שאל את הרב

  • שבת ומועדים
  • תעניות

צום נדחה לאשה בהריון

undefined

הרב עזריה אריאל

י"ג תמוז תשע"ו
שאלה
שלום הרב! אשתי בהריון ב"ה ורצינו לדעת האם היא צריכה לצום בי"ז בתמוז וט' באב שנדחים השנה?
תשובה
לשואלים, שלום וברכה! בי"ז בתמוז אשה הרה אינה חייבת לצום, גם כאשר הוא חל בזמנו. בתשעה באב בזמנו אשה הרה חייבת לצום באופן עקרוני, אם אין קושי מיוחד, ואילו לגבי תשעה באב נדחה הדעות חלוקות. למעשה, אשה בריאה בהריון רגיל, שיודעת שהיא צמה בקלות - עדיף שתצום, ומי שמרגישה תחושה רעה כלשהי (חולשה, כאב ראש, וכדומה) תפסיק את הצום. גם מי שלא צמה, אין פירוש הדבר שאין לה שום שייכות לתענית. זהו יום אבל ותשובה, וגם מי שצריך לאכול מחויב להשתתף בו כפי כוחו, הן בתפילות והן באכילת מאכלים מזינים ולא "פינוקים". הרחבה: בגמרא (פסחים נד ע"ב) נאמר שנשים מעוברות ומניקות צמות בתשעה באב, ודעת רוב הראשונים שבשאר הצומות הן פטורות, וכן פסקו השולחן ערוך (או"ח סי' תקנד ס"ה) והרמ"א (סי' תקנ ס"א) מעיקר הדין. אמנם ברמ"א שם מופיע מנהג להחמיר גם בשאר הצומות כשאינן מצטערות הרבה, אך בימינו המנהג המקובל, לפי הידוע לי, להקל בזה (ועיין מקראי קודש, לרב משה הררי, הלכות שלש תעניות ובין המצרים, עמ' יג-טו). לגבי תשעה באב נדחה, דעת הרב עובדיה יוסף זצ"ל (יחווה דעת ח"ג סי' מ) שנשים הרות ומניקות פטורות לגמרי מלצום בו, מפני שכאשר הוא נדחה אינו חמור משאר התעניות. ודעת הרב אוירבך זצ"ל (הליכות שלמה, פט"ז ס"א) שבאופן עקרוני מעוברות חייבות גם בצום נדחה, אלא שניתן להקל בעת הצורך, כשיש הרגשה רעה כגון כאב ראש. להערכתו זהו המצב אצל רוב המעוברות כיום, אבל מי שמרגישה טוב צריכה לצום, לפחות עד הבוקר. מסתימת דברי כל הראשונים שסיכמו את הלכות תשעה באב (הרמב"ם, הרמב"ן, מחזור ויטרי ורבים אחרים, וכן השולחן ערוך) מסתבר לענ"ד כדעה המחמירה, שכן כולם כתבו שמעוברות ומניקות מתענות בצום תשעה באב, וגם הזכירו את הדין הפשוט שכאשר תשעה באב חל בשבת הוא נדחה ליום ראשון, ולא טרחו לציין שדין המעוברות והמניקות שהזכירו לעיל משתנה כשהוא נדחה. גם במקורות שציין הרב עובדיה לא הוזכר פטור גורף: בשבות יעקב (ח"ג סי' לז): "במעוברת ומיחוש קצת" (ונראה שכוונתו לצירוף הדברים, שהמעוברת חשה ברע, ואין אלו מקרים שונים, מעוברת או מיחוש קצת, יעויין בכל הפיסקה שם; וכך הבין זאת רעק"א בסי' תקנט ס"ט, שהעתיק: "מעוברת שיש מיחוש קצת", וכן בביאור הלכה סי' תקנט ס"ט ד"ה ואינו משלים). ובדברי מלכיאל (ח"ג סי' כו) כתב רק ש"בעוברות ומניקות יש מקום להקל", דהיינו, על פי הצורך ושיקול הדעת. ובאמת ביביע אומר (ח"ה או"ח סי' מ) הביא את המקורות במלואם, ומשמע מדבריו שהקולא הגורפת היא לנוהגים כשולחן ערוך בלבד, שמאחר שהקל לחלוטין בשאר הצומות יש להקל גם בתשעה באב נדחה, והאחרונים הנ"ל שלא הקלו לגמרי בת"ב נדחה הוא משום שהרמ"א החמיר לכתחילה גם בשאר הצומות. הבסיס העיקרי להיתרו של הרב עובדיה הוא לימוד בדרך קל וחומר: מצאנו שלגבי בעל ברית מילה הקלו בתשעה באב שנדחה, שה"יום טוב" הפרטי של בעל הברית דוחה את איסור האכילה (סי' תקנט ס"ט, על פי המרדכי בתענית סי' תרל). מאידך, חתן לא נפטר מצום י"ז בתמוז וצום גדליה ועשרה בטבת כשהם בזמנם (ריטב"א, תענית ל ע"ב). מכאן שצומות אלו חמורים מתשעה באב נדחה. וממילא, מאחר שמצאנו בהם היתר למעוברות ומניקות - קל וחומר לתשעה באב נדחה. ברם, יש מקום לדחות את ראייתו: ראשית, לא ברור שחומרתו של הריטב"א עולה בקנה אחד עם קולתו של המרדכי בתשעה באב נדחה (וכפי שכתב הרב עובדיה בעצמו ביחווה דעת ח"ב סי' עח בהערה, שיש מהאחרונים שלמדו זה מזה לקולא או לחומרא). והעיקר: נראה שזהו דין מיוחד במושג של "יום טוב פרטי", שיש להתחשב בו כנגד תענית ציבור שאינה בזמנה ולא כשהיא בזמנה. אך בעיקרו של דבר תשעה באב נדחה חמור בדינים רבים מהצומות הללו (צום של מעת לעת, ודיני אבלות רבים כאיסור אמירת שלום ותלמוד תורה). ממילא, אין להקיש מהפטור למעוברות בכל התעניות לפטור גם בתשעה באב נדחה. נמצא ששורת הדין שמעוברות חייבות, אלא שיש להקל בכל מקרה של "מיחוש קצת". ומצאתי שעיקרי הדברים הנ"ל מבוארים בשו"ת אור לציון (הרב ב"צ אבא שאול זצ"ל, ח"ג פכ"ט ס"ג ובהערות שם, ולדעתו אין להקל בת"ב דחוי יותר משאינו דחוי), וכן הורה דודי הרב יעקב אריאל שליט"א בתשובתו באתר זה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il