שמיטה

מתוך ויקישיבה
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אסור עבודת האדמה בשמיטה[עריכה]

ערך מורחב - שמיטת קרקעות


מקור וטעם[עריכה]

מקורה של שביעית מהפסוקים "כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם, ושבתה הארץ שבת לה'. שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, ואספת את תבואתה. ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה', שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור. את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור, שנת שבתון יהיה לארץ" (ויקרא כה-ב).

מקורו של יובל מהפסוקים "וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים, והיו לך ימי שבע שבתות השנים תשע וארבעים שנה וגו'. יובל היא שנת החמישים שנה תהיה לכם, לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזיריה" (ויקרא כה-ח).

באיסור מלאכת הקרקע בשביעית נחלקו האחרונים האם האיסור על האדם, שלאדם אסור לעבוד בקרקע (וכמו איסור מלאכה בשבת) (שו"ת המבי"ט ח"ב סד ומהרי"ט ח"ב נג בדעת התוס' רי"ד), או שהאיסור על הקרקע (שנאמר "שנת שבתון יהיה לארץ" (ויקרא כה-ה), וכמו שבשביתת בהמתו בשבת האיסור על הבהמה) (מנחת חינוך קיב-א [ב]).

ונפק"מ האם מותר להשכיר לגוי את שדהו: אם האיסור על האדם - מותר, כמו שבשבת מותר לעשות מלאכה ע"י גוי מדאורייתא (ורק מדרבנן אסור), אך אם האיסור על הקרקע - אסור, שאסור שהקרקע תעבד.

פרטי הדין[עריכה]

בהשרשה הסתפק המנחת חינוך (שכו-א [ו]) האם מותר לזרוע בערב ראש השנה של שנת השביעית (לדעה שאין איסור זריעה בתוספת שביעית), וההשרשה תהיה בשביעית: האם אסור כיוון שאסור שהקרקע תעבד[1], או שמותר משום שהתורה אסרה רק את המלאכות המפורשות בתורה, כזריעה וזמירה, אך בהשרשה אין איסור.

שיעור הביעור - אסור לאכול פירות שביעית לאחר שכלה אותו המין מהשדה, ושיעורם של הפירות הוא בכזית (מנחת חינוך שכט-א [יג] ד"ה ועיין). ולגבי דמי שביעית (שהתפיס את הפירות בדמים) כתב המנחת חינוך (שם [יד] ד"ה והנה) שנראה ששיעורם בפרוטה כמו בשאר איסורי ממון, כגון גניבה וגזילה.

קרקע של הקדש חייבת בשביעית (רש"ש בבא קמא סט. על תד"ה והצנועין, ומביא שכך כתב הירושלמי פאה סוף פרק ז ופסחים ד-ט).

שמיטת כספים[עריכה]

ערך מורחב - שמיטת כספים

בהפקעת החוב נחלקו הראשונים: המרדכי (גיטין סימן שפ) סובר שהחוב פוקע מעצמו, שהיא אפקעתא דמלכא גם אם לא אמר לו "משמט אני", ורק יש מצווה באמירה. אך דעת היראים (רעח) שהחוב לא פקע, אלא שמצווה על הלווה שלא לקבלו ולומר "משמט אני", ואם אין הלווה רוצה לומר "משמט אני" בית דין כופין אותו, כמו שכופין על כל המצוות. אך בחו"ל אין כופין אותו מפני שהוא דיני קנסות (והגליוני הש"ס גיטין לז: (ד"ה צריך) הביא את היראים והביא ראיה נגדו, אך כתב שאפשר לדחותה).

והגר"ח חקר להיפך, האם הדין הוא רק שהחוב מתבטל או גם שלא יגבה את החוב. ונפק"מ אילו החוב היה נשאר: אם החוב רק מתבטל - כשהוא נשאר מותר לגבותו, אך אם יש גם איסור לגבותו - אפילו אם הוא נשאר אסור לגבותו (שמיטה ויובל ט-ו ד"ה ואשר יראה לומר).

מצות השמיטה כהוכחה שתורה מן השמים[עריכה]

ערך מורחב - תורה מן השמים

כותב בעל ה"כתב סופר"[2] בשם אביו בעל החתם סופר, שממצות השמיטה מוכח שהתורה ניתנה ע"י בורא העולם ולא ע"י אנוש, שהרי התורה[3] מבטיחה: "וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ? וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן". ואיך יוכל אדם להבטיח שהתבואה של השנה הששית תספיק לשלוש שנים? ואם אדם אנושי הוא זה שהעיז להבטיח, הרי שהיו עוזבים את ספרו ואמונתו כבר בפעם הראשונה שהיתה מגיעה השנה הששית ולא היתה מתקיימת ההבטחה.

ראה גם[עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. כמו שהבאנו את שיטתו לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה באיסור מלאכת הקרקע.
  2. על התורה, פרשת בהר
  3. ויקרא פרק כה