בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

מעוז נריה בן הדס

סליחות על כלל ישראל

עיקר תוכן הסליחות הוא תפילה על ישועת הכלל, קץ הגלות וחזרת שכינה לציון * המנהג מימי הגאונים לומר סליחות בעשרת ימי תשובה, ומנהגי העדות השונות בימינו * כיצד לנהוג כאשר ההשכמה לסליחות פוגעת בריכוז בעבודה או בלימוד תורה * האם מותר להוסיף או לגרוע פיוטים מנוסח הסליחות * הצד השווה בין תקופת עזרא לתקופתנו ובין תפילת עזרא לסליחות בימינו * הזדהות עם עם ישראל לדורותיו מאפשרת לומר גם פיוטים שהמצב המתואר בהם אינו מתאים לדורנו

undefined

הרב אליעזר מלמד

אלול תשע"ג
5 דק' קריאה
מנהג אמירת סליחות לישועת הכלל
מנהג רבים מישראל מימות הגאונים להשכים באשמורת הבוקר בעשרת ימי תשובה לאמירת 'סליחות'. ושלא כמו שרבים חושבים, שמגמת הסליחות היא תפילה פרטית של האדם על חייו האישיים, עיקר הכוונה היא על כלל ישראל: להתעורר לתשובה ולהתחנן לפני ה' שיסלח לנו על חטאינו, וירחם על עמו שנמצא בגלות ובצרה. ואל יביט אל פשעינו וחטאינו, אלא יזכור את הברית שכרת עם אבותינו ועמנו, ויזכור את עקדת יצחק ואת עקדת כל הקדושים שמסרו נפשם על קדושת שמו. ולהתפלל על קיבוץ הגלויות ועל בניין הארץ וירושלים, על בניית בית המקדש והחזרת השכינה לציון.
וכך ראוי תמיד ליחיד, שישתף עצמו בתפילתו עם הציבור, וירבה בתפילה על כלל ישראל והשראת השכינה וקידוש שמו יתברך בעולם. ודווקא מתוך כך גם תפילותיו האישיות יתקבלו.

המקור בנביאים
וכן מצינו שהנביאים עוררו את ישראל בעת צרה להתאסף לצום ותפילה, ולהתחנן לפני ה' שיחוס על עמו וארצו, שנאמר (יואל ב, טו-יח): "תקעו שופר בציון, קדשו צום קראו עצרה. אספו עם, קדשו קהל, קיבצו זקנים, אספו עוללים ויונקי שדיים, יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה. בין האולם ולמזבח יבכו הכוהנים משרתי ה', ויאמרו: חוסה ה' על עמך ואל תתן נחלתך לחרפה למשול בם גויים, למה יאמרו בגויים איה אלוקיהם. ויקנא ה' לארצו ויחמול על עמו".

הימים שתקנו מתחילה לומר בהם סליחות
בימי הגאונים נהגו לומר סליחות בעשרת ימי תשובה, וכך נהגו בשתי הישיבות הגדולות שבבבל, וכך היה המנהג הרווח בימי הראשונים (רמב"ם הל' תשובה ג, ד). והיו מקומות מעטים שנהגו לומר בהם סליחות גם בכל חודש אלול.

מנהג ספרדים
בסוף תקופת הראשונים נתקבל המנהג בקהילות ספרדים לומר סליחות בכל חודש אלול ובעשרת ימי תשובה (שו"ע תקפא, א). וזאת מפני שכל הימים הללו ראויים לתשובה, וכפי שמצינו במשה רבנו שבראש חודש אלול עלה להר סיני לבקש סליחה על ישראל שחטאו בעגל, וביום הכיפורים נענה: "סלחתי כדבריך".

מנהג אשכנזים
באשכנז התקבל המנהג להתחיל לומר סליחות במוצאי שבת שלפני ראש השנה, ובתנאי שיספיקו לומר ארבעה ימים סליחות לפני ראש השנה.
הסברים שונים נאמרו לזה (מ"ב תקפא, ו). אבל נזכיר את הטעם שכתב בספר לקט יושר (בשם בעל תרומת הדשן), שמוצאי שבת הוא זמן מסוגל לסליחות מפני שבשבת "נהג כל אדם ללמוד..." שהשבת והתורה הם בני זוג, "ובשבת הם פנויים ממלאכה ולומדים תורה. לכך טוב להתחיל ביום ראשון, כי העם שמחים מחמת מצוות התורה שהם לומדים בשבת, וגם מחמת עונג שבת, ואמרינן (שבת ל, ב): אין השכינה שורה לא מחמת עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה של מצווה..."
לפי זה, אף שהזמן המובחר לסליחות הוא באשמורת הבוקר, ביום הראשון יש מעלה לאומרן במוצאי שבת אחר חצות עם בגדי שבת.

זמן אמירת הסליחות
הזמן הטוב לאמירת הסליחות הוא באשמורת הבוקר, כלומר לקראת סוף הלילה, מפני שאז היא שעת רחמים ורצון, שעה של ציפייה לקראת עליית האור וגילוי דבר ה' בעולם. ובאותה שעה כולם ישנים, והעולם נקי ושקט ממחשבות ומעשים רעים, והתפילה יוצאת מעומק הלב, ובוקעת את כל המחיצות ומתקבלת. ומכל מקום כבר משעת חצות הלילה מתחיל הזמן הראוי לאמירת הסליחות, מפני שמחצות הלילה מתחילה הציפייה לעליית השחר, והוא זמן של חסד ורחמים.
בדורות האחרונים אנשים רגילים לשכב לישון בשעות מאוחרות בלילה, וזמן הקימה המקובל הוא בין שש לשבע, כשעתיים לאחר אשמורת הבוקר. ואם יקומו באשמורת יהיו עייפים במשך כל היום, ועבודתם ולימודם עלולים להיפגע. ולכן רבים נוהגים לקום כיום לסליחות כשעה או חצי שעה לפני השעה שהם רגילים להתפלל שחרית. ואף שכבר עלה השחר, בדיעבד השעה עדיין מתאימה לאמירת סליחות. ואם יוכלו לומר סליחות אחר חצות הלילה - עדיף.

האם חובה לומר סליחות
אף שלא תקנו הראשונים לומר סליחות כחובה, כך הוא מנהג ישראל. אמנם מי שהקימה לסליחות קשה לו, אינו חייב לקום לסליחות בחודש אלול. ובעשרת ימי תשובה ישתדל להקפיד יותר לומר סליחות, מפני שימים אלו מסוגלים יותר לתשובה וכפרה (עיין ר"ה יח, א; רמב"ם תשובה ב, ו).

סליחות מול עייפות בעבודה ובלימוד
מי שאינו יכול לישון מוקדם, והקימה לסליחות תגרום לו עייפות שבעטייה לא יוכל למלא את חובותיו בעבודתו - עדיף שלא יקום לסליחות גם בעשרת ימי תשובה. וישתדל במקום זאת להרבות באמירת תהלים, ואם ירצה יוכל במשך היום לומר את קטעי הסליחות שמותר ליחיד לומר.
ההוראה המקובלת היא שגם תלמיד חכם הרגיל לשקוד על תלמודו, ראוי שיקדיש את הזמן הנדרש לאמירת סליחות (רוקח רט, סדר היום, ברכ"י ושע"ת תקפא, א). וכן נוהגים בכל הישיבות לומר סליחות, למרות שזמן אמירתן הוא על חשבון הלימוד. אמנם מי שהקימה המוקדמת תגרום לו לאובדן זמן לימוד ארוך יותר מאשר משך הזמן המוקדש לסליחות, מפני ששינוי הסדרים יגרום לו אחר כך לחוסר ריכוז בלימודו, מוטב שלא יקום לסליחות.

נוסח הסליחות
כיוון שלא תקנו חכמים תקנה מפורשת לומר סליחות, ממילא אין לסליחות נוסח מסודר, וכל עדה הוסיפה תחינות ופיוטים משלה. מכל מקום ישנה מסגרת כללית שנוהגת בכל העדות, כמובא בסדר רב עמרם גאון, כאשר אמירת י"ג מידות רחמים היא ליבה של התפילה.
אף שאין לבטל אמירת פיוטים כתקנה קבועה - כאשר זמנם של המתפללים קצר, ידלגו על חלק מהפיוטים ויאמרו את עיקר הסליחות, וישתדלו לומר את הפיוטים שמעוררים יותר לתשובה.
כיוצא בזה, כאשר מחנכים רואים שהתלמידים מתקשים לכוון בכל הסליחות, רשאים להסדיר סדר שבו יוכלו התלמידים לכוון יותר. וכן כאשר יש צורך שבני עדות שונות יתפללו יחד ויתעוררו לכוון בסליחות, יכולים לסדר להם נוסח משולב, כפי שסידרו הרב אברהם גיסר שליט"א והרב שמואל שפירא שליט"א.

סליחות בימינו כדוגמת תפילת עזרא
אחר שזכינו לחזות בעיצומו של תהליך קיבוץ הגלויות ותקומת מדינת ישראל, עלינו להתעורר ביתר שאת לאמירת סליחות, ולהתחנן לפניו שימשיך לרחם עלינו ולהשיבנו אליו בתשובה שלימה ויגאלנו גאולה שלימה.
בדומה למצבנו עתה, גם בקרב עולי בבל בימי שיבת ציון הראשונה נמצאו בעיות רוחניות קשות, ועל ידי שחזרו בתשובה זכו לבניין בית המקדש השני. וכדברי עזרא הסופר, שעלה מבבל לארץ ומצא שרבים מהיהודים יושבי הארץ לקחו להם נשים נוכריות, וגם יד השרים והסגנים היתה במעל. וכשומעו את הדבר הזה, קרע את בגדיו ומרט את שערו, וכרע על ברכיו ופרש את כפיו והתפלל: "אלוקי, בושתי ונכלמתי להרים - אלוקי - פני אליך. כי עוונותינו רבו למעלה ראש, ואשמתנו גדלה עד לשמים. מימי אבותינו אנחנו באשמה גדולה עד היום הזה. ובעוונותינו ניתנו אנחנו מלכינו כוהנינו ביד מלכי הארצות בחרב בשבי ובביזה ובבושת פנים כהיום הזה. ועתה כמעט היתה תחינה מאת ה' אלוקינו להשאיר לנו פליטה ולתת לנו יתד במקום קדשו, להאיר עינינו - אלוקינו - ולתתנו מחיה מעט בעבדותנו. כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלוקינו, ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית אלוקינו ולהעמיד את חורבותיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלים. ועתה מה נאמר אלוקינו אחרי זאת, כי עזבנו מצוותיך... ואחרי כל הבא עלינו במעשינו הרעים ובאשמתנו הגדולה, כי אתה אלוקינו חשכת למטה מעוונינו ונתת לנו פליטה כזאת. הנשוב להפר מצוותיך ולהתחתן בעמי התועבות האלה?! הלא תאנף בנו עד כלה, לאין שארית ופליטה! ה' אלוקי ישראל, צדיק אתה כי נשארנו פליטה כהיום הזה, הננו לפניך באשמתינו, כי אין לעמוד לפניך על זאת" (עזרא ט, ג-טו).
צערו וצומו ותפילתו של עזרא עוררו את העם לשוב בתשובה, ובזכות זאת נבנה בית המקדש השני והתקיים מאות שנים. אמנם כיוון שהתשובה לא היתה שלימה, שכן רבים מישראל נשארו בגלות בבל ולא עלו לארץ, לא חזרה השכינה לשרות בבית המקדש השני כפי שהיה בראשון, עד שגם הוא חרב בעוונות.

האם גם בימינו אפשר לומר את נוסח הסליחות?
ואמנם יש בנוסח הסליחות משפטים שמתאימים לתקופת הגלות, ויש שמתקשים להזדהות עם תוכנם. ויש טוענים שאף יש צד של שקר באמירתם כיום.
אולם כאשר נראה את עם ישראל כעם אחד שחי בכל דורותיו, כשכל אחד ואחד מאיתנו מקושר ממש לכל היהודים שחיו בכל הדורות ובכל הארצות, הרי שגם כל אחד ואחד מאיתנו היה ממש עם כל היהודים בכל הגלויות ובכל הצרות הנוראות. עימהם סבלנו השפלות קשות, עד שכמעט אבדה תקוותנו. עם הקדושים והמעונים היינו בכל גזירות השמד, במסעות הצלב ובמרתפי האינקוויזיציה, ברציחות המוסלמים ובמאורעות ת"ח ות"ט, והאחרון והנורא מכל - בשואה האיומה, שעוד לא עברו שבעים שנה מאז שנסתיימה, ועדיין חיים איתנו מאות אלפים של ניצולים שעברו את מחנות ההשמדה והגטאות. ואיך נהיה שאננים לומר שתחנוני הסליחות אינם מתאימים לנו, כאשר העולם עדיין מלא ברשעים שמכריזים בגלוי על שאיפתם להמשיך את מלאכתם של הנאצים. ועל כן אפשר לומר את כל נוסח הסליחות מתוך הזדהות נפשית עמוקה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il