{{דרוש מקור}}, מתירו בשפחה כנענית{{הערה|ב{{מקור|ריטב"א קידושין טז א$חידושי הריטב"א שם}} כתב כדברי הרמב"ן, אך הגדיר את קניין האיסור רק בהיתר שפחה כנענית (ולא הזכיר את שאר הדברים שהזכיר הרמב"ן). וראה ב{{מקור|רשב"א קידושין טז א$חידושי הרשב"א שם}} שהקשה על הרמב"ן שעבד עברי שמכר עצמו, שאסור בשפחה כנענית {{מקור|בבלי:קידושין יד ב$קידושין יד:|כן}} יוכל לצאת בדיבור בלא גט שחרור, והגמרא לא חילקה בזה.}} ופוטרו ממקצת מצוות{{דרושה הבהרה}}, וקניין הגוף הזה הוא המצריך אותו גט חירות ואינו פוקע בדיבור, בדומה לקניין אישות שהוא צריך [[גט]] להתירו, שאין קניין איסור פוקע בלא גט, בין באישות בין בעבדות. | ||
== עבד כנעני == | == עבד כנעני == | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[עבד כנעני#מעמדו של העבד הכנעני|עבד כנעני]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[עבד כנעני#מעמדו של העבד הכנעני|עבד כנעני]]}} | ||
{{הערות שוליים}} | עבד כנעני הוא גוי שנמכר ל[[עבד]] לישראל, וכתוצאה מקניין זה העבד מתחייב בקיום [[מצוות עשה שהזמן גרמן]] ו[[מצוות לא תעשה]], והוא "יצא מכלל 'נכרי' ולכלל 'ישראל' לא בא" {{מקור|בבלי:סנהדרין נח ב$סנהדרין נח:|כן}}. בזמן שישראל משחרר אותו בגט שחרור {{מקור|1=(= שטר שחרור)}} הוא נחשב כ[[גר]] גמור. | ||
עבד כנעני נקנה לאדונו ב[[קניין כסף|כסף]] או ב[[קניין שטר|שטר]] או ב[[קניין חזקה|חזקה]] או ב[[חליפין]] או ב[[משיכה]] {{מקור|רמב"ם עבדים ה א$רמב"ם פ"ה מהל' עבדים ה"א|כן}}, ולאחר מכן אומרים לו: "רצונך שתכנס לכלל עבדי ישראל ותהיה מהכשרים, או לא?" אם רצה, מודיעין לו עקרי הדת ומקצת מצות קלות וחמורות ועונשן ושכרן, כמו שמודיעין את הגר, ו[[טבילה|מטבילים]] אותו כגר" {{מקור|שולחן ערוך יו"ד רסז, ג|כן}}. לאחר מכן הוא מחוייב במצוות כאשה, ו[[מצות עשה]] על אדונו [[ברית מילה|למול]] אותו {{מקור|שולחן ערוך יו"ד רסז, א|כן}}. | |||
התחייבותו במצוות עשה שהזמן גרמן נעשית על ידי גיורו לעבדות, אך לא מצאנו סוג גיור שיוכל גוי להתגייר למצב של עבד כנעני מבלי שמקנה עצמו לאדון בכך, ואם כן, נמצא שקניין האדון יוצר בעבד יוצר גם קניין איסור המחייב אותו במצוות עשה שהזמן גמרן ובמצוות לא תעשה{{הערה|ראה {{מקור|שו"ת:אבני מילואים יז$שו"ת אבני מילואים (סי' יז ד"ה והנה שיטת התוס')}} שכתב: "...והנראה לעניות דעתי הוא שבעבד כנעני יש לרבו שני קניינים: הקניין האחד הוא קנין ממון שבו, רצונו לומר שגופו קנוי לרבו והוא כשורו וחמורו, והקניין השני הוא קנין איסור שבו מותר בשפחה כנענית ואינו חייב אלא במצות שהנשים חייבות בו". (והובאו דבריו ב{{מקור|שו"ת: כתב סופר חו"מ ל$שו"ת כתב סופר חו"מ סי' ל}}).{{ש}}וראה לרבי אברהם יצחק בלוך, '''בעניין קנייני האדון בעבד כנעני''', מתוך הספר '''אֹהל יצחק''' גיטין, ירושלים תשס"ה, עמ' תריט-תרכב, שהאריך לדון על היחס בין קניין האיסור לקניין הממוני של האדון בעבדו הכנעני.}}. | |||
לאחר שהעבד משתחרר בגט שחרור, עליו לטבול שנית אך איננו צריך לקבל עליו עול מצוות פעם נוספת {{מקור|שולחן ערוך יו"ד רסז, ז|כן}} ויש אומרים שצריך להודיעו בשנית טעמי מצוות {{מקור|בית יוסף יו"ד רסז סד$בית יוסף יו"ד סי' רסז סעיף סד בשם הרמ"ה|כן}}, וכשעשה כן מעמדו כשל גר, והוא חייב במצוות כישראל. | |||
עבד שהאדון שלו [[הפקר|הפקיר]] אותו - יצא לחרות מעבודתו, אך נחלקו האמוראים אם צריך גט שחרור בכדי להשתחרר מהקניין האיסורי שיש לרבו בו, או שאינו צריך גט שחרור{{הערה|דעת [[שמואל (אמורא)|שמואל]] שאינו צריך גט שחרור {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:יבמות מח א$יבמות מח.}} {{מקור|בבלי:נזיר סב ב$נזיר סב:}} {{מקור|בבלי:קידושין עב ב$קידושין עב:}}{{מקור|)}}, אך [[רב (אמורא)|רב]] ו[[רבי יוחנן]] סוברים שהוא צריך גט שחרור {{מקור|בבלי:גיטין לח ב$גיטין לח:-לט.|כן}}.}}, ולהלכה הוא צריך גט שחרור {{מקור|שולחן ערוך יו"ד רסז, סד|כן}}, ו"היינו משום הפקעת איסור בכדי להתירו בבת ישראל" {{מקור|תוספות קידושין טז א$תוס' קידושין טז. ד"ה לימא ליה|כן}}. | |||
{{הערות שוליים| טורים=כן}} | |||
[[קטגוריה:קניינים]] | [[קטגוריה: עקרונות הלכתיים]] | ||
[[קטגוריה:איסור והיתר]] | [[קטגוריה: קניינים]] | ||
[[קטגוריה:נישואין]] | [[קטגוריה: איסור והיתר]] | ||
[[קטגוריה:עבדות]] | [[קטגוריה: נישואין]] | ||
[[קטגוריה: עבדות]] | |||
גרסה מ־00:28, 19 בנובמבר 2012
|
|
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
קניין שמשמעותו איסורית[דרושה הבהרה] ולא בהכרח ממונית. לדוגמה קידושי אשה וקניין עבד.
קידושי אשה
- ערך מורחב - קידושין
יש אומרים[1] שקידושי אשה יוצרים קניין איסור[דרושה הבהרה]. קניין איסור זה בא לידי ביטוי בכך(דרוש מקור) שהקידושין יוצרים חלות הנוגעת לאיסורים: איסור של האשה באיש אחר, איסור של האיש בקרובי אשתו ועוד.
לדעת רבים מהאחרונים נוצר על ידי הקידושין קניין איסור בלבד, ולא קניין ממון, שכן אין האשה בבעלותו של האיש ואינה קניין ממוני שלו[2]. ולדעת אחרונים אחרים נראה שיש לבעל גם קניין ממוני באשתו, אך אין האשה קנויה לבעלה למלאכה או לעניין אחר, אלא היא קנויה לו רק לעניין האישות[3].
האחרונים הביאו ראיות שונות לנידון זה מדברי הראשונים:
- לעניין החזקת גט היוצא מתחת יד אשה ככשר
מבואר במשנה בתחילת מסכת גיטין שאם שליח הביא גט ממדינת הים ויש מערערים הטוענים שהוא מזויף - צריכים לקיימו (=לזהות את חתימות העדים או שיבואו העדים עצמם ויאמרו שהגט כשר). מדוקדק מדברי המשנה שרק אם יש המערערים על כשרות הגט צריך קיימו, אבל אם איש לא טען שהגט מזויף - האשה יכולה להינשא לאחר על סמך הגט, ואין לחשוש שהוא מזוייף.
יש מהראשונים(דרוש מקור) שלמדו מכאן שהוא הדין לכל שטר, אם יש בעל הדין שהוא מזויף צריך לקיימו בעדים, ואם הוא איננו טוען שהגט מזויף או שאיננו נמצא במקום - ניתן להסתמך על השטר מבלי לחשוש. ויש מהראשונים שחלקו על שיטה זו מנימוקים שונים[4]. הרמב"ן וראשונים נוספים חילקו בין המביא שטר חוב לגבות מאדם, שאין להוציא ממון מאדם על סמך שטר שלא נבדקה מהימנותו, אך אשה ניתן להתיר על סמך גט שלא נבדק (אם לא היה ערעור), מפני "שאין אשה זו ממונו של בעל אלא ברשות עצמה היא להינשא"[5], ואנחנו (- בית הדין) איננו מונעים אותה מלהינשא לאחר בשל חשש מזויף[6].
כתב הרב יצחק זילברשטיין (חִשוקי חמד גיטין ט.[ http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49711&st=&pgnum=75 עמ' עו-עח]) שמדברי הרמב"ן וסיעתו רואים שאשה איננה ממון הבעל, ולכן דיין שטעה והתיר אשה שלא כדין חייב כפרה כלפי שמים, אך איננו צריך לבקש מחילה מהבעל[7], אך לדעת התוספות וסיעתם יתכן שהוא חייב לבקש מהבעל מחילה כדין הגוזל את חברו בטעות. וראה עוד בדבריו שם שהביא מקורות נוספים לשאלה זו. - לעניין ריבית
מבואר בגמרא (קידושין ו:) שאסור לקדש אשה בהנאה של הארכת זמן הלוואה שהֶלְווַה לה, משום שהדבר נראה כריבית, שכן המלווה מקבל את כל חובו בשלימות בתאריך הפירעון המחודש ובנוסף לזה הוא זכה באשה[8]. הרשב"א בסוגיה (ד"ה אילימא דאוזפה) מבאר שאין זה ריבית, אלא רק נראה כריבית, משום שאינו קונה את גופה. מבואר מדבריו שאין לבעל קניין ממוני באשתו. בחידושי ריטב"א על מסכת קידושין דף ו/ב יש לעיין בכוונתו שכתב "ואיכא למימר דאגר נטר לי' לא מיתסר אלא בשנותן הלווה למלווה ממון וזו אינה נותנת לו ממון ואם מפני שמקנה לו עצמה הרי הוא קונה אדון לעצמו אלא משום דמחזי לעלמא כרבית אסור לעשות כן מפני הערמת רבית". ועכ"פ עולה מדבריו "שאינה נותנת לו ממון" בהתקדשה לו, ומכאן שאין בקידושין קניין ממוני אלא קניין איסור בלבד. ועי' קהלות יעקב (קידושין סי' ט במהדורת תש"נ).</ref>. - לעניין שאין קניין חליפין בקידושין: בשיעורי רבי שמואל רוזובסקי (קידושין ג., מהדורת תשנ"ג, אות מד, עמ' כד-כה) כתב שקידושין אינו קניין רגיל ורק מעשה קידושין הוא לקניין איסור ומשו"ה אינו בכלל "לקיים כל דבר" וצריך פסוק מיוחד לרבות חליפין בקידושין וכיון שחליפין אינם בכלל כסף אין לנו לרבות דקידושין קניין איסור הוא ואינו בכלל "כל דבר".
- לעניין אכילת תרומה: קניין איסור הוא הקניין המתיר לאשת כהן לאכול בתרומה [שו"ת אבני מילואים סימן יז] - כלומר הקידושין הוא קניין איסור.
- חיוב בעל בנזקי אשתו: ראה בגיליוני הש"ס (לרבי יוסף ענגיל) ב"ק ד.
- מהות קניין כסף בקידושין - כסף שווי או כסף קניין. ועי' חידושי שרידי אש.
- אונס המעקב נישואין - ממזלו או ממזלה, עי' תוס' כתובות ב. וקה"י קידושין סי' ס"ק ד ד"ה ונראה, עמ' לז במוסגר.
- דיוקים מלשונות הראשונים[9].
- ...מהאחרונים שכתבו כן - ראה גליוני הש"ס ב"ק ד. ובספר 'אבן ישראל' על הרמב"ם הלכות גירושין פרק ז, הלכה כג-כד.
עבד עברי
- ערך מורחב - עבד עברי
בגמרא (קידושין טז.) אמר רבא: "עבד עברי גופו קנוי", ולכן העבד איננו משתחרר אלא בשטר שחרור (ולא באמירה). נחלקו הראשונים בפירוש מימרה זו, יש שפירשו שהכוונה שגוף העבד משועבד לעבודתו (רש"י שם; תוס' שם סוד"ה לימא ליה; ועוד), אך הרמב"ן (שם) כתב ששני קניינים הן בעבדות: אחד קניין ממון והוא קניין של מעשה ידיו, והשני קניין איסור, שהוא אוסרו בבת ישראל(דרוש מקור), מתירו בשפחה כנענית[10] ופוטרו ממקצת מצוות[דרושה הבהרה], וקניין הגוף הזה הוא המצריך אותו גט חירות ואינו פוקע בדיבור, בדומה לקניין אישות שהוא צריך גט להתירו, שאין קניין איסור פוקע בלא גט, בין באישות בין בעבדות.
עבד כנעני
- ערך מורחב - עבד כנעני
עבד כנעני הוא גוי שנמכר לעבד לישראל, וכתוצאה מקניין זה העבד מתחייב בקיום מצוות עשה שהזמן גרמן ומצוות לא תעשה, והוא "יצא מכלל 'נכרי' ולכלל 'ישראל' לא בא" (סנהדרין נח:). בזמן שישראל משחרר אותו בגט שחרור (= שטר שחרור) הוא נחשב כגר גמור.
עבד כנעני נקנה לאדונו בכסף או בשטר או בחזקה או בחליפין או במשיכה (רמב"ם פ"ה מהל' עבדים ה"א), ולאחר מכן אומרים לו: "רצונך שתכנס לכלל עבדי ישראל ותהיה מהכשרים, או לא?" אם רצה, מודיעין לו עקרי הדת ומקצת מצות קלות וחמורות ועונשן ושכרן, כמו שמודיעין את הגר, ומטבילים אותו כגר" (שולחן ערוך יו"ד רסז, ג). לאחר מכן הוא מחוייב במצוות כאשה, ומצות עשה על אדונו למול אותו (שולחן ערוך יו"ד רסז, א).
התחייבותו במצוות עשה שהזמן גרמן נעשית על ידי גיורו לעבדות, אך לא מצאנו סוג גיור שיוכל גוי להתגייר למצב של עבד כנעני מבלי שמקנה עצמו לאדון בכך, ואם כן, נמצא שקניין האדון יוצר בעבד יוצר גם קניין איסור המחייב אותו במצוות עשה שהזמן גמרן ובמצוות לא תעשה[11].
לאחר שהעבד משתחרר בגט שחרור, עליו לטבול שנית אך איננו צריך לקבל עליו עול מצוות פעם נוספת (שולחן ערוך יו"ד רסז, ז) ויש אומרים שצריך להודיעו בשנית טעמי מצוות (בית יוסף יו"ד סי' רסז סעיף סד בשם הרמ"ה), וכשעשה כן מעמדו כשל גר, והוא חייב במצוות כישראל.
עבד שהאדון שלו הפקיר אותו - יצא לחרות מעבודתו, אך נחלקו האמוראים אם צריך גט שחרור בכדי להשתחרר מהקניין האיסורי שיש לרבו בו, או שאינו צריך גט שחרור[12], ולהלכה הוא צריך גט שחרור (שולחן ערוך יו"ד רסז, סד), ו"היינו משום הפקעת איסור בכדי להתירו בבת ישראל" (תוס' קידושין טז.).
הערות שוליים
- ↑ ראה מקורות בהערות להלן.
- ↑ שו"ת אבני מילואים סי' יז ד"ה ואכתי אית לן: "...שאין קניין ממון לארוס גבי ארוסתו... ועיקר אכילתה [של בת ישראל המאורסת לכהן בתרומה] משום קניין איסור שבה, שאסורה לכל העולם משום אשת איש..."
כך גם מבאר רבי אברהם יצחק בלוך (ראש ישיבת טעלז') ש"גדר קניין אישות (= קידושין) שאין זה בעלות ממון כלל, אלא רק משפט מיוחד בדיני אישות והתקשרות של אשה לבעלה, ...שאין זה קניין ממון וקניין גוף כללי אלא הוא עניין התקשרות אישות שיש לבעל עליה שעל ידי כך אוסרה לעולם" (מובא בספר אהל יצחק, גיטין, עמ' תריט, ד"ה והנה מצינו). - ↑ הנצי"ב (שו"ת משיב דבר ח"ד סימן לה): "...בעניין קניין אשה לבעלה מה היא, ולמה ולאיזה תכלית נקנית... הן אין לאיש על אשתו שום קניין כי אם לאישות בלבד אבל זולת אישות אין לבעל שום קניין... ודברים ברורים הם, ומה שכתוב בתורה כי הוא קניין כספו, וכן מה שנמצא דאשתו של אדם הוי כעבדו ושפחתו, הכונה כמו עבדו ושפחתו, הכונה למעשה ידיהם כך אשתו לאישות ולא זולת, וההוכחה הפשוטה לזה ממה שפשוט לחז"ל שמן התורה אין מעשה ידי אשה לבעלה ו...משועבדת אשה לבעלה ואינה יכולה לאסור עצמה על בעלה... שהיא מחויבת להיזקק לו... אלא הוא דבר ברור ומושכל ראשון שמשמעות 'כי יקח איש אשה' הוא למה דמסיים הכתוב: 'ובעלה' (דברים כד, א) או 'ובא אליה' (דברים כב, יג) ולא יותר, מזה למדנו שלזה הפרט היא קנויה לו כמו שפחה לעבודה ולא יותר".
- ↑ למשל, בתוספות (גיטין ב.) מבואר שרק בגט הקילו חכמים, כדי שהאישה לא תתעגן. וראה גם בחידושי הרשב"א (גיטין ט.) בהרחבה.
- ↑ ציטוט זה מלשון הרמב"ן (גיטין ט.), שהובא בחידושי הריטב"א וחידושי הר"ן שם, ר"ן על הרי"ף שם (ג.) ועוד. וכן משמע בדברי הרמב"ם (פ"ז מהל' גירושין הכ"ד) שנימק דין זה בכך "שאין דיני האיסורים כדיני הממונות". וראה "אבן ישראל" (לרבי ישראל יעקב פישר) על הרמב"ם (ח"ב) שם.
- ↑ דברי הרמב"ן ניתנים להתפרש כחילוק בין הוצאת ממון, שבית הדין הוא אקטיבי, לבין גירושי אשה שהיא הולכת ומתחתנת, ובית הדין הוא פסיבי ואיננו מונע ממנה להינשא. אך מלשונו נראה יותר שפשוט לו שאין לבעל בעלות על אשתו (כפרשנות הרב יצחק זילברשטיין, המובאת בפנים להלן), וכן הראשונים שהעתיקו דבריו (הריטב"א והר"ן הנ"ל) הסבירו זאת כשני חילוקים: א. האשה איננה ממון הבעל, ב. בהוצאת ממון בית הדין פועל, ובגירושי אשה בין הדין פסיבי (וכנ"ל). וראה ביאור דברי ראשונים אלו בספר "עיונים משיעורי הרב מרדכי שטרנברג" למסכת גיטין.
- ↑ דבר זה איננו מוכרח, שכן אע"פ שמשפטית האשה איננה ממון הבעל, מ"מ הדיין בטעותו גרם צער רב לבעל, ומסתבר שהוא חייב לבקש ממנו מחילה.
- ↑ ואף שמבחינה הלכתית הוא קידש את האשה בהנאה של הארכת זמן ההלוואה ולא במִלְווֶה עצמו, מכל-מקום הדבר נראה כריבית.
- ↑ בספר אבן טובה על מסכת קידושין דף ב. מדייק כן גם מדברי רש"י במשנה: "והנה רש"י במשנה כתב "האשה נקנית לבעלה" והא מיירי בקניין קידושין לחודא ואפ"ה קרי ליה בעלה ויש לעיין במה התקשה רש"י ומה תירץ במה שכתב "לבעלה" איברא אפשר לשון קניין נופל על קניין ממוני והיינו סבורים כקניין אמה העבריה להיות לה אדון קמ"ל לבעלה אין כאן אלא קניין אישות...". וכן מדייק מדברי הר"ן שם - "יעויין בר"ן וז"ל האשה נקנית לבעלה להצריכה ממנו גט עכ"ל הנה לא מצא הר"ן שום דבר חיובי בקניין הבעל בקידושין חוץ מאשר שצריכה ממנו גט היינו שאין שום בעלות חיובית חוץ מאשר שהוא הבעלים להתיר איסורה בגט כלומר כל בעלותו מסתכמת במה שהיא אסורה מחמתו וכזה מצאנו בעבד כנעני שהפקירו ואפ"ה הוא צריך גט שחרור להלכה אע"פ שכל בעלותו של האדון היא איסורין בלבד". והר"ן לשיטתו בזה שאין האשה קנוייה לבעלה
- ↑ בחידושי הריטב"א שם כתב כדברי הרמב"ן, אך הגדיר את קניין האיסור רק בהיתר שפחה כנענית (ולא הזכיר את שאר הדברים שהזכיר הרמב"ן). וראה בחידושי הרשב"א שם שהקשה על הרמב"ן שעבד עברי שמכר עצמו, שאסור בשפחה כנענית (קידושין יד:) יוכל לצאת בדיבור בלא גט שחרור, והגמרא לא חילקה בזה.
- ↑ ראה שו"ת אבני מילואים (סי' יז ד"ה והנה שיטת התוס') שכתב: "...והנראה לעניות דעתי הוא שבעבד כנעני יש לרבו שני קניינים: הקניין האחד הוא קנין ממון שבו, רצונו לומר שגופו קנוי לרבו והוא כשורו וחמורו, והקניין השני הוא קנין איסור שבו מותר בשפחה כנענית ואינו חייב אלא במצות שהנשים חייבות בו". (והובאו דבריו בשו"ת כתב סופר חו"מ סי' ל).
וראה לרבי אברהם יצחק בלוך, בעניין קנייני האדון בעבד כנעני, מתוך הספר אֹהל יצחק גיטין, ירושלים תשס"ה, עמ' תריט-תרכב, שהאריך לדון על היחס בין קניין האיסור לקניין הממוני של האדון בעבדו הכנעני. - ↑ דעת שמואל שאינו צריך גט שחרור (יבמות מח. נזיר סב: קידושין עב:), אך רב ורבי יוחנן סוברים שהוא צריך גט שחרור (גיטין לח:-לט.).