רות המואביה

רות היתה גיורת, שעלתה לארץ ממואב, כמסופר במגילת רות. נינהּ של רות הוא דוד המלך.

סיפורה של רות במגילה

ירידת אלימלך לשדה מואב ועלית נעמי ורות

סיפור המגילה התרחש בתקופת השופטים. המגילה מספרת על איש מהעיר בית-לחם שביהודה, אלימלך שמו, שנאלץ לרדת למואב מפני הרעב שהיה ביהודה, עם נעמי אשתו, ובניו מחלון וכליון. במואב, נפטר אלימלך. מחלון וכליון נשאו נשים מואביות: כליון נשא את ערפה, ומחלון את רות, אולם גם מחלון וכליון מתו.

לאחר עשר שנות ישיבה בארץ מואב, שמעה נעמי שהרעב בארץ יהודה פסק, ושבה אל בית לחם, כשכלותיה רות וערפה מתלוות אליה. נעמי הורתה להן לחזור, ואמרה שאין להן סיבה לבוא אתה, שכן כבר אין לה ילדים. ערפה אכן חזרה למואב, אך רות השיבה: "אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך - כי אל אשר תלכי תלך, ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי. באשר תמותי אמות, ושם אקבר כה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המות יפריד ביני ובינך". נעמי ראתה שרות מתעקשת, והסכימה לקחת אותה איתה.

===הליקוט בשדה בועז!! כשהגיעו לבית לחם, היה זה בתקופת קציר שעורים. כיון ששתיהן היו עניות, יצאה רות ללקט שבולים, והגיעה ללקט בשדהו של קרוב משפחת אלימלך - בועז. כשהגיע בועז לשדה באותו יום, הבחין ברות והתעניין אודותיה, וכשסיפרו לו הנערים שהיא הנערה שחזרה עם נעמי, פנה אליה ואמר לה שתבוא ללקט רק בשדה שלו, והוא יתן לה לשתות ויצווה על עבדיו לתת לה יחס טוב, והסביר שהוא גומל עמה חסד, כיון שהיא גמלה חסד עם נעמי. בערב, כאשר חזרה רות לבית נעמי, סיפרה על כך לחמותה, ונעמי שמחה, ואמרה לה שתמשיך ללקט בשדהו של בועז, כיון שהוא מקרוביהם - ורות אכן המשיכה ללקט שיבולים בשדה בועז, כל תקופת קציר שעורים וקציר חטים.#הפניה הערך המופנה

===גאולת רות בידי בועז==קישור=[[קישור[[קישור]]]] לאחר מכן, הורתה נעמי לרות להתרחץ, לסוך בשמן, ללבוש את שמלותיה הטובות ולרדת לגורן בלילה - שכן באותו לילה בועז ישן בגורן. בגורן עליה לגלות את מרגלות בועז הישן ולשכב, ובועז יורה לה מה לעשות.

רות עשתה זאת, וכשבועז התעורר הוא נבהל, ורות הרגיעה אותו שזו היא. בועז בירך אותה, והסביר לה שיש למשפחת אלימלך אדם אחד הקרוב ממנו והוא קודם לגאולה - אך אם לא ירצה לגאול את רות, כלומר להתחתן איתה, יעשה זאת בועז. לאחר מכן, נתן בועז לרות שש שעורים, ואמר לה לשוב לבית נעמי.

בבוקר, כינס בועז בית דין, ודרש מהגואל לגאול את שדות אלימלך, שנעמי נאלצה למכור. הגואל הסכים ברצון, אך כשהזכיר בועז שהתפקיד כולל גם את גאולת רות, אשת מחלון - נבהל הגואל, ואמר לבועז שלא יוכל לגאול, וביקש מבועז לגאול במקומו, כפי שרצה. בועז גאל את השדה ונשא את רות, שילדה לו את עובד - שבנו הוא ישי אבי דוד.

דמותה של רות

על פי הגמרא (בבלי שבת קיג, ב), היתה חכמה ברות - נעמי הורתה לה להתקשט ולרדת לגורן, אך רות ירדה לגורן ורק שם התקשטה, כדי שלא תיראה חשודה בזנות. בנוסף, על פי הגמרא, לקטה רות שתי שיבולים, ולא שלוש. מופיע שם שרות אף היתה צנועה, וליקטה את השיבולים מיושבת.

על פי המדרש (בבלי סוטה מז, א), היו רות וערפה אחיות - בנותיו של עגלון מלך מואב, מצאצאי בלק - ונולדו בזכות עשרים ואחד המזבחות שהקים בלק ל-ה'.

השם רות, על פי הגמרא, (בבלי ברכות ז, ב) הוא על שום שיצא ממנה דוד, שריוהו לקב"ה בשירות ותשבחות, ועל פי המדרש, על שום שמרתחת עצמה מן העבירה, לעשות רצון אביה שבשמים. (מדרש זוטא רות א)

המחלוקת על קבלת רות

בספר דברים (כג, ד-ה), מצטווים ישראל מצווה: "לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם, על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים". כלומר, לא מקבלים גרים מהעמים עמון ומואב - ואם כך, איך קיבלו את רות?

בגמרא (יבמות ע"ו-ע"ז), מובא הטעם: "עמוני - ולא עמונית. מואבי - ולא מואבית". אבל זה לא פשוט: הרי כתוב גם שלא יבוא ממזר בקהל - אז ממזרת מותרת? ותרצו שכיון שיש טעם: שלא קידמו את ישראל בלחם ובמים, הגזירה היא רק על הזכרים, כי הנשים לא היו צריכותלקדם בלחם ובמים, כי לא נהוג כך. אך גם את הראיה הזו דחו, והמשיכו לדון, עד שלבסוף מספרת הגמרא על עמשא בן יתר: חגר חרבו כישמעאל, ואמר: "כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב! כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית".


מיקרופדיה תלמודית