הישיבה

הגדולה

בעולם

הרב חיים שרייבר

שאלה

שלום וברכה, נדרתי לא להמשיך לדבר עם אדם מסויים. היה לנו נושא פתוח שלא נסגר ואחרי שנדרתי דיברתי איתו פעם אחת לסגור את הנושא- וזהו. אין בכוונתי לפנות אליו שום בכלל. האם עצם השיחה שנעשתה ביננו אחרי הנדר- זה אומר שלא קיימתי את הנדר? מה עליי לעשות עכשיו? הנדר בוצע על ידי באמירה "אני נודרת לא לדבר עם..." רק אני הייתי נוכחת. אנא עזרתכם הדחופה אני בלחץ.

תשובה

שלום נדר על דבר שאין בו ממש כגון: לא לדבר עם פלוני, הוא נדר מדרבנן ולא מדאורייתא. סיבה נוספת להחשיב נדר זה נחשב מדרבנן – כיון שהנדר נאמר בלשון שבועה ולא נאמר על חפץ מסוים. אדם שעבר על נדר מדרבנן מתירין לו מיד ללא קנס. על כן, כדאי לגשת לרב ולשאול כיצד לעשות התרת נדרים לנדר זה, ובנוסף כדאי להתוודות על התקלה שנגרמה שלא תחזור ותשנה כדי "שלא ינהגו קלות ראש בנדרים". {טעם נוסף להקל ולהתיר, אם נעשתה התרת נדרים בערב ראש השנה או בערב יום כיפור ונמסרה מודעא של ביטול כל נדר שיעשה במהלך השנה} הרחבות ומקורות השולחן ערוך (יו"ד סי' רי"ג סע' א') פסק על נדר שאין בו ממש: "נדרים אין חלין על דבר שאין בו ממש. כיצד, אמר: קונם שאני מדבר עמך, שאני עושה לך, שאני מהלך לך, שאני ישן עמך אינו נדר; וכן אם אמר: דיבורי ועשייתי והליכתי אסורים עליך ושינה אסורה עלי, אינו נדר; ומיהו מדרבנן צריך שאלה (פי' לשאול על נדרו ולמצוא פתח להתירו)". כמו כן, השולחן ערוך (יו"ד סימן ר"ו סעיף ה') הביא שתי דעות בנדר שנאמר בלשון שבועה: הנודר: שלא אוכל עמך, או: שאוכל עמך, אפילו יד לא הוי, דלשון זה לשון שבועה הוא ולא לשון נדר...ומיהו כיון דהאידנא מרגלא בפומייהו דאינשי למינדר בהאי לישנא, אין להקל וצריך התרה, כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים...ויש מי שאומר דנדר שאמרו בלשון שבועה ושבועה בלשון נדר, מהני מדין ידות..." בשו"ת נודע ביהודה (מהדורא תניינא - יורה דעה סי' קמ"ה) סייג את המחלוקת וסיכם את הדעות ופסק כך: והנה הנדר הזה אינו נדר דנדר היינו שאוסר החפץ על עצמו אבל שלא לקרב המרוחק הוא שבועה ולא נדר והם עשו נדר על זה והוי נדר בלשון שבועה והוא תליא באשלי רברבי ביו"ד סי' ר"ו סעיף ה' ולדעת הרא"ש אין כאן נדר כלל ורק משום שלא ינהגו קלות ראש בנדרים מתירים לו, ועיין בב"י שלזה הסכימו הרשב"א והר"י מיגא"ש, ורבינו חננאל ג"כ פסק כן וכן מבואר בירושלמי. ואמנם דעת הטור שהרמב"ם חולק ע"ז אך הרב"י כתב שאין מדברי הרמב"ם הכרע, אך היש מי שאומר שהביא המחבר בשולחנו שם הוא הרמב"ן שסובר שיש נדר בלשון שבועה והוא מטעם ידות נדרים אלא שהיה קשה לי...כיון שסובר הרמב"ן שנדר בלשון שבועה הוא מטעם ידות איך הוא כותב בתשובות שהוא רק מדרבנן...אבל אחר הישוב לא קשה מידי ודברי הרמב"ן בתשובה לאו מטעם שהוא בלשון שבועה הוא רק הטעם שהוא דבר שאין בו ממש ואפי' הוציאו בלשון נדר הוא רק מדרבנן...ופלוגתא של הרמב"ן והרא"ש בסימן ר"ו בש"ע הוא שאיני אוכל שהמאכל יש בו ממש...ומעתה גם דבר זה שלא יקרבו המרוחק ודאי דבר שאין בו ממש הוא ועכ"פ אין כאן איסור תורה ושומעין להקל ולהרא"ש אין כאן נדר כיון שהוציא בלשון שבועה וגם להרמב"ן עכ"פ במקום קצת מצוה מתירין..." אם כן, נדר שנאמר בלשון שבועה באופן הבא אני נודר שלא אדבר עם פלוני לכו"ע הוי נדר מדרבנן. כפי שנפסק בשו"ע (יו"ד סי' ר"ח סע' ב') נדר מדרבנן ניתן להתירו אף לאחר שעברו עליו ללא קנס. כאמור הוספנו שיש להתוודות על המעשה זה ולהיזהר להבא בהלכות נדרים. חודש טוב