ריאות

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הריאות הן איברי הנשימה, היינו המקום בו מתבצעת פעולת הנשימה, שהיא שיחלוף החמצן ודו-תחמוצת הפחמן בין תאי הגוף לבין האוויר החיצוני. לפי חז"ל מקור השם ריאה הוא שמאירה את העינים[1], היינו כשאוכלים אותה יחד עם תבלינים אחרים.

במשנה נקראת הריאה גם בשם קנה[2].

הענף ברפואה העוסק באיבחון ובטיפול במחלות ריאות הוא פולמונולוגיה[3].

תוכן עניינים

[עריכה] רקע רפואי

הריאות הן איבר זוגי המופקד על הנשימה, היינו קליטת החמצן מחוץ לגוף ופליטת דו-תחמוצת הפחמן מתוך הגוף.

התפתחות עוברית ביום ה-25 לחיי העובר מתחיל תהליך יצירת מערכת הנשימה. הסימפון הראשי הימני מתפתח באופן אנכי וישר, והסימפון הראשי השמאלי מתפתח בצורה אופקית, בגלל דחיקתו עקב התפתחות הלב. בין החדשים 6-4 לחיי העובר מתחילים להופיע היסודות הראשונים של רקמת הריאה. בחיים העובריים מלאות בועיות הריאה בנוזל, ועם הנשימה הראשונה מיד לאחר הלידה הן מתחילות להתרחב, להתרוקן מהנוזל ולהתמלאות באוויר. הבועיות ממשיכות להתפתח ולהיתווסף גם לאחר הלידה ועד גיל 6-5 שנים. בזמן הלידה יש כ-24 מיליון בועיות, ושטח הריאות המיועד לשחלוף הגזים ביילוד הוא 2.8 מ"ר.

מיקום שתי הריאות נמצאות בבית החזה, וממלאות את חללו. ביניהן מצוי חלל הביניים, שבו נמצא הלב, כלי הדם הגדולים, הקנה והוושט. הריאות מופרדות מחלל הבטן על ידי הסרעפת.

מבנה הריאה הימנית גדולה מהריאה השמאלית. משקל הריאות הוא כ-600 גרם. מספר הבועיות בריאות של המבוגר מגיע לכדי 300 מיליון, ושטח הריאות המיועד לשחלוף הגזים במבוגר מגיע לכדי 80 מ"ר. שטח זה גדול פי 40 משטח כל גופו של המבוגר הממוצע.

מקום כניסת הסימפונות הראשיים, כלי הדם והעצבים אל תוך הריאות נקרא 'שער הריאה'[4]. הריאה הימנית מחולקת לשלוש אונות, ואילו הריאה השמאלית מחולקת לשתי אונות.

הריאות מצופות בקרום-האדר[5], אשר מורכב משני עלים, וביניהם כמות קטנה של נוזל. הלחץ התת-אטמוספרי שבין שני עלי האדר מאפשר את התפשטות הריאות.

נתיב האוויר עובר מחלל הפה דרך הגרון[6] לקנה הנשימה[7], ומשם לעץ הסימפוני[8]. הגזים בנפח האוויר באזורים אלו אינו עובר שחלוף, והוא 'נפח מת'[9].

קנה הנשימה בנוי מטבעות סחוסיות, שקצותיהם מחוברות בשריר חלק. התכווצות השריר מביאה להקטנת קוטרו של קנה הנשימה. הקנה נחלק בחלקו התחתון לשני סימפונות ראשיים[10], אשר נכנסים לשתי הריאות דרך שער הריאה. הסמפונות הראשיים נחלקים בתוך רקמת הריאה לסמפונות משניים ההולכים וקטנים, עד לסימפוניות[11] קטנות שקוטרן כמ"מ אחד. הסימפוניות מסתיימות ביחידה נשימתית המורכבת מנאדיות[12], שנראית כאשכול ענבים, ובה מתבצע שיחלוף הגזים. חלק מהתאים המהווים את רקמת הנאדיות ביחידה הנשימתית מפרישים חומר מיוחד[13], שתפקידו להוריד את מתח הפנים של האונית, ובכך נותרת האונית פתוחה גם בסוף הנשיפה. דבר זה מונע את תמט הריאות, ומקטין את המאמץ הנשימתי.

מחזור הדם דם מחוזר מכל הגוף מובל במערכת הוורידית אל הפרוזדור הימני של הלב. עורק הריאה מביא דם מחוזר מהחדר הימני של הלב אל הריאה, והוא מתפצל בתוך הריאה לעורקים קטנים והולכים, עד לנימיות קטנטנות העוטפות את נאדיות הריאה. בנאדית הריאה משתחרר דו-תחמוצת הפחמן מהעורקיות, ויוצא דרך מערכת הסימפונות החוצה בנשיפה. אוויר מחומצן הנכנס בשאיפה מהחוץ דרך מערכת הסימפונות לתוך הריאות, נכנס מהנאדיות לתוך הנימיות הוורידיות הקטנטנות העוטפות את הנאדיות, וכלי הדם הוורידיים הולכים וגדלים עד שהם יוצאים מכל ריאה בצורת שני וורידים, הנכנסים לפרוזדור השמאלי של הלב, ומשם מועבר דם מחומצן דרך המערכת העורקית לכל הגוף.

פעולת הנשימה נעשית על ידי כיווץ והרחבה של נפח בית החזה באמצעות שרירי בית החזה והסרעפת. כיווץ בית החזה מביא לדחיפת אוויר החוצה מן הריאות, והוא החלק של הנשיפה, והרחבת בית החזה מביא להכנסת אוויר פנימה לריאות, והוא החלק של השאיפה. מחזור נשימה, היינו שאיפה ונשיפה, מתקיים במבוגר בתנאי מנוחה בקצב של 16-14 פעמים בדקה, ונפח האוויר הממוצע הנכנס או היוצא במחזור אחד הוא כ-500 סמ"ק. מכאן שבדקה אחת עובר בדרכי הנשימה נפח של 8-6 ליטרים של אוויר בממוצע. נתונים אלו משתנים בהתאם לגיל, למצב הבריאותי, למבנה הגופני, ולתנאי המאמץ או המנוחה.

[עריכה] הריאות בחז"ל

כללי הריאות אינן מוזכרות כלל במקרא. לעומת זאת חכמי התלמוד וההלכה הרבו לתאר את הריאות יותר מכל איבר אחר בגוף. הריאות נחקרו במיוחד על ידי חז"ל בגלל השכיחות הרבה של מחלות ופגיעות בהן בבעלי חיים. על יסוד זה נפסק: 'אין צורך לבדוק אחרי שום טריפות מן הסתם, חוץ מן הריאה צריך לבדוק בבהמה וחיה אם יש בה סירכא'[14].

[עריכה] חלקי הריאה

קרומי הריאה חז"ל ידעו, שהריאות מוקפות בשני קרומים[15]. יש מי שכתב, שאין הכוונה לשני עלי האדר[16], שהרי חז"ל תיארו את המצב כשהריאות מחוץ לגוף הבהמה, אלא הכוונה לאנדותל של רקמת הריאה, ולעלה האדר הפנימי[17].

קנה הריאה הצינור[18] העובר מהחלק התחתון של הגרון עד להתפצלות שני הסימפונות הגדולים מכונה בחז"ל בשלושה מינוחים: גרגרת, קנה, סימן. הגרגרת מתייחסת לטבעות הסחוסיות, הקנה הוא הקרום שתחת לטבעות, והסימן הוא שם כולל לכל הצינור[19]. בתלמוד מצינו שם נוסף לטבעות הסחוסיות - חוליות, והחיבורים שבין הטבעות מכונים בר-חוליות[20]. הטבעות המרכיבות את הקנה מכוסות בקרום פנימי; כל הטבעות אינן מקיפות את הקנה אלא ברובו, ובחלקו האחורי של הקנה יש קרום עבה המחבר את קצות הטבעות; הטבעת העליונה היא היחידה שמקיפה את הקנה לכל היקפו, והיא טבעת גמורה; מעל הטבעת הראשונה יש כיסוי עגול כמין כובע, שבאמצעיתו הוא מחודד כלפי מעלה ונקרא שיפוי כובע[21].

'ערוגות הריאה' הן חלק הריאה שבכיוון גב הבהמה, אשר איננו נחלק לאונות[22]. הסימן מתפצל לשני סימפונות ראשיים, וכל אחד מהם נכנס לערוגת ריאה אחת.

שער הריאה ואונות הריאה כל אחת משתי הריאות בנויה מ'אומא', היינו אזור שער הריאה, או מרכז הריאה[23], וממספר 'אונות' המופרדות זו מזו על ידי חיתוכים, היינו חריצים בין-אונתיים. הריאה הימנית מורכבת משלוש אונות, והריאה השמאלית מורכבת משתי אונות; למעלי הגירה ישנה אונה נוספת בריאה הימנית, המכונה 'עינוניתא דוורדא', היינו אונה קטנה הדומה בצבעה לוורד[24]. כל אונה מכילה סימפון אחד[25].

ואגב, מעניין לציין, כי חכמי יוון העתיקה טעו באנטומיה של הריאה. היפוקרטס (370-460 לפהס"נ) מתאר בטעות שלשתי הריאות של האדם יש שלוש אונות; גלינוס (200-129) מתאר את אונת הביניים בכל בעלי החיים, כולל האדם. וזליוס היה הראשון שהבדיל בין אדם לבהמה ביחס למספר האונות, בשנת 1543[26].

[עריכה] תפקידי הריאה

נשימה וקול תפקיד הריאות להכניס ולהוציא אוויר דרך הקנה[27], ועל כן בדקו את תיפקוד הריאות על ידי ניפוח אוויר.

כמו כן יש לקנה ולריאות תפקיד בהוצאת הקול[28], אם כי לפי המקרא ברור שיצירת הקול מיוחסת לגרון דווקא[29]. ועוד קבעו חז"ל, שהריאה שואבת כל מיני משקים[30].

[עריכה] הפרעות פתולוגיות בריאות

מצינו בחז"ל ובפוסקים תיאורים רבים ומגוונים של הפרעות פתולוגיות שונות בריאות:

שינויים במספר האונות בריאות - עודף אונות, חסר אונות, או החלפת מספר האונות בין ריאה ימנית לשמאלית[31]. ואמנם בספרות הווטרינרית ישנם תיאורים על הקטנה או היעדר אונות[32]. כמו כן תוארו ריאות עודפות, בעיקר בעגלים. בסדרה אחת תוארו חמש ריאות נוספות בבית החזה, אחת-עשרה בבטן, וחמש בתת-עורית[33]. שינויים אלו נמצאו בשכיחות רבה בדורות מאוחרים יותר[34].

אטום בריאה [35] הוא אזור שאין האוויר נכנס בו ואינו מתנפח[36], הסימפונות המובילים אליו סתומים[37], האזור קשה במשמושו, הוא דומה במראהו לשאר חלקי הריאה, ואין בו קמטים[38]. יש מי שכתב, שמונח זה מתייחס לכל התקשות בריאה, ואין הוא מיוחד למצב מוגדר[39]; יש מי שכתב, שהמדובר בדלקת ריאות[40]; ויש מי שכתב, שהכוונה לתמט של קטע בריאה[41].

חז"ל הציעו בדיקה לאבחנה מבדלת בין אטום לבין מורסה, וכן בדיקה לבירור האיוורור של האזור האטום[42].

ריאה שיבשה מקצתה , בדרגה שהיא נפרכת בציפורן[43]. יש הסבורים, שהמדובר בהתגבנות שחפתית[44]; ויש מי שכתב, שהכוונה לאוטם[45], או לנמק[46].

טינרי [47] היה מצב מצוי בבהמות[48]. מדובר בנגע על הריאות שדומה למוגלה[49], והוא קשה כאבן[50]. מצב זה יכול להתאים להתגבשות והסתיידות של מורסות שחפתיות מפוזרות על פני הריאות[51], או שמדובר בהסתיידות לאחר זיהום על ידי טפילים[52].

ריאה חרותה [53], היינו ריאה שצמקה. על פי חז"ל יכול דבר זה להיות בידי שמים או בידי אדם[54]. יש מי שכתב, שהכוונה להתייבשות הריאה לאחר פחד הבהמה מקול רעמים (בידי שמים) או שנבהלה ממעשי אדם[55]. אמנם הסבר זה קשה להולמו מבחינת ידיעותינו הרפואיות, שכן לא ידוע שפחד כלשהו גורם להצטמקות הריאות[56]. יש מי שכתב, שהכוונה לתמט הריאה בגלל סיבות שונות[57]; יש מי שכתב, שהכוונה לדלדול הריאות[58]; ויש מי שכתב, שהכוונה לחזה-אוויר[59]: 'בידי שמים' כאשר הדבר קורה באופן עצמוני[60], ו'בידי אדם' כאשר הדבר נגרם כתוצאה מחבלה[61].

ריאה הדומה לאופתא, היינו לגזע עץ[62]. הדמיון לגזע עץ מתואר בתלמוד באופנים שונים - במראה, במישוש, בצבע, במשקל. תיאורים אלו יכולים להתאים למצבים פתולוגיים שונים, כגון גבשושיות ממאירות או נפחת[63].

ריאה שנשפכה כקיתון [64]. מדובר כנראה בכיסים או במערות שחפתיים[65], או שמדובר בבצקת ריאות, או תפליט דלקתי חריף[66].

התלמוד מציע בדיקה לבירור השאלה אם התהליך הזה פוגע רק ברקמת הריאה, או שהוא הורס גם את הסימפונות[67].

צמחים או בועות [68] הם מונחים תלמודיים כלליים לכל דבר הבולט ("צומח") מעל פני הריאה[69]. התלמוד מבדיל בין בועות וצמחים שונים בהתאם לתכולה של הבליטות הללו: מלאה מוגלה - היינו מורסה ריאתית; מלאה מים זכים, היינו שלפוחית רגילה, או שלפוחית טפילית[70]; מלאה רוח, היינו בועה נפחתית[71]. חז"ל ייחסו חומרה פתולוגית לריבוי בועות ולסמיכותם[72].

סירכות הריאה [73] מהוות אחד הנושאים המרכזיים בדיון הפתולוגי ביחס לריאות הבהמות. הסירכות נפוצות מאד בבהמות, ולכן מקדישים להן התלמוד והפוסקים מקום נרחב בתיאוריהם ובדיוניהם. חכמי ההלכה ידעו, כי לרוב הסירכות יש משמעות פתולוגית[74], אם כי ישנן סירכות שהן רק ריר בעלמא[75]. גם כיום תופסת פתולוגיה זו מקום ראשון מבחינת השכיחות של גורמי הטריפות בבהמות[76].

בתלמוד מצינו אבחנה בין סירכות העוברות מאונה לאונה שלא כסדר האונות, שהוא מצב פתולוגי, לבין סירכות העוברות מאונה לאונה כסדר האונות, שהוא מצב תקין[77]. בין הפוסקים מצינו תילי-תילים של מצבים שונים של סירכות, שברובם לא נזכרו כלל בתלמוד[78].

יש הסבורים, שהסירכות מתהוות כתוצאה מנקב בריאה[79]; ויש הסבורים, שהסירכות יכולות להיווצר גם ללא נקב, אלא שסופם להתפרק ולגרום לנקב בריאה[80].

מבחינה רפואית מדובר בהידבקויות שנוצרות לאחר מצב דלקתי, כגון לאחר דלקת ריאות[81], או לאחר דלקת אדר הריאות[82].

שינויים בצבע (מראות) הריאה נידונו על ידי חז"ל והפוסקים. יש ששינוי הצבע מהווה סימן למחלה ומטריף את הבהמה, ויש ששינוי הצבע איננו סימן של מחלה[83]. חז"ל[84] התייחסו למספר צבעים: כחול, כדיו שחורה, אדום, כצבע הכבד, כצבע הבשר, ירוק בגוונים שונים[85]: ככשות[86], כמוריקא או ככרכום[87], ככרתי[88], או כחלמון הביצה[89]. הפוסקים דנו בהרחבה ביחס לצבעים אחרים של הריאה, שלא נזכרו בתלמוד[90], אלא שכל עניין השינויים בצבע הריאות הוא דבר נדיר[91].

בעניין מהות הטריפה בשינוי צבע הריאות - יש מי שכתב, שהמראה האסור כנקב הוא חשוב[92]; ויש מי שכתב, שסיבת הטריפה היא מחשש שבעתיד ייווצר נקב באזור שינוי הצבע[93].

מבחינה רפואית קיים קושי לזהות את המחלות הגורמות לשינויי הצבעים והגוונים השונים שמנו חז"ל[94]. אכן ניתן לנסות ליחס מחלות מסויימות לחלק מהשינויים הללו:

ריאה הדומה לכבד, יש מי שכתב, שהוא שלב ההתכבדות[95] האפורה שבדלקת ריאות[96].

ריאה הדומה לבשר - יש מי שכתבו, שמדובר בתמט הריאה עקב סתימת סימפון[97]; ויש מי שכתב, שהוא שלב ההתכבדות האדומה שבדלקת ריאות[98].

ריאה אדומה יכולה להתאים למצב של גודש[99].

ריאה כחולה, יש מי שכתב, שהכוונה לאנטרקוזיס[100].

ריאה שחורה כדיו, יש מי שכתב, שמדובר באוטם דמי של הריאות[101].

תולעים בתלמוד מתוארת תולעת מיוחדת למחלת ריאות, אשר פורשת מרקמת הריאה לאחר מות הבהמה, ואז גורמת לנקב בריאה[102]. תולעת זו נקראת מורנא[103]. הפוסקים דנו גם בסוגי תולעים אחרות בריאות[104].

דמם ריאתי מצינו בתלמוד[105] תיאור של דמם ריאתי[106], והצעת בדיקה לאבחנה מבדלת בין דמם ריאתי לדמם קיבתי[107]. דמם ריאתי מכונה 'דם הבא מהריאה', ותכונתו שהוא נסרך, כנראה בגלל הרוק המעורב בו. דמם קיבתי מכונה 'דם הבא מהכבד', יתכן בגלל העובדה שמחלת שחמת הכבד גורמת לדליות בוושט, שהם סיבה שכיחה לדמם ממערכת העיכול, ותכונתו שאינו נסרך[108].

בין הפוסקים מצינו תיאורים פתולוגיים נוספים בריאות:

ריאה ללא חיתוכי אונות 'מעשה דריינוס' הוא תיאור של ריאה שנמצאה בלא חיתוכי אונות, אלא עם כיסוי חלק. לאחר קרעו את הקרום נתגלתה ריאה תקינה[109]. תיאור זה מתאים לתפליט פיבריני עקב דלקת אדר-הריאות[110].

עצם שדבוקה בריאה מבחוץ, וההשערה היא שמדובר בחלק מהצלע[111].

יש לציין מצב אחר שלא נידון בפוסקים, והוא יצירה של עצם בצורה מפוזרת בתוך רקמת הריאה, שאיננה קשורה לצלעות[112].

[עריכה] מומים בריאות

נקב באדר-הריאה בתלמוד ובפוסקים מצינו דיונים ביחס להתנקבות אדר הריאה. חז"ל נחלקו בשאלה אם יש צורך בהתנקבות שני קרומי הריאה על מנת שהבהמה תיחשב כטריפה, או שגם נקב של קרום אחד מסכן את חיי הבהמה[113]. חז"ל הציעו בדיקה לבירור סיבת צפצופים בריאה, ולאבחנה מבדלת של חזה-אוויר[114].

נקב ברקמת הריאה חז"ל והפוסקים דנו בהרחבה במצבים של ניקוב רקמת הריאה. ההקפדה היתירה היא לברר אם הנקב בריאה נוצר בחיי הבהמה, שאז היא טריפה, או שהנקב נוצר לאחר מות הבהמה, שאז אין לנקב כל משמעות.

מצינו בתלמוד מספר מצבים שניתן לייחס להם את סיבת הנקב לאחר מות הבהמה: הטבח הבודק את הריאות; זאב שלקח ריאה והחזירה מנוקבת; תולעי מורנא[115].

הפוסקים הגדירו מצבי נקב שונים, שניתן לייחס את היווצרותם בעת היות הבהמה בחיים, כגון אם סביב הנקב יש תגובה שחורה או אדומה[116]. טעם הדבר - יש הוכחה לתהליך דלקתי, ולכן סביר להניח שהנקב נוצר עוד בחיי הבהמה; נקב מוארך יכול להיות בגלל בדיקת הטבח, אבל נקב עגול סביר יותר שנוצר בחיי הבהמה[117].

כאשר יש ספק אם הנקב נוצר בחיי הבהמה או לאחר מותה, עושים נקב אחר בריאה, ומשווים את צורתו לנקב המסופק[118].

[עריכה] פרטי דינים בטריפות הריאה

שינויים באונות הריאה בהמה שנמצאו בריאותיה אונות יתירות או חסרות, או שנתחלפו מספר האונות בין הריאה הימנית לשמאלית - טריפה[119]. בין האחרונים מצינו שנטו להכשיר במצב של החלפת מספר האונות בין ריאה ימנית לשמאלית בגלל שכיחות יתר של מצב זה[120], וכן יש שהכשירו בשינוי גודל האונות[121].

בין האחרונים מצינו מחלוקת בשאלה אם להטריף בהמות שנמצאו בהם שינויים שונים בצורה, במיקום ובמבנה של האונות: בני ספרד נהגו להכשיר בכל החילופים שלא נזכרו בחז"ל, על סמך הכלל שאין להוסיף על הטריפות שמנו חז"ל[122], וכל המחמיר בהם נוהג בטעות, ויש לבטל את מנהגם, ולא לחוש אליו כלל[123]. דבר זה עולה בקנה אחד עם התפיסה הרפואית, שאין בחילופים אלו שום סכנה לחיי הבהמה; לעומתם האשכנזים הטריפו במצבים אלו, כי בוודאי יש מסורת מקדמונים להחמיר בחילופים אלו, ובמקום שנהגו להטריף אין להקל אפילו בהפסד מרובה[124].

אוטם ריאה שנמצא בה מקום אטום כל שהוא, שאין הרוח נכנסת בו, ואינו מתנפח - טריפה[125].

יובש ריאה שיבשה מקצתה, כדי שתיפרך בציפורן - טריפה[126].

הצטמקות ריאה שצמקה, אם הדבר קרה בידי שמים, הרי היא כשרה; ואם בידי אדם, הרי היא טריפה[127].

ריאה שנשפכה כקיתון , ואפילו כל הריאה נשפכה כקיתון[128], וקרום העליון שלה קיים שלם בלא נקב, אם הסימפונות עומדים במקומם ולא נימוחו, כשרה; ואם נימוק אפילו סימפון אחד, טריפה. כיצד בודקים זאת: נוקבים את הריאה ושופכים אותה בתוך כלי עופרת שהוא חלק, אם נראים בה חוטים לבנים, בידוע שנימוקו הסימפונות וטריפה, ואם לאו, בשר הריאה בלבד הוא שנימוק וכשרה[129]. יש אומרים, שדווקא אם מיחוי המים הוא זך, הרי היא כשרה, אבל אם הם עכורים או סרוחים, הרי היא טריפה[130]; ויש מכשירים אפילו אם מיחוי המים עכורים או סרוחים[131].

ריאה המכילה צמחים או בועות אם הם מלאים ליחה סרוחה, או מים סרוחים, או עכורים, הרי היא טריפה; ואם הם מלאים רוח, או מים זכים, או ליחה הנמשכת כדבש, או ליחה יבשה וקשה, הרי היא כשרה; אם סירכה תלויה יוצאת מן הבועה, הרי היא טריפה; אם שתי בועות סמוכות זו לזו, הרי היא טריפה, אפילו מלאות מים זכים; אם שתי הבועות הן צמחים קשים, אף על גב שהם סמוכים זה לזה, הרי היא כשרה; ואם היא בועה הנראית כשתי בועות, יש לבדוק אם הן שופכות זו לזו, הרי היא כשרה, ואם לאו הרי היא טריפה[132]. יש מי שכתב, שכל הבועות כשרות אם אינן סמוכות זו לזו, ואפילו אם הן מכילות מים עכורים וסרוחים[133]. ועוד יש מי שכתב, שדינים אלו הם הלכות מועטות ומנהגים מרובים, כי רובם מצד המנהג, לכן אין להם הכרע כל כך לא להתיר ולא לאסור. וכל מורה יכול להורות לפי העניין, ובלבד שיכווין דעתו בהוראה, שלא יקיים בעצמו 'ומקלו יגיד לו וכו'[134].

סירכות - סירכה בין אונה לאונה, או בין אונה לאומה, אם היא כסדרן, הבהמה כשרה; ואם היא שלא כסדרן, הבהמה טריפה[135]. בטעם הטריפה של סירכה נחלקו הפוסקים - יש אומרים, שסירכא מחמת נקב היא באה, והטריפות היא בגלל ההנחה שיש נקב בריאה[136]; ויש אומרים, שהטעם הוא משום שסופה להתפרק וחשובה כניקבה, ולא מפני שיש כבר נקב[137].

בהגדרת 'סדרן' ו'שלא כסדרן' יש דעות שונות בפוסקים[138], וכן נחלקו הפוסקים ביחס למיקומים שונים של הסירכות[139].

מראות ריאה שנשתנה מראיה, בין מראה כולה בין מראה מקצתה, אם נשתנתה למראה המותר, אפילו נשתנית כולה הרי היא כשרה; ואם נשתנית למראה האסור, אפילו כל שהוא, הרי היא טריפה.

המראות המטריפות בריאה: שחור, צהוב[140], ולבן בגוונים שונים; המראות הכשרות בריאה: כחול, ירוק ואדום בגוונים שונים[141].

[עריכה] בדיני מכירה

בבהמה גסה, המוכר את הריאה לא מכר את הכבד, מכר את הכבד לא מכר את הריאה; בבהמה דקה, המוכר את הריאה מכר את הכבד, והמוכר את הכבד מכר את הריאה[142]. יש מי שהסתפקו אם מכר את הלב האם מכר גם הריאה ולהיפך[143].

בעניין השתלת ריאות - ראה ערך השתלת אברים

הערות שוליים

  1. ^ בבלי חולין מט א.
  2. ^ ב"ב פג ב, וברשב"ם שם ד"ה הקנה.
  3. ^ pulmonology. מילה מורכבת מהמילה הלטינית pulmo = איבר הנשימה + logos = תורה.
  4. ^ hilus.
  5. ^ pleura.
  6. ^ larynx. בלשון המקרא משמש המונח גרון בכמה משמעויות - הלוע או בית הבליעה (ירמיה ב כה; תהלים ה י); הצוואר החיצון (ישעיה ג טז; יחזקאל טז יא); מוצא הקול והמשך קנה הנשימה (ישעיה נח א; תהלים סט ד; שם קטו ז), והוא המובן בשימוש העברית המודרנית. הגרון הוא ראשית מעבר האוויר מהפה, אך הוא גם שומר על דרכי הנשימה התחתונים מפני כניסת מזון או משקה, וכן נמצאים בו מיתרי הקול, ובכך הוא משמש ליצירת הקול.
  7. ^ trachea.
  8. ^ bronchial tree.
  9. ^ dead space.
  10. ^ bronchi.
  11. ^ bronchioles.
  12. ^ alveoli.
  13. ^ surfactant.
  14. ^ טושו"ע יו"ד לט א. וראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך ב, ע' בדיקת ריאה, עמ' שנז ואילך, בשיטות הראשונים בצורך לבדוק דווקא ריאות. וראה שם, אם בדיקת הריאה היא מן התורה או מדרבנן.
  15. ^ ראה בבלי חולין מו א.
  16. ^ pleura.
  17. ^ קצנלסון, התלמוד וחכמת הרפואה, עמ' 139, הע' 1.
  18. ^ trachea.
  19. ^ אנציקלופדיה תלמודית, כרך ו, ע' גרגרת, עמ' שד. יש לציין, כי בשפה העברית המודרנית התקבלו שלושת המונחים הללו כביטויים נרדפים וזהים ל-trachea - ראה מילון אבן-שושן, בערכים המתאימים. האקדמיה ללשון העברית קיבלה את המונח 'קנה' כביטוי העברי ל- trachea - האקדמיה ללשון העברית, מילון למונחי האנטומיה, עמ' 104.
  20. ^ בבלי חולין נ א.
  21. ^ חולין יח א-ב, ורש"י ומאירי שם.
  22. ^ בבלי חולין נ א.
  23. ^ ראה אנציקלופדיה תלמודית, כרך א, ע' אומא, עמ' רפז, ששם זה לא מוזכר בתלמוד, אלא הוא מוזכר לראשונה בספרות הגאונים.
  24. ^ בבלי חולין מז א. וראה בדרכ"ת סי' לה סקי"ב-י"ד, הגדרות ותיאורים מפורטים של העינוניתא דוורדא. וראה בספר Preuss J, Biblical and Talmudic Medicine , Tran. by F. Rosner, p. 100, שהווטרינרים מגדירים אונה זו בשם אונת הביניים )intermediate).
  25. ^ ראה דרכ"ת סי' לח סק"ה. וראה שם, סק"ז-ט, תיאור מפורט של כל אונה ואונה, והיחס בין האונות מבחינת מיקומן וגודלן. וראה עוד בשו"ת דעת כהן סי' כב, ביחס למספר האונות.
  26. ^ ראה פרויס, שם.
  27. ^ אותיות דר"ע, ל (הובא במדרש הרפואה ח"א פ"א אות קטו); זוהר ח"ג עמ' רכז-ח.
  28. ^ בבלי ברכות סא א; ויקרא רבה יח א.
  29. ^ ראה ישעיה נח א; תהלים סט ד; שם קטו ז.
  30. ^ בבלי ברכות סא ב. וראה רש"י שם ד"ה שואבת, שהתקשה בהסבר דעה בלתי-פיסיולוגית זו. וראה בספרו של פרויס, עמ' 101, שדעה זו היא בהתאם לתורתו של אפלטון, ורק ארסיסטרטוס הוכיח מאוחר יותר שאין נוזלים נכנסים לריאות.
  31. ^ בבלי חולין מז א.
  32. ^ hypoplasia or agenesis of lobes.
  33. ^ ראה בספר Niebrle and Cohrs, Textbook of the Special Pathological Anatomy of Domestic Animals , p. 202. וראה בספרו של קצנלסון, התלמוד וחכמת הרפואה, עמ' 145, שאין במצבים אלו כדי לסכן את חיי הבהמה, ומה שחז"ל הטריפו במצבים אלו הוא משום הגדרות בדיני טריפה. וראה עוד - א. שטינברג, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 212 ואילך.
  34. ^ ראה דרכ"ת סי' לה סקכ"ב וסקנ"ג.
  35. ^ בבלי חולין מז ב.
  36. ^ רמב"ם שחיטה ז ו.
  37. ^ תבו"ש סי' לו סקנ"ה.
  38. ^ דרכ"ת סי' לו סקע"ב וסק"ש.
  39. ^ J. Leibowitz, The History of Coronary Heart Disease , p.41.
  40. ^ קצנלסון, התלמוד וחכמת הרפואה, עמ' 155-154.
  41. ^ א. שטינברג, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 212 ואילך. וראה שם בעמ' 216, בהסבר העדיפות של דעה זו.
  42. ^ ראה חולין שם.
  43. ^ בבלי חולין מו ב.
  44. ^ היינו caseous tuberculosis. כן כתבו פרויס בספרו עמ' 176; קצנלסון בספרו עמ' 141; Harris HH and Harris TN, Ann Med Hist 8:553, 1936.
  45. ^ infarction.
  46. ^ gangrene. ראה ליבוביץ בספרו עמ' 58. וראה א. שטינברג, אסיא, שם בהע' 43.
  47. ^ בבלי חולין מח ב.
  48. ^ רש"י שם ד"ה טינרי. ויתכן שהיה אנדמי בעיר טבריה - ראה חולין שם.
  49. ^ רש"י שם.
  50. ^ ערוך ע' טנר. וראה בדרכ"ת סי' לו סקש"ה, שטינרי הוא קשה, ומורסה היא רכה.
  51. ^ א. שטינברג, אסיא, שם.
  52. ^ כגון Echinococcus or Taenia Saginata. ראה א. שטינברג, אסיא, שם. וראה י.מ. לוינגר, המעין, ט, תשרי תשכ"ט.
  53. ^ בבלי חולין נה ב.
  54. ^ חולין שם.
  55. ^ רש"י שם.
  56. ^ ראה קצנלסון בספרו עמ' 111-106; פרויס בספרו עמ' 177-176; א. שטינברג, אסיא, שם.
  57. ^ קצנלסון, שם.
  58. ^ atrophy - פרויס, שם.
  59. ^ pneumothorax.
  60. ^ spontaneous pneumothorax.
  61. ^ traumatic pneumothorax - שטינברג, אסיא שם.
  62. ^ בבלי חולין מז ב.
  63. ^ emphysema. ראה על כך בספרו של קצנלסון, עמ' 148; Harris & Harris, ibid; שטינברג, אסיא, שם.
  64. ^ בבלי חולין מז ב.
  65. ^ שטינברג, אסיא, שם.
  66. ^ Harris & Harris, ibid.
  67. ^ ראה חולין שם.
  68. ^ בבלי חולין מח א. וכן מוזכר צמח בב"ק פה א, כגידול משני לאחר פציעה, וייתכן שהכוונה שם זיהום משני כדוגמת מורסה.
  69. ^ יש להעיר, שיסטרוב בספר המילים מציע למונח 'צמח' גם את המובן של כיב, וזה תמוה.
  70. ^ וראה בפחד יצחק, ע' בועא בריאה ודיניה, תיאור מצב כזה.
  71. ^ emphysematous bulla.
  72. ^ בבלי חולין מז א. וראה בספרו של קצנלסון, עמ' 145, שכתב שאין בידינו למצוא יסוד להלכה זו בחכמת הרפואה. וראה א. שטינברג, אסיא, שם, בעמ' 219.
  73. ^ adhesions.
  74. ^ בבלי חולין מו ב.
  75. ^ ראה רמ"א יו"ד לט יג. יש לציין, כי האנטומיסטים הקדמונים סברו, שהסירכות הן רצועות מדומות (ligamenta spuria) ללא כל משמעות פתולוגית - ראה בספרו של פרויס, עמ' 177.
  76. ^ ראה י.מ. לוינגר, הטריפות בישראל, עמ' 45-44.
  77. ^ בבלי חולין מו ב.
  78. ^ ראה באריכות בדרכ"ת ובערוה"ש יו"ד סי' לט.
  79. ^ שיטת רש"י חולין שם וסיעתו.
  80. ^ שיטת התוס' חולין שם וסיעתם. ראה באריכות בערוה"ש יו"ד לט יח-לא, במחלוקת זו ובמשמעותה ההלכתית.
  81. ^ pneumonia.
  82. ^ pleuritis.
  83. ^ ראה א. שטינברג, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 212 ואילך.
  84. ^ בבלי חולין מז ב.
  85. ^ על משמעות הצבע הירוק בחז"ל - ראה בע' מילה הע' 549 ואילך.
  86. ^ uscuta.
  87. ^ crocus.
  88. ^ porree.
  89. ^ ראה רש"י שם ד"ה ככשותא, שכל אלה הם מין ירוק, אלא שזה משונה מזה.
  90. ^ ראה בדרכ"ת סי' לח סק"צ. וראה באריכות בשו"ת נובי"ק חיו"ד סי' י.
  91. ^ ראה תורת הזבח הספרדי, הובאו דבריו בדרכ"ת סי' לח סק"ד.
  92. ^ רמב"ם שחיטה ז טז.
  93. ^ רשב"א, תורת הבית הארוך, דל"ב ע"ג. וראה עוד בנידון בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' לד.
  94. ^ ראה פרויס בספרו עמ' 178.
  95. ^ hepatization.
  96. ^ קצנלסון בספרו עמ' 153-150; א. שטינברג, אסיא, שם.
  97. ^ קצנלסון, שם; Kagan, Jewish Medicine , p. 50.
  98. ^ א. שטינברג, שם.
  99. ^ hyperemia. ראה א. שטינברג, שם.
  100. ^ anthracosis. ראה Harris HH and Harris TN, Ann Med Hist 8:553, 1936.
  101. ^ persistent hemorrhagic infarction. ראה מאמרם של הריס והריס, שם.
  102. ^ בבלי חולין מט א.
  103. ^ חולין שם. ביחס לזיהוי תולעת זו - קצנלסון בספרו עמ' 184 כתב, שהכוונה ל-Strongylus filaria. אכן פרויס בספרו עמ' 176-175 דוחה השערה זו, כי תולעים אלו אינן עוזבות את המאכסן לאחר מותו.
  104. ^ ראה שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סי' נ; שו"ת צפנת פענח סי' א; דרכ"ת סי' לו סקק"נ.
  105. ^ בבלי גיטין סט א.
  106. ^ hemoptysis.
  107. ^ hematemesis.
  108. ^ וראה עוד בע' כבד הע' 44, על דימומים אלו.
  109. ^ רש"ל, הובאו דבריו בט"ז יו"ד סי' לה סקי"ד.
  110. ^ pleuritis.
  111. ^ ראה ט"ז יו"ד סי' לט סקכ"ג; פר"ח, פרמ"ג, שמ"ח יו"ד סי' לט; תבו"ש שם סקצ"ו; שו"ת ישועות מלכו חיו"ד סי' ה; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' מו; שו"ת צפנת פענח סי' סה.
  112. ^ מצב זה נקרא Pumice stone lung, והוא מצוי בעיקר בבקר ובכלבים - ראה בספר Niebrle & Cohrs: Textbook of the Special Pathological Anatomy of Domestic Animals, p. 210.
  113. ^ בבלי חולין מו א.
  114. ^ pneumothorax. ראה בבלי חולין מו ב. וראה א. שטינברג, אסיא, שם.
  115. ^ ראה בבלי חולין מט א.
  116. ^ רמ"א יו"ד לו ה.
  117. ^ רמ"א שם.
  118. ^ בבלי חולין נ א.
  119. ^ בבלי חולין מז א; רמב"ם שחיטה ח א; טושו"ע יו"ד לה ב. דין אונות יתירות שהבהמה כשרה הוא אפילו כאשר מדובר בהרבה אונות יתירות, אפילו עד עשר - ראה ראבי"ה סי' אלף פט; שו"ת הרא"ש כלל כ סי' לא; רמ"א יו"ד לה ה; יש"ש בבלי חולין פ"ג סי' רט.
  120. ^ ראה דרכ"ת סי' לה סקכ"ב.
  121. ^ ראה דרכ"ת שם סק"ז וסקנ"ג. וראה עוד בע' השתנות הטבעים הע' 102-3.
  122. ^ ראה דרכ"ת סי' לה סקכ"ז.
  123. ^ פר"ח סי' לה סק"ה.
  124. ^ ראה רמ"א יו"ד לה ב; תבואות שור שם סקל"ה; פלתי שם סק"א; דרכ"ת שם סקל"ג, וסק"מ, וסקמ"ד, וסקנ"ו.
  125. ^ בבלי חולין מז ב; רמב"ם שחיטה ז ו; טושו"ע יו"ד לו ט. וראה רמב"ם שם, שטעם הטריפה הוא משום נקובה. ולעומתו הרשב"א חולין שם סובר, שהטעם הוא שאין הריאה הזו מניפה על הלב, וסוף הלב להינטל. וראה פרמ"ג יו"ד סי' לו במשב"ז סקט"ו, ובתבו"ש סי' לו סקנ"ח, במחלוקת זו שבין הרמב"ם לרשב"א.
  126. ^ בבלי חולין מו ב; רמב"ם שחיטה ח ז; טושו"ע יו"ד לו יג.
  127. ^ בבלי חולין נה ב; רמב"ם שחיטה ח ט; טושו"ע יו"ד לו יד. וראה לעיל הע' 52 ואילך, בהסבר מצבים אלו.
  128. ^ ש"ך יו"ד סי' לו סקכ"א.
  129. ^ בבלי חולין מז ב; רמב"ם שחיטה ז ט; טושו"ע יו"ד לו ז.
  130. ^ המחבר, שם.
  131. ^ רמ"א שם. וראה ביאור הגר"א שם סקי"א-י"ב.
  132. ^ בבלי חולין מז א-מח ב; רמב"ם שחיטה ז י-יא; טושו"ע יו"ד סי' לז.
  133. ^ רמ"א יו"ד לז א.
  134. ^ שו"ת תורת יקותיאל, הובאו דבריו בדרכ"ת סי' לז סקקמ"ז.
  135. ^ בבלי חולין מו ב; רמב"ם שחיטה ח ה; טושו"ע יו"ד לז ד.
  136. ^ רש"י שם ד"ה לית.
  137. ^ תוס' שם ד"ה היינו. בב"י שם כתב שכן הוא גם דעת הרמב"ם. ואם עצם איסור סירכות הוא מן התורה או לא - ראה שו"ת תשב"ץ ח"א סי' סז, וח"ג סי' רצג.
  138. ^ ראה תוס' חולין שם ד"ה אבל; רמב"ם וטושו"ע שם, ובנו"כ.
  139. ^ ראה באריכות ברמ"א שם, ובנו"כ. וראה עוד חילוקי דינים ביחס לסירכות שונות בטושו"ע שם סימן לז, ובנו"כ.
  140. ^ ראה ש"ך יו"ד סי' לח סק"ו.
  141. ^ בבלי חולין מז ב; רמב"ם שחיטה ז טז-יט; טושו"ע יו"ד סי' לח.
  142. ^ ב"ב פג ב; רמב"ם מכירה כז ט; טושו"ע חו"מ רכ יד.
  143. ^ תוס' ב"ב שם ד"ה מכר.
כלים אישיים

גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
Yeshiva.org.il
מיקרופדיה תלמודית
תיבת כלים