בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • חודשי השנה
לחץ להקדשת שיעור זה

החודש שבו כועסים

מידת הכעס המיוחסת לחודש טבת אינה בהכרח שלילית, בתנאי שיודעים לאן לתעל אותה

undefined

הרב חגי לונדין

טבת תשע"ה
3 דק' קריאה
כידוע, חודשי השנה היהודיים אינם רק אמצעי טכני לציון פרק זמן של שלושים יום. חודש, מלשון התחדשות . כל חודש ומהותו הרוחנית הייחודית. כל חודש ועבודת ה' המתאימה לו. בספר יצירה, אחד מספרי הקבלה המיוחס לאברהם אבינו, ישנו פירוט של שנים עשר חודשי השנה והקבלתם לשלושה מישורים: לאותיות התורה, לאיברי גוף האדם ולמידות הנפש. ביחס לחודש טבת מבאר ספר יצירה כי האות המיוחדת לו היא האות ע י"ן, האיבר הגופני המיוחס לו הוא הכבד , והמידה הייחודית לחודש היא מידת הכעס .
הכבד והכעס קשורים זה לזה. במסכת ברכות (סא, ב) נאמר "כבד כועס". הכבד הוא מלא בדם. האסוציאציות שעולות באופן מיידי מהמפגש עם המילה דם הן כעס, זעם, הרס. אפשר למצוא כמעט אצל כל אדם את נקודת הרתיחה שלו. את הנקודה שבה "הדם עולה לו לראש". כאשר התוכניות של האדם אינן מתממשות, כלומר המציאות לא מתאימה את עצמה למה שנראה לו נכון – הוא כועס. כאשר הילדים לא מתנהגים כמו שצריך, העומס בעבודה גדול מדי – כל אלה מביאים לרתיחת הדם.
לפעמים הצבת לעצמך אתגרים, רצית לעשות דברים מסוימים שנראים לך טובים ונכונים – ולמרבה ההפתעה הם לא מתממשים. רצית לפנות זמן ללמוד יותר תורה, לכוון יותר בתפילה, ולהבדיל - לעשות דיאטה, לשבת בנחת עם המשפחה – ולא הצלחת. כל האכזבות הללו מביאות לכעס.
חודש טבת הוא חודש שעלול לכעס. חודש טבת הוא שיא הקושי במרוץ השנתי: שיא השגרה. שיא הלחץ בעבודה. שיא החורף. הלילות מתארכים, צום עשרה בטבת, האפלה גוברת. הכול יכול להצטייר כחדגוני, אפור. מלא אכזבה. מלא כעס.
יחד עם זאת, גם לכעס ישנו תפקיד בעולם. מצד אחד, "כל הכועס... חוכמתו מסתלקת ממנו" (פסחים סו, ב), אולם מצד שני אומר החכם מכל אדם: "כי ברוב חכמה רוב כעס" (קהלת א, יח). רוצה לומר: חוכמה מאפשרת כעס. הכעס, כמו כל מידה רעה, הוא סוג של כוח, שיש לתעל אותו לכיוון הנכון מתוך חוכמה.
כעס נכון הוא ההתקוממות הצודקת כנגד החסרונות הקיימים במציאות. כעס נכון הוא ביקורת בונה . במקומות שונים בש"ס, כאשר חז"ל מבקשים לבקר מישהו הם משתמשים במקום במילה כעס במינוח "הקפדה". בוודאי שצריך להקפיד על כך שהתוכניות לא מתממשות, שהילדים משתוללים, שמישהו פוגע בי בלי סיבה. ובוודאי שיש להקפיד על כך שהמציאות הציבורית בעם ישראל אינה מתנהלת כראוי.

העי"ן של הכעס
כיצד אם כן מבדילים בין כעס שלילי להקפדה חיובית? בין כעס שמסלק חוכמה לכעס שבא מתוך חוכמה?
כפי שציינו בראש המאמר, האות הייחודית לחודש טבת היא עי"ן. האות עי"ן מסמלת את איבר הראייה. העין מאפשרת את מיקוד המבט. הסנהדרין נקראים "עיני העדה" (במדבר טו, כד) ולכן רק הם, מתוך אבחנה תורנית, יכולים לעתים להוציא אנשים להורג, לממש את הכעס הציבורי כלפי דברים שהורסים את המציאות כמו עבודה זרה או גילוי עריות.
כאשר שמואל פוגש את דוד בפעם הראשונה, הוא מבחין בכך שדוד "אדמוני עם יפה עיניים" (שמואל א' טז, יב). מסביר המדרש ששמואל מזהה שדוד הוא אדמוני, יש לו כוח של דם, הוא יודע לכעוס. אבל יחד עם זה הוא "יפה עיניים", כלומר "שאינו הורג אלא מדעת סנהדרין" (בראשית רבה סג). הוא יודע לכעוס במקום ובמינון הנכון מתוך מבט תורני.
אם אדם מסוגל בשעת כעסו לסמן באופן נקודתי על מה הרוגז, מה הפריע לו, מה החיסרון האמיתי שהוא זיהה כאן – זהו כעס חיובי, כעס שמגיע מתוך "יפה עיניים". כעס מסוג כזה גם מאפשר טיפול נכון בבעיה. כעס מסוג זה יופיע לא בצורה של אובדן שליטה ורתחנות שרק מחמירים את המצב, אלא באופן מדוד, מבוקר ויעיל.
אדם לא אמור לתבוע מעצמו תביעות בסגנון "אני אף פעם לא אכעס על הילדים", זאת מדרגה שרק אנשים גדולים מאוד יכולים להגיע אליה. המשפט אמור להיות אחרת: "אני אף פעם לא מאבד שליטה". המטרה היא לדעת לשלוט בכעס, ולהשתמש בו על מנת לקדם ולייעל את המציאות.
בחודש טבת של שנה זו אנו נפגשים עם עוד פוטנציאל של כעס וביקורת. אנו נמצאים בעיצומה של מערכת בחירות לא פשוטה. גם כאן קל להיתפס לצדדים החיצוניים של הכעס, אולם זהו כעס שאינו מוביל לשום מקום. אנו זקוקים בחודש זה לכעס מתוך עין טובה, לביקורת בונה שבה כל אחד מגבש את דעתו על הדברים שזקוקים לתיקון במציאות וחושב כיצד לעשות זאת בדרך יעילה ונבונה.
חודש טבת הוא החודש של שיא החיכוך עם הקשיים והשגרה. דווקא בחודש זה חשוב להתבונן איך כועסים, ולפתח את ההבחנה הדקה על מה כועסים. לפתח כעס פרופורציונלי וממוקד. זהו החודש שבו מגיעה העשייה השנתית לשיאה. פסגת היצירה של השנה. זהו הזמן לנסות לזהות את מקום היצירה שלי בעולם, ולתעל את העוצמה האדירה הזאת של יצר הכעס ליצירה טהורה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il