לדף מיוחד לכבוד ספירת העומר

קשיא: שהחיינו והגיענו לזמן ספירת העומר

אנו מברכים שהחיינו על כל מצווה הנעשית פעם בשנה, אז מדוע דווקא בספירת העומר הדין שונה? והתשובות שלכם משבוע שעבר

גודל טקסט
תקציר החידה הקודמת:
wheat.jpg
צילום: חופשי

כיצד ייתכן שהרמב"ם מונה את המצווה לזכור את יציאת מצרים בפסח, אך אינו מונה את החיוב לזכור את יציאת מצרים שבכל יום?

מדובר במצווה אחת

המנחת חינוך (מצווה כא), וכעין זה ענה מורדי בתשובה, תירץ שאכן אין כל הבדל בין זכירת יציאת מצרים שבכל יום לבין המצווה בליל הסדר. אמנם גם לשיטתם יש חיוב מיוחד בליל הסדר בו מרבים לספר יותר מבשאר השנה ואפשר שמקיימים אותה בצורה מורחבת יותר, אך אין מדובר בשתי מצוות שונות, ולמעשה מצוות הזכירה שבכל יום כלולה במצווה שבפסח.

מצווה ממקור אחר

כיוון אחר להבנת המצווה נמצא בשיטת הגר"ח מבריסק. בחידושי הגר"ח מובאים שלושה חילוקים בין מצוות זכירת יציאת מצרים שבכל יום וסיפור ההגדה שבפסח. לדבריו, בעוד בכל השנה מספיק להזכיר את יציאת מצרים, בפסח צריך לעשות זאת בשלושה גדרי סיפור: א. לספר בדרך של שאלה ותשובה ב. לפתוח בגנות ולסיים בשבח ג. צריך ללמוד גם את מצוות הפסח. 

הרב סולובייצ'יק (שיעורים לזכר אבא מארי: מצוות קריאת שמע וזכירת יציאת מצרים) ממשיך את גישת הגר"ח ומסביר שמצוות זכירת מצרים שבכל יום איננה קשורה כלל למצווה שבליל הסדר. לשיטתו, הזכרת יציאת מצרים בקריאת שמע היא חלק מהרעיון הכללי של קבלת עול מלכות שמיים שמקיימים במצווה זו. לפי הסבר זה, הזכרת מצרים שבכל יום כלולה במצוות קריאת שמע ועול מלכות שמיים, ומובן מדוע הרמב"ם לא מנה אותה בפני עצמה.

והשבוע:

בגמרא בסוכה (דף מו) מובא שעל כל מצווה המגיעה מעת לעת יש לברך שהחיינו. הלכה זו נפסקה בשולחן ערוך (סימן תקפה סעיף ב) ומכוחה אנו מברכים שהחיינו על מצוות תקיעת שופר בראש השנה, הדלקת נרות בחנוכה וכן על הישיבה בסוכה.

מצד שני, לפי הלכה זו, לא מובן מדוע אין מברכים שהחיינו כאשר מתחילים לספור את ספירת העומר למרות שגם היא מצווה המגיעה פעם בשנה כשאר המצוות לעיל?

מוזמנים להחכים אותנו בתשובות שלכם בתגובות