בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

שבת בלי כדורגל

הכדורגל של השכנים עף לחצר שלנו. האם מותר להחזירו להם בשבת? * דברי הירושלמי שטור שמעון חרב מפני שהיו משחקים בכדור בשבת

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשע"ג
6 דק' קריאה

שאלה אודות כדורגל בשבת
שאלה: רציתי להקדים ולומר שדברי הרב על לימוד תורה בשבת עודדו אותנו ללמוד יותר עם הילדים. התחלנו לעשות איתם 'מבצע', שבו הם מקבלים נקודות ופרסים על הלימוד בשבת.

רציתי לשאול, הרב כתב בפניני הלכה (שבת כד, ט) שאסור לשחק בכדורגל בשבת ושהכדור נחשב מוקצה, ולכן גם אסור לגעת בו. השאלה היא מה עלינו לעשות כאשר כדורגל של שכן נופל לגינתנו בשבת והם מבקשים שנחזיר להם אותו, האם מותר לנו? מדובר על שכנים שומרי מצוות שאינם סוברים שיש איסור לשחק בכדורגל בשבת. האם לתת להם לקחת אותו בעצמם? או להסביר להם בנעימות שאנחנו לא נוגעים בכדור בשבת ונחזיר להם אותו לאחר השבת?
תשובה: מן הראוי לעסוק תחילה בשאלה האם מותר לשחק בשבת.

דעת האוסרים לשחק במשחקים בשבת
נחלקו הפוסקים בשאלה האם מותר לשחק במשחקים בשבת. יש אומרים שהואיל והשבת נועדה ללימוד תורה, אסור לשחק בשום משחק בשבת. וכיוון שאסור לשחק במשחקים בשבת, ממילא כלי המשחקים הם מוקצה. וכן למדו מחורבן 'טור שמעון', ששאלו עליהם חכמים (ירושלמי תענית ד, ה), הרי היו מרבים לתת צדקה ולכבד את השבת בסעודות, ומדוע חרב? ויש שפירשו מפני הזנות, ויש שפירשו מפני שהיו משחקים בכדור בשבת. ופירש הרוקח (סי' נה), שעל ידי משחק הכדור היו "בטלים מן התורה" בשבת. ומכיוון שאסור לשחק, ממילא הכדור עצמו מוקצה (שבולי הלקט קכא, שו"ע שח, מה). ואמנם העידו על כמה רבנים ששיחקו שחמט בשבת, אלא שלדעת המחמירים מדובר כנראה ברבנים שסבלו מדיכאון (חולי השחורה), והסיחו את דעתם מדאגתם במשחק שחמט. אבל ללא צורך גדול שכזה, אסור לשחק במשחקים, וממילא המשחקים מוקצה (מהר"א ששון, ברכי יוסף שלח, א).

דעת המתירים

מנגד, יש סוברים שאין איסור לשחק במשחקים בשבת, שכל זמן שאין משחקים על כסף או טובות הנאה אחרות, אין איסור (רמ"א שלח, ה; מאמ"ר), והמשחקים אינם מוקצה (רמ"א שח, מה). ומה שאמרו חכמים ש'טור שמעון' נחרב כי שיחקו בכדור בשבת, זה היה מפני שטלטלו את הכדור ברשות הרבים (גר"א).
ואמנם ברור שגם לדעה זו ראוי שלא להתעסק במשחקים בשבת משום ביטול תורה, שכן עיקר ייעודה של השבת הוא לעסוק בתורה ולהתענג בסעודות ובשינה. וכפי שאמרו חכמים: "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה" (ירושלמי שבת טו, ג). ואמרו שצריך לחלוק את השבת, חציו לעונג גשמי בשינה ובאכילה, וחציו לעונג רוחני של לימוד תורה ותפילות (פסחים סח, ב; או"ז, סמ"ג, רבנו ירוחם, יש"ש ועוד רבים). וכבר כתבתי כמה פעמים, שדברי חכמים אלו מחייבים להקדיש לכל הפחות שש שעות ללימוד בכל שבת. אלא שעל פי דעת המקילים, כל זמן שאדם מקפיד להקדיש לפחות מחצית השבת ללימוד תורה, אין איסור שישחק בזמנו הפנוי.

הלכה למעשה
לדעת רוב פוסקי הספרדים, צריך להחמיר שלא לשחק כלל בשבת, והמשחקים הם מוקצה (כנה"ג, חיד"א, בא"ח. וכך משמע משו"ע שח, מה). ולדעת רוב פוסקי האשכנזים אין איסור לשחק, אבל עדיף לכתחילה שלא לשחק בשבת, הן מפני שהזמן הפנוי של השבת צריך להיות מוקדש ללימוד תורה, והן מפני שנכון לחוש לדעת הסוברים שכל המשחקים אסורים בשבת (מגן אברהם שלח, ה, משנה ברורה שלח, כא).

וכל זה לגבי משחקים ביתיים, אבל משחקים שנעשים בעסק גדול, כדוגמת כדורגל, כדורסל וטניס, גם לדעת רוב המקילים אסור לשחק בשבת משום 'עובדין דחול'.

תשובה לשאלה אודות הכדור
כיוון שלדעת רוב ככל הפוסקים אסור לשחק כדורגל, הכדור הוא מוקצה. אלא שיש סוברים שאמנם אסור לשחק כדורגל במגרש משום עובדין דחול, אבל בבית מותר לשחק, ולדעתם הכדור אינו מוקצה. וכיוון שכך נוהגים השכנים שהכדור שלהם נפל לחצר שלכם, אתם צריכים לומר להם שלפי מנהגכם הכדור הוא מוקצה ולכן אינכם יכולים להחזיר אותו בשבת, אבל אם הם רוצים הם רשאים לבוא לקחתו בשבת.

הרהורים על המשחקים והעיתונים בשבת
לפי עדויות רבות מקהילות שונות בכל התפוצות, נהגו ישראל בשבתות להקדיש שעות מרובות ללימוד התורה, כפי שהורו חכמים: "חציו לבית המדרש".

והנה אנו מוצאים שבדורות האחרונים מצווה זו נחלשה. ועלה בדעתי שאולי העמדה המתירה משחקים בשבת, והעמדה המתירה לקרוא עיתונים וספרי חול, הן שגרמו לכך. ואמנם בעבר עמדה זו לא פגעה בלימוד התורה בשבת, מפני שהמשחקים היו מעטים ונדירים יחסית, וגם ספרי הקריאה והעיתונים היו מעטים, וממילא גם המתירים לא הקדישו לכך זמן מרובה בשבת. אבל כיום שישנם בידינו המון משחקים שילדים ונערים רגילים לשחק בהם, וחומרי הקריאה מרובים - המקילים נמשכים אחריהם, ומתקשים להקדיש את השבת ללימוד תורה. ואולי זו הסיבה לכך שלימוד התורה בקהילות אשכנזיות נחלש יותר מאשר בקהילות ספרדיות, שנטו להחמיר במשחקים וספרי חול ועיתונים.

ואמנם אין לקבוע על פי זה שחובה להחמיר, אבל בהחלט צריך לומר, שאם רואים שהעיסוק במשחקים ובקריאת דברי חול מפר את מצוות לימוד התורה בשבת, שצריכה להיות לפחות שש שעות, יש צורך להחמיר כדי לגדור את הפרצה.

השתתפות נשים בבחירות
שאלה: הרב קוק התבטא בנחרצות נגד הזכות של נשים להצביע בבחירות ולהיבחר כנציגות הציבור. כיום 'הבית היהודי' מבקש לצרף אישה להנהגת המפלגה, האם הדבר מקובל על תלמידי הרב קוק?

תשובה: אמנם הרב קוק התנגד בשנת תר"פ, לפני יותר מתשעים שנה, להענקת זכות בחירה לנשים. אבל הוא לא סבר שמדובר באיסור הלכתי, ולכן לא הסכים לחתום יחד עם רבני העדה החרדית, הרב דיסקין והרב זוננפלד, על מסמך שהדבר אסור, אלא כתב נוסח אחר לפיו השתתפות נשים היא "נגד דת משה ויהודית, ונגד רוח האומה בכלל". היינו שהדבר מנוגד להנהגת הצניעות שרווחת בישראל. על נוסח זה חתמו רוב בניין ומניין של הרבנים. לאחר שדעתו לא נתקבלה, והשלטון האנגלי קבע כי תינתן זכות בחירה לנשים, לא יצא מרן הרב קוק במאבק נגד ההשתתפות בבחירות או נגד הנבחרים, וכמדומה שאף לא התנגד שבפועל נשים יצביעו.

והסיבה לכך ברורה. עד אותה תקופה, ברוב המדינות לא הוענקה זכות הבחירה לנשים. רק שנתיים לפני כן הוענקה זכות בחירה לנשים באנגליה, ומאותה תקופה ואילך החלו עוד ועוד מדינות להעניק זכות בחירה לנשים, כאשר בצרפת הוענקה זכות הבחירה בתש"ד (1944), ובשוויץ שהיתה אחת המדינות האחרונות הוענקה זכות הבחירה רק בשנת תשל"א (1971).

וכיוון שהדבר עוד לא היה רווח בעולם, החשיבו זאת גדולי הרבנים כדבר שמנוגד למנהגי הצניעות, כשם שהיו תקופות שנהיגה ברכב היתה מעשה לא צנוע לנשים. אבל מאז שהשתתפות בבחירות נעשתה מקובלת ברוב מדינות העולם, אין בזה פגם של צניעות, כשם שאין פגם בכך שאישה תנהג ברכב.

מבט לאחור על עמדתו
יש לציין שגם אז היו רבנים שסברו שהעיסוק בשאלה זו הוא טעות. כך סבר למשל אחד מחבריו ומעריציו של מרן הרב קוק, הגאון הרב אברהם שפירא מקובנא, בעל 'דבר אברהם', שכתב לרב צבי יהודה זצ"ל כי הוא מתפלא מאוד על אביו מרן הרב שנכנס לסוגיה זו, וכי מה איסור יש בזה.

ואף שבחכמה שלאחר מעשה, נראה שעדיף היה למרן הרב זצ"ל שלא להיכנס לסוגיה זו, במחשבה שנייה מסתבר שעמדתו היתה מוצדקת לאותו הזמן וחבל שלא נתקבלה. הציבור היהודי בארץ היה מפולג בין אז חרדים וחילונים, ומרן הרב ניסה בכל כוחו לאחד את השורות. אילו היה מצליח, העם היה נבנה בארצו בעוצמה רבה לאין ערוך. הציבור החרדי הגדול בארץ ובאירופה היה מרגיש שייכות לבניין הארץ, והציבור החילוני היה קשור יותר למורשתו, והרבה מאוד מן הקלקולים שקיימים היום במדינת ישראל היו נפתרים. זה שלא זכינו לכך אינו אומר שהניסיון ליצור מסגרת חיים שתתאים לכולם יחד היה מוטעה.

שאלה מצערת
אחות שלי, שהיא יהודייה מכל הצדדים, עומדת "להתחתן" עם גוי שאביו יהודי. הם מצאו איזה "רב" (כנראה רפורמי) שיעשה להם את "טקס החתונה". האם מותר לי ולאשתי להשתתף באירוע הזה? יש לציין שמדובר בקשרי משפחה רגישים מאוד, ואם לא נבוא יש חשש שהקשר עם אבא שלנו יתערער.

תשובה: אסור להשתתף בטקס כזה שהוא בניגוד להלכה, מפני שמצווה מן התורה למחות ביהודי שעובר עבירה. ומצווה זו נובעת מתוך האחריות והאהבה שצריכה להיות לכל יהודי כלפי חברו, שנאמר: "לא תשנא את אחיך בלבבך, הוכח תוכיח את עמיתך ולא תישא עליו חטא... ואהבת לרעך כמוך" (ויקרא יט, יז-יח). וגם כאשר ברור שהמחאה לא תעזור, מצווה למחות פעם אחת, מפני שעל ידי המחאה יש סיכוי שבעתיד החוטא יחזור בתשובה. מן הסתם כבר אמרתם פעם אחת לאחות את דעתכם, ולכן אינכם צריכים למחות שוב, אבל להשתתף בטקס אסור, מפני שהשתתפות סותרת את מצוות המחאה. וכבר שמעתי על מקרים שקרובי משפחה לא השתתפו בטקס מתוך מחאה, וזה השפיע בעקיפין על הגוי להתגייר. ופעמים אחרות הקשר התבטל לאחר זמן, כפי שרוב הזוגות החילוניים כיום מתגרשים, ומתוך זיכרון המחאה התקבלה החלטה להתחתן בפעם הבאה כדת משה וישראל.

וצריך להסביר לבני המשפחה, שעם כל הרצון הטוב שלכם כלפיהם, אסור לכם על פי ההלכה היהודית להשתתף בטקס שלהם. עם זאת, במסגרות אחרות צריכים לחזק את הקשר החיובי עמהם, כי מן הסתם לא בזדון ושאט נפש הם עוברים על מצוות התורה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il