הלכות חג שבועות הרב מרדכי אליהו זצ"ל

 א. מי שהיה ער כל הלילה - כל י"ח ברכות השחר מן "הנותן לשכוי בינה" ועד סוף ברכת התורה, כולם חייב אדם לסדרם ולברכם בכל יום אף על פי שלא נתחייב בהם לפי שכולם הם רמזים נפלאים אל אורות עליונים ואין לבטלם. אפילו אם לא ישן בלילה או אם לא הסיר מצנפתו או בגדיו או סודרו או מנעליו וכיוצא בזה - צריך לברכם בכל יום כולם, אף על פי שלא נתחייב בהם, לפי שעל מנהגו של עולם נתקנו וכו'. (שער הכוונות דרושי ברכת השחר, נח א. כף החיים מו ס"ק מט).

 ב. מי שנשאר ער ועתיד להשאר ער כל הלילה כגון בליל שבועות או שעשה "תיקון כרת" וכד' או שהיה עסוק בעבודתו - יברך אחרי חצות לילה ברכות השחר מ"אלהי נשמה" עד "גומל חסדים טובים לעמו ישראל". אמנם ברכות "על נטילת ידיים" ו"אשר יצר" אין מברך אלא רק מי שנתחייב בהם. ולא יברך בחצות לילה את "ברכות התורה". כשיגיע הבוקר בעמוד השחר יטול ידיים בלי ברכה ויברך את "ברכות התורה". ואם צריך לנקביו, יברך "אשר יצר" (עיין שולחן ערוך ד סע' יג יד ועיין כף החיים משם המקובלים סי' ד' ס"ק מ"ז,, נ"ב, נ"ג. בן איש חי וישב יג. וזאת הברכה ג. ספר הלכה א, עמ' לב סע' ב). ואם התפנה לנקביו בשעות הבוקר, דעת המשנה ברורה שיברך גם "אשר יצר" וגם "על נטילת ידים" כמובא לקמן (ס"ק ל).

 ג. אם לא בירך ברכות השחר בחצות הלילה - יכול לברך כל הלילה או בבוקר ועיין לקמן אם יברך במשך היום. (ספר הלכה א, עמ' לב סע' ג). 

 ד. בדרך כלל אנו מסמיכים את ברכת "אלוקי נשמה" לברכת "אשר יצר". אם אי אפשר לו - יכול לומר ברכת "אלוקי נשמה" גם בלא להקדים לה "אשר יצר" (עיין לשון שולחן ערוך ו ס"ע ג. בן איש חי וישב אות י"ב, עוי"ח וישב אות ז').

 ה. מי שהיה ער כל הלילה - אינו יכול לברך ברכות התורה כל עוד שלא עלה עמוד השחר. ולכן בשעה שמסופק אם עלה עמוד השחר, אינו יכול לברך ברכות התורה, ולכן אין לו ללמוד תורה בזמן זה, ויזהר ברגעים אלה לא לשבת בשתיקה אלא יאמר פיוטים שירות ותשבחות. ונכון ששירים אלו לא יהיו מלות פסוקים, אף על פי שאומרם בדרך תחנונים (שולחן ערוך מ"ו סעי' ט' עיין כף החיים מז ס"ק כו. מ"ב שם ס"ק כח בן איש חי וישלח ג. וישב יג.).

 ו. לפי לדעת המשנה ברורה מי שלא ישן בלילה מברך כל ברכות השחר חוץ מברכות התורה, ברכת "אלוהי נשמה" וברכת "המעביר חבלי שינה" שיש לגביהם ספק. על כן יחפש מישהו שישן, או ספרדי שמברך בכל מקרה ויכון לצאת ידי חובה בברכתו.

 ז. אם אין בנמצא מי שיברך בשבילו ברכות אלו - לא יברך בעצמו אלא יכוון לצאת ידי חובת "ברכת התורה" בברכת "אהבה רבה" או "אהבת עולם" שאומרים קודם קריאת שמע ואחרי העמידה יאמר פסוק מברכת כהנים וכד'. ולדעת ר"ז אם אין מי שיוציאו ידי חובה - יכול לברך ברכות התורה (עין משנ"ב מז ס"ק כח).

 ח. אם צריך לנקביו אחרי עמוד השחר - לדעת שולחן ערוך ר"ז ינקה גופו, יטול ידיו בלי ברכת "על נטילת ידים" ויברך "אשר יצר" בלבד. לדעת המשנה ברורה יברך "על נטילת ידים" ו"אשר יצר" ואחר כך יברך ברכות התורה. (מ"ב ד ס"ק ל. משנ"ב תצד ס"ק ד שולחן ערוך ר"ז שם).

 ט. אם ישן ביום או בלילה אפילו "שיתין נישמין" ואחר כך היה ער כל הלילה - מברך בחצות לילה כל הברכות כדלקמן

 י. מי שישן בלילה - מברך ברכות התורה מיד כשיקום ממיטתו אף על פי שלא עלה עדיין עמוד השחר.

 יא. מי שהלך לישון אחר חצות - מי שהיה ער ולמד עד אחר חצות והולך רק אז לישון - נהגו שלא יברך את ברכות השחר בלכתו לישון אלא רק בבוקר. ויברך "על נטילת ידיים" וכל ברכות השחר עם ברכות התורה. אמנם אם ברך ברכות השחר לפני שהלך לישון - לא יברך בבוקר כשיקום את ברכות השחר פעם נוספת כמו כן לא יברך "על נטילת ידיים" אלא רק ברכות התורה. (עיין ספר הלכה א, עמ' יב, יג).

 יב. מי שישן וקם אחר חצות - יטול ידיו עם ברכה ויאמר מיד בקומו את כל ברכות השחר עם ברכות התורה.

 יג. מי שישן שינת קבע וקם לפני חצות - יטול ידיו ויברך מיד בקומו "על נטילת ידיים" ו"ברכות התורה". רק אחרי חצות הלילה יברך את שאר ברכות השחר. אם קם סמוך לחצות - רצוי שיחכה עד אחר חצות כדי שיברך את ברכות התורה ביחד עם ברכות השחר, שאז התיקון הנעשה על ידן הוא יותר מושלם. ובזמן שממתין לחצות יאמר שירות ותשבחות (עיין בן איש חי וישב יג. ספר הלכה א, עמ' לב סע' ב).

 יד. שכח לברך - אם שכח ולא אמר ברכות השחר יכול לאומרם כל היום, וגם אחרי תפילת שחרית יכול לברך את כל הברכות חוץ מברכת התורה, שכבר נפטר בשעה שאמר ברכת "אהבת עולם". וחוץ מברכת "אלהי נשמה" שלא יאמר כיוון שנפטר בברכת "מחיה המתים" (בן איש חי וישב יג). ובמקרה זה טוב ללמוד מיד אחר התפילה דבר תורה. ויכול לברך עד השקיעה בלבד (ר"פ ח"ב ח ועיין משנ"ב נב ס"ק י וביאור להלכה שם שלדעת הגאון יכול לברך עד השינה).

 שחרית ומוסף

 טו. עיקר המצווה להתפלל תפילת שחרית עם "הנץ החמה". ויש שמקילים להתפלל מיד כשיאיר היום, ומתחילים שמונה עשרה לפני "הנץ החמה" מפני טורח ציבור (כף החיים תצד ס"ק יב). ובשעת דחק ניתן לסמוך עליהם. וגם הם צריכים מאוד להקפיד שלא להתחיל ברכות קריאת שמע לפני עלות השחר.

 טז.  אומרים הלל שלם עם ברכה תחילה וסוף.

 יז. יתפלל תפילת שחרית ומוסף בהתלהבות וזריזות כדי שלא תחטפנו שינה באמצע ויבוא לידי טעות "וידוע כי גמר התיקון של ספירת העומר ולימוד ליל השבועות יהיה בתפילת מוסף, לכן צריך להזדרז בה הרבה כי הכל הולך אחר החיתום" (בן איש חי במדבר ה).

 יח. מי שאינו בטוח בעצמו שיוכל להתפלל כראוי שחרית ומוסף של חג, יותר טוב שישן קצת קודם התפילה (יעב"ץ בספר עמודי שמים).

 
קריאת התורה בשבועות

 יט. מוציאים בשבועות שני ספרים בספר הראשון קוראים חמשה עולים מ"בחודש השלישי" בפרשת יתרו (שמות יט א). ובספר השני בפרשת פנחס "וביום הביכורים".

 כ. קוראים מ"בחדש השלישי" (שולחן ערוך תצד סע' א). משום שכתוב בפסיקתא דרב כהנא: "אמר הקב"ה לישראל בניי היו קורין את הפרשה הזאת בכל שנה ואני מעלה עליכם כאילו שאתם עומדים לפני הר סיני ומקבלין את התורה" (יב א).

 כא. הספרדים נוהגים לקרוא בעת פתיחת ההיכל ארבעה בתים ראשונים וחמישה בתים אחרונים מה"כתובה", ויש נוהגים לקרוא את כל ה"כתובה" לפני מנחה.

 כב. האשכנזים נוהגים לומר "אקדמות" אחרי שמראים לכהן מקום קריאתו בספר התורה, קודם קריאת התורה. אחרי האקדמות, מברך הכהן וקוראים לו (משנ"ב ס"ק ב).

 כג. עשרת הדברות - נהגו שחכם הקהל עולה לתורה בקריאת עשרת הדברות.

 כד. אין לעמוד בשעה שקוראים עשרת הדברות "מפני תרעומת המינים", שלא יאמרו כי רק עשרת הדברות מן השמים ח"ו (שו"ת הרמב"ם סי' רסג. שו"ת בית יעקב קכה. כף החיים תצד ס"ק כא, ל). אמנם לדעת החיד"א (ב"טוב עין" סי' י) מותר לעמוד, וכל עדה תעשה כמנהגה, ובלבד שלא יעשו מדבר זה מחלוקת.

 כה. קוראים עשרת הדברות בטעם העליון גם בחג השבועות וגם בפרשיות "יתרו" "ואתחנן" (כף החיים תצד ס"ק כ). אמנם יחיד הקורא לעצמו את עשרת הדברות, קוראם בטעם התחתון גם בחג השבועות. (עיין ביאור להלכה שם עמוד ק ד"ה מבחודש שמסביר מהו טעם עליון ומהו תחתון).

 כו. אף על פי שביום טוב מעלים חמישה עולים לתורה, אם העלו חמישה לפני שהגיע לעשרת הדברות, יעלה עוד אחד ויברך ויקרא מן המקום שפסק עד סוף הפרשה (שערי אפרים שער ח סע' כט).

 כז. קדיש - הנוהגים כרמ"א אומרים רק פעם אחת "חצי קדיש" אחרי סיום הקריאה בספר הראשון, ובשעת אמירת קדיש זה - מניחים לידו גם את הספר השני. הספרדים אומרים קדיש אחרי כל ספר וספר (עיין משנ"ב קמז ס"ק כז כף החיים ס"ק מד מה).

 כח. למנהג הספרדים אם טעה ה"משלים" ולא אמר קדיש אחרי ס"ת ראשון, וכבר עלה ה"מפטיר" ולא בירך ברכה ראשונה על קריאתו בספר השני, יאמר המשלים או הש"ץ חצי קדיש. אמנם אם המפטיר כבר התחיל לברך על קריאתו - לא יפסיק, אלא יאמר קדיש בסוף שיסיים המפטיר את הברכות על ספר התורה השני, ויעלה להם קדיש זה גם לס"ת הראשון.

 כט. אם לא קראו עשרת הדברות והעולה האחרון אמר קדיש ועלו כבר חמישה עולים, אין צריך לחזור ולקרות עוד אחד, ואעפ"כ יגיד לקרוא בקול רם ממקום שפסק עד סוף הקריאה בלא ברכה. ואם רוצה להעלות עוד אחד ולקרוא עשרת הדברות עם ברכות, אין מזניחין אותו (שערי אפרים שם). אמנם, אם לא אמר קדיש, יעלו מישהו אחר והוא יוכל לברך.

 ל. אם קרא לחמישי עד "אשר שם האלהים" ובירך ברכה אחרונה. יעלה עוד קורא ויקרא עד סוף הפרשה עם ברכה. אבל אם אמר החמישי קדיש, יקרא מישהו אחר, עד סוף הפרשה בלי ברכה (עיין שערי אפרים שער ח סע' לא. ועיין יד אליהו סי' י).

 לא. מפטיר והפטרה - בספר השני קוראים בפרשת פנחס "וביום הביכורים", ומפטירים ביחזקאל א עד "ותשאני רוח" (עיין שולחן ערוך תצד סע' א).

 לב. "מפטיר" שטעה ולא אמר קדיש אחרי קריאתו בספר תורה שני והתחיל בברכות ההפטרה, לא יפסיק, אלא ימשיך הברכות עד סופם, יקרא את ההפטרה, יברך ברכות אחרונות ורק אחר כך יאמר קדיש.

 לג. בשמים - יש מחלקים בבית הכנסת עשבי ריח ופרחי שושנים בזמן קריאת התורה זכר למעמד הר סיני שבו נתמלא העולם כולו בשמים. וצריכים להקפיד לחלקם בין עולה לעולה, ולא באמצע הקריאה (כף החיים תצד ס"ק זן).

 לד. מנחה חדשה - מי שכתב ספר תורה ומקדישו ביום זה, מעלתו מרובה. כאילו הקריב מנחה חדשה וכאילו קיבלו מהר סיני (עוללות אפרים קס. ועיין כף החיים שם ס"ק יט).

 אזהרות

 לה. יש נוהגים לקרות האזהרות דמהר"ר שלמה בן יהודה גבירול המונה בהם תרי"ג מצוות התורה בחרוזים. חלק א' הוא של רמ"ח מצוות עשה, וחלק ב' הוא של שס"ה מצוות לא תעשה. בארץ ישראל אומרים כל האזהרות בו ביום. בחו"ל נהגו לקרוא חלק א' ביום טוב ראשון וחלק ב' ביום טוב שני.

 לו. נוהגים לומר אזהרות ביום חג השבועות כדי להזכיר שתרי"ג המצוות ניתנו למשה מסיני. וכבר כתב הרס"ג חיבור שלם המראה כיצד כלולים כל תרי"ג המצוות בעשרת הדברות.

 לז. יכוון בקריאת המצוות וספירתם ליקבה"ו, וימנה אותן בחיבה כמונה מרגליות.

 לח. יש מהלומדים של "תיקון ליל שבועות" שאינם קוראים בשחרית את האזהרות, כיוון שקראו בלילה את מנין תרי"ג מצוות לרמב"ם.

 לט. יש נוהגים לקרוא קטע ראשון וקטע אחרון מה"אזהרות" בפתיחת ההיכל, וקוראים את ה"אזהרות" אחרי מנחה של יום טוב, ויש נוהגים לאומרן לפני מנחה (ועיין כף החיים תצד ס"ק לב).

 מגילת רות

 מ. הפוסקים כרמ"א נוהגים לקרוא מגילת רות מתוך מגילת קלף. ויש שנהגו לברך על מקרא מגילה ויש שלא נהגו בכך. וכל אחד יעשה כמנהגו (משנ"ב שם ס"ק יט).

 מא. הספרדים נהגו לקרוא מגילת רות מתוך ספר רגיל אחרי האזהרות. ואלה שלמדו בלילה "תיקון ליל שבועות" וקראו בו את מגילת רות - אינם חוזרים לקרוא אותה בשחרית כיוון שקראו אותה בלילה.

 מב. טעמים לקריאת מגילת רות - כמה טעמים לקריאת מגילת רות בשבועות. האחד הוא מפני שכתוב בה תחילת קציר שעורים, ושבועות הוא זמן הקציר (אבודרהם, תפילות הפסח).

 מג. עוד טעם אחר כתבו: לפי שאבותינו לא קיבלו את התורה, אלא על ידי מילה וטבילה וקרבן, כמו גר שצריך מילה, טבילה וקרבן. ומגילת רות מספרת על גירותה של רות, ועל כן נהגו לקרוא רות בחג השבועות (אבודרהם שם).

 מד. ועוד טעם אחר כתבו, כי מגילת רות עניינה הוא גמילות חסדים, והיא מתאימה לתורה שתחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים.

 מה. ועוד טעם אחר כתבו, שקוראים את המגילה בגלל שדוד המלך ע"ה נפטר בשבועות. וכל מגילת רות היא ייחוסו של דוד המלך.

 מו. ועוד טעם אחר כתבו, כי ביום חג השבועות קיבל עם ישראל רו"ת מצוות בנוסף על שבע מצוות בני נח שכבר היו לנו, ובסך הכל קבלנו תרי"ג מצוות.

 מז. ובילקוט הובא "ומה ענין רות אצל עצרת (שבועות). ללמדך שלא נתנה תורה אלא על ידי יסורין ועוני. אמרה תורה לפני הקב"ה: רבש"ע, תן חלקי בשבט של עוני. שאם עשירים עוסקים בי, יהיו מתגאים, אבל כשהם עניים, הם מתעסקים בי, והם יודעים שהם רעבים ושפלים" (ילקוט שמעוני רות תקצו).

 הפטרה

 מח. בשבועות מפטירין במרכבה דיחזקאל (שולחן ערוך סי' תצד סע' א) מכיוון שבחג השבועות נגלה ה' בהר סיני ב"רכב אלהים רבתים אלפי שנאן, ה' בם סיני בקדש" (תהלים סח יח). וכתוב בזוהר כי ביום השבועות ראה יחזקאל הנביא את מעשה המרכבה (ברכ"י תצד ס"ק ג. ועיין מחזיק ברכה שלעתים יכול לחול שבועות גם בה' לחודש, כמובא בר"ה).

 מט. הפטרה זו מפטירין אותה דווקא גדול וחכם (מ"ב תצד ס"ק ד. באר היטב שם ס"ק ג. ועיין של"ה, מסכת שבועות).

 נ. נוהגים שלא להניח לקטן להפטיר בהפטרת א' של שבועות (אמת ליעקב).

 
יום טוב שני חו"ל

 
נא . בליל ב' של שבועות בחו"ל ילמד התנ"ך המסודר בליל א' ואחר כך יישן. ואם יוכל ללמוד גם תרי"ג מצוות ואידרא רבא, ולהיות ניעור כל הלילה, אשריו ואשרי חלקו. וכבר נודע המעשה שהיה בזמן מרן ז"ל שהיה גם ביום השני של שבועות. ויזהר ביום שני של חג השבועות לקדשו בלימוד התורה כי גדול מכל יום טוב שני של שאר המועדים. וגם אסרו חג של שבועות, גדול מכל אסרו חג של שאר מועדים (עין בן איש חי במדבר ז).

 נב. מתפללים כמו יום טוב ראשון, וקוראים הלל שלם עם ברכה, ומוציאים שני ס"ת וקוראים בראשון חמישה עולים ובשני מפטיר. אם חל ביום חול מתחילים, "כל הבכור" (דברים יב), ואם חל בשבת (בחו"ל) מתחילים ב"עשר תעשר" וקורא המפטיר בפרשת פנחס כמו יום קודם ומפטירים "וה' בהיכל קדשו" (חבקוק ב) ואחר ההפטרה מתפללים מוסף וכו', כמו יום טוב ראשון.

 נג. תקנו חז"ל לקרוא "כל הבכור" ביום טוב אחרון של פסח שבועות וסוכות, כיוון שכתוב בו "ושמחת בחגך", "והיית אך שמח". "ושמחת בחגך" - ביום טוב ראשון. "והיית אך שמח" - ביום טוב אחרון.

 נד. אם בשבת (בחו"ל) העולה השביעי סיים בפסוק "ועשית את החקים האלה", ולא סיים לקרוא את עניין חג הסוכות, אם עדיין לא אמרו קדיש, יעלה עוד אחד לגמור את הפרשה. אמנם אם אמרו קדיש, אינו צריך לחזור (שערי אפרים שער ח סע' לא. ועיין תורת השלמים).

 נה. אם דילג פרשת "שבעה שבעות" שהיא חובת היום, צריך לחזור אף אם אמרו קדיש. יקראו מה שהחסירו, ויאמרו קדיש פעם נוספת. ואם המפטיר כבר עלה, יקראו קודם "שבעה שבעות" ואחר כך מפטיר. ואם נזכרו אחרי קריאת המפטיר לפני שברך ברכה אחרונה, יקרא המפטיר "שבעה שבעות" ואחר כך יברך ברכה אחרונה (שערי אפרים שם).

 נו. אם ביום ב' קראו ענין מתן תורה או פרשה מפרשיות פסח במקום "כל הבכור", חוזר וקורא "כל הבכור" (שערי אפרים שם).

 
נז. נוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג בכל שלש רגלים והוא אסרו חג ונוהגין שאין מתענין בו אפילו חתן וכלה ביום חופתן ולא יארצייט. ובתענית חלום יש מקילים ויש חשיבות מיוחדת לאסרו חג של שבועות (עיין שולחן ערוך תכט סע' ב. תצד סע' ג. כף החיים תצד ס"ק מז ומשנ"ב ס"ק ז).

 נח. יש מקומות שנהגו הנשים לא לעשות מלאכה ביום אסרו חג, ובאותם מקומות אין לעשות מלאכה כמו כל דבר מותר שנהגו בו איסור (שם ושם).

 נט. אם עברו שבעה ימים מעת לעת מזמן המולד מברכים ברכת הלבנה (עיין לעיל על מנהגי אשכנז בבברכת הלבנה).