בית המדרש

  • מדורים
  • ענג שבת
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אורע דסברג ז"ל

גליון מס' 1042

זכות הציבור לדעת

undefined

הרב אורי דסברג ז"ל

סיון תשע"א
2 דק' קריאה
זכות הציבור לדעת
באחד מסלוני ליל השבת התנהל ויכוח על זכות הציבור לדעת, ומימושה בידי כלי התקשורת. "חשוב לדעת כל פרט שקורה בארץ ובעולם", רעם קולו של אחד הגברים, "אין דמוקרטיה ללא ידע". "רגע אחד" - עיני הכל הופנו אל גברת אחת. "לפעמים הכמיהה לידע היא מיותרת ואף מסוכנת. אספר לכם מה שקראתי בספר 'אלי כהן - האיש שלנו בדמשק':
חשדותיהם של צמרת השלטון הסורי, שיש בקרבם חפרפרת, החלו להתעורר כאשר שליט סוריה אמין אל-חאפז שב מניתוח בהול בכליותיו שבוצע בפריס. ב"קול ישראל" ידעו לספר על נסיעה זו בפרוטרוט.
כדי לאתר את המדליף, כינס חאפז בדחיפות את ראשי השלטון לישיבה סודית. בישיבה זו השתתפו רק כ-30 איש, וחאפז נדהם לשמוע את פרטי הישיבה בשידורי "קול ישראל" בערבית, כמה שעות לאחר קיומה. לא ארך הזמן, ואלי כהן הי"ד נתפס כשהוא על יד המשדר באמצע שידור לתל-אביב.". עד כאן סיפורה של האשה.
דיווח של מרגלים לא נועד לאוזני הרבים, ולא כל מה שמועבר על ידם צריך להיות מועבר מיד לידיעת הכל. אלי כהן הי"ד בוודאי העביר את דיווחיו למוסדות הנמצאים בחדרי חדרים, אולם מישהו החליט שסיפוריו יפים, כמרגלי המדבר בשעתם, לא רק לאוזני משה ואהרן, אלא "אל כל עדת בני ישראל".

פרפראות לפרשה
הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' כִּי חָטָאנוּ (יד,מ). לכאורה, יוזמה יפה וממש חזרה בתשובה. אם כך, מדוע אומר להם משה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי ה' וְהִוא לֹא תִצְלָח? זהו בדיוק הענין, שבאמירה זו לא חזרו בתשובה. "אמר ה' כי חטאנו" - הוא אומר שחטאנו, ומשום כך: הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי (ירמיהו ב,לה). הבעש"ט
וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן... שְׁנַיִם אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים חֶרֶשׁ לֵאמֹר לְכוּ רְאוּ אֶת הָאָרֶץ (הפטרת שלח, יהושע ב,א). "מהו חרשׁ? מלמד שעשו עצמן קַדָּרִין, והיו צווחין: הרי קדרות - מי שירצה יבא ויקנה. כל כך למה? שלא ירגיש בהן אדם. קרי ביה חרשׂ (=חרס), כדי שלא יאמרו בני אדם שהן מרגלים" (במדב"ר). ולמה דווקא קדרים, ולא בעלי מקצוע אחר? אלא שהקדרה מיוחדת היא, שהיא מפשרת ומגשרת בין האש שמתחתה לבין המים שבתוכה. וזהו ההבדל בין מרגלי משה לבין מרגלי יהושע, שמרגלי משה כלל לא דיברו עם יושבי הארץ, וכל ההתרשמות שלהם היתה "ונהי בעינינו... וכן היינו בעיניהם" - התרשמות אישית בלבד. ואילו מרגלי יהושע גישרו בין האש והמים, בני ישראל ועמי כנען, והתעניינו מה שמעו ומה ידעו עמי כנען, כדברי רחב: "ידעתי כי נתן ה'... שמענו את אשר הוביש ה'... ונשמע וימס לבבנו". ולכן היתה להם גם הסמכות להבטיח לרחב להחיות את משפחתה.
אני ה' אלקיכם (טו,מא). חידה שתוכלו לשאול על יד השולחן: היכן יש פסוק שמסיים באותם מילים שבהם הוא מתחיל? ואם לא ידעו הנוכחים לפתור, רימזו להם: בפרשתנו. ואם גם אז לא ידעו, רימזו להם: במקום שמשה לא אמר אמת. והפתרון המלא: זהו הפסוק שבראש קטע זה, שאנחנו מוסיפים לו בקריאת שמע את המלה "אמת", אך מלה זו אינה מופיעה כאן בתורה.

הרב אורי דסברג ז"ל, שהסתלק מעימנו בחטף, הספיק לכתוב ולערוך עמוד זה, טרם פטירתו. יהיו הדברים לעילוי נשמתו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il