שוגג

מתוך ויקישיבה
(הופנה מהדף שגגה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הגדרה[עריכה]

העובר עבירה ולא ידע שהיא עבירה.

לדוגמא, המבשל שבת ולא ידע שאסור לבשל בשבת, או שלא ידע שהיום שבת[1].

בדינים שונים[עריכה]

במצווה הבאה בעבירה פסולה. ולגבי עבירה בשוגג נחלקו האחרונים האם יש בה דין מצווה הבאה בעבירה (האם היא פוסלת את המצווה)[2]. בדינים שונים

אין שליח לדבר עבירה. אמנם כאשר השליח שוגג, כגון שאמר לשליח לקחת שור מבית פלוני שהוא שלי, ונמצא שלא היה שלו והיא גניבה, נחלקו המפרשים לשלוש דעות[3]:

  1. בזה יש שליח לדבר עבירה, והמשלח חייב[4].
  2. גם בזה אין שליח לדבר עבירה, והמשלח פטור[5].
  3. תלוי באיזו עבירה: בבין אדם למקום אין שליח והמשלח פטור, ובבין אדם לחבירו (כגון גניבה) יש שליח והמשלח חייב [6].

קים ליה בדרבה מיניה - חייבי מיתות שוגגין, אע"פ שפטורים מהמיתה, פטורים גם מהתשלומין ("תנא דבי חזקיה") [7]. וביאר הקונטרסי שיעורים[8] שדין הפטור בשוגג ובמזיד הם שני דינים נפרדים.

הגוזל בשוגג, השיטה מקובצת[9] כתב שלא עובר משום גזל, אך המאירי כתב שהוא כן גזלן [10].

המאנה (אונאה) בשוגג, חידש הקונטרסי שיעורים[11] שאע"פ שחייב להחזיר, לא עבר באיסור כלל (ואינו כשאר העבירות שעבר באיסור בשוגג), שכל איסור אונאה נאמר רק כשמתכוון לכך.

האוכל תרומה בשוגג משלם קרן. תוס' כתבו שהוא כפרה ולא ממונא[12], והר"ש כתב שאינה כפרה אלא ממונא [13].

ראה גם[עריכה]

  • דעת (בכל הדינים הצריכים דעת - מצוות, עבירות, קניינים ועוד)

הערות שוליים[עריכה]

  1. ראה (משנה שבת ז, א), שבת סז, ב
  2. (שדי חמד ח"ד עמוד 164 אות ח. מהרי"ט אלגאזי בכורות פ"ח אות סה הראשונה ד"ה ואולם לפי חומר העניין, באמצע הדיבור (תחילת נז. בדפיו): יש דין מצווה הבאה בעבירה (ובאונס אין))
  3. דן בזה ספר המקנה יח-ו.
  4. תוספות בבא מציעא י, ב סוף ד"ה אי, תוספות בבא קמא עט, א ד"ה נתנו. וכן כתב המרדכי, הביאו הש"ך חו"מ שמח-ו בתחילתו)}}
  5. ר"י בשיטה מקובצת בבא מציעא י: ד"ה א"כ מצינו שלד"ע, וכן כתב נימוקי יוסף, הביאו הש"ך שם, וכן דעת הש"ך עצמו שם. וכן כתב הריטב"א קידושין מב:, והוסיף שאע"פ שאין בזה את הטעם "דברי הרב", זו גזירת הכתוב שאין שליח לדבר עבירה
  6. חתם סופר כתובות מהדורא בתרא (תקעג ד"ה וכי) בדעת התוס'
  7. כתובות לח, א. לתוס' הלכה כחזקיה אך לרש"י לא (מהרש"א חידושי הלכות פסחים כט, א על רש"י ד"ה את)
  8. בבא מציעא כח, א ד"ה אולם.
  9. בבא קמא סט, א בשם תלמידי ר"פ, וכן כתב הקצוה"ח כה-א שאדם מועד לעולם נאמר רק על מזיק)}}
  10. מאירי בבא קמא צה, א
  11. בבא מציעא כב-ו ד"ה ונלענ"ד
  12. (כתובות ל: ד"ה זר)
  13. תוספות תרומות ו, א סוף ד"ה והתשלומין.