ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

רבו, ופירקו אחד את השני...

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מאמרים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

חשוון תשע"ט

רבו, ופירקו אחד את השני...


נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

רבי מאיר שפירא מלובלין, (שיום ההילולא שלו חל ב- ז' חשוון), היה איש אשכולות נדיר, ששילב באופן מפליא - גדלות עצומה בתורה ומלחין ובעל תפילה אדיר, יזמות תורנית מעשית ומנהיגות פוליטית. רבי מאיר נודע כראש ישיבת 'חכמי לובלין', ושמו לדורות הונצח כמחולל רעיון לימוד 'הדף היומי'.
מספרים עליו, שבילדותו שלחה אותו אימו לעיר אחרת ללמוד שם תורה. כמנהג אותם ימים, נסיעה כזו הייתה לתקופה ארוכה, שבה נפרדו לומדי התורה מבני משפחותיהם, ואימו הקריבה את רגשותיה האימהיים הטבעיים על מזבח לימוד התורה הקדושה.
בהתרגשות רבה, הכינה לו אימו תיק מסע גדול, וליוותה אותו בבוקר לתחנת העגלות. המתינו הבן ואימו לעגלה שתיקח אותו למחוז חפצו, אך זו בוששה לבוא. כך המתינו כל היום, עד שלעת ערב הבינו שהעגלה לא תגיע באותו יום. בפחי נפש, שבו השניים לביתם.
והנה, פרצה האם בבכי. ניגש מאיר הקטן לאימו וביקש לנחמה – 'אמא, אל תבכי, בעזרת ה' מחר תגיע העגלה ואסע ללמוד תורה'. אך אימו מיאנה להינחם, והשיבה לו משפט עמוק, שחדר לליבו, וליווה אותו מאז בכל תחנות חייו – "בני, כל יום שעובר ללא לימוד התורה הוא בבחינת אבידה שאינה חוזרת לעולם".
(כעת, לא מצאתי את מקור הסיפור. אך מצאתי, שמספרים שאימו אמרה לו משפט זה פעמים רבות).
משפט זה הפך לרבי מאיר למוטו ולדרך חיים, והוא מהווה היסוד ללימוד 'הדף היומי'. מעלתו של הדף היומי, ושאר הלימודים היומיים שבאו בעקבותיו, (כגון – משנה, תנ"ך, רמב"ם יומיים וכדומה), שהלימוד נעשה בקביעות, ובכל יום לומדים תורה. כל מי שניסה פעם לאמץ את אחד מהלימודים היומיים, יודע שאם מפסיקים אותו לכמה ימים, הרי שבמהירות נוצר פער הולך וגדל, שקשה אחר כך להדביקו, ועיקר העניין פשוט להתמיד בלימוד מידי יום.
התכונות המרכזיות, הנדרשות ללומד הן – עקביות וסדר. לעיתים, יש אנשים עם כוחות גדולים, שלומדים תורה שעות ארוכות בחיות והתלהבות, אך לאחר אותם שעות, באות גם שעות של ירידה ובטלה. יש גם אנשים, שלומדים בצורה לא מסודרת, 'בהתקפות', פעם לומדים נושא אחד ואחר כך נושא אחר. לעומתם, מעלתם של הלומדים היומיים היא בעקביות ובסדר, וכך במסגרת לימודם הם מתקדמים אט אט להישג העצום של סיום הש"ס, ש"ס משנה ועוד. אצלם – פרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול.
אם נתבונן, הרי שתכונות אלו הן התכונות שהנחיל נח לעולם. האנשים בתקופה שלפני המבול היו אנשים עם כוחות גדולים – חיו שנים רבות, 'נפילים' – ענקים בעלי קומה. כוחות אלו קשה לנתבם לגבולות וסדר, ולכן הם פרצו את הגבולות – גילוי עריות, גזל, התערבו מין בשאינו מינו ועוד.
כעונש על פריצת הגבולות, נהג בהם הקב"ה 'מידה כנגד מידה' ופרץ את הגבולות. המים פרצו את גבולם ושטפו את העולם. הכל התערב והתבלבל – 'מבול – שבלבל את הכול'. סדרי היממה – יום ולילה, ועונות השנה – קיץ וחורף שבתו. כך למד האדם בדרך הקשה, שעולם מלא בכוחות בלי גבול, לא יכול להתקיים.
הפתרון מצוי אצל נוח. נוח בונה תיבה ומציל את האנושות. בתיבה כולם מסודרים ומתוחמים בתאים קטנים, ומתחנכים לסדר ודקדוק. נוח גם מקפיד בעקביות על שעות ההאכלה של בעלי חיים, ונותן להם את מזונם בזמנו. ובאמת, מספר המדרש, שכשחרג פעם נח ממנהגו, ואיחר לספק את האוכל לאריה, הכהו האריה ופצעו.
זו הסיבה, שכשהקב"ה הבטיח לדורות עולם, שלא יהיה עוד מבול לשחת הארץ, הוא נתן את הקשת כאות ברית וסימן על העניין (ט, יא – יז). כולנו יודעים, שהקשת באה בזמן שהשמש והגשם משמשים בשמיים בערבוביה. בדרך כלל, הגשם והשמש הם שני כוחות (כביכול) מנוגדים, המופיעים בשמיים בזמנים שונים. זה מחמם וזה מקרר, זה מרטיב וזה מייבש.
כאשר שניהם מופיעים בצוותא, הרי יש בכך חזרה לדורות שגרמו למבול. השמש והגשם הם שני כוחות עוצמתיים, המהווים יסוד החיים בעולם. כששניהם מתערבבים זה בזה, הרי שהאיזון בעולם מופר, וכוחות החיים החזקים פולשים זה לתחומו של זה. זה ממש החטא של דור המבול.
התשובה לכך היא הקשת. הקשת נוצרת בעקבות אלומת האור, הנשברת בטיפות המים, ונפרשת למגוון צבעים המסודרים זה לצד זה. נמצא, שמול הערבוב והבלבול, הקשת מפרקת לגורמים את אלומת האור, ומסדרת את החלקים הקטנים בעקביות. בדיוק, התכונות המהוות פתרון לחטאים שהובילו למבול, סדר ועקביות.
תכונות חשובות אלו הן, כמובן, תכונות שחשוב שכל אחד ואחת מאיתנו נאמץ במגוון תחומים בחיינו!
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il