קשיא: למה לא צמים בשבת?

החיוב לצום הוא חיוב מדרבנן והוא שווה בתוקפו לחיוב עונג שבת, אם כן מדוע צום שחל בשבת נדחה ולא מצוות עונג שבת? והתשובות שלכם משבוע שעבר.

גודל טקסט

תקציר השאלה הקודמת: מדוע השו"ע פסק שיש לברך על מנהג הדלקת נרות בבית הכנסת, כאשר הוא פסק שאין לברך על מנהג קריאת הלל בראשי חודשים?
EAT3.png
צילום: חופשי

1. הברכה היא חלק מהמנהג- הברכה בהדלקת נר חנוכה אינה דומה לברכות אחרות. השו"ע פסק שמכיוון שעל מנהג לא שייך לברך "אשר קידשנו.. וציונו", לא מברכים על המנהג. אבל, הברכה על נר חנוכה איננה תוספת חיצונית למנהג, אלא חלק עקרוני ממנה. אם ננתק את הברכה ממנהג ההדלקה בבית הכנסת- לא יהיה ניכר שאנו מדליקים נר חנוכה ומפרסמים את הניסים שנעשו בימים ההם בזמן הזה. לכן, גם לשיטת השו"ע מברכים על הנרות בבית הכנסת מכיוון שזהו חלק מפרסום הנס וחלק מהמנהג עצמו, ולא תוספת חיצונית.

 2. הברכה נועדה להוציא את האורחים- כמו שכתב מאיר בתגובה, חלק מהראשונים מסבירים שמנהג ההדלקה נועד להוציא ידי חובה את האורחים שאין להם בית ואת מי שאינו בקיא. לפי פירושים אלו לא שייך להנהיג הדלקה ללא ברכה, הרי צריך להוציא את מי שאינו בקיא ואת האורחים ידי חובתם. וגם כיום, שכבר אין אורחים שישנים בבית הכנסת, אנו ממשיכים במסורת לברך על המנהג בבית הכנסת.

3. מברכים על מעשה מצווה- הגרי"ז מסביר שהסיבה שאין מברכים על המנהג היא משום שאין בו מעשה מצווה. אך, כמו שענה חנוך בתשובה, בניגוד להלל בר"ח שבו אין כלל מעשה מצווה (שהרי אין חיוב להגיד הלל באותו הזמן), בהדלקת נרות חנוכה יש מעשה מצווה ורק ההדלקה נעשית שלא במקום הנכון. ממילא כאשר אנו עושים מעשה מצווה בהדלקה ניתן לברך עליו "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו".

והשבוע:
למרות תקנת חכמים לצום בתאריכים קבועים, נפסק בשו"ע סימן תקנ שבמידה ויום צום חל בשבת יש לדחותו ליום ראשון משום שאנו דוחים את הצום מפני מצוות עונג שבת. 
אך, לא מובן מדוע מצוות עונג שבת דוחה את הצום. כאשר הצום חל בשבת מתנגשים שתי מצוות מדרבנן- המצווה לצום והמצווה להתענג בשבת, ויש לדחות אחת מהמצוות.
באופן פשוט, היה עלינו לדון את המקרה כ"שב ואל תעשה" ולא לפעול כנגד אחת מהמצוות וממילא ולצום בשבת. אם כן מדוע פסק השו"ע שהצום נדחה משום מצוות עונג שבת?

מוזמנים להחכים אותנו בתשובות שלכם.