הישיבה הגדולה בעולם

הרב עזריה אריאל

שאלה

שלום הרב. בפני איזה חכם צריך לעמוד וכיצד? מה זה בדיוק "יניק וחכים" הלכה למעשה? תודה

תשובה

לשואל, שלום! מעיקר הדין יש לקום בפני תלמיד חכם שדרגתו בתורה ניכרת ובולטת ביחס למושגי הסביבה שבה הוא נמצא. דוגמאות: רב קהילה, ראש ישיבה, ר"מ בישיבה על-תיכונית (בדרך כלל), או מי שראוי למלא משרה כזו (מה שמכונה "אברך חשוב", ולסבר את האוזן - אחרי עשר שנים בישיבה על-תיכונית, שזה הרבה מעל לממוצע בציבור הדתי-לאומי). הדבר תלוי לא רק ברמתו בהשוואה לציבור אלא גם ביחס אליך: עליך לקום אם בדרגתו בלימוד התורה הוא בפער ניכר ממך ותיאורטית יכולת להיות תלמידו (גם אם בפועל לא למדת ממנו דבר). יש מקילים שלא לקום בפני תלמיד חכם כזה אלא אם כן הוא נושא תפקיד של פוסק הלכה בשיעור קומה, כגון רב עיר או ראש ישיבה על-תיכונית בימינו, אך גם לפי דעה זו יש "להדר", כלומר, להתרומם קצת, לכבוד כל רב כנ"ל, וראוי להקפיד לעמוד מלוא הקומה לפחות בפני בפני הרב המקומי ביישובו וקהילתו וכן בפני ראש הישיבה בישיבתו. הרחבה: בגמרא בקידושין לב ע"ב נחלקו תנאים על הפסוק "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן", האם חובה לעמוד מפני "יניק וחכים", צעיר וחכם, או דווקא מפני חכם שהוא זקן בגילו. בשולחן ערוך (יו"ד סי' רמד ס"א) פסק, על פי רוב הראשונים, שחובה לקום מפני "יניק וחכים", ואפילו אינו רבו. והוסיף הרמ"א: "רק שהוא גדול ממנו וראוי ללמוד ממנו". הש"ך (סק"ב) מסביר עוד, על פי תוספות בקידושין שם, שמדובר בצעיר שהוא חכם "מופלג", כלומר, חכם בולט בפער ניכר בהשוואה למקובל בשאר הציבור (ולא דווקא מי שבולט בהשוואה לחכמי הדור, עיין שם), ובערוך השולחן (שם ס"ד): "מופלג בחכמה בעירו". בפלא יועץ (ערך 'קימה') הגדיר: "שונה הלכות ויודע לאהדורי סברא בטוב טעם".מהדברים עולה שאין מדובר דווקא על החכם הכי גדול בסביבה, אלא כלשון הרמב"ם (הל' תלמוד תורה פ"ו ה"א): "כל תלמיד חכם מצוה להדרו ואע"פ שאינו רבו". קימה זו היא עמידה ממש, "מלוא קומתו", כמבואר בטור ובשו"ע שם ס"ז ובט"ז סק"ד, וכלשון הרמב"ם בהמשך שם: "ומאימתי חייבין לעמוד מפניו...". הש"ך (סי' רמד ס"ק יא) כתב שנהגו שלא לעמוד אלא מפני ראש ישיבה ואב בית דין, ואולי עשו זאת כדי שלא לחלק חילוקים דקים בין חכמים ולכן תלו את הדבר בתפקיד הרשמי שהאדם נושא במקום בשיקול הדעת האישי על דרגתו של החכם, וסיים "ועדיין צריך עיון". ביביע אומר (ח"ג יו"ד סי' יג אות ה) דחה את הדברים, שאין לזלזל במצוות עשה דאורייתא ובימינו ראוי להקפיד יותר על כבוד תלמידי חכמים. גם בשבט הלוי (ח"ו סי' קמו) כתב שאין לסמוך על סברה זו למעשה, ושגם לפי הש"ך יש חובת "הידור", דהיינו התרוממות קלה. טעם אחר לקולא זו כתב ב'תשובות והנהגות' (ח"ד סי' רי), שתלמיד חכם שמחל על כבודו - כבודו מחול, ובימינו תלמידי החכמים אינם מקפידים על כבודם בקימה מלאה. אך העיר שגם אם סברה זו נכונה הרי שמי שאינו קם אמנם אינו מבטל מצוות עשה שהתחייב בה אבל מכל מקום הפסיד קיום מצוות עשה שיכול היה לקיימה. עניין מיוחד יש לקום בפני מרא דאתרא במקומו, כדי לחזק את מעמדו והלימוד ממנו וקיום פסקיו, הן כלפי זה הקם בעצמו והן כלפי שאר הציבור (ראה ב'תשובות והנהגות' שם).