קנין איסור: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
יש אומרים<ref>ראה מקורות בהערות להלן.</ref> שקידושי אשה יוצרים קניין איסור{{דרושה הבהרה}}. קניין איסור זה בא לידי ביטוי בכך{{דרוש מקור}} שהקידושין יוצרים [[חלות]] הנוגעת לאיסורים: [[אשת איש|איסור של האשה באיש אחר]], איסור של האיש בקרובי אשתו ועוד. | יש אומרים<ref>ראה מקורות בהערות להלן.</ref> שקידושי אשה יוצרים קניין איסור{{דרושה הבהרה}}. קניין איסור זה בא לידי ביטוי בכך{{דרוש מקור}} שהקידושין יוצרים [[חלות]] הנוגעת לאיסורים: [[אשת איש|איסור של האשה באיש אחר]], איסור של האיש בקרובי אשתו ועוד. | ||
לדעת רבים מהאחרונים נוצר על ידי הקידושין קניין איסור בלבד, ולא קניין ממון, שכן אין האשה בבעלותו של האיש ואינה קניין ממוני שלו<ref>{{מקור|שו"ת:אבני מילואים יז$שו"ת אבני מילואים סי' יז ד"ה ואכתי אית לן}}: "...שאין קניין ממון לארוס גבי ארוסתו... ועיקר אכילתה {{מקור|[של בת ישראל המאורסת לכהן בתרומה]}} משום קניין איסור שבה, שאסורה לכל העולם משום [[אשת איש]]..."{{ש}}כך גם מבאר [[רבי אברהם יצחק בלוך]] (ראש ישיבת טעלז') ש"גדר קניין אישות {{מקור|1=(= קידושין)}} שאין זה בעלות ממון כלל, אלא רק משפט מיוחד בדיני אישות והתקשרות של אשה לבעלה, ...שאין זה קניין ממון וקניין גוף כללי אלא הוא עניין התקשרות אישות שיש לבעל עליה שעל ידי כך אוסרה לעולם" {{מקור|מובא בספר אהל יצחק, גיטין, עמ' תריט, ד"ה והנה מצינו|כן}}.</ref>. ולדעת אחרונים אחרים נראה שיש לבעל '''גם''' קניין ממוני באשתו, '''אך אין''' האשה קנויה לבעלה למלאכה או לעניין אחר, אלא היא קנויה לו רק לעניין האישות<ref>הנצי"ב {{מקור|שו"ת:משיב דבר ד לה$שו"ת משיב דבר ח"ד סימן לה|כן}}: "...בעניין קניין אשה לבעלה מה היא, ולמה ולאיזה תכלית נקנית... הן אין לאיש על אשתו שום קניין כי אם לאישות בלבד אבל זולת אישות אין לבעל שום קניין... ודברים ברורים הם, ומה שכתוב בתורה כי הוא קניין כספו, וכן מה שנמצא דאשתו של אדם הוי כעבדו ושפחתו, הכונה כמו עבדו ושפחתו, הכונה למעשה ידיהם כך אשתו לאישות ולא זולת, וההוכחה הפשוטה לזה ממה שפשוט לחז"ל שמן התורה אין מעשה ידי אשה לבעלה ו...משועבדת אשה לבעלה ואינה יכולה לאסור עצמה על בעלה... שהיא מחויבת להיזקק לו... אלא הוא דבר ברור ומושכל ראשון שמשמעות 'כי יקח איש אשה' הוא למה דמסיים הכתוב: 'ובעלה' {{מקור|דברים כד, א|כן}} או 'ובא אליה' {{מקור|דברים כב, יג|כן}} ולא יותר, מזה למדנו שלזה הפרט היא קנויה לו כמו שפחה לעבודה ולא יותר".</ref>. | לדעת רבים מהאחרונים נוצר על ידי הקידושין קניין איסור בלבד, ולא קניין ממון, שכן אין האשה בבעלותו של האיש ואינה קניין ממוני שלו<ref>{{מקור|שו"ת:אבני מילואים יז$שו"ת אבני מילואים סי' יז ד"ה ואכתי אית לן}}: "...שאין קניין ממון לארוס גבי ארוסתו... ועיקר אכילתה {{מקור|[של בת ישראל המאורסת לכהן בתרומה]}} משום קניין איסור שבה, שאסורה לכל העולם משום [[אשת איש]]..."{{ש}}כך גם מבאר [[רבי אברהם יצחק בלוך]] (ראש ישיבת טעלז') ש"גדר קניין אישות {{מקור|1=(= קידושין)}} שאין זה בעלות ממון כלל, אלא רק משפט מיוחד בדיני אישות והתקשרות של אשה לבעלה, ...שאין זה קניין ממון וקניין גוף כללי אלא הוא עניין התקשרות אישות שיש לבעל עליה שעל ידי כך אוסרה לעולם" {{מקור|מובא בספר אהל יצחק, גיטין, עמ' תריט, ד"ה והנה מצינו|כן}}.{{ש}}[[רש"י]] {{מקור|רש"י קידושין ב א$במשנה בתחילת מסכת קידושין}} כתב: "האשה נקנית לבעלה", ובספר אבן טובה שם כתב: "והא מיירי בקניין קידושין לחודא, ואפ"ה קרי ליה בעלה ויש לעיין במה התקשה רש"י ומה תירץ במה שכתב "לבעלה" איברא אפשר לשון קניין נופל על קניין ממוני והיינו סבורים כקניין אמה העבריה להיות לה אדון קמ"ל לבעלה אין כאן אלא קניין אישות...". {{מקור|[ובספר נחלת משה ועוד ביארו את רש"י בפרשנויות אחרות]}}.{{ש}}ובר"ן {{מקור|ר"ן על הרי"ף קידושין ב א$שם}} כתב: "האשה נקנית - לבעלה להצריכה ממנו גט". ובספר 'אבן טובה' (שם) כתב: "הנה לא מצא הר"ן שום דבר חיובי בקניין הבעל בקידושין חוץ מאשר שצריכה ממנו גט היינו שאין שום בעלות חיובית חוץ מאשר שהוא הבעלים להתיר איסורה בגט כלומר כל בעלותו מסתכמת במה שהיא אסורה מחמתו. וכזה מצאנו בעבד כנעני שהפקירו ואפילו הכי הוא צריך גט שחרור להלכה, אע"פ שכל בעלותו של האדון היא איסורין בלבד". {{מקור|[וראה להלן שהר"ן כתב בפירוש שאין האשה ממון בעלה].}}</ref>. ולדעת אחרונים אחרים נראה שיש לבעל '''גם''' קניין ממוני באשתו, '''אך אין''' האשה קנויה לבעלה למלאכה או לעניין אחר, אלא היא קנויה לו רק לעניין האישות<ref>הנצי"ב {{מקור|שו"ת:משיב דבר ד לה$שו"ת משיב דבר ח"ד סימן לה|כן}}: "...בעניין קניין אשה לבעלה מה היא, ולמה ולאיזה תכלית נקנית... הן אין לאיש על אשתו שום קניין כי אם לאישות בלבד אבל זולת אישות אין לבעל שום קניין... ודברים ברורים הם, ומה שכתוב בתורה כי הוא קניין כספו, וכן מה שנמצא דאשתו של אדם הוי כעבדו ושפחתו, הכונה כמו עבדו ושפחתו, הכונה למעשה ידיהם כך אשתו לאישות ולא זולת, וההוכחה הפשוטה לזה ממה שפשוט לחז"ל שמן התורה אין מעשה ידי אשה לבעלה ו...משועבדת אשה לבעלה ואינה יכולה לאסור עצמה על בעלה... שהיא מחויבת להיזקק לו... אלא הוא דבר ברור ומושכל ראשון שמשמעות 'כי יקח איש אשה' הוא למה דמסיים הכתוב: 'ובעלה' {{מקור|דברים כד, א|כן}} או 'ובא אליה' {{מקור|דברים כב, יג|כן}} ולא יותר, מזה למדנו שלזה הפרט היא קנויה לו כמו שפחה לעבודה ולא יותר".{{ש}}וראה מקורות נוספים – מדברי ראשונים אחרונים – לשני צדדים אלו בהמשך הערך.</ref>. | ||
האחרונים הביאו ראיות שונות לנידון זה מדברי הראשונים: | האחרונים הביאו ראיות שונות לנידון זה מדברי הראשונים: | ||
@ '''לעניין החזקת [[גט]] היוצא מתחת יד אשה ככשר'''{{ש}}מבואר במשנה {{מקור|בבלי:גיטין ב א$בתחילת מסכת גיטין}} שאם [[שליח]] הביא גט מ[[מדינת הים]] ויש מערערים הטוענים שהוא מזויף - צריכים [[קיום שטרות|לקיימו]] {{מקור|1=(=לזהות את חתימות העדים או שיבואו העדים עצמם ויאמרו שהגט כשר)}}. מדוקדק מדברי המשנה שרק אם יש המערערים על כשרות הגט צריך קיימו, אבל אם איש לא טען שהגט מזויף - האשה יכולה להינשא לאחר על סמך הגט, ואין לחשוש שהוא מזוייף.{{ש}}יש מהראשונים{{דרוש מקור}} שלמדו מכאן שהוא הדין לכל [[שטר]], אם יש בעל הדין שהוא מזויף צריך לקיימו בעדים, ואם הוא איננו טוען שהגט מזויף או שאיננו נמצא במקום - ניתן להסתמך על השטר מבלי לחשוש. ויש מהראשונים שחלקו על שיטה זו מנימוקים שונים{{הערה|למשל, בתוספות {{מקור|תוספות גיטין ב א$גיטין ב. ד"ה ואין יש עליו|כן}} מבואר שרק בגט הקילו חכמים, כדי שהאישה לא תתעגן. וראה גם בחידושי הרשב"א {{מקור|רשב"א גיטין ט א$גיטין ט.|כן}} בהרחבה.}}. הרמב"ן וראשונים נוספים חילקו בין המביא [[שטר חוב]] לגבות מאדם, שאין להוציא ממון מאדם על סמך שטר שלא נבדקה מהימנותו, אך אשה ניתן להתיר על סמך גט שלא נבדק (אם לא היה ערעור), מפני "שאין אשה זו ממונו של בעל אלא ברשות עצמה היא להינשא"{{הערה|ציטוט זה מלשון הרמב"ן {{מקור|רמב"ן גיטין ט א$גיטין ט. ד"ה אם יש|כן}}, שהובא ב{{מקור|ריטב"א גיטין ט א$חידושי הריטב"א}} ו{{מקור|חידושי הר"ן גיטין ט א$חידושי הר"ן שם}}, {{מקור|ר"ן על הרי"ף גיטין ג א$ר"ן על הרי"ף שם (ג.)}} ועוד. '''וכן משמע''' בדברי הרמב"ם {{מקור|רמב"ם גירושין ז כד$פ"ז מהל' גירושין הכ"ד|כן}} שנימק דין זה בכך "שאין דיני האיסורים כדיני הממונות". וראה "'''אבן ישראל'''" (ל[[רבי ישראל יעקב פישר]]) על הרמב"ם {{מקור|(ח"ב)}} שם.}}, ואנחנו (- בית הדין) איננו מונעים אותה מלהינשא לאחר בשל חשש מזויף{{הערה|דברי הרמב"ן ניתנים להתפרש כחילוק בין הוצאת ממון, ש[[בית הדין]] הוא אקטיבי, לבין גירושי אשה שהיא הולכת ומתחתנת, ובית הדין הוא פסיבי ואיננו מונע ממנה להינשא. אך מלשונו נראה יותר שפשוט לו שאין לבעל בעלות על אשתו {{מקור|כפרשנות הרב יצחק זילברשטיין, המובאת בפנים להלן|כן}}, וכן הראשונים שהעתיקו דבריו {{מקור|הריטב"א והר"ן הנ"ל|כן}} הסבירו זאת כשני חילוקים: ''א.'' האשה איננה ממון הבעל, ''ב.'' בהוצאת ממון בית הדין פועל, ובגירושי אשה בין הדין פסיבי (וכנ"ל). '''וראה''' ביאור דברי ראשונים אלו בספר "'''עיונים משיעורי [[הרב מרדכי שטרנברג]]'''" ל[[מסכת גיטין]].}}.{{ש}}כתב [[הרב יצחק זילברשטיין]] {{מקור|(}}{{מקור|חשוקי חמד גיטין ט א$חִשוקי חמד גיטין ט.}}[ http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49711&st=&pgnum=75 עמ' עו-עח]{{מקור|)}} שמדברי הרמב"ן וסיעתו רואים שאשה איננה ממון הבעל, ולכן [[דיין]] שטעה והתיר אשה שלא כדין חייב [[כפרה]] כלפי שמים, אך איננו צריך לבקש מחילה מהבעל{{הערה|דבר זה איננו מוכרח, שכן אע"פ שמשפטית האשה איננה ממון הבעל, מ"מ הדיין בטעותו גרם צער רב לבעל, ומסתבר שהוא חייב לבקש ממנו מחילה.}}, אך לדעת התוספות וסיעתם יתכן שהוא חייב לבקש מהבעל מחילה כדין הגוזל את חברו בטעות. וראה עוד בדבריו שם שהביא מקורות נוספים לשאלה זו. | @ '''לעניין החזקת [[גט]] היוצא מתחת יד אשה ככשר'''{{ש}}מבואר במשנה {{מקור|בבלי:גיטין ב א$בתחילת מסכת גיטין}} שאם [[שליח]] הביא גט מ[[מדינת הים]] ויש מערערים הטוענים שהוא מזויף - צריכים [[קיום שטרות|לקיימו]] {{מקור|1=(=לזהות את חתימות העדים או שיבואו העדים עצמם ויאמרו שהגט כשר)}}. מדוקדק מדברי המשנה שרק אם יש המערערים על כשרות הגט צריך קיימו, אבל אם איש לא טען שהגט מזויף - האשה יכולה להינשא לאחר על סמך הגט, ואין לחשוש שהוא מזוייף.{{ש}}יש מהראשונים{{דרוש מקור}} שלמדו מכאן שהוא הדין לכל [[שטר]], אם יש בעל הדין שהוא מזויף צריך לקיימו בעדים, ואם הוא איננו טוען שהגט מזויף או שאיננו נמצא במקום - ניתן להסתמך על השטר מבלי לחשוש. ויש מהראשונים שחלקו על שיטה זו מנימוקים שונים{{הערה|למשל, בתוספות {{מקור|תוספות גיטין ב א$גיטין ב. ד"ה ואין יש עליו|כן}} מבואר שרק בגט הקילו חכמים, כדי שהאישה לא תתעגן. וראה גם בחידושי הרשב"א {{מקור|רשב"א גיטין ט א$גיטין ט.|כן}} בהרחבה.}}. הרמב"ן וראשונים נוספים חילקו בין המביא [[שטר חוב]] לגבות מאדם, שאין להוציא ממון מאדם על סמך שטר שלא נבדקה מהימנותו, אך אשה ניתן להתיר על סמך גט שלא נבדק (אם לא היה ערעור), מפני "שאין אשה זו ממונו של בעל אלא ברשות עצמה היא להינשא"{{הערה|ציטוט זה מלשון הרמב"ן {{מקור|רמב"ן גיטין ט א$גיטין ט. ד"ה אם יש|כן}}, שהובא ב{{מקור|ריטב"א גיטין ט א$חידושי הריטב"א}} ו{{מקור|חידושי הר"ן גיטין ט א$חידושי הר"ן שם}}, {{מקור|ר"ן על הרי"ף גיטין ג א$ר"ן על הרי"ף שם (ג.)}} ועוד. '''וכן משמע''' בדברי הרמב"ם {{מקור|רמב"ם גירושין ז כד$פ"ז מהל' גירושין הכ"ד|כן}} שנימק דין זה בכך "שאין דיני האיסורים כדיני הממונות". וראה "'''אבן ישראל'''" (ל[[רבי ישראל יעקב פישר]]) על הרמב"ם {{מקור|(ח"ב)}} שם.}}, ואנחנו (- בית הדין) איננו מונעים אותה מלהינשא לאחר בשל חשש מזויף{{הערה|דברי הרמב"ן ניתנים להתפרש כחילוק בין הוצאת ממון, ש[[בית הדין]] הוא אקטיבי, לבין גירושי אשה שהיא הולכת ומתחתנת, ובית הדין הוא פסיבי ואיננו מונע ממנה להינשא. אך מלשונו נראה יותר שפשוט לו שאין לבעל בעלות על אשתו {{מקור|כפרשנות הרב יצחק זילברשטיין, המובאת בפנים להלן|כן}}, וכן הראשונים שהעתיקו דבריו {{מקור|הריטב"א והר"ן הנ"ל|כן}} הסבירו זאת כשני חילוקים: ''א.'' האשה איננה ממון הבעל, ''ב.'' בהוצאת ממון בית הדין פועל, ובגירושי אשה בין הדין פסיבי (וכנ"ל). '''וראה''' ביאור דברי ראשונים אלו בספר "'''עיונים משיעורי [[הרב מרדכי שטרנברג]]'''" ל[[מסכת גיטין]].}}.{{ש}}כתב [[הרב יצחק זילברשטיין]] {{מקור|(}}{{מקור|חשוקי חמד גיטין ט א$חִשוקי חמד גיטין ט.}}[ http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49711&st=&pgnum=75 עמ' עו-עח]{{הערה|וראה בחשוקי חמד שם שהביא מקורות נוספים לחקירה זו.}}{{מקור|)}} שמדברי הרמב"ן וסיעתו רואים שאשה איננה ממון הבעל, ולכן [[דיין]] שטעה והתיר אשה שלא כדין חייב [[כפרה]] כלפי שמים, אך איננו צריך לבקש מחילה מהבעל{{הערה|דבר זה איננו מוכרח, שכן אע"פ שמשפטית האשה איננה ממון הבעל, מ"מ הדיין בטעותו גרם צער רב לבעל, ומסתבר שהוא חייב לבקש ממנו מחילה.}}, אך לדעת התוספות וסיעתם יתכן שהוא חייב לבקש מהבעל מחילה כדין הגוזל את חברו בטעות. וראה עוד בדבריו שם שהביא מקורות נוספים לשאלה זו. | ||
@ '''לעניין [[ריבית]]'''{{ש}}מבואר בגמרא {{מקור|בבלי:קידושין ו$קידושין ו:|כן}} שאסור לקדש אשה בהנאה של הארכת זמן הלוואה שהֶלְווַה לה, משום שהדבר [[מחזי כריבית|נראה כריבית]], שכן המלווה מקבל את כל חובו בשלימות בתאריך הפירעון המחודש ובנוסף לזה הוא זכה באשה{{הערה|ואף שמבחינה הלכתית הוא קידש את האשה בהנאה של הארכת זמן ההלוואה ולא במִלְווֶה עצמו, מכל-מקום הדבר נראה כריבית.}}. ה[[רשב"א]] בסוגיה {{מקור|רשב"א קידושין ו ב$ד"ה אילימא דאוזפה|כן}} מבאר שאין זה ריבית, אלא רק נראה כריבית, משום שאינו קונה את גופה. מבואר מדבריו ש'''אין''' לבעל קניין ממוני באשתו. | @ '''לעניין [[ריבית]]'''{{ש}}מבואר בגמרא {{מקור|בבלי:קידושין ו$קידושין ו:|כן}} שאסור לקדש אשה בהנאה של הארכת זמן הלוואה שהֶלְווַה לה, משום שהדבר [[מחזי כריבית|נראה כריבית]], שכן המלווה מקבל את כל חובו בשלימות בתאריך הפירעון המחודש ובנוסף לזה הוא זכה באשה{{הערה|ואף שמבחינה הלכתית הוא קידש את האשה בהנאה של הארכת זמן ההלוואה ולא במִלְווֶה עצמו, מכל-מקום הדבר נראה כריבית.}}. ה[[רשב"א]] בסוגיה {{מקור|רשב"א קידושין ו ב$ד"ה אילימא דאוזפה|כן}} מבאר שאין זה ריבית, אלא רק נראה כריבית, משום שאינו קונה את גופה. מבואר מדבריו ש'''אין''' לבעל קניין ממוני באשתו{{הערה|ויש המבארים כן אף בדעת רש"י {{מקור|רש"י קידושין ו ב$שם (ד"ה לא צריכא)}}.}}. אך יש המפרשים בדעת הריטב"א {{מקור|ריטב"א קידושין ו ב$שם ד"ה ופרקינן לא צריכא|כן}} וראשונים נוספים{{הערה|ראה בהערה הבאה שיש ראשונים {{מקור|מאירי ותוס' ר"י הזקן|כן}} שסברו שקידושין נחשבים קבלת ריבית, אלא שאין בזה איסור, משום שהאשה איננה מפסידה. '''וכן''' ראה בספר שיעורי רבי שמואל {{מקור|(ל}}[[רבי שמואל רוזובסקי]]{{מקור|, שם - ח"ו, מהדורת תשנ"ג, אות צד, עמ' נט-ס)}} שביאר בדעת התוספות {{מקור|תוספות קידושין ו ב$שם ד"ה דארווח לה זימנא|כן}} שהקשו על [[רש"י]] שהמקדש בהרווחת הזמן הרי זו ריבית גמורה, וצריך לומר שהוא קיבל ממנה משהו ממוני {{גודל|(מפני שמבואר בגמרא {{מקור|בבלי: בבא מציעא ס ב$ב"מ ס:-סא.|כן}} שאין איסור ריבית אלא אם כן יש נשך ותרבית, דהיינו שהמלווה מרוויח והלווה מפסיד, וכאן המלווה אמנם חסך את כסף הקידושין, אך היא לא הפסידה כלום)}},.וצריך לומר שהאישה נחשבת כשווי הממוני של כסף הקידושין, כדעת האבני מילואים {{מקור|אבני מילואים כט ב$סי' כט ס"ק ב|כן}}. '''לעומת זאת''', בספר קהלות יעקב {{מקור|קידושין ריש סימן י|כן}} ביאר שתוס' מסכימים לרשב"א או לריטב"א שהקידושין עצמם לא נחשבים ריבית, אלא שבגלל שהגדיר שכסף הקידושין הוא הרווחת זמן הפירעון, לכן זה נחשב ריבית, כי בתמורה של הרווחת זמן הפירעון קונה אותה.}} שהם חולקים על תירוץ הרשב"א, ולשיטתם קידושי אשה כן מוגדרים כקניין ממוני<ref>וזה לשון הריטב"א הנ"ל: "...וכי תימא אם כן [[ריבית קצוצה]] הוא ו[[אגר נטר]] ליה גמורה, שהרי נקנית לו מפני שהרוויח לה מעות המִלווה, ואיכא למימר דאגר נטר ליה לא מיתסר אלא בשנותן הלווה למַלווה ממון, '''וזו אינה נותנת לו ממון, ואם מפני שמקנה לו [את] עצמה - הרי הוא קונה אדון לעצמו''', אלא משום דמחזי לעלמא כרבית אסור לעשות כן מפני [[הערמת ריבית]]".{{ש}} וניתן לפרש את דבריו: "שאינה נותנת לו ממון" בעצם הקידושין, מפני שאין בקידושין קניין ממוני אלא קניין איסור בלבד (כדעת הרשב"א הנ"ל), ומה שהיא מקנה לו עצמה - איננה זכות ממונית, אלא להיפך: "הרי הוא קונה אדון לעצמו"; '''וייתכן לפרש''' את דבריו "שהיא מקנה לו עצמה" ממונית, ולמרות זאת אין בכך איסור ריבית, מפני שהוא "קונה אדון לעצמו", כלומר מתחייב לה ב[[שאר, כסות ועונה]], וכשהריבית איננה מפסידה את הלווה, אלא מרוויחה אותו (בזכויות שאר, כסות ועונה) – לדעת חלק מהראשונים – אין בכך איסור, אף אם המלווה הרוויח והכניס ממון לבעלותו {{מקור|קהלות יעקב קידושין סי' ט אות ג|כן}}. {{מקור|וכן הביאו במראה מקומות "אהל תורה",}} {{מקור|קידושין ו:, מהדורת ירושלים תשס"ו, עמ' נ|כן}}{{מקור|, בשם ה}}{{מקור|מאירי קידושין ו ב$מאירי}} {{מקור|ותוספות ר"י הזקן [לרבי אברהם מן ההר] שם}}.{{ש}}ועיין ב[[מחנה אפרים]] {{מקור|מחנה אפרים ריבית ט$ריבית סי' ט|כן}} וב[[קהלות יעקב]] {{מקור|קידושין סי' ט-י במהדורת תש"נ|כן}} שהאריכו בסוגיה זו בשיטות הראשונים בגדר קניין האשה ובהשלכות הדבר לדיני ריבית.</ref>. | ||
@ '''לעניין שאין קניין חליפין בקידושין | @ '''לעניין שאין קניין חליפין בקידושין'''{{ש}}בשיעורי [[רבי שמואל רוזובסקי]] {{מקור|קידושין ג., מהדורת תשנ"ג, אות מד, עמ' כד-כה|כן}} כתב שקידושין אינו קניין רגיל ורק מעשה קידושין הוא לקניין איסור, ומשום כך קידושין אינם בכלל "לקיים כל דבר" {{מקור|רות ד, ז|כן}}, וצריך פסוק מיוחד לרבות חליפין בקידושין, וכיון שחליפין אינם בכלל כסף אין לנו לרבות חליפין, שכן קידושין קניין איסור הוא ואינו בכלל "כל דבר" [- כל קניין רגיל המכניס נכס לבעלות האדם]. | ||
@ | @ '''חיוב בעל ב[[נזיקין|נזקי]] אשתו'''{{ש}}יש מהראשונים שפירשו שהטעם שהבעל פטור מלשלם על נזקי אשתו הוא מתקנת חכמים, כדי שאם הבעל הרגיז את אשתו היא לא תלך ותשרוף גדיש של אחרים בכדי לחייב את בעלה {{מקור|(כך היא פשטות הסוגיה לשיטת}} {{מקור|רש"י בבא קמא ד א$רש"י ב"ק ד.}}{{מקור|, וכן משמעות}} {{מקור|שו"ת:תשב"ץ ג קלד$התשב"ץ ח"ג סי' קלד}}{{מקור|, ועוד)}}. ראה בגיליוני הש"ס (ל[[רבי יוסף ענגיל]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22424&st=&pgnum=160&hilite= ב"ק ד.]) שתמה שטעם זה נצרך לנמק את פטור האדון מלשלם על נזקי עבדו {{מקור|בבלי:בבא קמא ד א$ב"ק ד.|כן}}, מחמת שהאדם חייב לשלם על נזקי ממונו, אך מדוע נצרך באשה טעם זה, הרי היא כלל איננה ממונו, ומדוע שבכלל יהיה חיוב על הבעל לשלם את נזקיה? (ואין צורך כלל בתקנת חכמים לפטור אותה).{{ש}}ותירץ שהיות וחכמים תקנו שמעשה ידי אשה לבעלה {{מקור|רמב"ם אישות יב$רמב"ם פי"ב מהל' אישות ה"ג|כן}}, לכן מדרבנן יש צד לראות אותה כממונו{{הערה|תירוץ זה מחודש מאד מכמה צדדים, ואם נאמר שהאשה קנויה לבעלה ממונית, אזי ניתן ליישב את דברי הראשונים יותר בפשטות.}}. | ||
@ '''מהות [[קניין כסף]] בקידושין - שווי או קניין'''{{ש}}נחלקו האחרונים במהות קניין כסף בקרקעות, האם החפץ נקנה מחמת שהמוכר קיבל ממון והוא חייב את שוויו, ולכן בתמורה הוא מקנה את החפץ {{מקור|סמ"ע קצ א$סמ"ע סי' קצ ס"ק א|כן}}, '''או''' שהעברת הכסף היא רק "דרך נתינה" {{מקור|ט"ז חו"מ קצ$ט"ז שם|כן}}, דהיינו מעשה סמלי המבטא את העברת הבעלות{{דרוש מקור}}. ויש שהאריכו להביא ראיות מדברי הראשונים בשאלה זו.{{ש}}נחלקו המפרשים בקניין כסף בקידושין, שיש שכתבו שבו לכל השיטות העברת הכסף היא רק "דרך נתינה" ואקט סמלי המבטא את הקניין, מפני שלא שייך לדבר על שוויות ממונית תמורת שוויות אחרת, שכן האשה איננה נקנית לבעלה במובן הממוני {{מקור|(כן כתב בחידושי בעל 'שרידי אש', ח"א, ירושלים תשנ"ט, קידושין, סי' יא אות א, עמ' סו, וסי' יג, עמ' עט, וע"ע בהערות 'גחלי אש' שם; וכ"כ ב}}{{מקור|אבן האזל מכירה א ד$אבן האזל פ"א מהל' מכירה ה"ד}}{{מקור|)}}, '''ויש''' שכתבו שגם קניין כסף בקידושין הוא נתינת שוויות (קידושי האשה{{הערה|בפשטות שוויות זו היא עצם קידושי האשה (אם נאמר שבעל זוכה בגופה לאישות), אך יש כתבו שהכוונה לשוויות הסכמתה להינשא לו {{מקור|ראה בהערות 'גחלי אש' הנ"ל, עמ' סו-סז|כן}}.}}) בתמורה לכסף הקידושין. ויש שהביאו ראיות לצדדים אלו מדברי הראשונים{{הערה|1=ראה, למשל, [[הרב זלמן נחמיה גולדברג]] ב[http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1093&cat=682 שיעוריו שנדפסו בספר 'חזון קדומים'] {{מקור|עמ' 226-238|כן}}; ועוד.}}. | |||
@ מהות קניין כסף בקידושין - | @ '''[[אונס]] המעקב [[נישואין]] - מ[[מזל|מזלו]] או ממזלה'''{{ש}}עי' תוס' כתובות ב: תוס' הרא"ש שם ב. וקה"י קידושין סי' ס"ק ד ד"ה ונראה, עמ' לז במוסגר. | ||
@ . | |||
== עבד עברי == | == עבד עברי == | ||
| שורה 37: | שורה 34: | ||
לאחר שהעבד משתחרר בגט שחרור, עליו לטבול שנית אך איננו צריך לקבל עליו עול מצוות פעם נוספת {{מקור|שולחן ערוך יו"ד רסז, ז|כן}} ויש אומרים שצריך להודיעו בשנית טעמי מצוות {{מקור|בית יוסף יו"ד רסז סד$בית יוסף יו"ד סי' רסז סעיף סד בשם הרמ"ה|כן}}, וכשעשה כן מעמדו כשל גר, והוא חייב במצוות כישראל. | לאחר שהעבד משתחרר בגט שחרור, עליו לטבול שנית אך איננו צריך לקבל עליו עול מצוות פעם נוספת {{מקור|שולחן ערוך יו"ד רסז, ז|כן}} ויש אומרים שצריך להודיעו בשנית טעמי מצוות {{מקור|בית יוסף יו"ד רסז סד$בית יוסף יו"ד סי' רסז סעיף סד בשם הרמ"ה|כן}}, וכשעשה כן מעמדו כשל גר, והוא חייב במצוות כישראל. | ||
עבד שהאדון שלו [[הפקר|הפקיר]] אותו - יצא לחרות מעבודתו, אך נחלקו האמוראים אם צריך גט שחרור בכדי להשתחרר מהקניין האיסורי שיש לרבו בו, או שאינו צריך גט שחרור{{הערה|דעת [[שמואל (אמורא)|שמואל]] שאינו צריך גט שחרור {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:יבמות מח א$יבמות מח.}} {{מקור|בבלי:נזיר סב ב$נזיר סב:}} {{מקור|בבלי:קידושין עב ב$קידושין עב:}}{{מקור|)}}, אך [[רב (אמורא)|רב]] ו[[רבי יוחנן]] סוברים שהוא צריך גט שחרור {{מקור|בבלי:גיטין לח ב$גיטין לח:-לט.|כן}}.}}, ולהלכה הוא צריך גט שחרור {{מקור|שולחן ערוך יו"ד רסז, סד|כן}}, ו"היינו משום הפקעת איסור בכדי להתירו בבת ישראל" {{מקור|תוספות קידושין טז א$תוס' קידושין טז. ד"ה לימא ליה|כן}}. | עבד שהאדון שלו [[הפקר|הפקיר]] אותו - יצא לחרות מעבודתו, אך נחלקו האמוראים אם צריך גט שחרור בכדי להשתחרר מהקניין האיסורי שיש לרבו בו, או שאינו צריך גט שחרור{{הערה|דעת [[שמואל (אמורא)|שמואל]] שאינו צריך גט שחרור {{מקור|(}}{{מקור|בבלי:יבמות מח א$יבמות מח.}} {{מקור|בבלי:נזיר סב ב$נזיר סב:}} {{מקור|בבלי:קידושין עב ב$קידושין עב:}}{{מקור|)}}, אך [[רב (אמורא)|רב]] ו[[רבי יוחנן]] סוברים שהוא צריך גט שחרור {{מקור|בבלי:גיטין לח ב$גיטין לח:-לט.|כן}}.}}, ולהלכה הוא צריך גט שחרור {{מקור|שולחן ערוך יו"ד רסז, סד|כן}}, ו"היינו משום הפקעת איסור, בכדי להתירו בבת ישראל" {{מקור|תוספות קידושין טז א$תוס' קידושין טז. ד"ה לימא ליה|כן}}. | ||
{{הערות שוליים| טורים=כן}} | {{הערות שוליים| טורים=כן}} | ||
גרסה מ־01:11, 20 בנובמבר 2012
|
|
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
קניין שמשמעותו איסורית[דרושה הבהרה] ולא בהכרח ממונית. לדוגמה קידושי אשה וקניין עבד.
קידושי אשה
- ערך מורחב - קידושין
יש אומרים[1] שקידושי אשה יוצרים קניין איסור[דרושה הבהרה]. קניין איסור זה בא לידי ביטוי בכך(דרוש מקור) שהקידושין יוצרים חלות הנוגעת לאיסורים: איסור של האשה באיש אחר, איסור של האיש בקרובי אשתו ועוד.
לדעת רבים מהאחרונים נוצר על ידי הקידושין קניין איסור בלבד, ולא קניין ממון, שכן אין האשה בבעלותו של האיש ואינה קניין ממוני שלו[2]. ולדעת אחרונים אחרים נראה שיש לבעל גם קניין ממוני באשתו, אך אין האשה קנויה לבעלה למלאכה או לעניין אחר, אלא היא קנויה לו רק לעניין האישות[3].
האחרונים הביאו ראיות שונות לנידון זה מדברי הראשונים:
- לעניין החזקת גט היוצא מתחת יד אשה ככשר
מבואר במשנה בתחילת מסכת גיטין שאם שליח הביא גט ממדינת הים ויש מערערים הטוענים שהוא מזויף - צריכים לקיימו (=לזהות את חתימות העדים או שיבואו העדים עצמם ויאמרו שהגט כשר). מדוקדק מדברי המשנה שרק אם יש המערערים על כשרות הגט צריך קיימו, אבל אם איש לא טען שהגט מזויף - האשה יכולה להינשא לאחר על סמך הגט, ואין לחשוש שהוא מזוייף.
יש מהראשונים(דרוש מקור) שלמדו מכאן שהוא הדין לכל שטר, אם יש בעל הדין שהוא מזויף צריך לקיימו בעדים, ואם הוא איננו טוען שהגט מזויף או שאיננו נמצא במקום - ניתן להסתמך על השטר מבלי לחשוש. ויש מהראשונים שחלקו על שיטה זו מנימוקים שונים[4]. הרמב"ן וראשונים נוספים חילקו בין המביא שטר חוב לגבות מאדם, שאין להוציא ממון מאדם על סמך שטר שלא נבדקה מהימנותו, אך אשה ניתן להתיר על סמך גט שלא נבדק (אם לא היה ערעור), מפני "שאין אשה זו ממונו של בעל אלא ברשות עצמה היא להינשא"[5], ואנחנו (- בית הדין) איננו מונעים אותה מלהינשא לאחר בשל חשש מזויף[6].
כתב הרב יצחק זילברשטיין (חִשוקי חמד גיטין ט.[ http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49711&st=&pgnum=75 עמ' עו-עח][7]) שמדברי הרמב"ן וסיעתו רואים שאשה איננה ממון הבעל, ולכן דיין שטעה והתיר אשה שלא כדין חייב כפרה כלפי שמים, אך איננו צריך לבקש מחילה מהבעל[8], אך לדעת התוספות וסיעתם יתכן שהוא חייב לבקש מהבעל מחילה כדין הגוזל את חברו בטעות. וראה עוד בדבריו שם שהביא מקורות נוספים לשאלה זו. - לעניין ריבית
מבואר בגמרא (קידושין ו:) שאסור לקדש אשה בהנאה של הארכת זמן הלוואה שהֶלְווַה לה, משום שהדבר נראה כריבית, שכן המלווה מקבל את כל חובו בשלימות בתאריך הפירעון המחודש ובנוסף לזה הוא זכה באשה[9]. הרשב"א בסוגיה (ד"ה אילימא דאוזפה) מבאר שאין זה ריבית, אלא רק נראה כריבית, משום שאינו קונה את גופה. מבואר מדבריו שאין לבעל קניין ממוני באשתו[10]. אך יש המפרשים בדעת הריטב"א (שם) וראשונים נוספים[11] שהם חולקים על תירוץ הרשב"א, ולשיטתם קידושי אשה כן מוגדרים כקניין ממוני[12]. - לעניין שאין קניין חליפין בקידושין
בשיעורי רבי שמואל רוזובסקי (קידושין ג., מהדורת תשנ"ג, אות מד, עמ' כד-כה) כתב שקידושין אינו קניין רגיל ורק מעשה קידושין הוא לקניין איסור, ומשום כך קידושין אינם בכלל "לקיים כל דבר" (רות ד, ז), וצריך פסוק מיוחד לרבות חליפין בקידושין, וכיון שחליפין אינם בכלל כסף אין לנו לרבות חליפין, שכן קידושין קניין איסור הוא ואינו בכלל "כל דבר" [- כל קניין רגיל המכניס נכס לבעלות האדם]. - חיוב בעל בנזקי אשתו
יש מהראשונים שפירשו שהטעם שהבעל פטור מלשלם על נזקי אשתו הוא מתקנת חכמים, כדי שאם הבעל הרגיז את אשתו היא לא תלך ותשרוף גדיש של אחרים בכדי לחייב את בעלה (כך היא פשטות הסוגיה לשיטת רש"י ב"ק ד., וכן משמעות התשב"ץ ח"ג סי' קלד, ועוד). ראה בגיליוני הש"ס (לרבי יוסף ענגיל ב"ק ד.) שתמה שטעם זה נצרך לנמק את פטור האדון מלשלם על נזקי עבדו (ב"ק ד.), מחמת שהאדם חייב לשלם על נזקי ממונו, אך מדוע נצרך באשה טעם זה, הרי היא כלל איננה ממונו, ומדוע שבכלל יהיה חיוב על הבעל לשלם את נזקיה? (ואין צורך כלל בתקנת חכמים לפטור אותה).
ותירץ שהיות וחכמים תקנו שמעשה ידי אשה לבעלה (רמב"ם פי"ב מהל' אישות ה"ג), לכן מדרבנן יש צד לראות אותה כממונו[13]. - מהות קניין כסף בקידושין - שווי או קניין
נחלקו האחרונים במהות קניין כסף בקרקעות, האם החפץ נקנה מחמת שהמוכר קיבל ממון והוא חייב את שוויו, ולכן בתמורה הוא מקנה את החפץ (סמ"ע סי' קצ ס"ק א), או שהעברת הכסף היא רק "דרך נתינה" (ט"ז שם), דהיינו מעשה סמלי המבטא את העברת הבעלות(דרוש מקור). ויש שהאריכו להביא ראיות מדברי הראשונים בשאלה זו.
נחלקו המפרשים בקניין כסף בקידושין, שיש שכתבו שבו לכל השיטות העברת הכסף היא רק "דרך נתינה" ואקט סמלי המבטא את הקניין, מפני שלא שייך לדבר על שוויות ממונית תמורת שוויות אחרת, שכן האשה איננה נקנית לבעלה במובן הממוני (כן כתב בחידושי בעל 'שרידי אש', ח"א, ירושלים תשנ"ט, קידושין, סי' יא אות א, עמ' סו, וסי' יג, עמ' עט, וע"ע בהערות 'גחלי אש' שם; וכ"כ באבן האזל פ"א מהל' מכירה ה"ד), ויש שכתבו שגם קניין כסף בקידושין הוא נתינת שוויות (קידושי האשה[14]) בתמורה לכסף הקידושין. ויש שהביאו ראיות לצדדים אלו מדברי הראשונים[15]. - אונס המעקב נישואין - ממזלו או ממזלה
עי' תוס' כתובות ב: תוס' הרא"ש שם ב. וקה"י קידושין סי' ס"ק ד ד"ה ונראה, עמ' לז במוסגר.
עבד עברי
- ערך מורחב - עבד עברי
בגמרא (קידושין טז.) אמר רבא: "עבד עברי גופו קנוי", ולכן העבד איננו משתחרר אלא בשטר שחרור (ולא באמירה). נחלקו הראשונים בפירוש מימרה זו, יש שפירשו שהכוונה שגוף העבד משועבד לעבודתו (רש"י שם; תוס' שם סוד"ה לימא ליה; ועוד), אך הרמב"ן (שם) כתב ששני קניינים הן בעבדות: אחד קניין ממון והוא קניין של מעשה ידיו, והשני קניין איסור, שהוא אוסרו בבת ישראל(דרוש מקור), מתירו בשפחה כנענית[16] ופוטרו ממקצת מצוות[דרושה הבהרה], וקניין הגוף הזה הוא המצריך אותו גט חירות ואינו פוקע בדיבור, בדומה לקניין אישות שהוא צריך גט להתירו, שאין קניין איסור פוקע בלא גט, בין באישות בין בעבדות.
עבד כנעני
- ערך מורחב - עבד כנעני
עבד כנעני הוא גוי שנמכר לעבד לישראל, וכתוצאה מקניין זה העבד מתחייב בקיום מצוות עשה שהזמן גרמן ומצוות לא תעשה, והוא "יצא מכלל 'נכרי' ולכלל 'ישראל' לא בא" (סנהדרין נח:). בזמן שישראל משחרר אותו בגט שחרור (= שטר שחרור) הוא נחשב כגר גמור.
עבד כנעני נקנה לאדונו בכסף או בשטר או בחזקה או בחליפין או במשיכה (רמב"ם פ"ה מהל' עבדים ה"א), ולאחר מכן אומרים לו: "רצונך שתכנס לכלל עבדי ישראל ותהיה מהכשרים, או לא?" אם רצה, מודיעין לו עקרי הדת ומקצת מצות קלות וחמורות ועונשן ושכרן, כמו שמודיעין את הגר, ומטבילים אותו כגר" (שולחן ערוך יו"ד רסז, ג). לאחר מכן הוא מחוייב במצוות כאשה, ומצות עשה על אדונו למול אותו (שולחן ערוך יו"ד רסז, א).
התחייבותו במצוות עשה שהזמן גרמן נעשית על ידי גיורו לעבדות, אך לא מצאנו סוג גיור שיוכל גוי להתגייר למצב של עבד כנעני מבלי שמקנה עצמו לאדון בכך, ואם כן, נמצא שקניין האדון יוצר בעבד יוצר גם קניין איסור המחייב אותו במצוות עשה שהזמן גמרן ובמצוות לא תעשה[17].
לאחר שהעבד משתחרר בגט שחרור, עליו לטבול שנית אך איננו צריך לקבל עליו עול מצוות פעם נוספת (שולחן ערוך יו"ד רסז, ז) ויש אומרים שצריך להודיעו בשנית טעמי מצוות (בית יוסף יו"ד סי' רסז סעיף סד בשם הרמ"ה), וכשעשה כן מעמדו כשל גר, והוא חייב במצוות כישראל.
עבד שהאדון שלו הפקיר אותו - יצא לחרות מעבודתו, אך נחלקו האמוראים אם צריך גט שחרור בכדי להשתחרר מהקניין האיסורי שיש לרבו בו, או שאינו צריך גט שחרור[18], ולהלכה הוא צריך גט שחרור (שולחן ערוך יו"ד רסז, סד), ו"היינו משום הפקעת איסור, בכדי להתירו בבת ישראל" (תוס' קידושין טז.).
הערות שוליים
- ↑ ראה מקורות בהערות להלן.
- ↑ שו"ת אבני מילואים סי' יז ד"ה ואכתי אית לן: "...שאין קניין ממון לארוס גבי ארוסתו... ועיקר אכילתה [של בת ישראל המאורסת לכהן בתרומה] משום קניין איסור שבה, שאסורה לכל העולם משום אשת איש..."
כך גם מבאר רבי אברהם יצחק בלוך (ראש ישיבת טעלז') ש"גדר קניין אישות (= קידושין) שאין זה בעלות ממון כלל, אלא רק משפט מיוחד בדיני אישות והתקשרות של אשה לבעלה, ...שאין זה קניין ממון וקניין גוף כללי אלא הוא עניין התקשרות אישות שיש לבעל עליה שעל ידי כך אוסרה לעולם" (מובא בספר אהל יצחק, גיטין, עמ' תריט, ד"ה והנה מצינו).
רש"י במשנה בתחילת מסכת קידושין כתב: "האשה נקנית לבעלה", ובספר אבן טובה שם כתב: "והא מיירי בקניין קידושין לחודא, ואפ"ה קרי ליה בעלה ויש לעיין במה התקשה רש"י ומה תירץ במה שכתב "לבעלה" איברא אפשר לשון קניין נופל על קניין ממוני והיינו סבורים כקניין אמה העבריה להיות לה אדון קמ"ל לבעלה אין כאן אלא קניין אישות...". [ובספר נחלת משה ועוד ביארו את רש"י בפרשנויות אחרות].
ובר"ן שם כתב: "האשה נקנית - לבעלה להצריכה ממנו גט". ובספר 'אבן טובה' (שם) כתב: "הנה לא מצא הר"ן שום דבר חיובי בקניין הבעל בקידושין חוץ מאשר שצריכה ממנו גט היינו שאין שום בעלות חיובית חוץ מאשר שהוא הבעלים להתיר איסורה בגט כלומר כל בעלותו מסתכמת במה שהיא אסורה מחמתו. וכזה מצאנו בעבד כנעני שהפקירו ואפילו הכי הוא צריך גט שחרור להלכה, אע"פ שכל בעלותו של האדון היא איסורין בלבד". [וראה להלן שהר"ן כתב בפירוש שאין האשה ממון בעלה]. - ↑ הנצי"ב (שו"ת משיב דבר ח"ד סימן לה): "...בעניין קניין אשה לבעלה מה היא, ולמה ולאיזה תכלית נקנית... הן אין לאיש על אשתו שום קניין כי אם לאישות בלבד אבל זולת אישות אין לבעל שום קניין... ודברים ברורים הם, ומה שכתוב בתורה כי הוא קניין כספו, וכן מה שנמצא דאשתו של אדם הוי כעבדו ושפחתו, הכונה כמו עבדו ושפחתו, הכונה למעשה ידיהם כך אשתו לאישות ולא זולת, וההוכחה הפשוטה לזה ממה שפשוט לחז"ל שמן התורה אין מעשה ידי אשה לבעלה ו...משועבדת אשה לבעלה ואינה יכולה לאסור עצמה על בעלה... שהיא מחויבת להיזקק לו... אלא הוא דבר ברור ומושכל ראשון שמשמעות 'כי יקח איש אשה' הוא למה דמסיים הכתוב: 'ובעלה' (דברים כד, א) או 'ובא אליה' (דברים כב, יג) ולא יותר, מזה למדנו שלזה הפרט היא קנויה לו כמו שפחה לעבודה ולא יותר".
וראה מקורות נוספים – מדברי ראשונים אחרונים – לשני צדדים אלו בהמשך הערך. - ↑ למשל, בתוספות (גיטין ב.) מבואר שרק בגט הקילו חכמים, כדי שהאישה לא תתעגן. וראה גם בחידושי הרשב"א (גיטין ט.) בהרחבה.
- ↑ ציטוט זה מלשון הרמב"ן (גיטין ט.), שהובא בחידושי הריטב"א וחידושי הר"ן שם, ר"ן על הרי"ף שם (ג.) ועוד. וכן משמע בדברי הרמב"ם (פ"ז מהל' גירושין הכ"ד) שנימק דין זה בכך "שאין דיני האיסורים כדיני הממונות". וראה "אבן ישראל" (לרבי ישראל יעקב פישר) על הרמב"ם (ח"ב) שם.
- ↑ דברי הרמב"ן ניתנים להתפרש כחילוק בין הוצאת ממון, שבית הדין הוא אקטיבי, לבין גירושי אשה שהיא הולכת ומתחתנת, ובית הדין הוא פסיבי ואיננו מונע ממנה להינשא. אך מלשונו נראה יותר שפשוט לו שאין לבעל בעלות על אשתו (כפרשנות הרב יצחק זילברשטיין, המובאת בפנים להלן), וכן הראשונים שהעתיקו דבריו (הריטב"א והר"ן הנ"ל) הסבירו זאת כשני חילוקים: א. האשה איננה ממון הבעל, ב. בהוצאת ממון בית הדין פועל, ובגירושי אשה בין הדין פסיבי (וכנ"ל). וראה ביאור דברי ראשונים אלו בספר "עיונים משיעורי הרב מרדכי שטרנברג" למסכת גיטין.
- ↑ וראה בחשוקי חמד שם שהביא מקורות נוספים לחקירה זו.
- ↑ דבר זה איננו מוכרח, שכן אע"פ שמשפטית האשה איננה ממון הבעל, מ"מ הדיין בטעותו גרם צער רב לבעל, ומסתבר שהוא חייב לבקש ממנו מחילה.
- ↑ ואף שמבחינה הלכתית הוא קידש את האשה בהנאה של הארכת זמן ההלוואה ולא במִלְווֶה עצמו, מכל-מקום הדבר נראה כריבית.
- ↑ ויש המבארים כן אף בדעת רש"י שם (ד"ה לא צריכא).
- ↑ ראה בהערה הבאה שיש ראשונים (מאירי ותוס' ר"י הזקן) שסברו שקידושין נחשבים קבלת ריבית, אלא שאין בזה איסור, משום שהאשה איננה מפסידה. וכן ראה בספר שיעורי רבי שמואל (לרבי שמואל רוזובסקי, שם - ח"ו, מהדורת תשנ"ג, אות צד, עמ' נט-ס) שביאר בדעת התוספות (שם) שהקשו על רש"י שהמקדש בהרווחת הזמן הרי זו ריבית גמורה, וצריך לומר שהוא קיבל ממנה משהו ממוני <font size="(מפני שמבואר בגמרא (ב"מ ס:-סא.) שאין איסור ריבית אלא אם כן יש נשך ותרבית, דהיינו שהמלווה מרוויח והלווה מפסיד, וכאן המלווה אמנם חסך את כסף הקידושין, אך היא לא הפסידה כלום)">{{{2}}},.וצריך לומר שהאישה נחשבת כשווי הממוני של כסף הקידושין, כדעת האבני מילואים (סי' כט ס"ק ב). לעומת זאת, בספר קהלות יעקב (קידושין ריש סימן י) ביאר שתוס' מסכימים לרשב"א או לריטב"א שהקידושין עצמם לא נחשבים ריבית, אלא שבגלל שהגדיר שכסף הקידושין הוא הרווחת זמן הפירעון, לכן זה נחשב ריבית, כי בתמורה של הרווחת זמן הפירעון קונה אותה.
- ↑ וזה לשון הריטב"א הנ"ל: "...וכי תימא אם כן ריבית קצוצה הוא ואגר נטר ליה גמורה, שהרי נקנית לו מפני שהרוויח לה מעות המִלווה, ואיכא למימר דאגר נטר ליה לא מיתסר אלא בשנותן הלווה למַלווה ממון, וזו אינה נותנת לו ממון, ואם מפני שמקנה לו [את] עצמה - הרי הוא קונה אדון לעצמו, אלא משום דמחזי לעלמא כרבית אסור לעשות כן מפני הערמת ריבית".
וניתן לפרש את דבריו: "שאינה נותנת לו ממון" בעצם הקידושין, מפני שאין בקידושין קניין ממוני אלא קניין איסור בלבד (כדעת הרשב"א הנ"ל), ומה שהיא מקנה לו עצמה - איננה זכות ממונית, אלא להיפך: "הרי הוא קונה אדון לעצמו"; וייתכן לפרש את דבריו "שהיא מקנה לו עצמה" ממונית, ולמרות זאת אין בכך איסור ריבית, מפני שהוא "קונה אדון לעצמו", כלומר מתחייב לה בשאר, כסות ועונה, וכשהריבית איננה מפסידה את הלווה, אלא מרוויחה אותו (בזכויות שאר, כסות ועונה) – לדעת חלק מהראשונים – אין בכך איסור, אף אם המלווה הרוויח והכניס ממון לבעלותו (קהלות יעקב קידושין סי' ט אות ג). וכן הביאו במראה מקומות "אהל תורה", (קידושין ו:, מהדורת ירושלים תשס"ו, עמ' נ), בשם המאירי ותוספות ר"י הזקן [לרבי אברהם מן ההר] שם.
ועיין במחנה אפרים (ריבית סי' ט) ובקהלות יעקב (קידושין סי' ט-י במהדורת תש"נ) שהאריכו בסוגיה זו בשיטות הראשונים בגדר קניין האשה ובהשלכות הדבר לדיני ריבית. - ↑ תירוץ זה מחודש מאד מכמה צדדים, ואם נאמר שהאשה קנויה לבעלה ממונית, אזי ניתן ליישב את דברי הראשונים יותר בפשטות.
- ↑ בפשטות שוויות זו היא עצם קידושי האשה (אם נאמר שבעל זוכה בגופה לאישות), אך יש כתבו שהכוונה לשוויות הסכמתה להינשא לו (ראה בהערות 'גחלי אש' הנ"ל, עמ' סו-סז).
- ↑ ראה, למשל, הרב זלמן נחמיה גולדברג בשיעוריו שנדפסו בספר 'חזון קדומים' (עמ' 226-238); ועוד.
- ↑ בחידושי הריטב"א שם כתב כדברי הרמב"ן, אך הגדיר את קניין האיסור רק בהיתר שפחה כנענית (ולא הזכיר את שאר הדברים שהזכיר הרמב"ן). וראה בחידושי הרשב"א שם שהקשה על הרמב"ן שעבד עברי שמכר עצמו, שאסור בשפחה כנענית (קידושין יד:) יוכל לצאת בדיבור בלא גט שחרור, והגמרא לא חילקה בזה.
- ↑ ראה שו"ת אבני מילואים (סי' יז ד"ה והנה שיטת התוס') שכתב: "...והנראה לעניות דעתי הוא שבעבד כנעני יש לרבו שני קניינים: הקניין האחד הוא קנין ממון שבו, רצונו לומר שגופו קנוי לרבו והוא כשורו וחמורו, והקניין השני הוא קנין איסור שבו מותר בשפחה כנענית ואינו חייב אלא במצות שהנשים חייבות בו". (והובאו דבריו בשו"ת כתב סופר חו"מ סי' ל).
וראה לרבי אברהם יצחק בלוך, בעניין קנייני האדון בעבד כנעני, מתוך הספר אֹהל יצחק גיטין, ירושלים תשס"ה, עמ' תריט-תרכב, שהאריך לדון על היחס בין קניין האיסור לקניין הממוני של האדון בעבדו הכנעני. - ↑ דעת שמואל שאינו צריך גט שחרור (יבמות מח. נזיר סב: קידושין עב:), אך רב ורבי יוחנן סוברים שהוא צריך גט שחרור (גיטין לח:-לט.).