קשיא: על דיינים ומזלות

בשו"ע נפסק שמי שיש לו עסק עם גוי ישתמט ממנו בחודש אב, מפני רוע מזלם של ישראל, וישתדל לקיים את הדין באדר, אך האם ישראל אינם מעל המזל? והתשובות שלכם משבוע שעבר

גודל טקסט
תקציר החידה הקודמת: הגמרא במסכת קידושין (דף מא) קובעת ש"מצווה בו יותר מבשלוחו" וממילא לכתחילה על האדם לקיים בעצמו את המצוה. אך, האם נאמר על פי זה שכל היודע הלכות שחיטה חייב לשחוט בעצמו?
blur-close-up-court-531970.jpg
צילום: חופשי

מי נהנה מהמצווה- המהר"ח אור זרוע (סימן קכח), וכעין זה כתב יוסף בתשובה, מתרץ שדין מצווה בו יותר מבשלוחו חל רק במצוות בהן יש למשלח (המחויב במצווה) הנאה ולשליח אין הנאה. 
כלומר, במצוות בהן החיוב אינו חל רק על האדם אלא זהו חיוב כללי, כגון מצוות שחיטה בה הבשר יהיה מותר לכולם, המצווה קשורה גם לשליח (שיוכל לאכול בעצמו) ולכן מותר למנות שליח שיעשה את המצווה. מאידך, כאשר אדם ממנה שליח לקדש לו אשה, מדובר במצווה הקשורה רק לאדם הנישא ואיננה קשורה כלל לשליח, ולכן קובעת הגמרא שמצווה בו יותר מבשלוחו ואסור לו למנות שליח.

רק במצוות מיוחדות- היד דוד בפירושו על היד החזקה (שבת ד,ו) מתרץ שדין "מצווה בו יותר מבשלוחו", איננו קיים בכל מצווה אלא רק במצוות המובאות בגמרא- טרחה לשבת, וקידושין. 
לשיטתו, האיסור נובע מכך שבשתי מצוות אלו יש חיוב מיוחד שיעשה בעצמו את המצווה. בשבת החיוב הוא לטרוח בעצמו לכבוד היום הקדוש, משום שזה כבוד השבת שעמל להכין את הסעודות בגופו. באותו אופן, מצוות הקידושין בה האדם צריך להתאחד יחד עם כלתו, אין לעשותה על ידי שליח- אלא דווקא בעצמו.

והשבוע: המימרא המפורסמת ביותר על חודש אדר היא דברי הגמרא בתענית כט. "משנכנס אדר מרבין בשמחה". הגמרא אף מוסיפה שמי שיש לו דין עם גוי, ישתמט ממנו בחודש אב מפני רוע מזלם של ישראל, וישתדל לדון איתו באדר בו מזלם של ישראל גובר, וכן נפסק בשו"ע (תקנ,א).
מנגד, הגמרא בשבת קנו. כבר קבעה ש"אין מזל לישראל", ולא מובן מדוע צריך להשתדל לקיים את הדין באדר, הרי ישראל הם מעל המזלות?


מוזמנים להחכים אותנו בתשובות שלכם בתגובות

לקשיא הקודמת

לכל השאלות והתשובות הקודמות