רבי מנחם מנדל שניאורסון מליובאוויטש

מתוך ויקישיבה
גרסה מ־11:29, 23 ביולי 2015 מאת 2001:470:6b12:b0::76 (שיחה) (מקור לדברים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי מנחם מנדל שניאורסון
הרבי מליובאוויטש
17.jpg
תאריך לידה י' בניסן תרס"ב
מקום לידה מיקולייב, אוקראינה.
תאריך פטירה ג' בתמוז תשנ"ד
מקום קבורה בית הקברות "מונטיפיורי", רובע קווינס, ניו יורק, ארה"ב.
חסידות חב"ד-ליובאוויטש
מקום פעילות 770 - מרכז חב"ד העולמי, שכונת קראון הייטס, ברוקלין, ניו יורק.
מספר בשושלת 7
הקודם רבי יוסף יצחק שניאורסון
תחילת כהונה י' בשבט תשי"א
סיום כהונה ג' בתמוז תשנ"ד
רבותיו אביו
חיבוריו "לקוטי שיחות"; "אגרות קודש" ועוד (ראה לקמן)
אב רבי לוי יצחק שניאורסון
אם חנה, בת הרב מאיר שלמה ינובסקי
בת זוג חיה מושקא

רבי מנחם מנדל שניאורסון היה האדמו"ר השביעי והאחרון בשושלת אדמו"רי ליובאוויטש, שעמד בנשיאותה משנת תשי"א ועד לפטירתו בשנת תשנ"ד.

קורות חייו

ראשית ימיו

נולד בי"א בניסן ה'תרס"ב (1902) במיקולייב שבאוקראינה לאביו הרב לוי יצחק שניאורסון, דור חמישי לרבי מנחם מנדל שניאורסון הצמח צדק, האדמו"ר השלישי מחב"ד, ואמו חנה, בת הרב מאיר שלמה ינובסקי - רבה של מיקולייב. אביו היה מורהו העיקרי. בהיותו כבן 7 עברה המשפחה לעיר יקטרינוסלב, שם התמנה אביו לכהן כרב. ביקטרינוסלב למד באופן פרטי אצל הרב שניאור זלמן וילנקין, שנשנכר לשם כך על ידי אביו. לצד התמדה והעמקה בש"ס, פוסקים ותורת הנסתר, גילה התעניינות גם באסטרונומיה ומדעים, ובגיל 16 החל ללמוד מתמטיקה באוניברסיטה ביקטרינוסלב. בהמשך גם למד מתמטיקה וגיאומטריה באוניברסיטת לנינגרד. בשנת תרפ"ט (1928) נשא את קרובת משפחתו חיה מושקא שניאורסון, בתו של רבי יוסף יצחק שניאורסון (הריי"צ) - האדמו"ר השישי מחב"ד. לאחר נישואיו עבר לברלין, שם למד באוניבסטיה מתמטיקה, פיזיקה ופילוסופיה. אחרי נישואיו עבר לברלין. שם למד מתמטיקה ופילוסופיה באוניברסיטה בעיר. בברלין הוסמך לרבנות על ידי הרב יחיאל יעקב וינברג, בעל "שרידי אש".

בשנת תרצ"ג עבר לפריז, שם למד הנדסת חשמל בבית ספר לעבודות ציבוריות ובאוניברסיטת סורבון. בשנת תש"א והצטרף לחמיו שהתגורר באותה העת בשכונת קראון הייטס ברובע ברוקלין שבניו יורק. הוא החל לנהל את מוסדות חב"ד- מרכז החינוך, ארגון מחנה ישראל והוצאת הספרים "קה"ת" ("קרני הוד תורה"), ולפרנסתו עבד כמהנדס אניות בצי האמריקני (עד שהתפטר משרבתה העבודה במוסדות החסידות).

בהנהגת החסידות

בשנת תש"י (1950) נפטר חמיו הריי"צ, ונפלה מחלוקת אודות ממשיכו בהנהגת החסידים, ר' מנחם מנדל או גיסו הרב שמריהו גוראריה, שנשא את בתו הגדולה של הריי"צ. רוב החסידים רצו לקבל את הנהגתו של ר' מנחם מנדל, אולם רעייתו של הריי"צ, הרבנית נחמה-דינה שניאורסון, רצתה כי הרב גוראאיה יכהן כאדצו"ר. בי' בשבט תשי"א, הוכתר ר' מנחם מנדל לאדמו"ר, בדיוק ביום השנה הראשון לפטירת הריי"צ, אולם בשל סירובה של חמותו למינויו, לא קיבל את ה"ספודיק" של הריי"צ, ולכן עד לפטירתו לא חבש ספודיק חסידי אלא מגבעת פשוטה. בשנת תשי"ד קבל גם הרב גוראריה את הנהגתו של גיסו, והשתתף ב"התוועדויות" שערך. מאבק מפשטי התנהל בין יורשיו של הרב גוראריה לבין ר' מנחם מנדל אודות ירושת ספרייתו של הריי"צ, ובסיומו הוחזרו הספרים למשפחת שניאורסון.

תקופת הנהגתו התאפיינה בפריחה ושגשוג גדול של חסידות חב"ד, ופעיולתה הפכה להיות חובקת עולם. הוא שלח "שלוחים" לרחבי העולם להפצת יהדות וקירוב לבבות (ראה לקמן). מאות אלי יהודים מרחבי העולם נסעו לבית מדרשו בניו יורק על מנת להתברך וליטול עצה מפיו, עד שמפאת העומס הרב, בשנת תשמ"א בוטלו כמעט לגמרי הפגישות היחידניות עמו (שכונו בפי החסידים "יחידות"). בהמשך, נהג לחלק מדי יום ראשון למבקרים הרבים שפקדו את מעונו שטר בן דולר אחד. הוא הפך לאחד המנהיגים היהודיים המשפיעים ביותר בעולם, והשפעתו ניכרת גם לאחר פטירתו. הוא יצר קשרים הדוקים עם גדולי הרבנים בארץ ובחו"ל, ורבים מהם ביקרו במעונו. כמו כן, דמויות מפתח בפוליטיקה הישראלית נהגו לפקוד את מעונו, בהם: זלמן שז"ר, מנחם בגין, יצחק רבין, שמעון פרס, אריאל שרון, בנימין נתניהו, משה קצב, רחבעם זאבי ואחרים. הוא נהג להשמיע בתקיפות את דעותיו של המתרחש בארץ, גם כאשר היתה בדבריו ביקורת חרפיה על הפוליטיקיאים שבאו לבקרו.


הוא הרבה לפקוד את קברו של חמיו, שבו ראה את מקור הכוח והסמכות להנהגתו.

פטירתו

הרבי מלובביץ' בימי מחלתו

בשנת תשנ"ב, בעת ביקורו ב"אוהל" קברו של חמיו, התמוטט ונפל, ומאז נחלש ומיעט לומר את שיחותיו הקבועות ולקבל קהל. לאחר כשנתיים שקע בתרדמת למשך שלושה חודשים, ובג' בתמוז תשנ"ד הרבי נפטר, ונטמן ליד חמיו בבית הקברות "מונטיפיורי" שברובע קווינס בניו יורק.

פטירתו הכתה בהלם רב את חסידיו, שכן רווחה בקרבם האמונה כי הוא המשיח[1], ועל כן חשבו כי הוא אינו יכול למות בטרם יוביל את עם ישראל אל הגאולה. לאור זאת, החלו להשמע קולות רבים בקרב החסידים הטוענים כי למעשה רבם לא מת. חסידים אלו (המכונים "משיחיסטים") מאמינים עד היום כי רבם חי בהסתר וכי הוא עתיד להתגלות כמשיח. רבים מהחסידים שאינם מקבלים טענה זו, מאמינים כי אע"פ שרבם נפטר - בעתיד הוא יתגלה ויגאל את ישראל. "פולמוס המשיחיות" בחסידות חב"ד ממשיך ומתקיים עד היום[2].

פועלו

מוסד השליחים

כאמור לעיל, בתקופת הנהגתו ייסד וביסס את מעפל השליחים הגדול של חב"ד, במסגרתו נוסעים חסידי חב"ד לרחבי העולם, לייסד "בית חב"ד" להפצת תורה ומצוות בכל העולם. פעילות זו מהווה את אחד ממפעלי הקירוב הגדולים ביותר בכל הזמנים, ונחשבת עד היום לאחד מסמליה של תנועת חב"ד. עם השנים, רשת השליחים התארגנה למוסדות מאורגנים, המפעילים את השליחים ומרכזים את פעילותם.

במקביל, יזם "מבצעים" שונים- מבצע התפילין, מבצע המזוזה, מבצע נרות שבת וכד', במסגרתו יצאו חסידיו לחזק את קיום המצוות הללו בקרב היהודים.

החינוך

פעילותו הענפה בתחום החינוך בארה"ב זכתה להכרה אף מצד הקונגרס האמריקני, שהכריז על יום הולדתו (י"א בניסן) כ"יום החינוך", לתגבור המשאבים לקידום החינוך במדינה. בנוסף, העניק לו הקונגרס לאחר מותו את "מדליית הזהב של הקונגרס", אחד משני העיטורים הגבוהים ביותר לאזרחים בארצות הברית‏‏.

הרמב"ם היומי

ערך מורחב - הרמב"ם היומי

יזם את מפעל "הרמב"ם היומי", במסגרתו לומדים חסידי חב"ד את ספרי "משנה תורה" ו"ספר המצוות" לררמב"ם באופן יום יומי, בשלושה מסלולים שונים, על מנת לאפשר לכל יהודי בכל רמה להקיף את החיבור המסכם של התורה שבעל פה.

התוועדויותיו

הרבי מליובאאויטש נהג לערוך בכל מועד מיוחד "התוועדות" (המקבילה החב"דית ל"טיש" החסידי) בבית מדרשו בניו יורק. להתוועדויותיו נהרו משתתפים רבים מכל החוגים. מרכז ההתוועדות היה השיחה המרכזית שנשא, ע"פ רוב בהקשר לפרשת השבוע או המועד, שיחה שנמשכה זמן רב, ובמהלכה שרו ניגונים ושתו "לחיים".

שיחותיו אלו תועדו ,ויצאו במקבצים של "התוועדויות" לעתים באופן ערוך כפרוטוקול, המביא, מעבר לדברי תורה וסיפורי חסידים, גם את מנהגי הרבי ואלו שירים בדיוק שרו באותה התוועדות. מקבצים אלו לוקטלקוטה סדרת הספרים "התוועדויות - תורת מנחם", הכוללת עד כה קרוב לשבעים כרכים, כשעל פי הצפוי, לכשתגמר מלאכת ההוצאה תכלול הסדרה קרוב למאה ושלושים חלקים.

ההערכה כלפיו

חותנו הריי"צ העיד בפני שלושה מחשובי חסידי חב"ד, כי חתנו "בקי בבבלי וירושלמי, רי"ף רא"ש ורמב"ם, הוא עורך תיקון חצות כל לילה ובקי בכל ה"לקוטי תורה" עם העיין'ס" (כלומר: ספר "לקוטי תורה" של רבי שניאור זלמן מלאדי, עם כל המקורות שהובבאו בספר כ"עיין...").

הבבא סאלי החשיב את הרבי מליובאוויטש לגאון וצדיק הדור, כששאל אחד ממשמשי הבבא סאלי את הבבא סאלי עצמו מה הוא אומר על כך שחסידי חב"ד אומרים שהרבי משיח ענה הבבא סאלי:"אישתהיל קילשיי(נאה לו הכל, מגיע לו הכל)[3]. בתחילת חודש מנחם אב תשמ"ג פירסם יחד עם המקובל רבי יצחק כדורי קריאת אזהרה נגד אלו שפגעו בחסידים שלימדו ספר התניא בוויליאמסבורג וכך לשונם הק��ושה: "כל זאת בשל הרבצת תורת החסידות ודביקותם באור שבעת הימים הבעש"ט הקדוש זיע"א בדרך משנת חב"ד העיונית והמעמיקה שיסודתה בהר�י קודש ע"י התנא האלקי רבנו בעל התניא והשו"ע זיע"א וממשיכי דרכו הקדושים,עד ליבדל לחיים טובים ארוכים מופת הדור גאון ישראל וקודשו כ"ק מרן אדמו"ר מליובאוויטש שליט"א".

הרב דוב בער אליעזרוב (רב שכונת קטמון בירושלים) כתב‏‏[4] "בזכרוני ששמעתי מסבי הרב שלמה יהודה ליב אליעזוב זצ"ל, עוד בהיות הרבי בחור, "שישנו בחור ברוסיא שבקי בש"ס ובכל כתבי האריז"ל בעל פה", והכוונה הייתה על הרבי. וכבר נודע שמו בכל העולם כולו, שהיה פאר הדורות וקירב רבבות מישראל אל כנפי השכינה, צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל ורבים השיב מעוון. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל". ובמקום אחר כתב[5]: "ובשנת תשי"ד נפגשתי עם הגאון המפורסם לשם ותהילה הגר"ח קרייזווירט הגאב"ד דאנטוורפן, שאמר לי בזה המילים: "אני ביקרתי את האדמו"ר מליובאוויטש הרבה פעמים, והנני מעיד עליו שאין רש"י בש"ס שנעלם ממנו ואין מדרש בעולם שאינו יודע אותו". הרב יהודה זרחיה הלוי סגל רבה של קריית שלום אמר: "התפיסה הפינומינלית שלו וזכרונו הנדיר ומוחו הבהיר והקדוש, הרימו אותו לדרגא עילאית, שקנה שביתה בכל היקפי מכמני התורה הקדושה בנגלה ובנסתר, הרמב"ם והשו"ע, כתבי האר"י וגדולי המקובלים, הפוסקים והשו"ת".

מתנגדיו

דמותו הסוחפת והאופן המשיחי שבו נתפס על ידי חסידיו, עוררו עליו גם ביקורת. ההתנגדות התקיפה ביותר כלפיו באה מצדו של מנהיג הציבור הליטאי בארץ ישראל, הרב מנחם אלעזר מן שך (ראש ישיבת פוניבז'). הרב שך ראה בהנהגותיו של הרבי מליובאוויטש, כדוגמת זו המורה שאין לישון בסוכה[6], הנהגות מסוכנות. כמו כן, ראה ברעיונות המשיחיים בחב"ד כפירה מסוימת, וסבר כי הציפייה החב"דית לביאת המשיח "בקרוב ממש" ובמיידיות, עומדת בסתירה לנבואת חבקוק (חבקוק ב ג): "אם יתמהמה חכה לו- כי בא יבוא לא יאחר"(דרוש מקור). הרב שך גם התנגד לתפיסת חלק מחסידי חב"ד הדוגלת בעליונות חב"ד על פני שאר הזרמים ביהדות, וממילא רואה באדמו"ר מחב"ד את ראש בני ישראל.

הרב שך הדגיש כל ימיו כי המאבק עם הרבי מליובאוויטש אינו אישי, ואף התפלל לרפואתו בימי מחלתו. את פעולתו האחרונה נימק גם בצורך למנוע משבר אמונה ממאמיניו‏‏[7].

עם פטירת הרב שך, התחלש העימות הציבורי הפומבי[8], אך משקעיה נותרו עד היום בקרב שני הצדדים.

גם הרב צבי יהודה הכהן קוק (ראש ישיבת מרכז הרב) הביע ביקורת על תפיסת חב"ד והרבי מליובאוויטש, הרואה בבית המדרש בניו יורק את "בית רבינו שבבבל" והמרכז הרוחני של הדור, חרף היותו בחוץ לארץ[9].

חיבוריו

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

ספרים שערך בעצמו

ספרים שהגיה

  • לקוטי שיחות - ליקוט מתוך דברי תורה שהשמיע בהתוועדויות שערך בשבתות ובמועדים. בסדרה כלולות שיחות העוסקות בפירושו של רש"י לפרשת השבוע, ביאורי החסידות על הפרשה, עיונים בתורת הרמב"ם, מהלכים למדניים בפרשה, ועוד. השיחות הוגהו על ידו מדי שבוע, ונקבצו לסדרה בת שלושים ותשעה כרכים.
  • ספר המאמרים מלוקט - ליקוט של "מאמרי-חסידות" (ביאורים בתורת החסידות) שהשמיע בהזדמנויות שונות. בספרים אלו מרוכזים רק המאמרים שהוגהו על ידו (מאות אחרים שלא הוגהו מוכזים בספרים המכונים "ספר המאמרים"). סדרה זו כוללת ששה כרכים (ח"א; ח"ב; ח"ג; ח"ד).
  • קונטרס עניינה של תורת החסידות - באור מהותה של תורת החסידות, והחידוש שבה על חלקי התורה האחרים (חלק ה"פשט", ה"רמז" ה"דרוש" וה"סוד").

רשימותיו

זמן קצר לאחר פטירתו, נמצאו במגירה במשרדו שלוש מחברות גדולות של רשימות שרשם לעצמו בכתב יד צפוף. רשימות אלו נרשמו על ידו בעיקר בין השנים תר"צ-ת"ש, והן מכילות חידושי תורה רבים וכן יומנים אישיים בהם מרוכזים סיפורים ושמועות ששמע מחותנו. רשימות אלה הודפסו בחוברות בודדות בין השנים תשנ"ה-תש"ס (א-יד; טו-מה; קיב-קנז). לאחר שכל הרשימות הודפסו, הוחלט להוציא רשימות אלו בצורה מסודרת:

  • רשימות היומן - קטעי היומן.
  • רשימת המנורה רשימה נוספת המבארת את השיטות השונות בדיני הדלקת המנורה בבית המקדש.
  • שנים אוחזין בטלית - חוברת מוכנה לדפוס משנת תש"ב שנמצאה בין רשימותיו, על הסוגיה התלמודית המפורסמת "שניים אוחזין בטלית" (בבלי בבא מציעא ב א). החוברת כוללת קושיות בחלק הנגלה, לאחריהן ביאור הוסגיה על פי הדרוש, ולבסוף תירוץ הקושיות על פי הדרוש.
  • מראי מקומות הגהות והערות קצרות לספר-של-בינונים - רשימה נוספת המכילה ציוני מראי-מקומות והערות על ספר התניא. הליקוטים הודפסו בחוברות וכעת עובדים על הוצאה לאור של ספר.
  • ימי בראשית- רשימות מתקופת התחלת כהונתו כאדמו"ר.

יתר ספריו

  • סדרת "תורת מנחם - התוועדויות" - שיחותיו בזמנים שונים שלא עברו הגהה שלו לפני הדפסתן. סדרה זו ערוכה לפי סדר השנים שאמרם. סדרה זו כוללת כיום קרוב לשבעים כרכים, ומתעתדת להכיל כמאה ושלושים כרכים, עם השלמת עריכתה.
  • תורת מנחם - ספר המאמרים - ספר זה כולל את כל מאמריו בין השנים תשי"א-תשכ"א ותשכ"ז-תשנ"ב. רבים מן המאמרים הופיעו כבר בסרת ההתועדויות. סדרה זו כוללת 56 כרכים.
  • אגרות קודש - מבחר ממכתביו, בין השנים תרצ"ט (עוד בטרם כיהן כאדמו"ר) - תשכ"ח. באגרות אלו מופיעות הדרכות ליחיד ולציבור, עצות, ביאורים בתורת הנגלה והנסתר, ועוד. עד כה, כוללת הסדרה 28 כרכים.
  • תשובות וביאורים - תשובות בהלכה ובאגדה שפרסם בבטאון החב"די "קובץ ליובאוויטש" שיצא לאור בניו יורק בשנים תש"ח-תש"ט.
הקודם:
רבי יוסף יצחק שניאורסון
אדמו"רי חב"ד הבא:
-

לקריאה נוספת

  • פרופ' ירמיהו ברנובר, נביא מקרבך - הביוגרפיה של הרבי מלובביץ', מ.מ.ש הוצאה לאור, 2007.
  • ד"ר יצחק קראוס, "השביעי - משיחיות בדור השביעי של חב"ד" - על הרבי מליובאוויטש בהנהגת חב"ד.
  • מנחם מענדל ברונפמן, אליהו קרישנבאום ומשה שילת (עורכים), השביעי, ספריית מעיינותיך, כסליו תשע"ד
  • הרבי - מבט אישי, "מה סודה של מנהיגות הרבי, חוברת זו.. ביטוי צנוע לדרך מנהיגותו של הרבי", י"ל על ידי חב"ד ויסקונסין ארצות הברית, בשיתוף צעירי אגודת חב"ד, 2008.
  • ד"ר יחיאל ההרי, סודו של הרבי, הוצאת ידיעות אחרונות.

קישורים חיצוניים

אודותיו

וידאו

תמונות

ספריו

קברו

הערות שוליים

  1. הרבי מליובאוויטש עצמו לא אישר מעולם תפיסה זו, אך גם לא שלל אותה, וסבר שהעיסוק בה מרבה מחלוקות שלא לצורך (ראה לקמן) ולפיכך אין לעסוק בכך. ‏(מקור)‏
  2. ראה: הרב יחזקאל סופר, "במאי קמיפלגי", ועוד.
  3. שלום דובער וולפא בספרו 'שמן ששון מחבריך' בערך רבי ישראל אבוחצירא; שלמה וויצמן, ראוי לו! בראיון לשבועון בית משיח גיליון 909
  4. "דבר ציון" עמוד רע"ו.
  5. ספר "כבוד רחמים" בשולי המאמר
  6. ראה שערי הלכה ומנהג (או"ח ח"ב אות רסח עמ' רלח ואילך; מובא גם כאן, וכן בתשובתו לרב צבי כהנא.
  7. ‏‏"במחיצתם של גדולי התורה", ח"כ הרב שלמה לורנץ ז"ל, חלק א' עמ' ...
  8. דבר המתבטא - בין היתר - בסדרת פגישות בין הרב יואל כהן ('החוזר' של הרבי מליובאוויטש) לרבנים נכבדים בציבור הליטאי, כדוגמת הרב חיים קניבסקי, הרב אהרן ליב שטיינמן (הקלטה מהפגישה), הרב ברוך דוב פוברסקי ועוד.
  9. כך על-פי עדות עוזרו האישי הרב יוסף בדיחי.



[1].