רבי אליהו מוילנא

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רבי אליהו ב"ר שלמה זלמן קרמר מווילנא
Gra.jpg

דיוקן המיוחס לגר"א
תאריך לידה ט"ו בניסן ת"פ
רבותיו אביו רבי שלמה זלמן קרמר
תלמידיו רבי חיים מוולוז'ין, רבי שלמה זלמן מוולוז'ין, רבי מנחם מנדל משקלוב, רבי ישראל משקלוב, רבי הלל משקלוב, רבי יצחק אייזיק חבר, רבי מנשה מאיליא

רבי אליהו ב"ר שלמה זלמן קרמר מווילנא המכונה הגאון מווילנא או הגר"א (הגאון רבי אליהו), היה פוסק, פרשן ומקובל בליטא בתקופת האחרונים, מגדולי חכמי ישראל בכל הדורות, בעל השפעה מכרעת על עולם התורה על כל ענפיה. נחשב לסמל ההתמדה והשקדנות. ראש ה"מתנגדים" לתנועת החסידות.

תוכן עניינים

[עריכה] תולדותיו

הגר"א נולד בט"ו בניסן ת"פ לאביו ר' שלמה זלמן קרמר, למדן מופלג ותלמיד חכם גדול. נולד בעיר סלץ שליד בריסק שבליטא שהיתה חלק מהאימפריה הרוסית (ויש אורמים שנולד בווילנא). בגיל 6 התגלה כעילוי, דרש בבית הכנסת הגדול בווילנא דרוש ופלפול עמוק שלמד מאביו. יתכן ולמד מספר חודשים בעיירה קיידאן אצל רבי משה מרגלית (בעל "פני משה" על הירושלמי"), ובגיל עשר כבר למד בעצמו ולא נזקק למורים. נשא לאשה את חנה, שדאגה לפטור את בעלה מן הטיפול במשפחה כדי שיוכל להקדיש את זמנו ללימודיו. אשתו חנה ילדה לו שמונה ילדים, שהמפורסם שבהם הוא רבי אברהם. לאחר מותה נשא את האלמנה גיטל, בתו של ר' מאיר לונץ מקלם.

בגיל צעיר יצא הגר"א ל"גלות" לפולין ולגרמניה, עבר בליסא וברלין, ואולי אף באמסטרדם ואנגליה.

במשך השנים התגורר הגר"א בוילנא, אך סירב בעקביות לכהן במשרה רבנית רשמית (אולי מחשש שתפריע לו בלימודיו). למרות זאת, קהילת וילנא נתנה לו הקצבה חודשית קטנה למחייתו, וגם אותה היה נוהג לחלק לעניים, עד שאנשי הקהילה החליטו להעביר את הכסף ישירות לידי אשתו(דרוש מקור).

הגר"א התפרסם מאוד בהתמדתו העצומה. בנו מעידים כי נהג במשך כל חייו לישון שעתיים בלבד ביממה[1], כשכל עִתותיו מסורים אך ורק ללימוד תורה. תלמידו רבי חיים מוולוז'ין תיאר, כי כאשר עינתה אותו קושיה בלימודו לא היה מכניס אוכל לפיו במשך ימים רצופים, ומראהו היה כחוש ומעונה עד שמצא את התשובה לשאלתו(דרוש מקור).

נפטר בחול המועד סוכות, י"ט בתשרי תקנ"ח ונקבר בוילנא.

[עריכה] דרך לימודו

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: מחסיר צדדים חשובים בדרך לימודו, כגון פרשנות המשנה שלא כביאור התלמוד, שיטתו בהגהותיו, ועוד ועוד.

הגר"א דגל בלימוד על דרך הפשט[2], התנגד ללימוד בשיטת הפלפול החריף[3], והעדיף לימוד מסודר של מרכז הסוגיה בכללה ושיטות הראשונים[4], מתוך נתינת עדיפות וקדימות להבנה מעמיקה הבאה מתוך ההיקף הרחב של המקורות[5] (ואף היה בעצמו בעל בקיאות וידענות רחבת היקף בלתי-מצויה אפילו אצל חכמים גדולים אחרים[6]). ומאידך, הדגיש מאד – באורחותיו ובהדרכותיו – את חשיבות ההבנה, התבוננות והדייקנות[7], ושלל בקיאות שִטחית אשר כוחה בציטוט בלבד[8]. שיטתו נותנת דגש - בעִקביות - על החיבור בין לימוד הגמרא ללימוד הכרעת ההלכה, ושוללת את ההפרדה ביניהם[9]. גם בביאוריו לשולחן ערוך הקפיד הגר"א לציין תמיד למקורות הראשוניים של ההלכה[10], ופעמים רבות מדובר במקורות חדשים שלא הביאו קודמיו[11]. כן מסופר שבבית מדרשו הקטן למדו גמרא עם הפרשנים: רש"י, רי"ף, ורא"ש ללא כל פלפול(דרוש מקור).

[עריכה] הגהות ותיקוני נוסח

בהגהותיו, הן לגמרא, הן לתוספתא, הן למדרשים והן לזוהר ושאר ספרי חכמת הנסתר, מצויים שינויי גרסאות רבים[12]. תלמידו, רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל, מעיד (בהקדמתו לספרא דצניעותא[13]) שלכל תיקון גִרסה בספרי הנסתר היו בידי הגר"א ראיות רבות מאד, ולעיתים הגיע מספרם למאה וחמישים!...

יש הטוענים, שאת מרבית שינויי הגרסאות, ככל הנראה, ביצע הגר"א שלא על פי כתבי יד, אלא עפ"י הבנתו בסוגיה[14] ובהִתבסס על בקיאותו המופלגת בספרות התלמודית והתורנית לגווניה השונים[15]. ובדיעבד, רבות מהגהותיו נמצאות כקולעות לגרסאות הקיימות בכתבי יד ועדי נוסח עתיקים ומדוייקים(דרוש מקור)[16]. מאידך, יש הטוענים שישנן עדויות והוכחות[17] שבידי הגר"א היו גם כתבי יד, והם סייעו בידו לבירור הנוסחה המדוייקת[18].

יש הטוענים שהגהות רבות של הגר"א בתוספתא, ספרי ושאר ספרות חז"ל, שורשן בגישתו להתאים את הגרסה שלהם לדברי התלמוד הבבלי[19]

[עריכה] דרכו בפסיקת ההלכה

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

שיטת הפסיקה של הגר"א, כהמשך טבעי לכל דרך לימודו, היתה לקרב את הכרעת ההלכה למקורותיה הראשוניים, דהיינו להכריע תמיד כפי היוצא מסוגיית הגמרא[20], לחזור למנהגי התלמוד שבטלו במרוצת הדורות (גם אם הפוסקים לימדו עליהם זכות[21] או שבטל טעמם[22]), וכן נמנע ממנהגים שונים שנוספו במהלך הדורות כשאין להם מקור איתן בגמרא ובשאר דברי חז"ל[23].

דרכו של הגר"א "שלא לשאת פנים בהוראה"[24] (יש שתלו זו בגדולתו וגאונותו הייחודית של הגר"א[25] ויש שאמרו שזו דרך הלימוד לכל[26]), ופעמים רבות חולק על הכרעת השולחן ערוך והרמ"א[27] ועל הנהגות האר"י הקדוש[28]. יתכן ודרך זו (לחלוק על דברי הפוסקים), היא שהביאה לתדמיתו לפוסק חדשן(דרוש מקור).

מן הדברים שכתבו בני הגר"א בהקדמתם לביאורו לשולחן ערוך אורח חיים[29], אנו למדים שבכוונתו של אביו היה לחבר מעין "שולחן ערוך חדש": "שתיים זו שמעתי מפיו הקדוש והטהור שלא הסכימה עִמו דעת קונו, ולא עשה. לעת זקנתו שאלתיו פעמים רבות מדוע לא נסע לארץ הקדושה ולא ענני, וכן הבטיח לי שיעשה פסקי הלכות מארבעה טורים בדעה מכרעת לכתוב רק דעה אחת הישרה בעיני חכמתו, בראיות חזקות ועצומות שאין להשיב עליהן."

[עריכה] סדרי הלימוד

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

שיטת הגר"א - בהדרכותיו והנהגותיו - על קביעות הרצף בלימוד תורה, על חזרות, על זמני הלימוד של חלקי התורה השונים, ועוד.

[עריכה] חכמת המוסר ותיקון המידות במשנתו

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה. בקצרה: להגר"א יש משנה שלימה ביחס לנושאים אלו, בעיקר בפירושו למשלי ובספר 'אבן שלמה'.

[עריכה] הגר"א כמקובל

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

על פי עדותו של רבי חיים מוולוז'ין בהקדמתו לפירוש הגר"א ל"ספרא דצניעותא", עוד לפני הגיעו לגיל שלוש עשרה החל הגאון לברוא "גולם" אבל פסק באמצע מפני שמנעוהו מן השמים.

לפי המסופר בספר קול התור(דרוש מקור), בראש השנה שנת הת"ק החל הגאון בעיסוק גלוי בתורת הנסתר. הוא חשף את שיטתו בעניין הגאולה על פיה בשנה זו מתחיל בוקרו של ה"יום הששי" של העולם, בו יש להתחיל את ההכנות לקראת השבת בה תהיה הגאולה השלמה. חשבון זה מסתמך על דברי הגמרא במסכת סנהדרין (דף לח ע"ב) על פיה סך כל ימי העולם עד לגאולה השלמה ששת אלפים שנה. הגאון החשיב כל אלף שנים כיום אחד, על פי הפסוק "כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור" (תהלים צ,ד), ומכאן ששנת חמשת אלפים וחמש מאות לבריאת העולם היא בוקרו של היום השישי. כשם שההלכה קובעת שיש להשכים ביום ששי ולהכין את צורכי השבת כך על פי דברי הגאון יש להתכונן ל"שבת" של העולם באופן מעשי החל מ"בוקרו של היום הששי". לפי חשבון זה התברר כי שנת הקמת המדינה שנת תש"ח לאלף השישי אכן מעוגנת באותו מדרש "חמישית עמד על רגליו" שהרי 5/12 מחמש מאות שווה ל-208 כך שאם נוסיף 208 לבוקרו של היום השישי (שנת 500 לאלף השישי) נקבל 708 שהיא שנת ה'תש"ח. יתר על כן תלמידיו מציינים כי יום כ' בעומר הוא יום מיוחד כי בו נמצא הצרוף הקבלי יסוד שבתפארת. היום ה-20 בספירת העומר יוצא תמיד בה' באייר יום הקמת המדינה.

הגאון זיהה את שורש נשמתו כניצוץ מנשמת משיח בן יוסף שתפקידו להכין את התשתית החומרית בבניין הארץ בדרך הטבע לפני ביאת משיח בן דוד(דרוש מקור).

[עריכה] יחסו לחכמות החול

על פי עדות תלמידיו והספרים שנכתבו מפיו, הגר"א היה בעל ידע מקיף בחכמות החול, ויש אומרים שאף עודד את לימודם‏[30], ועם זאת התנגד ללימודי פילוסופיה. להלן סקירה קצרה על התחום.

[עריכה] דעת הגר"א על לימוד חכמות החול

תלמידי הגר"א מעידים שהגר"א ראה חשיבות וערך בלימוד חכמות החול. רבי ישראל משקלוב, תלמיד הגר"א, מביא (בהקדמתו ל'פאת השולחן', ד"ה ומצידה ביאור ארוך; - מובא להלן בהרחבה) בשם רבו: "כל החכמות נצרכים לתורתנו הקדושה[31] וכלולים בה[32]."

דברים דומים, אך חדים וחריפים יותר, נוכל למצוא בהקדמה לספר "אוקלידוס" המתורגם לעברית על ידי רבי ברוך (בן יעקב) שיק משקלוב, (האג תק"ם), בה מספר המתרגם[33]:

"והנה בהיותי בק"ק (- קהילת קודש) וילנה המעטירה, אצל הרב אצל הרב המאור הגאון הגדול מ"ו (- מורנו ורבנו) מאור עיני הגולה החסיד המפורסם כמוה"ר אלי' נר"ו (- הגר"א), בחודש טבת תקל"ח, שמעתי מפיו כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות - לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, כי התורה והחכמה נצמדים יחד...
וצִווה לי (- הגר"א) להעתיק מה שאפשר ללשוננו הקדוש מחכמות [החול][34], כדי להוציא בולעם מפיהם[35] וישוטטו רבים ותרבה הדעת[36] בין עמנו ישראל."

יש מי שפִקפק אם דברים אלו יצאו מפי הגר"א, והטיל חשש שהדברים לא הובנו ע"י השומע כדבעי, ובפרט שהכותב היה קרוב – במידת מה – לתנועת ההשכלה[37], אך דעתו לא התקבלה אצל החוקרים (בין החילוניים ובין התורניים[38]) ובקרב תלמידי החכמים‏[39], עד שיש שראו בעצם העלאת הפִקפוק – הבלתי-מבוסס לדעתם – צנזורה פסולה של דברי הגר"א כשאינם מתיישבים עִם ההשקפות המקובלות במגזרים מסויימים בדורנו[40], ובפרט שרבי ברוך משקלוב הוחזק לטהור וכשר בעיני שלמי אמוני ישראל ושנים מנכדיו היו מגדולי ישראל: המשכנות יעקב והקרן אורה, שהעריצו את סבם[41]. ויש מי שציין שאף שאין הגר"א חתום על דברים אלו, מ"מ יש לזכור שהם נִדפסו כשמונה עשרה שנים קודם פטירת הגר"א, ועצם העובדה שהגר"א, בניו, תלמידיו וצאצאיו, לא ראו בשום מקום למחות על דברים אלו[42], ומקצתם אף העתיקום לספריהם[43], מעידה שאין בהם אפילו שמץ פסול[44].

כמו כן, רבי אברהם שמחה מאמצ'יסלאב זצ"ל (בהסכמתו לספר 'מלחמות היהודים' בתרגומו של קלמן שולמן, ח"ב וילנה תרכ"ג), מעיד:

"כבר מודעת מאנשי אמנה יראי ה', שרבנו הגדול קדוש ה' הגאון החסיד, כחד מקמאי דקמאי, מרנא ורבנא אליהו ז"ל [- הגר"א] מווילנה הִשתוקק שספרי החכמות הנצרכים להבנת דברי קודשם של רבותינו הקדושים חכמי התלמוד ז"ל וחִדותם, במקומות רבים, יועתקו לשפת קודשנו, והפציר את הרב החכם, היקר והמפורסם, מוהר"ר ברוך שקלאווער ז"ל שיעתיקם ככל אשר תשיג ידו.
וכן שמעתי מפורש מפה קדוש, דודי, הגאון החסיד מוהר"ר חיים ז"ל מוולוז'ין, שרבנו ז"ל הנ"ל אמר לבנו, הרב הגדול מוהר"ר אברהם ז"ל, שהוא משתוקק להעתק החכמות מלשונות אחרות ללשון הקודש, ולהעתקת היוסיפון, של ידו נוכל לבוא אל מטרת כוונתם של רבותינו ז"ל בתלמוד ובמדרשים, בדברם במקומות רבים בענייני ארץ קודשנו ובית מקדשנו ותהלוכות שרי קודשנו בימי קדם ההם."

גם ביחס לדברים אלו יש מי שהעלה חשש מסויים, שכן המו"ל, – על אף היותו ירא שמים ושומר מצוות, – היה מחבורת המשכילים, אך ציין שדברים אלו הולמים את המקובל וידוע בשם הגר"א בקרב תלמידיו[45].

גם בספר 'קול התור' (פרק ה, חלק ב - שער באר שבע, אות יב) הובא בשם הגר"א:

"נודע למשגב, שרבנו… עסק הרבה גם בחקירת סגולות הטבע מחקרי ארץ, לשם השגת חכמת התורה ולשם קידוש השם בעיני העמים ולשם קירוב הגאולה[46]. עוד מצעירותו הראה נפלאות בכל שבע החכמות והִרבה לבקש.
גם ציווה לתלמידיו ללמוד כמה שאפשר בשבע החכמות של מחקרי ארץ גם כדי להרים את חכמת ישראל על-פי חכמת התורה בעיני העמים, על-פי הכתוב 'כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים'. ובזה יהיה עליונות ישראל הרוחנית, ועל-פי הכתוב: 'לתתך עליון על כל הגויים, אשר עשה לתהילה ולשם ולתפארת'...
ומפה לאוזן אמר לנו הרבה פעמים: מה עושים תופשׂי התורה שלנו בעד קידוש השם כמו שעשו הקדמונים מגדולי ישראל, שרבים מהם קידשו שם שמים על ידי ידיעתם המרובה בחקירת מצפוני הטבע מנפלאות הבורא יתברך שמו, אשר גם רבים מחסידי האומות העלו על נס את חכמת ישראל חכמי התורה, אנשי הסנהדרין, תנאים ואמוראים, וכו' ובדורות המאוחרים רבנו הרמב"ם, ובעל התוספות יום טוב ועוד, אשר הִרבו לקדש שם שמים בעיני הגויים על ידי חכמתם במחקרי ארץ."

הגר"א תמך בלימוד חלק מהמדעים, בעיקר המדעים הריאליים[47]. ישנם הטוענים(דרוש מקור) כי הוא ביקש מתלמידיו, שכל אחד יהיה בקיא לפחות בתחום חול אחד.

[עריכה] הדרכותיו לסדרי לימוד חכמות החול

[עריכה] בקיאותו של הגר"א בחכמות הטבע[48]

בני הגר"א ותלמידיו מעידים במקומות רבים על ידיעתו המפליאה של הגר"א במתמטיקה, הנדסה, ביולוגיה, אסטרונומיה, גאוגרפיה, בלשנות ומוזיקה, כמו כן חיבר ספר בגאומטריה (חוט המשולש), ויש האומרים שכתב ספר זה בשעה ששהה לצרכיו בבית הכסא(דרוש מקור). סיפורים רבים ואגדות מופלאות נִקשרו לשמו, על גדלותו ובקיאותו בתחומי אלו, שעלתה על שאר חכמי אותו דור, חוקריו ומדעניו.

הגר"א עסק רבות בחקירת מדעי הטבע, כפי שמספר עליו תלמידו רבי ישראל משקלוב (פאת השולחן, הקדמה, ד"ה ומצידה ביאור ארוך):

"כה אמר, כל החכמות נצרכים לתורתנו… וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם והזכירם: חכמת אלגעברע (- אלגִברה) ומשולשים והנדסה וחכמת מוזיקה… וביאר איכות כל החכמות, ואמר שהשיגם לתכליתם, רק [ב]חכמת הרפואה - ידע חכמת הניתוח והשייך אליה, אך מעשה הסמים ומלאכתן למעשה רצה ללמדם מרופאי הזמן וגזר עליו אביו הצדיק שלא ילמדנה, כדי שלא יבטל מתורתו כשיצטרך ללכת להציל נפשות[49] כשידע לגמרה[50]. וכן חכמת הכישוף… וידעה, רק היה חסר לו מעשה העשבין וכל גמר מעשיה, מפני שהם ביד הגויים הכפרים[51] לא היה יכול ללמוד גמר מעשיה מרוב מפנקותו."

יש הטוענים(דרוש מקור), שלמרות עיסוקו במדעי הטבע ודעותיו החיוביות ביחס ללימודם, לא היה מודע לתגליות המדעיות הגדולות של העת החדשה, וזאת בהסתמך על דבריו בביאורו לספרא דצניעותא שהעולם מרובע[52], ואת דברי הירושלמי והזוהר שמשמעותם שונה הוציא מפשוטם.

[עריכה] דִקדוק

[עריכה] פילוסופיה

הגר"א ראה בחכמת הקבלה את מרכז הכובד של אמיתת חכמת התורה[53], ובשל תפיסתו זו התנגד מאד לחכמת הפילוסופיה[54]. וכה אמר (אבן שלמה, פרק יא סעיף ד, מהדורת וילנא תר"ן, עמ' 100):

"בזכות שמתרחקים מאותן העוסקים בלימוד פילוסופיה א-להית, לימודית וטבעית[55], יזכו לעתיד לבוא לאור ד'."

כמו כן, מביא רבי ישראל משקלוב זצ"ל בהקדמתו לספר פאת השולחן (סוף דף ה.):

"ועל חכמת [ה]פילוסופיה אמר שלמדהּ לתכליתה, ולא הוציא ממנה רק ב' דברים טובים, והם השבעים כוחות שבאדם[56]... ועוד דבר אחד, והשאר צריך להשליכה החוצה."

[עריכה] יחסו לחכמי ישראל שהלכו בדרך הפילוסופיה

על אף התנגדותו של הגר"א לפילוסופיה, לא זִלזל הגר"א בחכמי ישראל שנמשכו אחריה, ובכמה מקומות אף מביא הגר"א מדבריהם[57]. יש שציינו בהקשר זה, שהגר"א טרח במציאת מקורות לכל פרט מדברי המורה נבוכים (ח"ג פנ"ב) המפורסמים שהביא הרמ"א (בתחילת השו"ע): "שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז, ח) הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים"[58].

יש המעידים שכשבאו למחות בפני הגר"א שיעור בספר מורה נבוכים (ההולך בדרך הפילוסופיה) אמר בחֳרי-אף[59]: "מי יעיז לדבר נגד כבוד הרמב"ם וספרו (- מורה נבוכים), אשר מי יתנני ואהיה עמו במחיצתו בגן עדן[60]" (ספר עליות אליהו[61], מהדורת וילנה תרט"ז, דף יח. בהערה, בשם עד ראיה - הרב ישראל גורדון זצ"ל).


מאידך בביאור הגר"א לשולחן ערוך (יו"ד סי' קעט ס"ק יג), נמצאו לשונות חריפים מאד על הרמב"ם:

"הרמב"ם... נמשך אחר הפילוסופיה ולכן כתב שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר. אבל כבר הכו אותו על קדקודו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' על פי שמות וכשפים ... והפילוסופיה היטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן, וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפילוסופיה שהם חיצוניות אלא של בעלי האמת".

גם על דברי הרמ"א (יו"ד רמו, ד) שלימוד החכמות נקרא אצל חז"ל "טיול בפרדס" כתב בביאור הגר"א (שם אות יח[62]):

"אבל לא ראו את הפרדס לא הוא ולא הרמב"ם. ולשון הרב [- הרמ"א] אינו מתוקן שאם זהו פרדס היאך אמר אבל לא כו' אין לך קיבול שכר יותר מזה כמ"ש (סוכה כח א וב"ב קלד א) דבר קטן הוויות דאביי ורבא דבר גדול וכו'."

יש שפקפקו על יחוס דברים אלו (בשני המקומות) לרבנו הגר"א זצ"ל, והעידו בשם רבי מנשה מאיליה זצ"ל שזייפן (מעובדי בית הדפוס) – שרבי מנשה הכירו – הכניס דברים אלו לביאור הגר"א ולא יצאו מקולמוסו של הגר"א[63]. מאידך רבי יצחק מאלצאן זצ"ל (בהערתו לספר אבן שלמה, פרק יא, סי' ד, הערה ג[64]) מעיד ששמע מ'איש אמונים' שכן נמצא בכתב יד קודשו של רבנו הגר"א, וכ"כ בעוד ספרים[65].

[עריכה] מוזיקה

הגר"א (מובא בשמו בהקדמה לפאת השולחן) כאשר שיבח את חכמת המוסיקה אמר: "כי רוב טעמי תורה, וסודות שירי הלויים וסודות תיקוני הזהר, אי אפשר לידע בלעדיה. ועל ידה יכולים בני אדם למות בכלות נפשם מנעימותיה, ויכולים להחיות מתים בסודותיה הגנוזים בתורה... כמה ניגונים וכמה מידות הביא משה רבנו עליו השלום מהר סיני, והשאר מורכבים בתורה שבעל פה המצויה בידינו".

[עריכה] יחסו לתנועת ההשכלה

היו שראו ביחסו האוהד כלפי לימודי חול את הסיבה להתפשטות תנועת ההשכלה בליטא יותר מבפולין החסידית(דרוש מקור). טענה זו הופרכה לחלוטין במחקרים מקיפים שנערכו בשנים האחרונות(דרוש מקור).

[עריכה] גדלותו

[עריכה] שקידתו

במוצאי יום הכיפורים היה הגר"א ממשיך לצום עוד כמה שעות תוך כדי לימוד תורה(דרוש מקור). זאת על פי מאמר חז"ל (שבת פח. ; תנחומא בראשית סי' א; ילקוט שמעוני תהלים רמז תתיא; ועוד. רמוז ג"כ ברש"י בראשית א, לא): "מאי דכתיב, ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם: אם ישראל מקבלים התורה - אתם מתקיימים, ואם לאו - אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו". כלומר קיומו של העולם תלוי בלימוד תורה בלתי פוסק(דרוש מקור).

רעיון זה עמד גם בבסיסה של הישיבה ישיבת וולוז'ין שהקים תלמידו, ר' חיים(דרוש מקור).

[עריכה] הגר"א בראי הדורות

ראה בעלון שבת הראי"ה גליון 55

[עריכה] מדברי גדולי ישראל על הגר"א

החזון איש כתב[66]: "אנו מתייחסים אל הגר"א בשורה של משה רבינו ע"ה, עזרא ע"ה, רבינו הקדוש, רב אשי, הרמב"ם הגר"א, שנתגלה תורה על ידו כקדוש מעותד לכך, שהאיר במה שלא הואר עד שבא ונטל חלקו, והוא נחשב כאחד מן הראשונים, ולכן חולק עליהם בכמה מקומות בתוקף עוז מדרגתו, ברוח הקודש, בחסידותו ובגודל תכונתו וביגיעתו ובבקיאותו בעיון העמוק בכל התורה המצויה עתה בידינו, אי אפשר כלל לצייר את אפשרותם".

[עריכה] מורשתו

"... ועל אף היותו אבי הזרם הליטאי, שיטת הלימוד המקובלת בישיבות הליטאיות כיום שונה מדרכו"[67].

[עריכה] ארץ ישראל והגאולה במשנתו ובמעשיו

[עריכה] ארץ ישראל במשנתו

[עריכה] עלייתו לארץ ישראל

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

ידוע כי הגאון ניסה בעצמו לעלות לארץ ישראל, ואף כתב לבני משפחתו אגרת מהדרך, שהתפרסמה אחר כך בשם "עלים לתרופה", ובה כתב בין היתר שהוא הולך ל"ארץ חמדת ישראל וחמדת ה', שכל עליונים ותחתונים תשוקתם אליה". אולם, ניסיונו זה לא צלח והוא נאלץ לשוב על עקבותיו לאחר שהגיע להולנד.

קיימת אי-הסכמה לגבי השנה בה ניסה הגר"א לעלות לארץ. ד"ר אריה מורגנשטרן(דרוש מקור) טוען כי הנסיון היה בסביבות שנת תקל"ח, על פי מסמכים של הקהילה היהודית בהולנד, אולם יש המפקפקים אם אכן הכוונה במסמכים לגאון[68]. לטענתם, ניתן להוכיח מדקדוקים בלשון האיגרת כי ניסיון זה היה לכל המוקדם באמצע חורף שנת תק"כ ותוך שנים בודדות מאז, כאשר הגאון היה בערך במחצית שנותיו[69] (כלומר, בגיל ארבעים וקצת). בספר 'קול התור'(דרוש מקור) מופיעה מסורת כי הוא ניסה לעלות לארץ בשנת תקמ"ב.

לפי המסופר ב'קול התור'(דרוש מקור), הגר"א ביקש לחדש את היישוב היהודי בארץ, להפריח את שממותיה של ארץ ישראל, וליצור בה זן של אנשים חכמים ומוסריים שקרא לו "אנשי אמנה", ולסלול בזאת את בואו של המשיח, כי האמין שהמשיח אמור להופיע בשנת הת"ר (- ???), בהכריזו: "קול התור נשמע בארצנו" (שיר השירים ב, יב)

לשם כך שידל את תלמידיו לעלות לארץ שהייתה בחורבנה, ומינה לעמוד בראשם את רבי הלל משקלוב, ואכן 14 מתלמידיו עלו בראש שיירה לצפת ולירושלים בתחילת המאה ה-19, 11 שנה לאחר מותו, ומצאו בה כשלושים יהודים. בעקבותיהם עלו קבוצות נוספות בעשרות השנים שלאחר מכן.

[עריכה] הגאולה במשנת הגר"א

ראה עלון שבת הראי"ה (גליון 57) - קץ הגאולה, ותהליכי 'אתחלתא דגאולה' במשנתו

חבלי משיח וייסורים בתהליך הגאולה במשנת הגר"א - ר' עלון שבת הראי"ה (גליון 58)

משנת הגאולה בקרב תלמידי הגר"א - שבת הראי"ה (גליון 60)

תלמידי הגר"א שעסקו במימוש משנת הגאולה של רבם - שבת הראי"ה גליון 62; המשך - מעשי 'אתחלתא דגאולה' מתוך הקודש - שבת הראי"ה (גליון 63)

[עריכה] ספר קול התור

ערך מורחב - קול התור


[עריכה] התנגדותו לחסידות

ערך מורחב - ההתנגדות לחסידות

הגר"א התנגד לחסידות וראה אותה כמינות[70], ככת ותנועה‏[71] המגלה פנים בתורה שלא כהלכה[72]. בשנת תקל"ב מופיעה חתימת הגר"א על חרם קהילת וילנה נגד החסידות. בשנת תקמ"א הטיל הגר"א פעם נוספת חרם על החסידות. במסגרת החרם הורה לשרוף בפומבי את הספר "צוואת הריב"ש"(דרוש מקור). מקובל[73] שהגר"א אף סירב לפגוש את רבי מנחם מנדל מוויטבסק (בעל פרי הארץ) ותלמידו רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל התניא ואדמו"ר המייסד של חסידות חב"ד), אך יש הטוענים שמקור שמועה זו בטעות‏[74].

ניתן לסווג את סיבות התנגדותו של הגר"א לתנועת החסידות לכמה נימוקים [מרכזיים][75]:

  1. היחס בין הבורא לעולמו. הגר"א כתב על החסידות: "דור מה רמו עיניו[76], ומילין לצד עילאה ימללו[77]: אלה אלהיך ישראל[78] כל עץ וכל אבן, והם מגלים פנים בתורה שלא כהלכה בפסוק 'ברוך כבוד ה' ממקומו' (יחזקאל ג, יב), ובפסוק 'ואתה מחיה את כולם' (נחמיה ט, ו)". מדברים אלו נראה שהגר"א התנגד בחריפות לתפיסת החסידות את המושגים הקבליים: "צמצום" ו"העלאת ניצוצות"[79], וראה בה אפיקורסות גמורה[80].
  2. מרכזיות תלמוד תורה. הגר"א ותלמידיו ראו את לימוד התורה כמצווה הגדולה ביותר, וביקרו בחריפות את החסידות שביכרה[81] את התפילה, רגשי הדבקות וקיום המצוות על פני לימוד תורה[82]. יש הטוענים[83] שבזה איימה החסידות על התשתית של היהדות - בעיני הגר"א ותלמידיו - בהעמידה את הרגש לפני השכל[84], בנוסף לחשש שמדובר בתנועה משיחית פרנקיסטית חדשה שקמה על היהדות (וראה להלן).
  3. מתפרדים לאגודות נפרדות. הגר"א התנגד לפרישת החסידים לקהילות עצמאיות נפרדות, המשנות את נוסח התפילה ומנהגים נוספים[85]. יתכן לשער שדברים אלו הגבירו את החשש שמדובר בתנועה של משיחיות שקר כשבתי צבי ודומיו[86].
  4. דקדוק הלכה. בקרב תלמידי הגר"א מובאות טענות קשות כנגד [חלק מ]החסידים המזלזלים בקיום חלק מהמצוות, בדקדוק בפרטי גדריהן ובהקפדה על הדיוק בזמני קיומן, בנימוקים "רוחניים" ו"תורניים"[87]. סביר שגם ביקורת זו ינקו מרבם הגר"א‏[88].

ויש שהוסיף[89] כי הגר"א ראה שהחסידות מתפשטת במהירות רבה, וזה גרם לו לחשוש שמדובר ב"מעשה שטן", כי קדושה כובשת ומתפשטת לאט(דרוש מקור). אך אין להשערה זו בסיס היסטורי‏[90].

יש מגדולי בעלי החסידות שכתבו שהתנגדות הגר"א נבעה מכך שעדים נאמנים העידו בפניו עדויות לא מדוייקות[91], אך לא ברור אם לדברים יש בסיס היסטורי[92].

יש שאמרו שהתנגדות הגר"א לחסידות העמידה אותה על המסלול הישר ואמיתי של תורת ה' והצילה אותה מליפול לבור חתחתים[93].

[עריכה] מופתים וגילויים

התנגדותו לגילויים מן השמים - ר' הקדמת רבי חיים מוולוז'ין לספרא דצניעותא ועין אי"ה ברכות ח"א עמ' 18 (פ"א אות לה).

תפיסתו שתורת האר"י ז"ל איננה מ'גילויים' - ר' מכתב בעל התניא לחסידיו בווילנה,

מספרים שהיה בא שְׂלָו לגר"א כמו לאמוראים – אגרות הראי"ה, מוסד הרב קוק, ירושלים תשמ"ה, ח"ב עמ' קסח

[עריכה] מתלמידיו

[עריכה] חיבוריו

ערך מורחב - ספרי הגר"א


[עריכה] לקריאה נוספת

לספרי הגר"א ותורתו - ראה בכותרת 'חיבוריו'

[עריכה] תולדות הגר"א וחקר שיטתו

[עריכה] אסופות דינים לגיבוש משנתו

[עריכה] קישורים חיצוניים

[עריכה] מחקרים במשנת הגר"א ותולדותיו

הערות שוליים

  1. ^ הקדמת בניו לביאור הגר"א על השולחן ערוך.
  2. ^ ראה אוצרות הגר"א, מהדורת תש"ס, עמ' קצו-קצח; ספר 'הגאון', לרב דב אליאך, הוצאת מכון 'מורשת הישיבות', ירושלים תשס"ב, ח"א פרק יד - תורת אמת הייתה בפיהו, עמ' 414-429,448-449; וכן בח"ב עמ' 359,364.
  3. ^ ראה קריה נאמנה (מהתדורת תער"ה, ח"ב, עמ' 146-148); אוצרות הגר"א, מהדורת תש"ס, עמ' קצ, קצז-קצח, ועוד; וכן במקורות המובאים בהערות הבאות.
  4. ^ ראה בספר 'אישים ושיטות', מאת הרב שלמה יוסף זוין, בפרק על הנצי"ב (מהדורה תשיעית, הוצאת בית הלל, ירושלים עמ' 18), שכתב על תלמידו המובהק של הגר"א וממשיך דרכו, רבי חיים מוולוזין:
    "ר' חיים הוציא את לימוד התורה מן הצִמצום אל המרחב, ומן צדי-הדרכים אל הפשטות והישרות.
    המרחב כיצד? נוהגים היו הרבה מלומדי התורה להתכווץ בדִקדוקים של 'כלומר' ברש"י, עִם 'ודו"קים' שבמהרש"א. (להוציא, כמובן, מהכללה, ביחידי סגולה וגדולי הדור אין הכתוב מדבר). ודאי עם כל התבוננות בדבר נראה שבכל 'כלומר' בא רש"י ומזהיר שלא נכשל בפירוש לכאוריי. ודאי המהרש"א הוא ספר נפלא ולשונו מדוקדקת מאד... אבל הצִמצום בלשונות בודדים ובמשפטים יחידים והדיוקים בפרטים שונים מערפלים על היקף הסוגיה בכללה.
    ר' חיים הורה ללמוד את הסוגיה עם שיטות הראשונים. התמצית של כל סוגיה מקנה לַלומד את בהירות העניינים הנידונים, ולא עוד אלא שהפרטים מתבהרים אף הם מבלי שיהיה צורך להתעכב עליהם בייחוד.
    והפשטות כיצד? המפולפלים החריפים היו נוהגים להשתעשע בחידודים של קושיות ותירוצים, היו מקשרים חבל בחבל ונימא בנימא, ויוצרים מיני המצַאוֹת מסובכות, אבל אינם מיישרים דרך בסוגיה עצמה.
    בא ר' חיים והקים ישיבה לפי דרכו של רבו הגדול, הגר"א. לא קושיא ותירוץ הם הקובעים, ולא פִלפולים מחודדים הם הדרך. ההבנה הישרה של הסוגיה היא המטרה, והחיפוש אחרי האמת, – לא אחרי החריפות, –היא השאיפה".
    (וע"ע שם, בהמשך הדברים, שהביא דוגמאות שונות לביסוס דבריו. ההדגשות אינן במקור). וראה דיון על דרך לימודו של הגר"א בפורום 'עצור כאן חושבים'.
  5. ^ וכך כתב הרב יעקב משה חרל"פ (במכתבו לרגל הוצאת מסכת ביצה של מכון הלכה ברורה ובירור הלכה): "...ואולם עדיין היתה הסכנה קרובה וצפויה, שלא תבלע החכמה את הידיעה, לעזוב את השינון ואת הבהירות ולהשתקע בענפים בלי השורשים. על כן יד ה' הייתה על אליהו, הוא רבנו הגר"א ז"ל, ש...סלל דרך ונתיב, בייחוד בחיבורו על השולחן ערוך, איך להבין כל דין ממקומו ובהיקפו הרחב, הוא אשר לימד דעת, בינה והשכל, כי כל מיצר וכיווץ מוח באים רק לרגלי חוסר ההקפה הרחבה ואי העמידה על רחבי האופקים, והיא המביאה לחסרון החכמה והתבונה. והורנו שא"א להקשיב יפה לדיבור אחד מן התורה בלתי אם שיהיה נקשב מכל התורה כולה... ועוררנו על השינון והחזרה..." וראה בספר אוצרות הגר"א (מהדורת תש"ס, עמ' קצד) ובספר 'הגאון' (ח"א עמ' 429-433,440-442). וראה בהערה לעיל מדברי הרב ש.י. זוין.
  6. ^ מחותנו בעל חיי אדם כותב עליו כך: "כל התורה היה ערוך לפניו כשלחן ערוך, עד שאם היו שואלים אותו איזה דבר, היה עונה תוך כדי דיבור". וראה אסופת מקורות רבים בספר 'הגאון' ח"א פרק ד - עמלו בתורה, עמ' 119,121-122, פרק ה - כל רז לא אניס ליה, עמ' 142-157,161, פרק יב - תל תלפיות, עמ' 357-362,366-368); ועוד.
  7. ^ בולטת אצל הגר"א נתינת תשומת לב מֵרבית לדיוק בכל מרכיבי המקורות ולשונותיהם, כדברי הרב רפאל קצנלבוגן (במאמרו הנדפס בסוף ספר 'מקורי הרמב"ם לרש"ש'): "...הופיע אור הגר"א, אשר החזיר העטרה ליושנה, והראה שבכח תיבה אחת לחדש חידושים מופלאים, מה שאין בכחו של הפלפול והחידוד לחדשם בעמודים שלמים. הגר״א חידש את ספירת האותיות שבחורה: במקרא, במשנה, בגמרא, ברש"י ובתוספות, וגם — נוסף על אלו — בשולחן ערוך - בארבעה חלקיו, בלשון המחבר, בעל המפה ונושאי כליהם: מגן אברהם וט"ז באורח-חיים, ש"ך וסמ"ע בחושן המשפט, בית שמואל וחלקת מחוקק באבן העזר." וראה עוד להלן.
  8. ^ ראה בספר 'הגאון', ח"א עמ' 147-151,159-163,433-437. וכן מסופר אודות הנהגותיו באופן אישי - שם עמ' 121-122,127-129, ועוד.
  9. ^ ראה הקדמות תלמידו רבי חיים מוולוז'ין לשנות אליהו, לביאור הגר"א על השולחן ערוך ולפירוש הגר"א על ספרא דצניעותא (לציטוטים חלקיים מהקדמות אלו, בעניין חיבור לימוד הגמרא עם לימוד ההלכה, ראה קונטרס 'עץ החיים', נדפס בסוף ספר 'נפש החיים' במהדורת הרב יששכר דוב רובין, ב"ב תשמ"ט, אות לג-לה, עמ' תכד-תכו), וכן בדברי רבי חיים במקומות נוספים (בקונטרס 'עץ חיים' הנ"ל, אות מג, עמ' תכז; שם אות נד, עמ' תכט; ועוד). ראה בספר 'הגאון החסיד מוִילנא', לר' בצלאל לנדוי, הוצאת מפעל 'תורה מציון', ירושלים תשל"ח, פרק שִשי - מקור ההלכה, עמ' ע, עט-פ, ובהערות שבעמ' פ-פה. (וכן במוזכר בשמו בהערה הבאה). וכן ראה בספר אוצרות הגר"א (מהדורת תש"ס, עמ' קצח-קצט) ובספר 'הגאון' (ח"א עמ' 421; ח"ב, פרק כב - אליבא דהלכתא, עמ' 677-681, וכן עמ' 795).
  10. ^ ראה קריה נאמנה (שם עמ' 153 מס' 74 ועמ' 159 הערה 6); ובקובץ ישורון ח"ד (אלול תשנ"ח) עמ' תשמט. וכן ראה סדרת דוגמאות בספר 'הגאון החסיד מוִילנא', עמ' עד-עח; וע"ע במקורות שהוזכרו בהערה הקודמת. להרחבה נוספת ראה בפסקה דרכו בפסיקת ההלכה.
  11. ^ ראה הקדמת בני הגר"א לביאורו לשולחן ערוך אורח חיים: "...ומר אבא הגאון זצלל"ה, בחיבורו זה, הראה את מקורן כל תיבה ותיבה היא גמרא מפורשת בבלי או ירושלמי או רש"י או תוספות, מה שלא שיערו מרן ה'בית יוסף' וכל קדמונינו..." (מובא בפורום 'אוצר החכמה').
  12. ^ וראה בספר 'קריה נאמנה' (לר' ש.י. פיין, שם עמ' 160 הערה 8).
    דיון באופי הגהותיו, מהותם ונוסחם - ראה בפורום 'עצור כאן חושבים'; פורום 'ספרים וסופרים' ופורום 'אוצר החכמה'.
  13. ^ ודבריו הובאו בספר 'הגאון החסיד מוִילנא', עמ' קיח הערה 20; ועוד.
  14. ^ וכך כותב רבה של קריית מוצקין, הרב מרדכי פוגלמן זצ"ל (שו"ת בית מרדכי, ח"ב סי' מא ענף א, ד"ה הגר"א לא השתמש): "הגר"א לא השתמש, כנראה, בהגהותיו לתלמוד בבלי, בתיקוני לשונות וגִרסאות בכתבי יד ובדפוסים ישנים. הרבה מהגהותיו הגיה מעומק הבנתו בלשון ובסוגיה". ור' בספר 'הגאון החסיד מוִילנא', פ"ח הערה 30 שהביא דברים דומים מגדולים נוספים, וע"ש [וכן במקורות המצויינים בהערה להלן] שהשיג עליהם מכמה הוכחות שהיו לגר"א כתבי יד (וכדלהלן). מאידך, עמדת הרב דֹב אליאך בספר 'הגאון', ח"ג עמ' 1186-1188, שעל אף שישנן הוכחות על כתבי יד שהיו לפני הגר"א, מ"מ עיקר הגהותיו לא נעשו מהם, אלא מהוכחות וראיות מסוגיות אחרות, זו גם החוקר עמנואל אטקס(דרוש מקור) כמובא במאמר באתר דעת.
    יש לציין, לדברים דומים ב'מעליות' גיליון טו (עמ' 33 הערה 7), שם הובא ציטוט משו"ת חתם סופר (או"ח סי' קא ד"ה ועיינתי במס') שכתב: "ועיינתי במס' סופרים שלפנינו ואיננו כמ"ש הגאון מו"ה אלי' זצ"ל אלא הוא הגיה כרצונו כדרכו זצ"ל..." והוסבר שם שכוונתו שהגהות הגר"א אינן נוסחה אחרת שהייתה לו בגמרא (מכב יד וכד'), אלא פירוש הן לכל דבר.
  15. ^ ראה בספר 'הגאון', ח"ג עמ' 1185-1186, שהביא מכמה מקורות שהגהות הגר"א נעשו עפ"י ראיות ממקומות אחרים. וראה מה שהובא בפנים, לעיל, מדברי רבי חיים מוולוזין, שעל כל הגהה בספרי נסתר היו להגר"א ראיות רבות ממקומות אחרים. ראה במאמר מאתר דעת (המוזכר בהערה הקודמת) המביא כן בשם החוקרים עמנואל אטקס(דרוש מקור) ול. גינבורג(דרוש מקור).
  16. ^ הדברים נלקחו מהערך על הגר"א בוויקיפדיה, אך עדיין לא נמצא מקורם.
  17. ^ למשל, ממקומות שהגר"א הוסיף פרק שלם על הנוסח שלפנינו (בתוספתא פרה ונגעים), דבר שאין אפשרות לדעת אלא מכת"י (צוקרמאנדל, מובא בספר 'הגאון החסיד מוִילנא, עמ' קיד).
  18. ^ הרב בצלאל לנדוי ז"ל בספרו 'הגאון החסיד מוִילנא', פרק ח - משנתו שלֵמה, עמ' קח, קיד-קטו, ובהערות 28-31, עמ' קכ-קכב. (אגב, מה שהובא שם, הערה 30, בשם הגרי"א הרצוג זצ"ל, נדפס לאחר מכן בשו"ת היכל יצחק אה"ע ח"א סי' יא, וזה לשונו: "מכאן ראיה שהגר"א ז"ל ראתה עינו משו"ת וחידושיו של הרמב"ם ז"ל יותר מהידוע לנו. ומכאן מקור לחוקרים לחפש בכת"י הרמב"ם ז"ל בשו"ת וחידושים על הש"ס ואפשר שימצאו. ואני שמעתי מאבא מארי ז"ל כשהייתי עדיין ילד קטן בלאמזא עיר מולדתי שבעברו דרך בריטניא שמע שמצאו חתימת יד הגר"א ז"ל בפנקס הספריה הבודלינית באוקספורד, וכדאי לדרוש הדבר". '''אולם''', בספר 'הגאון', ח"ב, סוף הערה 28 בעמ' 775, כתוב: "ואכן מאז נדרש הדבר ע"י כמה, אבל לא מצאו מאומה. כגון, הג"ר אברהם גורביץ, ראש ישיבת גייטסהד, שסיפר לי, כי לפי בקשתו, ערכו אוצרי הספרייה באוקספורד חיפוש מדוקדק אחר החתימה, והעלו חרס בידם".) ראה בספר 'הגאון', ח"ב עמ' 771-776, שג"כ הביא מקורות שלפני הגר"א היו כתבי יד.
  19. ^ ראה בקובץישורון ח"ה (אדר תשנ"ט) עמ' תקז ואילך; הרב שלמה אבינר במאמרו כנגד שיטת הרבדים(דרוש מקור); וכן בפורום 'אוצר החכמה'; ועוד.
  20. ^ ראה מה שליקט בזה הרב משה צוריאל בספר 'אוצרות הגר"א', מהדורת תש"ס, שער ה' עמ' קנג-קנד.
  21. ^ ראה קריה נאמנה (שם עמ' 153 פסקה 74).
  22. ^ קריה נאמנה שם. וראה בפורום 'אוצר החכמה' גבי אכילת שום שבת, ושם ציינו למקורות נוספים, ובראשם המאמר 'דברי הגר"א על גזירות חז"ל' (הרב אפרים קירשנבוים), מתוך: ישורון גיליון יח עמ' תתצד ואילך.
  23. ^ נציין כמה דוגמאות:
    1. הגר"א נמנע מלברך "הנותן ליעף כח", כי ברכה זו לא נזכרה בתלמוד (תוספות מעשה רב, ברכות השחר, ס"ק ב, בשם רבי יעקב כהנא; - מובא בספר אוצרות הגר"א, שם שער ד עמ' קמה ציון 1, וכן בשו"ת יביע אומר ח"ב או"ח סי' כה אות ב).
    2-4. הגר"א ברך על טלית קטן "להתעטף בציצית" (ולא "על מצות ציצית" כנוסח הרמ"א או"ח סי' ח סעיף ו); וכן בקריאת מגילה לנשים לא שינו מנוסח הברכה של הגברים המופיע במסכת סופרים (פרק יד ה"א, ושלא כפסק הרמ"א או"ח סי' תרפט סעיף ב); וכן בעשרת ימי תשובה לא חתם את ברכת שים שלום במילים "עושה השלום" (אוצרות הגר"א, שם עמ' קמו ציון 8).
    5. הגר"א נמנע מלענות "ברוך הוא וברוך שמו" בחזרת הש"ץ (ראה בשו"ת יביע אומר ח"י או"ח סי' נה אות יז; יחוה דעת ח"ד סי' ט; תשובות והנהגות ח"א סי' פט עמ' סח), דבר שנוסד ע"י הרא"ש (טור או"ח קכד).
    6. נהג לקרוא את כל חמשת המגילות מתוך הקלף ולברך עליהן (ביאור הגר"א או"ח תצ, ט), כפי המופיע במסכת סופרים (פרק יד ה"א, ושלא כדברי הרמ"א (או"ח סוף סי' תצ).
    ועוד עשרות (ואולי מאות) מקומות.
  24. ^ ראה שו"ת חוט המשולש (לרבי חיים מוולוז'ין) ח"א סוף סי' ט: "...וכבר הוזהרתי בזה מפי מורי קדוש ישראל רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א נ"ע מווילנא. שלא לישא פנים בהוראה (וכו') [אף להכרעת רבותינו בעלי השו"ע]." (דברים אלו הובאו בספר 'הגאון החסיד מוִילנא' עמ' רעח; קונטרס 'עץ החיים', נדפס בסוף 'נפש החיים' מהדורת ב"ב תשמ"ט, אות נז, עמ' תל-תלא, [וע"ש אות נד-נו]; ספר אוצרות הגר"א שם עמ' קנד; ספר 'הגאון' ח"ב עמ' 696 [וע"ש בהערה], ועמ' 718; ועוד).
  25. ^ ידועים דברי החזון איש בקובץ אגרות (ח"א סימן לב): "אנו מתיחסים להגר"א בשורה של משה רבנו ע"ה, עזרא ע"ה, רבינו הקדוש, רב אשי הרמב"ם הגר"א שנתגלה תורה על ידו, כקדוש מעותד לכך, שהאיר במה שלא הואר עד שבא ונטל חלקו - והוא נחשב כאחד מן הראשונים, ולכן חולק עליהם בכמה מקומות בתוקף עוז, וגם על הרי"ף והרמב"ם הוא חולק ומדרגתו ברוח הקדש, בחסידותו ובגודל תבונתו, וביגיעתו ובבקיאותו, בעיון העמוק בכל התורה המצויה עתה בידינו, אי אפשר כלל לצייר את אפשרותם". וכן בספרו (- חזון איש או"ח סי' יג מכתב ב) כתב אגב דיון הלכתי: "...וכל שכן אם הדבר יצא מפי הגר"א, שהוא כאחד מן הראשונים, אשר ניתן לו רשות לחלוק על הראשונים". ראה בספר 'הגאון' (ח"א עמ' 49; ח"ב עמ' 690-691,693-695,700-701,708-709,715) שהביא ציטוטים רבים מגדולי ישראל נוספים שכתבו כן.
  26. ^ ראה מה שליקט בזה בספר 'הגאון' (ח"ב עמ' 705-706,709-713,716-718; ח"ג עמ' 1316) מקורות רבים מדברי חכמי הדורות מבית מדרשו של הגר"א.
  27. ^ ראה קובץ אגרות חזון איש (ח"א סימן לב הנ"ל) ביחס לגר"א: "...כן לא יתכן לתמוה עליו למה יחלוק על השולחן ערוך, והלא מקומות שחולק הגר"א על הכרעת השולחן ערוך המה למאות". ראה בספר אוצרות הגר"א (שם שער ה, עמ' קנה-קסג) שהביא מאות דוגמאות למקומות שהגר"א חולק על השולחן ערוך והרמ"א (חלקן, בהסתמך על הספר 'פסקי הגר"א', לרבי צבי הירש למפרט, וילנא תרל"ה (- שנת מלא כף נחת) ותרס"ב (- תרס"ב-תרס"ד).
  28. ^ ראה בספר אוצרות הגר"א, שם עמ' קסג-קסד, שכתב: "מו"ר הרב שריה דבליצקי רשם בספרו 'זה השולחן' ח"ג עמ' לה] שִשים ושִבעה חילוקי מנהגים בין הגר"א והאר"י ז"ל, הריני להביא כאן עשרה לדוגמא..."
  29. ^ מהדורת שקלוב, תקס"ג.
  30. ^ ראה בהרחבה במקורות שבהמשך הדברים.
    מאידך, יש הטוענים שהגר"א התנגד ללימוד לימודי חול, כפי שכותב פ.א.: "ובעניין עיסוקו של הגר"א בלימודי חול... מתעלמים מכל מיני מקורות, כגון מה שכתב בשמו תלמידו רבי פנחס מפלאצק בספר כתר תורה באריכות בגנות לימודי חול, וכן מה שמובא בשו"ת יד אליהו(דרוש מקור) (תלמיד הגר"ח) שהגר"א למד לימודי חול רק בבית הכיסא, וצווה לא ללמוד שום חכמה מלבד דקדוק. ...וכתב הגר"א בפירושו על משלי(דרוש מקור) שחכמות חיצוניות הם כמו ילדי נכרים וגורמים לעבוד עבודה זרה. ולמה תלמידו רבי חיים מוואלאז'ין לא הכניס שום לימודי חול לישיבה הגדולה?"
  31. ^ ראה באנציקלופדיה תלמודית (כרך טו, ערך 'חכמות חיצוניות', טור נז) ובספר 'הגאון' (עמ' 605 הערה 31) שהביאו כמה מקורות מקבילים לדברי הגר"א, על ההכרח ללמוד חכמות להבנת התורה.
    [יש להעיר, שמה שכתב בספר 'הגאון', שם, בהמשך דבריו, בשם החזו"א זצ"ל, איננו עניין כלל לדברי הגר"א, שכן החזו"א מדבר על חישובים הנִדרשים ספציפית ללמוד עניין מסויים בתורה, ואילו דברי הגר"א נאמרו על "כל החוכמות", שהרחבתן מחכימה את האדם ומאפשרת לו להשכיל ברזי תורה ובתעלומות חכמת התורה, וכעין דברי הגר"א המובאים להלן, ש"כפי מה שיחסר לאדם משארי חכמות - לעומת זה יחסר לו מאה ידות מחכמת התורה", והיא השקפה עמוקה ומופלאה על גדלות חכמת התורה, ואכמ"ל. דברים ברוח זו כתב בספר אוצרות הגר"א, מהדורת תש"ס, עמ' קצח ואילך. ובפתיח דבריו כתב: "וראוי להוסיף כאן שהגר"א לא ראה בלימוד החכמות רק אמצעי שימושי בכדי לקיים מצוות התורה, אלא הוא היה סבור כי ע"י כך אפשר להעמיק בסתרי תורה". וע"ע אגרות הראי"ה, הוצאת מוסד הרב קוק, ירשלים תשמ"ה, ח"א עמ' מב; וכן בספר 'משנת רבי אהרן' [קוטלר זצ"ל], ח"א עמ' יד (מובא בספר 'הגאון', ח"ב עמ' 958 סוף הערה 14). וראה להלן בדברי רבי אברהם שמחה מאמצ'יסאב זצ"ל, שמשמעותם הפשוטה, כהבנת ספר הגאון, וי"ל.
  32. ^ לגבי חציו השני של המשפט (שכל החוכמות כלולות בתורה), כבר ציינו (ראה בספר 'הגאון החסיד מוִילנא', עמ' ריח הערה 2; אוצרות הגר"א, מהדורת תש"ס, עמ' רטז ואילך; וכן בספר 'הגאון', ח"ב עמ' 603-605) שהדבר מופיע כבר בהקדמת הרמב"ן לפירושו על התורה ובמקורות נוספים, - בהרחבה.
  33. ^ מובא בספר 'עקבי הצאן' ראי"ה קוק זצ"ל, מהדורת מוסד הרב קוק, ירושלים תשכ"ז, עמ' קכט הערה 19); במאסף 'כנסת ישראל'; וכן בספר 'הגאון החסיד מוִילנא' (עמ' ריז, ור' להלן שהטיל ספק בשמועה זו); בספר 'הגאון' (ח"ב עמ' 596); במאמר 'הכרת האנטומיה הגניטלית – מפתח להבנת חז"ל' (הרב ד"ר מרדכי הלפרין, הערה 1); באנציקלופדיה תורנית 'דעת'; במאמר 'פרקים בפתולוגיה בתלמוד ובנושאי כליו' (מהרב פרופ' אברהם שטינברג); ועוד רבים.
  34. ^ אגב, כאן מקור מפורש שמותר ללמוד את חכמת החול בלשון הקודש, ואין איסור בדבר (ולא כשמועות מפורסמות שבדבר זה מטמא את לשון הקודש).
  35. ^ עפ"י ירמיהו נא, מד.
  36. ^ עפ"י דניאל יב, ד. יתכן שבדברים אלו מצוי רמז שהדבר קשור לתהליך הגאולה, וכפי שמשמע בספר קול התור, כמובא להלן.
  37. ^ ר' בצלאל לנדוי, 'הגאון החסיד מוִילנא', פרק י"ז - לרקחות וטבחות, עמ' ריז, ובהערות 15-16 עמ' רכה-רכו.
  38. ^ למשל ראה בספר אוצרות הגר"א, מהדורת תש"ס, עמ' ריד שכתב שא"א לפקפק בנאמנות עדות זו, שנדפסה עוד בחיי הגר"א, ע"ש. וראה להלן
  39. ^ ראה עדות הרב בנימין שלמה המבורגר באתר דעת: "לי אישית נזדמן לשמוע מפי הרב וולבה, בכ"ח אדר א' תשל"ו, ביקורת על הספר הנ"ל בנושא חכמות חיצוניות. הרב ציטט את אחד מגדולי הדור, שהאמור בספר ההוא שהגר"א לא ביקש שיתרגמו את אוקלידס ללשון הקודש, אינו נכון. ויש מסורת ודאית שהגר"א אכן ביקש זאת". וראה דברי פרופ' זאב לב ז"ל: "לפני שנים יצא ספר של סופר דוגל, על הגאון מוילנא. ספר זה זכה בשבחים גדולים. גם בני קיבל כמה עותקים כמתנת בר-מצווה. בקשתי מבני לגנוז את הספר משום שהמחבר השמיט במתכוון פרקים על התנהגותו של הגר"א לחסידות וגם השקפותיו של הגאון על לימודים כגון הנדסה, מתמתיטקה, ומקצועות אחרים. השמטות פרקים חשובים אלו מסלפים את דמותו של הגאון מוילנא. כשהרציתי את דעתי למו"ר הגר"י קמצנקי זצ"ל ענה לי שטוב עשיתי. אסור להעלים דברים מהותיים וחשובים כאלו. סילוף כזה הוא גם מעין שקר". וראה בהערות לעיל שבספרים רבים (של תלמידי חכמים וגדולי תורה) הובאו הדברים הנ"ל מהקדמת אוקלודס.
  40. ^ ראה כרם חב"ד, גליון 4, עמ' 155 הערה 8; וכן בתגובה בגליון 'כפר חב"ד'. וראה דיון בנושא זה ב'פורום הישיבות'.
  41. ^ ר' בגיליונות חב"ד הנ"ל. וכ"כ בספר 'הגאון', ח"ב עמ' 600-601 הערה 20 ע"ש.
  42. ^ ובפרט, בכותבם על בקיאותו בכל החכמות, היה ראוי להם למחות בדברים ששמו בפיו.
  43. ^ הכוונה לספר 'עליות אליהו' (מאת הגרי"ה לוין ז"ל, הוגהּ ע"י הרד"ל ורבי אברהם שמחה מאמצ'יסלאב, הערה כד) ,וכן לדברי רבי יוסף שאול נתנזון זצ"ל, אב"ד לעלוב ומחבר שו"ת שואל ומשיב, בספרו 'דברי שאול' , ולרבי יעקב הלוי ליפשיץ (מגדולי הלוחמים בתנועת ההשכלה ונאמן ביתו של רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל, קול דודי, ורשא תרס"א עמ' 66); ועוד. ור' המצוטט להלן מדברי רבי אבהם שמחה מאמצ'יסלאב זצ"ל.
  44. ^ ר' בספר 'הגאון', ח"ב עמ' 598 והערה 14, וכן הערה 15 בעמ' 599 (שהעדויות שהביא שם נוגעות לאוקלידס, לעומת קלמן שולמן - ראה להלן).
  45. ^ ר' בספר 'הגאון', ח"ב, עמ' 598-599 הערה 16.
  46. ^ טעם זה (שידיעת החכמות מקרבת הגאולה), דומה שלא נזכר במקומות נוספים, וראוי להרחבה ולבירור יסודי בעֳמקו.
  47. ^ ראה אוצרות הגר"א, מהדורת תש"ס, עמ' ריז בכותרת: "הבדל בין מקצועות הומניים לראליים". וראה להלן ביחס לפילוסופיה.
  48. ^ ור' בעלון שבת הראי"ה, גיליון 53.
  49. ^ ראה מגילה טז: "אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות".
  50. ^ ראה שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ג סוף סי' קנה) שכתב ש"ליכא [- אין] חיוב מצד פקוח נפשות ללמוד חכמת הרפואה, דהחיוב דפקוח נפש איכא לכל אדם שיציל חברו במה שיכול, שאם הוא רופא - מחויב להציל חולה מחוליו, אבל ליכא חיוב שילמד חכמת הרפואה כדי להציל חולה מחוליו". ודברי אבי-הגר"א ראייה לדבריו.
  51. ^ הכפרים - הכוֹפְרִים או הכָפְרִיִים?...
  52. ^ נושא זה נמצא עדיין בפולמוס, ראה ספר הגאון, ח"ב עמ' 578 הערה 38.
  53. ^ ר' בכותרת 'הגר"א כמקובל'.
  54. ^ כתב בספר 'קריה נאמנה' (מהדורת תר"ך עמ' 151-152, ומהדורת תרע"ה עמ' 160): "כי להיות רבינו בכל עניינו נמסר לחכמת הקבלה והקדיש לה רוב הגיונו ועיונו, לא היו מחקרי לב של גדולי חכמי עמנו שהולכים ע״ד הפילוסופיה יכולים להיות נחשבים בעיניו". כלומר: מחמת מרכזיות חכמת הקבלה במשנתו, שלל הוא את השגותיה של הפילוסופיה, שכל השגתה בחכמה הא-להית הוא רק ממקור השכל האנושי. ור' דברי תלמידו הגדול, הגר"ח מוולוז'ין ז"ל: "...שבמקום שמסתיים פילוסופיה - שם מתחיל חכמת הקבלה..." (קונטרס 'עץ חיים', נדפס בסוף 'נפש החיים', מהדורת הרב יששכר דוב רובין זצ"ל, ב"ב תשמ"ט, סוף עמ' תמו, אות קכז. וכן הביא בספר הגאון, ח"ב עמ' 588 הערה 74, בשם ספר 'כתר ראש' ו'כל הכתוב לחיים', פרק 'ענייני תורה' אות ה) ור' אבן שלמה (פרק יא סעיף ג): "...ועיקר הגאולה תליא בלימוד חכמת הקבלה".
  55. ^ ור' ביאור הגר"א על הפסוק "כִּי נָטַשְׁתָּה עַמְּךָ בֵּית יַעֲקֹב כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ" (ישעיהו ב, ו), שפירש: "...אמר: 'מקדם... ועוננים... ובילדי נכרים' - המה פילוסופיה א-להית ולימודית וטִבעית..." ע"ש שהסביר בזה לשון הפסוק.
  56. ^ ר' ביאור הגר"א על הפסוק: "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה" (ישעיה יא, א).
  57. ^ כפי שציין ר' בצלאל לנדוי ז"ל בספרו 'הגאון החסיד מוִילנא' (פי"ז הערה 11, עמ' רכד) שבביאור הגר"א לספר משלי (ח, יא) מזכיר את הספר 'בן המלך והנזיר' ובביאורו לזוהר רכג מביא הגר"א מספר 'בחינות עולם' ללרבי ידעיה הפניני הבדרשי. כמו כן, הגר"א בפירושו למשלי (ט, ח; יג, כד; - צויינו ע"י המו"ל הרב משה פיליפ שליט"א במפתח בסוף הספר) מביא מדברי בעל העקידה. עוד כתב ר' בצלאל לנדוי ז"ל (שם) שר' יעקב (ב"ר אליעזר) כהן העיד ש'כללים קצרים בחכמת האמת' המיוחסים להגר"א, שנמצאו בין כתבי היד של הצדיק רבי יוסף זונדל מסלנט (ונדפסו בספר תולדות הצדיק רבי יוסף זונדל מסלאנט ורבותיו, ירושלים תשמ"ז (ד"צ ממהדורת תרפ"ז), עמ' קז-קי; ומהדורת ירושלים תשנ"ג, עמ' קסג-קסז), הם קיצור של חלק ראשון של המורה נבוכים. יש להוסיף שבספר תולדות הצדיק רי"ז מסלאנט (מהדורת תשמ"ז (הנ"ל), עמ' קג-קז; ומהדורת תשנ"ג (הנ"ל), עמ' קע-קעז), מופיע ג"כ 'קיצור מילות היגיון לרמב"ם' מכת"י הגר"א.
  58. ^ ר' 'הגאון', ח"ב עמ' 950, בשם הרב מאיר הופמן הי"ו.
  59. ^ כפי הנראה הכוונה לכעס הפנים בלבד.
  60. ^ עדות דומה מובאת בספר 'קריה נאמנה', במכתב רבי הירש קצנלבויגן זצ"ל, המובא להלן, ביחס לדברי הגר"א בביאורו לשו"ע, על הרמב"ם, ע"ש. והדברים מובאים בספר 'רוח אליהו' עמ' נה-נו ובספר 'הגאון החסיד מוִילנא' עמ' רכד הערה 11, וברלב"ג על התורה, מהדורת מוסד הרב קוק, בראשית, בתחילת המבוא, עמ' 15 בהערה בשם כמה ספרים.
  61. ^ הובא בספר 'הגאון החסיד מוִילנא' (עמ' רטז) ובספר 'הגאון' (ח"ב עמ' 590).
  62. ^ מובא באגרות הראי"ה, סי' תרב, ח"ב עמ' רלא.
  63. ^ מכתב רבי צבי הירש קצנלבויגן המובא בספר 'קריה נאמנה' (מהדורת תר"ך עמ' 152, ומהדורת תרע"ה עמ' 160). הובא בספר 'מתוך התורה הגואלת', ח"ב, פרשת שופטים, תחילת עמ' רנב. (לעצם צידודו של הרצי"ה בדעה זו, כמובא כאן ובהערה הבאה, יש לתמוה מדברי אביו באגרת תרב, הנ"ל בהערה לעיל).
  64. ^ וזה לשונו: "עי' יו"ד סי' קע"ט ס"ק י"ג, שכתב ג"כ לגנות את הפילוסופיה הכוזבת. ועי' בס' עליות אליהו י"ז ב'. ודלא כיש אומרים שמ"ש ביו"ד בסי' הנ"ל אינו מהגר"א. כי שמעתי מאיש אמונים שכן נמצא בכי"ק ממש וכמו שמוכח כאן. ועי' יו"ד סי' רמ"ו ס"ק י"ח." עכ"ל. ור' בשיחות הרצי"ה, בראשית עמ' 296 הערה 67, שהשיג על דבריו ש'איש אמונים' זה - לא נודע מאן הוא, וא"א עפ"ד להגיד שהג"ר מנשה מאיליה או ר' צבי הירש הנ"ל שיקרו חלילה. (א"ה: ר' במקורות שבהערה להלן, שהפִקפוק הוא על ר' ש.י. פיין, מחבר 'קריה נאמנה', שהיה ממשכילי ווילנה, מאידך, יש שהחזיקוהו למהימן, ר' שו"ת מלמד להועיל ח"א או"ח סי' ס ושו"ת יביע אומר ח"ב יו"ד סי' כד את ו וח"ג יו"ד סי' ט אות ד ועוד). ור' בשו"ת יביע אומר ח"א יו"ד סי' ט אות ג בהערה, שהביא לשתי הדעות הנ"ל ממקורות שונים, ע"ש.
  65. ^ ר' בספר 'הגאון החסיד מוִילנא' עמ' רכג הערה 10 ובספר 'הגאון' ח"ב עמ' 588-589. ור' בהערה הקודמת וש"נ.
  66. ^ קובץ אגרות, לב, וראה בתולדות זאב לר' שרגא פייבל פראנק, ח"א פרק כירה דף מא ע"א (עמ' עב- עג)
  67. ^ ר' בספר 'אישים ושיטות', להגרש"י זוין זצ"ל, בפרק על הגאון הנצי"ב (במהדורה תשיעית הנ"ל, עמ' 18 ואילך), ובפרק על רבי חיים סולובייצ'יק זצ"ל מבריסק. ור' בספר 'הגאון', ח"א עמ' 442, המנסה להצטדק על שינויים אלו. [נושא זה זקוק לליבון רחב, אך נראה שאין מקומו בערך זה].
  68. ^ ר' בספר 'הגאון', ח"ג עמ' 1285.
  69. ^ ר' בספר 'הגאון', ח"ב עמ' 466 וח"ג עמ' 1283-1285.
  70. ^ כך מובא בשם ספר 'זמיר עריצים וחרבות צורים' (ניתן למצוא אותו באתר האוניברסיטה העברית) בשם הגר"א.
  71. ^ ראה להלן (מספר 3) מכמה ספרים וחוקרים.
  72. ^ ראה להלן (מספר 1) מאגרתו של הגר"א.
  73. ^ בעל התניא, באיגרתו (עמ' צה, אך ראה בהערות להלן שיש הטוענים שאגרת זו מזוייפת). סיפור זה הובא במאמר מאת הרב שלמה יוסף זוין; ספר החסידדות, אברהם כהנא, ורשא תרפ"ב; ועוד.
  74. ^ הרב דוד קמנצקי בישורון כ"א עמ' תשעט, וראה עוד בהערה להלן.
  75. ^ ראה שיחת הרב צבי יהודה הכהן קוק על חסידות ומתנגדות. כמו כן, ראה בהרחבה במאמר 'ועוד על הגאון, תלמידיו והחסידות' - מתוך פורום 'בחדרי חרדים', שהובאו נימוקים שונים ודנו על משקלם. יצוייין, שבוויקיפדיה הובאו – ללא מקור – סיבות נוספות להתנגדות הגר"א לחסידות:
    יש דעות שונות לגבי סיבות התנגדותו של הגר"א לחסידות. יש שטענו שהחסידות נתפסה כתנועה ליצנית שזלזלה בתלמידי חכמים שהתנגדו לה, בצירוף מעשים שנתפסים כקלות ראש, כגון זִלזול בזמני התפילה, עמידה על הראש ועוד.
    יש הטוענים שההתנגדות נבעה בשל מרכזיותו של המנהיג הרוחני, כ"צדיק יסוד עולם" שבשבילו נברא העולם וכצינור בלעדי שרק דרכו אפשר להתקשר אל האלוקות, והחשש שהדבר יביא לפולחן אישיות של אדם, כפי שקרה בנצרות, דבר שמבחינתו נחשב לקו אדום.
    נימוקים קרובים הועלו ע"י רבים ממתנגדי החסידות (ראה בספר 'הגאון', ח"ג, בפרק 'ההתנגדות לחסידות - הפולמוס', בהרחבה), אך בערך זה יש להתמקד בדברי הגר"א עצמו ובדברי תלמידיו בלבד.
  76. ^ עפ"י משלי ל, יג.
  77. ^ עפ"י דניאל ז, כה.
  78. ^ עפ"י שמות לב, ח.
  79. ^ ראה בספר 'הגאון', ח"ג עמ' 1022-1026 ובמקורות שהובאו שם. וראה בספר 'אוצרות הגר"א', תוספת דברים במהדורה שנייה, עמ' רכד-רכז ובמקורות שהובאו שם. וראה בהרחבה גדולה בספר 'תורת הגר"א ומשנת החסידות - אלו ואלו דברים אלהים חיים' (לרבי נתן איינפלד) שהוקדש לנושא זה. וראה גם בדף עזר - מטעם חסידי חב"ד (אלא שעיקר טענתם שהגר"ח סבר בזה כבעל התניא, ולא כרבו הגר"א, נדחתה ע"י הגר"ח עצמו בהקדמתו לביאור הגר"א לספרא דצניעותא, שאין סתירה בין דברי האר"י והגר"א).
  80. ^ רבי שניאור זלמן מלאדי, בעל התניא במכתב (אגרות בעל התניא עמ' צז), שהובא מקצתו בספר 'אוצרות הגר"א' (מהדורה ראשונה - פרק כט, מהדורה שנייה - שער י, עמ' רכד) ובספר 'הגאון' (ח"ג עמ' 1023-1024, ונזכר ג"כ בעמ' 885 סוף הערה 3).
    בוויקיפדיה נכתב: "ייתכן ויש כאן רמז לחשדות כי החסידות ממשיכה או דומה למגמות אפיקורסיות ואנטינומיות מסוכנות כפי שנתגלעו בתנועות השבתאות והפרנקיזם." – אף שחסר ביסוס לטענה זו, יתכן שחשש זה הצטרף לסיבות המובאות להלן, שאף הן מעוררות פחד שמדובר בתנועה משיחית. (וראה בישורון כ עמ' תשמט).
  81. ^ ראה בספר 'אוצרות הגר"א', מהדורה שנייה, ריש עמ' רכח, מדברי בעל התניא. (אגב, הרב משה צוריאל שליט"א מוסיף: "פשיטא שלא לכך התכוון בעל התניא", אע"פ שהציטוט מפורש, ודברים דומים נמצאים במקומות נוספים בכתביו.)
  82. ^ ראה בספר נפש החיים (בשער ד בהרחבה, ובפרקים שלפניו). כמו כן, ראה בספר 'הגאון' (ח"ג עמ' 951-965) ובספר 'אוצרות הגר"א' (מהדורה ראשונה - פרק כט, מהדורה שנייה - שער י עמ' רכז) ובמקורות שהובאו בספרים אלו.
  83. ^ ראה במקורות להלן; וכן מובא בוויקיפדיה בשם שמעון דובנוב(דרוש מקור).
  84. ^ וראה שיחת הרב צבי יהודה הכהן קוק על חסידות ומתנגדות (שהוזכרה לעיל).
  85. ^ ראה בספר 'הגאון' (ח"ג עמ' 941 הערה 3, ועמ' 966-968, ) ובמקורות שהובאו שם. וכן כתב בספר 'אוצרות הגר"א' (מהדורה שנייה - שם עמ' רכח אות ב) מבלי להביא מקור לדבריו.
  86. ^ ראה בספר 'אוצרות הגר"א' (שם אות א), וכן דעת חוקרים נוספים. וראה המובא לעיל בשם שמעון דובנוב.
  87. ^ ראה מאמר מאת הרב דוד קמנצקי בישורון כ (ניסן תשס"ח) עמ' תשמה-תשמז, תשמט-תשנ, תשפב (ובהערה הממשיכה לעמ' תשפג), תשפה-תשפו; וכן בספר אוצרות הגר"א (מהדו' ב, עמ' רכז, רלב-רלד) וש"נ; ובספר הגאון, ח"ג פכ"ט עמ' עמ' 890, 972-977, 985-987, 1004 ועוד. [בספרים הנ"ל מובאות דוגמאות לאמירות מגדולי החסידות ברוח זו, ואסף עוד רבות ברוח זו החוקר החב"די הרב יהושע מונדשיין, אם כי ישנן ג"כ אמירות והדרכות הפוכות כמובא בספר 'הלכות והליכות בחסידות' מאת הרב אהרן וורטהיים].
  88. ^ ראה בפורום אוצר החכמה שהובא בשם הרב דוב אליאך בספרו 'הגאון'(דרוש מקור) שפירש את דברי הגר"א במכתבו כביקורת על החסידים נמנעים מקיום מצות כיבוד אב ואם בטענה וכי מפני שרצו למלא תאוותם יש לי לכבדם?! (אלא שלא ברור אם לטענה זו יש אישוש היסטורי מבוסס, ומצינו התייחסות לגישה זו אצל אחד מגדולי החסידות).
  89. ^ כן הובא ב[מעיינותיך גיליון 15 (עמ' 20-21) מסיכום ראש ישיבת 'תומכי תמימים' בשם הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק מבוסטון (ונדפס ג"כ בעיתון 'הצופה'). אך בדף השיחה הובא שיש לפקפק אם אכן דברים אלו יצאו מפי הרב סולובייצ'יק, כפי שניכר למעיין.
  90. ^ סגנון זה של הכרעה מתאים יותר דווקא לחסידים, ואילו שיטת הגר"א להכריע עפ"י השכל בראיות חלוטות.
  91. ^ בעל התניא, ב[איגרת הנ"ל (עמ' צו, ד"ה ובאמת אנו) כתב על הגר"א: "...ונגמר הדין אצלו על פי גביית עדות רבים וכן שלמים, המוחזקים בכשרות לאדם הרואה לעיניים... שנתאמת לו על פי עדים נאמנים בעיני כבודו". וכן נמצא אצל מקצת מחכמי החסידים בדורנו (ראה בדף השיחה).
  92. ^ יש הטוענים שהאיגרת הנ"ל בהערה הקודמת - מזוייפת ואין לייחסה לבעל התניא (הרב דוד קמנצקי, ישורון חלק כ עמ' תשפז הערה 7; שם חלק כא עמ' תשעח הערה 10). וראה עוד בהערה לעיל. בנוסף, העדויות אליהם מתייחסים האדמו"רים הנ"ל בהערה הקודמת, לא הוזכרו באף אחד מהכרוזים כנגד החסידות (ראה בדף השיחה).
  93. ^ רבי ברוך אפשטיין (מקור ברוך ח"ג דף תריט.) בשם האדמו"ר הצמח צדק מחב"ד. אך רבים פִקפקו בייחוס הדברים לצמח צדק, ראה במאמר 'מקור ברוך' - מקור הכזבים (לחוקר הרב יהושע מונדשיין מחב"ד); ובמאמר רבי יחיאל מיכל אפשטיין וה'צמח צדק' בעדשת הספר 'מקור ברוך' (מאת הרב איתם הנקין, ובין דבריו הביא עוד מגדולי ישראל שכתבו דברים דומים).
  94. ^ על דרכו כתלמיד הגר"א - ר' בעלון 'שבת הראי"ה' (גליון 43).
  95. ^ הספר מהוה, בין היתר, פולמוס ומענה לטעונים וסברות שונות של שיטת החסידות לסוגיה.
  96. ^ ר' אודות בספר 'תולדות אדם'.
  97. ^ יש המפקפקים על היותו 'תלמיד' הגר"א ('הגאון', ח"א עמ' 376 הערה 50, ד"ה "עוד אחד"). יצויין שדברים אלו נוגעים לוויכוח אודות הספר 'קול התור' ולמעמדו של רבי הלל משקלוב ב[ראש- ???] עליית תלמידי הגר"א לצפת, שאלה שמחבר ספר 'הגאון' (ח"ב עמ' 766 ד"ה "יש לציין") התחמק מעסוק בה, אך דעתו ניכרת מעצם השמטתו של הספר, שהרי השמטה זו מהוה התערבות גסה בדיון, שכן שבמידה והספר אוטנטי - אין לך סילוף גדול למשנת הגר"א, ובפרט לחלקה הגאולי, בהעלימך משנה שלימה שהותיר הגאון (ראה שם, ח"ג עמ' 883), מחמת שאיננו מקובל בקרב מגזרים מסויימים בדורנו.
  98. ^ יש המפקפקים על היותו 'תלמיד' הגר"א ('הגאון', ח"א עמ' 375-376 והערה 50).
  99. ^ רבי מנשה מאיליא היה גאון מופלא, בעל השגות נפלאות, ומקורי מאד בדרכו ובחידושיו. עסק רבות בתחומים מגוונים כבלשנות ומדעים. ר' אודותיו ב[עלון 'שבת הראי"ה' גליון 54.
  100. ^ ר' אודותיו בישורון ח"ד עמ' שסה ואילך.
  101. ^ באותו כרך.
  102. ^ במהדורת תר"כ עמ' 126 ואילך; ובמהדורת תרע"ה, עמ' 136 ואילך.
  103. ^ נדפס בוילנא בשלוש מהדורות: תרט"ז, תרל"א ותרל"ד, ונדפס מחדש בירושלים תשמ"ט
  104. ^ נגיש גם בקישור נוסף ובאוצר החכמה.
  105. ^ יש גם כרך שלישי, אך הוא צילום של ספר באר אליהו - פירוש ביאור הגר"א לשולחן ערוך חושן משפט, מאת הראי"ה קוק.
  106. ^ ר' ביקורת חיובית על ספרו במאסף בית יעקב.
  107. ^ מהדורה ראשונה - הוצאת יהדות התורה, בני ברק, ט"ו באב תשנ"ה. מהדורה שנייה - סדרת 'אוצרות גדולי ישראל', חלק שני - 'אוצרות הגר"א', הוצאת יריד הספרים, ירושלים תש"ס (נגיש באוצר החכמה ובהיברו-בוקס).
  108. ^ ניתוח מחקרי של תורת הגאולה במשנת הגר"א לפרטיה, הדן ביחסו של הגר"א לארץ ישראל, בדרכו בתורת הקבלה, בעליית תלמידיו ארצה, בספר קול התור ובהשפעת הגר"א על הוגים מאוחרים יותר. הספר מבוסס על חיבוריהם של הגר"א ושל תלמידיו בנגלה ובנסתר ועל היכרות מעמיקה עם המחקרים שעסקו בנושאים אלה עד כה (כמה מילים מתוך 'חדש על המדף').
  109. ^ וראה מאמר מקביל מאותו המחבר (הרב מרדכי מנשה לאופר): חובת לימוד פנימיות התורה (ובו אריכות בשיטת הגר"א).
תקופת חייו של רבי אליהו מוילנא על ציר הזמן
תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרוניםציר הזמן
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
Yeshiva.org.il
מיקרופדיה תלמודית
תיבת כלים