קשיא: תורת אמך או חינוך אמך?

מדברי הגמרא בסוכה עולה שנשים חייבות גם בחינוך הילדים, מצד שני במקומות אחרים משמע שהחיוב הוא רק על האב? והתשובות שלכם על הקשיא הקודמת.

גודל טקסט

תקציר החידה הקודמת: אם גם החיוב לצום וגם החיוב בעונג שבת מדרבנן, מדוע כאשר שניהם מתנגשים (כשהצום חל בשבת), אנו דוחים את השבת, הרי שב ואל תעשה עדיף?
 
הצום נקבע על החודש ולא על היום- התשב"ץ מסביר שלמרות שכיום לצומות יש יום מוגדר, בתחילה חכמים תיקנו את הצום בחודש מסוים ("צום הרביעי וצום החמישי"), ונתנו כוח בידי בי"ד לקבוע כל פעם באיזה יום בחודש יחול הצום. 
בדומה לשיטתו, המנחת חינוך מתרץ שמכיוון שעיקר תקנת הצום לא היתה על יום הצום אלא על החודש- חיוב הצום בתאריך המסוים, הוא חיוב פחות ממצוות עונג שבת, ולכן גם דוחה אותו.
Books.jpg
צילום: חופשי

חכמים לא תיקנו צומות בשבתות ויו"ט- כמו שענה אלישיב בתגובה, ניתן לתרץ שמתחילת התקנה חכמים קבעו שאין הצום דוחה את השבת. המנחת אשר (מועדים, צום עשרה בטבת) מתרץ באופן זה, ומסביר שמכיוון שכל חיוב הצום הוא מדברי חכמים, הם תיקנו לצום והם גם תיקנו שכאשר הצום יחול בשבת- הוא ידחה. ממילא, אין כאן התנגשות בין החיוב לצום ומצוות עונג שבת, אלא מלכתחילה אין בכלל חיוב לצום.

והשבוע: כידוע, הפסוק מצווה "חנוך לנער על פי דרכו" וכן הגמרא במקומות רבים מזכירה את חיוב האב לחנך את בנו הקטן למצוות. הגמרא בסוכה בדף ב מספרת על הילני המלכה שעשתה סוכה לה ולילדיה. במהלך הסוגיא מובא ש"כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים, ומשמע שהיא אף חינכה את ילדיה הקטנים למצוות.
מצד שני, הגמרא בנזיר דף כח: אומרת בפירוש שרק האב רשאי לנדור עבור בנו משום חינוך ואין האם מדירה את בנה- משום שאינה חייבת בחינוכו? 
מהסוגיות השונות לא מובן- האם גם האמא חייבת בחינוך בנה (כמו הילני המלכה) או שאין עליה חובה?

מוזמנים להחכים אותנו בתשובות שלכם.