בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שבת הגדול
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שולמית בת צביה

מיהו גדול אמיתי?

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

ניסן תשע"ט
3 דק' קריאה
מספרים, שפעם בעת עריכת הסדר אצל אדמו"ר השלישי של חב"ד, בעל 'הצמח צדק', (שיום ההילולא שלו ב – יג ניסן), כשהגיעו ל'יחץ', לקח אחד המסובים את שני חצאי המצה ומדד מי משניהם גדול יותר, כדי להניח את הגדול לאפיקומן.
באותה שעה, אמר הרבי: "גדול שצריכים למדוד אותו, הקטן גדול ממנו..."
באותו הסדר, היסב גם נכדו בן החמש של הרבי. לימים הפך גם הנכד לאדמו"ר, הלא הוא הרבי הרש"ב, שהעיד על עצמו, שמהרגע ששמע את דברי סביו, נקבע בו רגש של מיאוס לגדול ש"מודדים" אותו. (סיפורי חסידים, מועדים, מס' 315).
סיפור זה גונז בחובו תובנה עמוקה המתאימה ל'שבת הגדול'. כבר נשתברו תילי תילים של קולמוסים להשיב על השאלה הידועה – מפני מה נקראה השבת שלפני חג הפסח בשם הייחודי 'שבת הגדול'. אחת התשובות המפורסמות היא, שהשבת קרויה כך על שם נס גדול שאירע בה.
בשנה שיצאו ישראל ממצריים, חלה השבת שלפני חג הפסח ב – י' ניסן, ובמהלכה לקחו ישראל את השה לקרבן הפסח, וקשרוהו למיטותיהם. בכך אירע לישראל נס גדול, כיוון שהשה היה קדוש למצרים, ובכל זאת אירע נס, והמצרים לא פגעו בישראל בעת שביזו את העבודה זרה שלהם. ויש שביארו, שבעצם הנס הגדול יותר היה, שישראל עם העבדים היו אמיצים, והסתכנו ושמעו לדבר ה' על אף הסכנה הכרוכה במעשה זה. על שם ניסים גדולים אלו נקראת השבת, 'שבת הגדול'.
גם אחרי התשובות הללו, אפשר לדייק יותר ולשאול – מפני מה בחרו לכנות את השבת דווקא במילה 'גדול', אם רוצים לציין את הניסים הגדולים, היה מתאים יותר לכנות את השבת כ'שבת הניסים', ובכך לציין את עיקר העניין ולא את התואר הנלווה?
דומה, שביאורו של הצמח צדק למושג 'גדול', יכול גם להעניק עומק חדש לנס הגדול שבשבת הגדול, ובכך לבאר את הטעם שהשבת כונתה דווקא במילה 'גדול'. בדרך כלל, אנו תופסים את המושג 'גדול' כמושג יחסי. כשאומרים לילד, אתה ילד גדול, השאלה היא תמיד ביחס למי. ביחס לאחיו הקטן, הוא גדול, אך ביחס למבוגרים הוא קטן.
הצמח צדק בא ומלמד אותנו, שגדול זה מושג מוחלט. הגדלות בוקעת מתוכנו בלי שמודדים אותה מול אחרים. מי שמחפש להשוות את עצמו לאחרים, וגדלותו ניכרת רק כשמודדים אותו מול אחרים, הרי שהקטן גדול ממנו.
יתכן, והצמח צדק שאב זאת מההגדרה ההלכתית של גדול וקטן. עד גיל בר מצווה האדם מוגדר כקטן ולאחר מכן הוא מוגדר כגדול. ההבדל בין גדול לקטן הוא, שבגיל הקטן האדם נסמך על אחרים, ועומד ברשותם, לעומת זאת כשהאדם גדל הוא עומד ברשות עצמו.
יתר על כן, מצאנו בגמרא (בבא מציעא יב:), שמציאת קטן לאביו ומציאת גדול לעצמו. ומבאר שם רבי יוחנן, שגדול הסמוך על שולחן אביו מוגדר כקטן, ואילו קטן העומד ברשות עצמו מוגדר כגדול. מכאן אפשר ללמוד, שקטן הוא מי שנמדד מול האחרים, ורק בעת שהאדם עומד בכוחות עצמו הוא הופך לגדול.
ובעצם, זה עומק הנס הגדול שעל שמו קרויה השבת. השעה שבה עם ישראל יצא באומץ מול המצרים, ומשך את העבודה זרה שלהם לקרבן היא השעה שבה התחלנו לצאת מעבדות לחירות. עד אותה שעה היינו משועבדים תחת ידם, ובלועים בקרבם, אך באותה שעה הכרזנו שאנו נפרדים מהמצרים ומעתה אנו כפופים לה' אלוקי ישראל.
זהו הרגע שבו הפכנו מקטנים לגדולים. זוהי שבת של גדלות, ועל כן היא מכונה לעד בתואר – 'שבת הגדול'.
ורובד נוסף יש לדבר. בסיפור שבו פתחנו, הרי שככל הנראה הפער בין שני חלקי המצה היה פער קטן. ללמדך, שמי שגדלותו ניכרת רק ביחס לאחרים, כנראה שהוא גדול אך במעט מזולתו, ולכן צריך למדוד אותו. לעומתו, מי שגדלותו נובעת מהאמת הפנימית שלו, הרי לא צריך למדוד אותו, כי הוא הולך וגדל ללא שיעור, וגדלותו ניכרת מיד לכל.
אדם כזה הוא בן חורין, והוא חופשי לגדול ללא שיעור. וכך ישראל מאותה העת שמשכו ולקחו שה לפסח, והפכו לבני חורין בפנימיותם, הולכים וגדלים תדיר לאין שיעור.
כל זמן שהאדם עבד או תלוי ברשות האחרים, הרי שהאחרים יכולים להגביל את קצב גידולו, אך מי שהוא בן חורין בכוחו לגדול לאין שיעור.
עניין זה חשוב במיוחד בתום תקופת הבחירות הספציפית הזו. בתקופה זו, כל המפלגות מצאו לעצמם 'אויב', וניסו להגדיל עצמם מתוך השוואת עצמם לאחרים. כעת, חשוב שכולנו נשוב לעצמנו וניזכר שהגדלות האמיתית מצוייה אצל מי שגדל מצד האמת.
ויהי רצון, שבשבת זו נזכה להיות בני חורין בפנימיותנו, ולגדול לאין שיעור עד הגיענו ליום המיוחל, עליו נקרא בהפטרה: "הנה אנוכי שולח לכם את אלי'ה הנביא לפני בא יום ה' הגדול...".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il