שמעון בן יעקב


סמלו אבן פטדה (ראו להלן), צבע דגלו ירוק, ומצוירת עליו שכם העיר, בשל קנאותו במעשה דינה - מתוך ויטראז מבית כנסת זיכרון משכן שילה

שמעון הוא הבן השני של יעקב אבינו ולאה אימנו. מעמדו במשפחה נפגע לאחר שספג, יחד עם לוי בן יעקב בקורת על התנהגותו בשכם, כאשר נקמו את כבוד אחותם דינה בת לאה.

לפי סדר עולם רבא שמעון נולד בשנה התשיעית להיות יעקב אבינו בחרן, שנת ב' קצ"ד/ה - 2,194 לבריאת העולם בכ"ח [1], מת בן מאה ועשרים שנה [2]

מקורו של השם

לאה אימו בחרה לו את השם שמעון :"...כִּי-שָׁמַע ה' כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי וַיִּתֶּן-לִי גַּם-אֶת-זֶה ..." (כ"ט,ל"ג). רבי עובדיה ספורנו קושר את בחירת השם עם מתן השם לראובן בן יעקב. אצל ראובן כתוב:"וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי-רָאָה יְהוָֹה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי(ל"א) על ד"ה בְּעָנְיִי הוא כותב: "שֶׁהָיָה בַּעֲלִי חושְׁדֵנִי שֶׁהִסְכַּמְתִּי לְהַטְעותו, וּתְמוּרַת הַחֲשָׁד נָתַן הָאֵל יִתְבָּרַךְ לִי זֶרַע, כָּעִנְיָן בְּסוטָה" הרי לגבי שמעון היא אומרת: כִּי שְׂנוּאָה אָנכִי - וספורנו כתב:"ּתְמוּרַת הַשִּׂנְאָה הַמְּסֻבֶּבֶת מִן הַחֲשָׁד נָתַן לִי גַּם אֶת זֶה." לאה רואה בפרי בטנה פיצוי על היחס שהיא זוכה מבעלה.

מדרש רבה רומז לפרשת זִמְרִי בֶּן-סָלוּא נְשִׂיא בֵית-אָב לַשִּׁמְעֹנִי, אשר פנחס בן אלעזר הכה אותו לאחר מגעו עם המדינית ([[ספר במדבר]], כ"ה,י"ד). וכך המדרש אומר: "זה עתיד להעמיד שונא" - הוא זמרי - ומי מרפא מכתו? גם את זה פינחס, שהוא עתיד לעמוד מלוי.

↑חזרה לקטע הקודם

סמל השבט

אבן משוערת של "פטדה" - המקור:ויקישיתוף - המוזיאון הבריטי -צילם: Aramgutang


שמעון היה מְפֻתָּ‏‏‏ח על פִּטְדָה [3] בחשן משפט. רבינו בחיי מזהה אותה עם פראשמ"א (ירקן) ומרקד"י. צבע שניהן הוא ירוק , אלא שהראשונה היא לטושה - מבהיקה ונוצצת ואילו השנייה נופלת ממנה, הן בצבע הירוק והן ב"זיו אורה". האבן ניתנה לשבט שמעון מהסיבה "שהוריקו פנין של זמרי בן סלוא, נשיא שבט שמעון, וכל כל מי שחטאו משבט שמעון עם בנות מואב הוריקו פניהם.

דרשו חז"ל שהיא סימן לעבירה הדרוקן:" ת"ר ג' מיני הדרוקן הן של עבירה עבה ושל רעב תפוח ושל כשפים" [4]

סגולת האבן שמקררת את הגוף ולכן מצויה בארצות כוש, עקב היותם חמים ושטופי זימה וצריכים אליה לקרר אותם. בארצות אלו, בערבית, היא מכונה "זמרד".

↑חזרה לקטע הקודם

מעשה דינה

שמעון ולוי הרגו את שכם בן חמור וכל זָכָר מתושבי שכם, וזאת בהיותם בני שלש עשרה שנים. הנמוק היה כבוד המשפחה והחשש מחילול ה´ . יעקב חשש מתגובת הכנעני והפריזי יושבי הארץ:"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי" (ל'). אולם הם השיבו לו"וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ" (ל"א).

לפי המדרש ענו שמעון ולוי ואמרו: לא יאה שיאמר בכנסת ישראל – ערלים טמאו לבתולה, ועובדי עבודה זרה טינפו את בת יעקב, אלא כך נאה שיאמר: ערלים נהרגו בגלל בתולה, ועובדי עבודה זרה בגלל בת יעקב, ולא יהיה שכם בן חמור מגלגל עלינו הוצאת שם רע [5].

מסירות נפשו של שמעון באה לידי ביטוי בהתנהגותו כלפי דינה: אמר רב הונא, אמרה (דינה): ואני אנה אוליך את חרפתי (וסרבה לצאת עמהם)! עד שנשבע לה שמעון שנוטלה (שנושא אותה לאשה) בראשית רבה פ.

↑חזרה לקטע הקודם

מכירת יוסף

לפי המדרש, שמעון נטל חלק פעיל במעשה מכירת יוסף הצדיק - הוא השליך אותו לבור. לכן גם הוא נבחר על ידו להשאר במצרים. כשבני יעקב יורדים למצרים מתנכר אליהם יוסף ומדבר אתם קשות: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם" (מ"ב,ט'). ואכן יוסף לוקח "מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם" (כ"ד).

למרות הסבל שהוא גרם ליעקב אבינו, הוא מזכיר אותו: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה" (ל"ו).

↑חזרה לקטע הקודם

מושבו של השבט

יעקב אבינו מנבא לשמעון וללוי לפני מותו את הגורל, המבוסס על אופיים: "שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל גם בספר בראשית ([[ספר בראשית]],מ"ט,ה',ז'). מדרש תנחומא מבאר את דברי יעקב אבינו:"אחלקם ביעקב, כ"ד אלף נפלו משבט שמעון על מעשה זמרי (וכך נותרו) ואלמנותיהם כ"ד אלף. וחלקם ב' אלפים לכל שבט ושבט שנאמר אחלקם ביעקב, וכל מי שמסבב על הפתחים הוא משבט שמעון" (סימן י'). כמו כן, נחלתם הייתה בתוך נחלת שבט יהודה. ורש"ימפרט את הגירסה לעיל: "אין לך עניים וסופרים ומלמדי תינוקות אלא משמעון, כדי שיהיו נפוצים" - דהיינו נאלצו להתפזר בקרב שבטי ישראל על מנת להתפרנס. יונתן בן עוזיאל בתרגומו לתורה פרש: "אמר יעקב, אם יגורו שמעון ולוי שניהם ביחד, אין מלך ושלטון יכול לעמוד בפניהם, ועל כן אחלקם בין שאר השבטים."

↑חזרה לקטע הקודם

המכה הדמוגרפית

בעקבות מעשה זמרי ספג שבט שמעון מכה קשה. במקרא נאמר כי בעקבותיה: "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף". לפי מפקד בני ישראל שנערך לפני הכניסה לארץ כנען, יש להניח כי רובם היו משבט שמעון. מספרן בני השבט ירד מ-59,300 בשנה השנייה לצאת בני ישראל מארץ מצרים והגיע ל-22,200 לפני הכניסה לארץ.

↑חזרה לקטע הקודם

קבר שמעון

המצבה על קבר שמעון ליד קיבוץ איל - צילם יהודה שטרן המקור:אתר SYT

מבנה המיוחס לקבר שמעון נמצא מזרחית ל"כביש 6" - דרומית לצומת איל מול קלקיליה. העובר בכביש לאייל ובכביש 6 יכול לראותו, נחבא מעט בצל תאנה לא גדולה הצומחת לידו .

מקום משוער אחר הוא גבעת גד ליד אמציה בראש ההר הקבר המכונה שייך עלי. [6]

מקום נוסף הוא קברו באזור ארבל ליד ים כנרת[7].

↑חזרה לקטע הקודם

מיקרופדיה תלמודית