בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שיחות לעשרה בטבת
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

עשרה בטבת ומשמעויותיו

מדוע נקבע תאריך הצום לפי המצור בימי הבית הראשון? מות עזרא הסופר - מנהיג, אחרון הנביאים, והמגשר בין תורה שבכתב לתורה שבעל-פה; יום הקדיש הכללי וההתנגדות לקביעת יום השואה בניסן; אכילה ושתייה לפנות בוקר בטרם החל הצום; חולים פטורים מהצום אף אם אין בהם סכנה; דינם של קטנים, חיילים, חתן וכלה ובעלי ברית; רחיצה בחמין לא נאסרה, וטוב להחמיר.

undefined

הרב אליעזר מלמד

טבת תשס"ו
5 דק' קריאה
עשרה בטבת
תיקנו הנביאים והחכמים אחר החורבן לצום בעשרה בטבת, מפני שבאותו יום בא נבוכדנאצר מלך בבל עם חילותיו לצור על ירושלים, וממצור זה התחילה הפורענות שנסתיימה בחורבן בית המקדש הראשון ובגלות השכינה. ולאחר שהוקם המקדש השני בטל הצום, אבל כששב ונחרב חזרה תקנת הצום לקדמותה. ואף שבימי הבית השני המצור על ירושלים התחיל בתאריך אחר, מכל מקום עיקר הצומות נתקנו על החורבן הראשון, שהוא חמור יותר מכמה בחינות. שכן בבית המקדש הראשון שרתה השכינה במדרגה נעלה יותר, וכמה נסים שהיו בבית המקדש הראשון לא התרחשו בבית המקדש השני, ואף ארון הקודש שמצווה להניחו בקודש הקודשים היה בבית המקדש הראשון ולא בשני, ולכן אנו צמים על המאורעות שהיו בחורבן בית המקדש הראשון.

מיתת עזרא הסופר ותרגום התורה ליוונית
וכיוון שכבר נקבע צום בעשרה בטבת, נצטרפו לעניינו של הצום עוד שני מאורעות מצערים שחלו סמוך לאותו יום: מיתת עזרא הסופר בט' בטבת, ותרגום התורה ליוונית בח' בטבת.

על עזרא הסופר אמרו חכמים שהיה ראוי שתינתן התורה על ידו, אלא שקדמו משה רבינו (סנהדרין כא, ב). הרי שהוא שני למשה.

עזרא הסופר תיקן עשר תקנות יסודיות (ב"ק פב, א), ובזה הוא פתח את המסורת של חכמי התורה שבעל פה. עוד אמרו חז"ל כי עזרא הסופר שעלה מבבל להקים את בית המקדש השני הוא הנביא מלאכי (מגילה טו, א). כלומר, מצד אחד הוא אחרון הנביאים, השייכים לתורה שבכתב, ומצד שני הוא ראשון חכמי התורה שבעל פה. נמצא שהוא גדול ישראל המשמש חוליית מעבר בין התורה שבכתב לתורה שבעל פה. ואף הוא כמשה דאג לכלל ישראל, נשא בעול הנהגתם, והיה ממנהיגי העלייה מבבל ומבוני בית המקדש השני.

לאחר מכן, בימי מלכות יוון, נגזרה על ישראל גזרה קשה: לתרגם את התורה ליוונית. והיה יום זה קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, שכן התורה שייכת לישראל, ובתרגומה ליוונית ניטשטש ייחודה והיא החלה להיתפש כדבר שכל אדם רשאי למשמש בו. והיה זה ביום ח' בטבת, וירד חושך לעולם שלושה ימים, ולכן בצום עשרה בטבת אנו מזכירים גם את האירוע המצער הזה.

התיקונים הראויים לעשרה בטבת
אמר מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל, שיש לתקן בעשרה בטבת שלושה עניינים אלו. לעומת המצור על ירושלים - לחזק את חומות ירושלים ולבנות את הארץ ברוח ובחומר. לעומת מיתת עזרא - יש להגדיל תורה ולהאדירה תוך עיסוק בקיבוץ גלויות, כדרכו של עזרא הסופר. לעומת תרגום התורה ליוונית, יש להבריא את הרוח והתרבות הישראלית המקורית, ולעקור ממנה את הרוחות הרעות שדבקו בה במשך הגלות ושלטון הגויים.

יום הקדיש הכללי לנרצחי השואה
הרבנות הראשית הוסיפה ותקנה, שעשרה בטבת יהיה יום הקדיש הכללי לכל קדושי השואה שלא נודע יום פטירתם.

ואף שהכנסת קבעה בחוק להזכיר את השואה בכ"ז ניסן, קביעה זו היתה שלא על דעת חכמים, מפני שחודש ניסן הוא חודש של שמחה, וכפי שנקבע להלכה (שו"ע או"ח תכט, ב) שבכל חודש ניסן אין אומרים תחנונים ונפילת אפיים, ואין קובעים בו תענית ציבור. ואם אירעה הלוויה בחודש ניסן אין אומרים הספדים. ואין אומרים בכל חודש ניסן הזכרת נשמות (מ"ב תכט, ח). ורבים נוהגים שלא הולכים לבית קברות בחודש ניסן, ומי שיש יארצייט לקרובו בחודש ניסן עולה לקבר בערב ראש חודש. ואם כן ברור שאין מקום לקבוע בחודש ניסן יום זיכרון לנשמות הקדושים שנרצחו בשואה.

אכילה ושתייה לפני עלות השחר
הצומות הקלים, ובכללם עשרה בטבת, מתחילים בעלות השחר (אז החמה 17.5 מעלות מתחת לאופק. יעוין פניני הלכה זמנים ז, ג), ונמשכים עד צאת הכוכבים.

אמנם יש לציין, כי מי שהלך לישון על דעת שכבר לא יאכל יותר, לדעת הרבה פוסקים הרי הוא כמי שקיבל עליו את הצום, וגם אם יקום לפני עלות השחר אסור לו לאכול או לשתות. לפיכך הרוצה לקום לפנות בוקר ולאכול או לשתות לפני שיתחיל הצום, צריך לחשוב על כך בליבו. ואם לא חשב על כך אסור לו לאכול אפילו בדיעבד, אבל לגבי שתייה אפשר לנהוג כדעת המקילים, משום שזהו דבר מקובל שאדם הקם לפני תחילת הצום שותה מעט, והרי הוא כמי שחשב על כך (ע' מ"ב תקסד, ו, כה"ח י').

חולים פטורים
כשתקנו הנביאים והחכמים את הצומות - תיקנום לאנשים בריאים, אבל על החולים לא גזרו לצום. ובזה שונה דין יום הכיפורים מדין שאר הצומות, שביום הכיפורים גם החולים חייבים לצום, מפני שהוא מן התורה, ורק כשהמחלה קשה עד שהצום עלול לגרום לסיכון הנפש - אז אין לצום, מפני שפיקוח נפש דוחה את מצוות התורה. וגם כשהצום מסוכן לו, אם יכול החולה להסתפק באכילה מועטת לשיעורים (פחות מככותבת ומלא לוגמיו כל תשע דקות) יעשה כך. אבל בשאר הצומות שתקנו חכמים חולים פטורים מלצום, וגם אינם צריכים לאכול ולשתות לשיעורים, אלא יאכלו וישתו כדרכם, אבל לא יענגו עצמם במאכלי מותרות.
וגם מעוברות ומיניקות, אף שאינן נחשבות חולות, פטורות מהצומות הקלים.

מי נחשב חולה
ככלל, מי שכאביו או חולשתו אינם מאפשרים לו להמשיך בשגרת חייו והוא נאלץ לשכב על מיטתו - נחשב לחולה. לדוגמה, החולים בשפעת, אנגינה, ומי שחומו גבוה - פטורים מהצום.
ואמנם כמעט כל אדם סובל בצום מכאב ראש וחולשה, ולהרבה אנשים קל יותר בצום לשכב במיטה מאשר להמשיך לתפקד, ולעיתים הרגשת המעונה אף קשה מהרגשת אדם שחולה בשפעת. אולם תחושה זו אינה נחשבת כמחלה אלא כתחושה טבעית של צום, שתחלוף תוך שעות ספורות אחר הצום. ולכן דווקא חולה שנאלץ לשכב על מיטתו מחמת מחלתו פטור מהצום, אבל מי שסובל מהצום עצמו אינו נפטר מהתענית. ורק מי שנחלש כל כך מחמת הצום עד שיצא מגדר מעונה המצטער מחמת התענית והתחיל להיות חולה - פטור מן הצום.

וכן אדם חלש או זקן מאוד, שמצטער בצום וחושש שאם יתענה יחלש ויחלה - פטור מן הצום. וכן חולה שהתרפא אבל עדיין מרגיש חולשה, וחושש שאם יתענה תחזור מחלתו - פטור מהצום (כה"ח תקן, ו; תקנד, לא).

וכן כל אדם שיודע שאם יצום עלול הוא לחלות - פטור מהצום. למשל, הסובל מאולקוס פעיל או מיגרנה חזקה פטור מהצום, מפני שהצום עלול לעורר המחלה. גם אדם החולה בסוכרת שנאלץ לקחת אינסולין פטור מהצום, ופעמים שחולי סכרת אף פטורים מצום יום הכיפורים. גם הסובלים מאבנים בכליות, שצריכים לשתות הרבה מים, פטורים מהצום. מי שסובל מלחץ דם אינו נחשב חולה וצריך להתענות, אלא אם כן קיבל הוראה רפואית אחרת. ובכל מקרה של ספק יש לשאול רב או רופא ירא שמיים.

קטנים שלא הגיעו למצוות
קטנים שלא הגיעו לגיל מצוות פטורים מן הצומות שתקנו חכמים, וגם אין מצווה לחנכם לצום. רק ביום הכיפורים שהצום מהתורה, יש מצווה לחנכם להתרגל לצום בתחילה מספר שעות ואח"כ צום מלא. אבל בשאר הצומות אין מצווה לחנכם, אבל נוהגים להאכיל אותם מאכלים פשוטים כדי לחנכם להתאבל עם הציבור (מ"ב תקן, ה). ואם הילדים הגדולים והבריאים רוצים להתענות עד הצהרים, מנהג יפה בידם, אבל לא יתענו כל היום (רמ"ע מפאנו קיא, ועי' כה"ח תקנד, כג).

חיילים
חיילים שעוסקים בפעילות ביטחונית, שעלולה להיפגע מחמת הצום, יאכלו וישתו כרגיל כדי שיוכלו למלא את תפקידם כראוי. אבל חיילים שנמצאים בתקופת אימונים - חייבים לצום.

חתן וכלה
חתן וכלה שאחד משבעת ימי המשתה שלהם חל ביום צום, אע"פ שמצווה עליהם לשמוח בשבעת ימי המשתה, ולכן אסור להם לקבוע לעצמם תענית יחיד באותם הימים - בתעניות הציבור עליהם לצום, מפני שכוח הרבים עדיף על היחיד, ואבלות הרבים דוחה את שמחת היחיד. ועוד, שעל החתן והכלה ישנה מצווה מיוחדת לזכור את החורבן, שנאמר (תהלים קלז, ו): "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (ריטב"א).

בעלי ברית מילה
גם בעלי ברית, היינו אבי הבן, הסנדק והמוהל, חייבים להתענות. ונוהגים לערוך את הברית לקראת סוף הצום, לפני השקיעה, ומיד לאחר צאת הכוכבים מתפללים ערבית ומקיימים את סעודת הברית (פניני הלכה זמנים ז, ט, 12).

רחצה בחמים ושמיעת מוזיקה
שאלה: האם מותר להתרחץ במים חמים ביום הצום? והאם מותר לשמוע מוזיקה שמחה או לערוך קניות משמחות ביום הצום?
תשובה: מצד חובת הצום, אין איסור רחיצה בצומות הקלים, אלא רק בתשעה באב. אולם מצד מנהג אבלות נכון להחמיר ברחיצה בצומות הקלים, שכן צומות אלו נתקנו על חורבן בית המקדש, וכמו שנוהגים מנהגי אבלות בתשעת הימים שלפני תשעה באב, כך נכון לנהוג בימי צומות החורבן.
לכן טוב להחמיר שלא לרחוץ במים חמים בזמן הצום, אבל לצורך ניקיון מותר לרחוץ בפושרים, היינו במים שמצד אחד אין שמחה להתרחץ בהם ומאידך גם אין צער. וכן נכון שלא להסתפר ולא לשמוע מוזיקה שמחה ולא לערוך קניות של שמחה בזמן הצום.
וכל המתאבל על ירושלים יזכה לראות בבניינה במהרה בימינו אמן.

------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il