הישיבה

הגדולה

בעולם

הרב יצחק בן יוסף

שאלה

מהו העיקרון ההלכתי של "בל תשחית" בזריקת שאריות מזון? מתי נחשב הדבר כביזוי אוכלין ומתי לא?

תשובה

א. המזון שהקב"ה נותן לאדם הוא ברכת ה'. בחברת שפע כפי שאנו חיים בה היום המזון עלול להיות מושחת, ועל כן נדרשת זהירות. רש"י מנמק את האיסור להשחית מזון משום שהאדם נראה כבועט בטובה ובברכה שהשפיע הקב"ה. מובא בספר החינוך: "זוהי דרך חסידים ואנשי מעשה ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותם לתורה ולא יאבדו אפילו גרגיר חרדל בעולם, וייצר להם בכל איבוד והשחתה שיראו". ב. הגמרא מספרת על רבן גמליאל שהיה רוכב על החמור בדרכו מעכו לכזיב, והורה לרבי אילעאי שהלך עמו להרים עוגה (גלוסקין) שנמצאה זרוקה בדרך. מדבריו של רבן גמליאל למדנו שאסור להניח אוכל על הארץ, ואם הונח יש להרימו ולהניחו דרך כבוד. ג. אסור להשחית מזון גם אם יש בכך כדי לשמח חתן וכלה, ולכן אסור לזרוק סוכריות בלי עטיפה לפני החתן או הכלה. ד. לחם הוא מזון שצריך לכבדו במיוחד, ולכן אסור למסור לחם מאחד לשני בזריקה אלא בהעברה, בשונה ממיני מזון אחרים המותרים בזריקה ובלבד שלא יתקלקלו. ה. מותר להשתמש במזון לצורכי רפואה או לצורך האדם. לדוגמה, מריחת שמן זית לסוך את עורו. ו. מעיקר הדין אסור לתת לבעלי חיים מזון הראוי למאכל אדם. הדבר נלמד מרב הונא, שהיה קונה בכל יום שישי ירקות שנשארו לסוחרים וזורק אותם לנהר, ובני אדם שהתגוררו בסמוך היו לוקחים אותם. הוא עשה זאת על מנת שלא יאכילו בעלי חיים במזון הראוי לבני אדם. ז. עודפי מזון: כאשר נשאר לחם או מזון אחר ויש טרחה להעבירו לאחרים, מותר להניחו בשקית ולזרקו לפח. אם המזון התמלא בעובש, מותר לזרקו לפח האשפה גם כשאינו עטוף בשקית. ח. מותר להשתמש בפרוסת לחם ככף לאכילה, בתנאי שהלחם ייאכל אחר כך. ומידת חסידות לטעום מהלחם בזמן השימוש בו ככף. ט. אוכל שהונח מחוץ למקרר והתקלקל, אין בכך איסור בל תשחית. י. השחתת מזון לפני פסח על מנת שלא למכרו במכירת חמץ: מכיוון שאדם מחמיר על עצמו בחומרה ראויה שלא להשאיר חמץ ממש במכירת חמץ, מותר לזרוק את החמץ ואין בכך איסור בל תשחית. יא. מותר לעשות דבק מקמח ומים ואין בכך השחתת מזון, מכיוון שמעשה זה נעשה לצורך שימוש האדם ודרך העולם לעשות כך. בנוסף לכך, הדבק שנקנה בחנויות יקר יותר מדבק שעשוי מקמח ומים, ויש בכך צורך וחיסכון כספי. יב. פירורי לחם שגודלם פחות מכזית ניתן לזרקם לכיור, אך אסור לדרוך עליהם משום שהדבר גורם לעניות. מקורות: ברכות נ, ב. תענית כ, ב. חולין קה, ב. עירובין סד, ב. שו"ע קעא א-ד. סימן קפ, א. פסק"ת שם. בא"ח פרשת בחוקותי, שלח לך. שבט הלוי ט, קכ.