רבי יעקב יצחק הורוויץ
|
|
רבי יצחק יעקב הלוי הורוויץ- ה"חוזה" מלובלין היה מגדולי החסידות ומפיץ החסידות בפולין.
תולדות חייו
נולד בשנת תק"ה לר' אברהם אליעזר הורוויץ, אב בית דין יוזפוב, מצאצאי השל"ה. אנו היתה בתו של ר' יעקב קופל מליקובה מליקובה, שנחשב לאישיות דגולה, ונקרא על שמו, עוד בחייו. קבל תורה מסבו, מר' צבי הירש מזולקווא ומרבי שמואל מניקלשבורג (ר' שמעלקא) (בעודו מכהן כרב בשיניווא). ר' שמעלקא, שהיה מחשובי 'צדיקי' החסידות, הפך את ר' יעקב יצחק לחסיד. למרות גליו הצעיר, הצטרף ר' יעקב יצחק לתלמידי המגיד ממזריטש, ונחשב לאחד מגדולי תלמידיו. המגיד התבטא כי "נשמה שלא היתה בעולם מזמן הנביאים הגיעה אליהם". לאחר פטירת המגיד, הלך אחר ר' שמעלקא, רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב ורבי אלימלך מליז'נסק, אולם החשיב לרבותיו המובהקים רק את ר' שמעלקא ורבי י"מ. כמו כן, למד מפי רבי משה מפשוורסק, בעל "אור פני משה". בסוף ימיו של ר' אלימלך, כאשר לא היה מסגול לקלב תלמידים מפני הרוח הרעה ששרתה בו, החלו חסידים רבים ללכת אחר ר' יעקב יצחק. הוא עזב את ליז'נסק, והקים עוד בחיי ר' אלימלך מרכז חסידי בלאנצוט, מפני של החשיבו כרבו המובהק. עזיבתו גרמה למשבר אצל ר' אלימלך, ותלמידו של ר' אלימלך, שהיה גם תלמידו של ר' יעקב יצחק, רבי קלונימוס קלמיש מקראקא, ניסה להרגיעו ולגשר ביניהם. ר' יעקב יצחק עזב את לנצוט ועבר לרוזבדוב, ולארח זמן קצר עבר לעיר הגדולה לובלין שבפולין. בלובלין החל להפיץ את החסידות ברחבי פולין, עד שפולין הפכה להיות ארץ חסידית מובהקת. למרות שבתחילה גם בלובלין תקנו תקנות כנגד החסידות, ר' יעקב יצחק לא סבל הרבה מהצקות המתנגדים, מפני שרבה המתנגד של העיר, ר' שאול מרגליות, היה מקורב לחסידות מעט. כשנפטר ר' שאול מרגליות ובמקומו החל לכהן כרב ר' עזריאל הורוויץ ("ראש הברזל"), שהיה מתנגד חריף וקנאי, ר' יעקב יצחק ומקורביו סבו קשות מההתנגדות בעיר, אולם ההתנגדות כבר לא עשתה רושם חזק על היהודים בעיר, והמתנגדים נאלצו להסתפק בדברי לעג, בלי להשתמש בכלים מעשיים. מהר מאד הפך בית מדרשו למרכז החסידות הגדול בפולין ובגליציה, ואף מעבר לכך. התפרסם מאד בזכות רוח הקושדש שהיתה לו ויכולותיו לראות דברים עלומים מעבר לזמן ולמקום, ורבות העדויות על כך מפי גדולי תלמידיו. מכאן נפוץ כינויו (שנקלט רק בדור שלאחריו) "החוזה" מלובלין. ניהל קשרים הדוקים עם גדולי האדמו"רים בתקופתו. היה ביריבות עם רבי ברוך ממז'יבוז' (שהתנגד לפיצול החיסדות לאדמו"רים רבים), אולם בשל המרחק הרב שבין מז'יבוז' שבפודוליה ללובלין שבפולין, מאבק זה לא התפתח לכדי מאבק גדול ונרחב. נפטר בתשעה באב תקע"ה, ונקבר בלובלין. חסידים מספרים כי פטירתו ארעה בעקבות נסיונו לקרב את הגאולה למרןת שבתורתו כתבו בפירוש שאין לצדיק להקדים את ביאת הגאולה בטרם זמנה.
צאצאיו
- בנו ר' אברהם- נפטר בחיי אביו.
- בנו ר' ישראל מלובלין.
- בנו ר' יוסף מ�ורטשין.
- חתנו- ר' שמאול מריישא.
- מצאצאיו- ר' חיים שמואל הורוויץ מחנטשין.
תלמידיו
- רבי משה טייטלבוים מאוהעל- בעל "ישמח משה".
- רבי נפתלי צבי מרופשיץ.
- רבי צבי אלימלך מדינוב- בעל בני יששכר.
- רבי צבי הירש מזידיטשוב.
- רבי קלונימוס קלמיש מקרקא- בעל "מאור ושמש".
- רבי יעקב יצחק מפשיסחא- "היהודי הקדוש"- פרש מה"חוזה" בעקבות מחלוקת, אולם שררה ביניהם אהבה והערכה.
- רבי שמחה בונים מפשיסחא- למד מעט אצל החוזה, והלך אחר היהודי הקדוש.
- רבי אורי מסטרליסק
- רבי לייבלה איגר מלובלין- שאמנם הגיע ללובלין לאחר פטירת החוזה, אולם, לדבריו, רוחו ותורתו של החוזה שרו בלובלין ובר' ליילבה.
- רבי יצחק אייזיק מקומרנא- בילדותו היה נוסע אליו.
- רבי ישראל איסר ב"ר זאב וולף- אב"ד ויניצה, מח"ס "שער משפט" על חו"מ.
הערכת גדולי דורו
- "הרב המאור הגדולה בתורה וחסידות איש האלקים קדוש הוא" (רבי ישראל מקוז'ניץ- המגיד מקוז'ניץ).
- "גבר די רוח אלקין קדישין ביה ודמטמרין גליין ליה ונודע עליו שמימיו לא הגביה ריסי עיניו בלי יחוד שמו יתברך, מכל שכן דיבור, מכל שכן מעשה" (רבי אברהם יהושע השל מאפטא).
- "מודעת זאת בכל הארץ קדושת מר הרב הגאון, בוצינא קדישא, חסידא ופרישא, גדול מרבן שמו... והיה צדיק איזור מתניו להוכיח במישור עניי ארץ. רבים שתו בצמא את דבריו המתוקים, חכו ממתקים והיה לנו לעיניים ברוחו פי שניים" (ר' שמולם זלמן אשכנזי-רבה המתנגד של לובלין).
- הרבי (החוזה מלבולין) הוא כמו הלוחות הראשונות. כשהיה בא אליו אדם חדש, מיד היה נוטל את נשמתו וכובסה ומנקה אותה מכל טומאה ומחזירה לאדם בקדושתו, כפי שנתנה לו משעת הוולדו (ר' נפתלי מרופשיץ).
- "מעידני שהיו לו כל המדרגות של ישעיהו הנביא, רק דבר אחד חסר לו- ארץ ישראל" (רבי משה טייטלבוים מאוהעל).
- "שורש נשמתו היה מאיר מסוף העולם ועד סופו, שורש משה רבינו עליו השלום ומרן האר"י, שזכה לרוח הקודש אשר לא נראה בזמנו כמוהו וממרן האלקי הבעל שם טוב עד ימיו, לא היתה כל כך התגלות כמו אצלו" (ר' יצחק אייזיק מקומרנא).
ספריו
רבי יצחק מאיר אלתר מגור אמר: "איני מעיין בספרי חסידות כי מחבריהם כתבו את ספריהם לדורותם, ספרי החוזה חוברו עברו כל הדורות כולם ודבריו יש להם כח כמו ספרי חז"ל ולפי הפשט אין דבריו מובנים והאות שמבינים בסבפרים אלו שווה דינר זהב". החוזה היה נוהג לומר "לשם יחוד" לפני כתיבת ספריו. ספריו של החוזה מלובלין, שנכתבו על ידו, הם:
- זאת זכרון- חיודשים ורזי תורה.
- זכרון זאת- חידושים על התורה.
- דברי אמת- על התורה.
- אספקלריא המאירה- ילקוט שנערך בדורנו.
- אבני זיכרון- ילקוט שנערך בדורנו.
תורתו
תורתו של החוזה היא תורה חסידית קלאסית-עממית.
הצדיק
ה"צדיק" תופס מקום מרכזי ביותר. אין גבול לכוחו ולאפשרויותיו. בכל פסוק מוצא החוזה רמז לפעולותיו של הצדיק בעולם.
ענווה
היסוד הדומיננטי במשנתו לאחר הצדיק הוא מידת הענווה. צדיק ללא ענווה לא יכול להיות צדיק. ענווה היא היסוד לכל המידות, וממנה מגיעים לדרגות העליונות ביותר".
שמחה
לדעתו, השמחה היא יסוד כל כך מרכזי, עד שאפילו תיקון חצות הנאמר בבכי צריך להאמר מתוך שמחה, כי ב"שמחת הבורא נמתק הדין".
תפילתו
"פעם אחת חגגתי את חג הסוכות בק"ק לובלין אצל איש האלקים... והלך קודם הלל לסוכה לברך על נטלית לולב על הד' מינים והלכו אחריו כל הבאים, וגם אני הלכתי בתוכם. והיה הצדיק מתרעש ומתפחד קודם הברכה בבהלות עצומות ותנועות גדולות לערך שעה, והעם אשר היה שמה היו מסתכלים בזה כי נדמה להם זאצת להעיקר... והיו מתנענעים גם כן ברתת ובזיעה כאשר נדמה להם. אבל אני ישבתי על הספסלולא עשיתי את הטפל לעיקר, והמתנתי אחר כלות הבהלים והפחדים, ואז עמדתי היטב לברכתו אשר יברך ואין לשער מדרגתו הגדולה בשעת הברכה" ( ר' קלונימוס קלמיש מקראקא, מאור ושמש).
לקריאה נוספת
- הרב ד"ר יצחק אלפסי, החוזה מלובלין- בתוך סדרת "תולדות גדולי ישראל" בהוצאת מוסד הרב קוק