מיקרופדיה תלמודית:הבלעה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - היתר תשלום, שנטילתו או נתינתו בעד דבר מסויים אסורה, כשמצורף יחד עם תשלום בעד דבר היתר

דבר או זמן שאסור לקבל שכר עבורו, או שאסור לקנותו ולמכרו, יש והתירו כשמבליע האיסור יחד עם היתר. ההבלעה תתכן בשני אופנים: א) כשכולל ומצרף יחד שכר האיסור עם ההיתר בסכום כללי אחד; ב) כשחושב את דמי האיסור על ההיתר, באופן שהדמים יחשבו על ההיתר בלבד (ראה יתרון האור במשניות ווילנא מעשר שני ג א).

בשכר שבת

שכירות פועלים

אף על פי שאסור ליטול שכר אפילו על דבר שמותר לעשותו בשבת, כגון שמירה (ראה כתובות סד א ועוד. וראה ערך שכר שבת)[2] - בהבלעה מותר, היינו שנבלע בכלל שכר שאר הימים, ואינו מפורש לשבת (נדרים לז א, ור"ן שם; בבא מציעא נח א, ורש"י שם ד"ה נותנין), לפי שטעם האיסור הוא מפני שנראה כמקח וממכר (ראה רש"י כתובות שם. וראה ערך הנ"ל), וכשנבלע אינו נראה כמקח וממכר (תוספות נדרים שם ד"ה הבלעה), או שמאחר שהאיסור מדבריהם, כשאינו נראה כלוקח שכר שבת ממש הקלו (שיטה מקובצת נדרים שם).

שכיר חודש

לפיכך השוכר פועל לשמור, אם היה שכיר שבוע או חודש, נותנים לו שכר שבת (תוספתא שבת [ליברמן] יז כז; נדרים שם, ועוד; רמב"ם שבת ו כה; טוש"ע או"ח שו ד). ולא יאמר תן לי של שבת, אלא תן לי שכר השבוע או החודש (רי"ף שבת סד ב; רא"ש שבת כג ח; רמב"ם שבת שם; טוש"ע שם). ואסור לקבל תוספת שכר מיוחדת עבור העבודה שעושה בשבת, שבזה אין הבלעה (הגרש"ז אויערבך בשמירת שבת כהלכתה מה' חדשה כח הערה קלה).

פועל לשבת

וכתבו אחרונים מי ששוכר ישראל לשמירה בשבת, יתנה עמו שישמור גם בערב שבת ובמוצאי שבת איזה שעות, שאז הוא כשכר שבת בהבלעה (חיי אדם שבת ס ח; משנה ברורה שו ס"ק כא).

וכן מלצר הנשכר לשבת, יש לו להתנות לעשות עבודה חשובה שמקבלים עליה שכר גם בערב שבת או במוצאי שבת, כגון שיבא לנקות את המקום לאחר השבת (שמירת שבת כהלכתה מה' חדשה כח סו; ארחות שבת ב כב צ). ובכל עבודה המצריכה הכנה קודם השבת מותר לקבל את שכרה אגב ההכנה שקודם השבת (שמירת שבת כהלכתה שם סט, על פי ערוך השלחן שו יב ועוד).

ויש שהסתפקו כשעבודתו מתחילה מאמצע השבת ונמשכת למוצאי שבת, אם נחשב הבלעה (הגרש"ז אויערבך בשמירת שבת כהלכתה מה' חדשה כח הערה קלה).

לדבר מצוה

חזן המתפלל בשכר בשבת, יבליע שכרו בשכר תפילות שיתפלל בימות החול (רמ"א או"ח שו ה), וכן בעל תפילה המתפלל בשכר בימים הנוראים, בעל קורא הקורא בשכר בשבת, ומורה המלמד לימודי קודש בשבת (ארחות שבת כ כב קה-קז. וראה להלן: שכירויות לימים), אבל יש שכתבו שאין להבליע בתפילה רגילה של ימות החול שאין מקבלים עליה שכר, אלא בתפילה חשובה כגון סליחות (הגרש"ז אויערבך בשמירת שבת כהלכתה מה' חדשה כח הערה קנג). ויש שהתירו לקבל שכר שבת שלא בהבלעה עבור דבר מצוה, שבמקום מצוה לא גזרו, ומכל מקום אינו רואה סימן ברכה בשכרו (שו"ע שם, ומשנה ברורה שם ס"ק כג). ונהגו להקל (משנה ברורה שם ס"ק כד, בשם אחרונים).

טיפול רפואי בפיקוח נפש

רופא, אחות או מיילדת, העוסקים בפיקוח נפש, מותר להם ליטול שכר עבודתם בשבת שלא בהבלעה (שו"ת מהר"י ברונא קיד; משנה ברורה שם ס"ק כד), שאף לאוסרים בדבר מצוה יש להקל במקום סכנה, שמא יתעצל כשידע שאינו מקבל תשלום (מהר"י ברונא שם)[3].

כשמנכים לו

שכיר חודש, שמנכים לו מן השכר אם לא ישמור בשבת, יש מן האחרונים סובר שאין זה נקרא הבלעה, ואסור (חיי אדם שם, על פי תוספות כתובות סד ב ד"ה מיחזי), ויש חולקים (באור הלכה שו ד).

שכירות אחת על כל הזמן

יש מהפוסקים שכתבו, שאם התנה לשלם לו לפי חשבון הימים נקרא שכר שבת, שהרי יכול לחזור בו ולסלקו באמצע השבוע, ונמצא שאין ניתן כל השכר יחד אלא לכל יום ויום, ולא נקראה הבלעה (ראה רמ"א בדרכי משה או"ח שו, ובשו"ע שם ד, על פי ר"ן כתובות סד ב, וראה תוספות שם ד"ה מיחזי. וכן ראה שבלי הלקט השלם קיג, הביאו הבית יוסף בבדק הבית שם וכתב שלא משמע כן מהפוסקים), ואסור אפילו אם ישלם בסוף עבור כל השבוע והחודש ביחד, שלא נקראת הבלעה מה שמבליע לו בשעת הפרעון, אלא שיהיה מובלע בשעת התנאי וקבלת השמירה (שו"ע הרב שם. וראה בבאור הגר"א שם סק"ט, ומשנה ברורה שם ס"ק יט)[4].

ויש מן האחרונים חולקים, כיון שמסתמא לא יחזור בו באמצע, והרי זה שכיר חודש - ומותר (שו"ת שבות יעקב א או"ח ו, וראה משנה ברורה שם סק"כ, ובאור הלכה שם).

שכירויות לימים

לדעת האוסרים, כן הדין במשכיר חדר לחברו לחודש לפי חשבון הימים, וכן המלוים ברבית לנכרים, צריכים להיזהר שלא להתנות עם הלוה שישלם לפי חשבון הימים, שנמצא שהרבית נחשבת לכל יום בפני עצמו, וצריך לנכות אז שכר השבתות (מגן אברהם שם, ושו"ע הרב שם, ומשנה ברורה שם ס"ק יט)[5]. וכן הדין במפקיד בבנק של נכרים ברבית, אלא שבזמנינו שמקובל לחלק את הימים לפי ימי עסקים המתחילים באמצע היום ומסתיימים באמצע היום, ממילא יש הבלעה בשכר השעות הללו (ארחות שבת ב כב צח), וכן מטעם זה מותר לשכור רכב לשבת (שמירת שבת כהלכתה מה' חדשה כח סז).

וכן אסור להיות שמרטף בשבת בשכר, אף אם ישלם לו שכרו של יום חול ושל שבת ביחד, אלא אם כן ישכרנו מראש ליום חול ולשבת יחד, באופן שחייב לשלם לו אף אם יחזור בו (ראה לעיל. ארחות שבת ב כב צד).

בית מלון

שכר חדר בבית מלון לשבת, ישלם עבור החדר בהבלעה עם התשלום עבור האוכל (ראה שו"ת נודע ביהודה תנינא או"ח כו; שו"ת בית שלמה או"ח לו), ובזמננו שמקובל ששכירות החדר מתחילה מבעוד יום קודם השבת בלאו הכי יש הבלעה בשכר שעות אלו (ארחות שבת ב כב הערה קמח).

שכר כלים ומרחץ

השכיר כלים לגוי למלאכה (ראה ערך שביתת כלים, האופנים המותרים), שאסור ליטול שכר שבת, בהבלעה מותר, כגון שישכיר לחודש או לשבוע (תוספות שבת יט א ד"ה לא; טוש"ע או"ח רמו א). וכן מי שיש לו מרחץ או תנור או רחיים שאופים וטוחנים בהם בשכר, והשכירם לגוי (ראה ערך מראית העין, האופנים המותרים), שאסור ליטול השכר בעד יום השבת, בהבלעה מותר (רא"ש עבודה זרה א כה; טור או"ח רמג וכגירסת הבית יוסף, וראה ט"ז שם סק"ב; שו"ע הרב שם יא), שישכיר לו בהבלעה עם ימים אחרים (שו"ע הרב שם), ואף כאן אם אמר לו בעד כל יום ויום תתן לי כך וכך, אסור לו ליטול שכר השבתות (שם יב).

טבילה במקוה ואתרים בתשלום

יש מהאחרונים שכתבו שהמנהג פשוט לשלם שכר לבעל המקוה על טבילה בשבת, ואין זה אסור משום שכר שבת, כיון שטבילה מצוה היא (ראה לעיל: לדבר מצוה, וראה ערך שכר שבת), ועוד שמבליע השכר בדמי העצים שמסיק בהם מבעוד יום את בית הטבילה (שו"ת נודע ביהודה תנינא או"ח כו; שו"ת שבט הלוי ט סו. וראה ארחות שבת ב כב הערה קמט). ומטעם זה יש שהתירו לשלם דמי כניסה לאתרים בערב שבת עבור הביקור בהם בשבת, משום הוצאותיהם שמוציאים בימות החול עבור השבת, כנקיון וכדומה (הגרש"ז אויערבך בשמירת שבת כהלכתה מה' חדשה כח הערה קמח).

שותפות עם גוי

ישראל וגוי שיש להם שותפות בשדה או תנור, או במלאכה או בסחורה, ולא התנו שהגוי יעבוד בשבת והישראל כנגדו בחול, באופן שמותר לישראל ליטול חלק משכר עבודת הגוי בשבת (ראה רא"ש ור"ן עבודה זרה א, ורמ"א או"ח רמה א, וראה ערך שכר שבת), אינו מותר אלא בהבלעה, כגון שלא הזכיר השבתות אלא חלק עמו סתם (מגן אברהם שם סק"א, על פי שו"ת הריב"ש קנא; שו"ע הרב שם ו וקונטרס אחרון שם ו,ז). וכשנראה כאילו המלאכה נעשית בשליחות הישראל, אינו מותר בהבלעה (ראה מחצית השקל שם סק"ו, וראה ערך הנ"ל).

תמורת מכירה

אין איסור שכר שבת בקבלת תשלום על מכירה שנעשתה בשבת באופנים המותרים, כגון למכור צרכי שבת באופן שאין בו איסור מקח וממכר (ראה ארחות שבת ב כב לו והלאה), כיון שאין זה שכירות אלא תשלום המקח (הגרש"ז אויערבך, בשמירת שבת כהלכתה מה' חדשה כט הערה עה. וראה ערך שכר שבת).

ולכן אין איסור בקבלת תשלום במכונות לממכר אוטומטי, כאשר המכונה נמצאת במקום שרובו הגדול גויים, ואין יהודים מחללי שבת מצויים שם (ארחות שבת ב כב מא, וראה שם בהערה).

וכן אתר מכירות באינטרנט, שהמוכר כלל אינו משתתף בהליך המכירה, מצדדים אחרונים שאם עיקרו מיועד למכירה לגויים, כגון שאין הוא בשפה העברית, אין צורך להשביתו ומותר לקבל את כספי המכירות שהתבצעו שם בשבת (ארחות שבת שם הערה נה: ומכל מקום לענין מעשה יש לשאול לגדולי הוראה).

בשביעית

אתרוג בשביעית

מכיון שאסור למסור דמי שביעית לעם הארץ (ראה ערך פרות שביעית), והאתרוג שיש עליו קדושת שביעית אסור למסור דמיו למוכר שהוא עם הארץ, לכן יבליע לו דמי אתרוג בלולב (סוכה לט א; רמב"ם שמיטה ח יא), היינו שימכור לו הלולב, שאין עליו קדושת שביעית (ראה ערך הנ"ל מחלוקת בזה), ביוקר, עד שיתן לו האתרוג במתנה (רש"י שם, וראה רבינו חננאל שם).

הבלעה זו שונה היא מהבלעה של שכר שבת, שכן נתינת הדמים היא רק בעד הלולב, והאתרוג הוא במתנה, שלא כשכר שבת, שהדמים שמקבל הם בעד שבת וחול ביחד (וראה יתרון האור מעשר שני ג א).

סחורה בפירות שביעית

בנוגע לאיסור סחורה בפירות שביעית (ראה ערך פרות שביעית), שאין האיסור אלא בפירות שהאדם עצמו ליקט, אבל לא כשאחר מוכר (ראה ערך הנ"ל), התירו בחמשה שהיו מלקטים ירק, שיהא אחד מהם מוכר שלו ושלהם (תוספתא שביעית ו כא; ירושלמי שם ז א), וכן חמשה אחים אף על פי שנראים כשותפים (ר"ש שביעית ז ג), שמתוך שמוכר את שליקטו אחיו, מוכר בהבלעה גם מה שליקט הוא עצמו (תוספות סוכה לט א ד"ה וליתיב; ר"ש שם. הבלעה זו היא כהבלעת שכר שבת).

וכן החנווני שהיה מבשל ירק של שביעית, לא יהא מחשב שכרו מהירק - שאסור להשתכר מפירות שביעית - אבל מחשב הוא מהיין ומהשמן ושכר בטלה (תוספתא שם; ירושלמי שם), ומבליע שכר הירק בהם (פני משה שם. והבלעה זו היא כהבלעה של אתרוג בלולב).

ונחלקו האחרונים:

  • יש שהתירו מטעם זה למכור פירות שביעית ביחד עם שאר דברים בהבלעה (ציץ הקדש טו, בשם מהרי"ל דיסקין; בית רידב"ז לפאת השלחן ה יט; וראה שבת הארץ להגראי"ה קוק ו א, ושם ח יא), וכן להוציא פירות שביעית אחר הביעור לחוץ לארץ ולמכרם שם בהבלעה (בית רידב"ז לפאת השלחן ה יח).
  • ויש שאסרו, שאין הבלעה מועילה אלא שלא יתפסו הדמים בקדושת שביעית, אבל לא להתיר איסור סחורה (ראה משמרת להבית לפאת השלחן עמ' כב-כג מכתב שני, מרא"מ שטיינברג; דרך אמונה שמיטה ויובל ח ס"ק פח, ושמיטה כהלכתה ד הערה ד, בשם החזון איש. וראה הליכות שדה אב תשמ"ז עמ' 91).

השכרת שדהו

אף בנוגע להשכרת שדהו בשביעית לנכרי כתבו אחרונים שאף על פי שעל שנת השביעית עצמה אסור להשכיר (ראה ערך שביעית, ושם מחלוקת אחרונים מהו האיסור), בהבלעה מותר (שו"ת מבי"ט ב סד; שו"ת מהרי"ט ב נב; פאת השלחן כג טו. וראה שבת הארץ א א, ושם ד ל, ותורת הארץ ו בארוכה, וראה ערך הנ"ל).

במעשר שני

יוצא לחולין

קנה מים ומלח מעורבים בשמן, אף על פי שמים ומלח אינם ניקנים בכסף מעשר שני (ראה ערך מעשר שני), אבל כשמבליע דמיהם בדמי השמן - מותר (עירובין כז ב; רמב"ם מעשר שני ז י), שבשבילם קנה השמן ביוקר והבליע בו דמיהם (רש"י שם. וראה רבינו חננאל שם. וההבלעה כדמי אתרוג בלולב, ראה תוספות חדשים לתוספות יום טוב מעשר שני ג יב ד"ה במקום. וראה להלן).

וכן שנינו: בן בג בג אומר: בַּבָּקָר (דברים יד כו) - מלמד שלוקחים בקר על גב עורו - ויצא העור לחולין - ואף על פי שעור אינו ראוי להיקנות בכסף מעשר, שאינו מאכל, בהבלעה מותר (עירובין שם, ורש"י ד"ה תמד, וראה שם כל הלימוד מהפסוק).

כשלוקח מאומן

ודוקא כשלוקח מהדיוט, אבל אם היה המוכר אומן, נעשה כמוכר זה בפני עצמו וזה בפני עצמו (ירושלמי מעשר שני א ב; רמב"ם שם), שההדיוט אינו מקפיד, ואינו מבקש דמים בשביל העור אלא מוכר בשר בלבד, ולא קנה העור כלל במעות מעשר, ולפיכך יצא לחולין (פירוש המשניות לרמב"ם מעשר שני א ג; כסף משנה שם, ומראה הפנים לירושלמי שם ד"ה אמר), אבל התגר נותן עיניו גם בעור, וזה צריך להוסיף לו שוויו (מראה הפנים שם), והוא הדין אם היה הלוקח אומן (רבי מנא בירושלמי שם, וכן הוא במפרשי המשנה שם. והרמב"ם לא הזכיר).

מתקדש במעשר שני

ויש מן האחרונים כתב שבמעשר שני מותר אפילו כשהדמים הם בעד שניהם, וכשקונה בסתם אנו אומרים שהדמים הם בעד שניהם ומותר הואיל וקונה אותם ביחד, והבלעה זו היא כהבלעה של שכר שבת (יתרון האור מעשר שני ג א). וכן כתבו ראשונים שכשלוקחים בהבלעה יין על גב קנקנו נתחללו מעות המעשר אף על הקנקן (ר"ש מעשר שני ג יב), ויש בהבלעה קולא שלוקחים הקנקן אגב היין, וחומרא שנתקדש ואינו יכול למכרו ולפרוע חוב במעותיו, אבל אחר ששתה היין יצא הקנקן לחולין, ששמירה הוא ליין (ר"ש סיריליאו מעשר שני ג יב, והובא במלאכת שלמה שם).

במעשר בהמה ובכור

מעשר בהמה

מעשר בהמה שנשחט על ידי מום, שאסור במכירה (ראה ערך מעשר בהמה), נחלקו אמוראים אם מותר להבליע דמי הבשר בדמי העור והחלב והגידים והקרנים:

  • אביי אמר, בשל יתומים התירו, אבל בשל גדול אסור, ואינו דומה להבלעה של דמי אתרוג בלולב, שדמי האתרוג מועטים, אבל כאן ידוע שאין העור נמכר בדמים יקרים, וניכר שמוכר את הבשר.
  • ורבא אמר אף מעשר בהמה של גדול מותר למכור בהבלעה, שימכור לו כמו ששוה הכל, ויתן לו הבשר במתנה (בכורות לא ב, ורש"י ד"ה מבליעו).

הלכה כרבא (רמב"ם בכורות ו ח).

בעצמות

מותר להבליע דמי הבשר גם בעצמות בבהמה גסה, שראויים לעשות מהם כלים, ובמקום שנהגו לעשות כך (בכורות לב א, ראה שם שני לשונות), שהיו דמי העצמות יקרים (רמב"ם שם, ולא הזכיר בהמה גסה).

בימינו שאין עושים כלים מעצמות אך יש המשתמשים בהם לנתינת טעם בבישול, ומחירם קרוב לשל בשר, הסתפקו אחרונים אם מותר להבליע בשר מעשר בהמה בעצמות (חשוקי חמד בכורות שם).

בכור

בכור בעל מום, שבשרו אינו נמכר באטליז ואינו נשקל בליטרא, וחלבו ודמו וגידו וקרניו נמכרים באטליז ונשקלים בליטרא (ראה ערך בכור), אם מבליע הבשר בעורו וחלבו וגידו - מותר למכור הכל (דברי חמודות על הרא"ש בכורות ה א אות ג, ותמה על הטור שלא הזכיר).

בדברים האסורים

באיסור סחורה בדברים אסורים, יש מהאחרונים שכתב שאסור לקנות אפילו בהבלעה כדי להשתכר, ובמעשר שני שהתירו הרי זה מפני לימוד מיוחד מן הכתוב (ראה לעיל: במעשר שני. תבואות שור יא ס"ק כד, לגבי מכירת דם היוצא מצוואר הבהמה לנכרי).

ויש מתירים איסור סחורה בדברים אסורים כשהוא בהבלעה (ראה תפארת ישראל למשניות שביעית ז ג. וראה ערך סחורה בדברים אסורים).

הערות שוליים

  1. ח', טור קל - קלז.
  2. וכן מלצרות, שמרטף, וכדומה, ראה להלן.
  3. לגבי קבלת שכר על טיפול רפואי בגוי בשבת, ראה שמירת שבת כהלכתה מה' חדשה כח הערה קנה, ארחות שבת ב כב הערה קסח.
  4. ההגדרה היא כשהוא עובד קבוע, ואז מותר אפילו לקבל שכר לפי שעות, ראה שמירת שבת כהלכתה מה' חדשה כח סד-סה.
  5. ראה שמירת שבת כהלכתה מה' חדשה כח הערה קטז, שצידד להקל.