מהי חלוקת הזמן הרצויה בין העזרה בבית ובין לימוד התורה בימי "בין הזמנים"?

עכשיו כשיוצאים הביתה ל"בין הזמנים", כל אחד הוא שליח להעברת המסרים שלנו. ודרך ההעברה המרכזית והעיקרית היא הדוגמא האישית. כאשר ההורים, האחים והאחיות, שכל החברה תראה שהתורה עשתה לבחור הזה משהו טוב, שהוא השתנה ושהוא השתפר. זה גם מה שאמרו חז"ל בסוף מסכת יומא - "היכי דמי קידוש ה'?" שרואים בן תורה שמעשיו מתוקנים, וכולם משבחים ומהללים אותו, ואומרים מה נאים מעשיו, ושואלים היכן למד? מי היו רבותיו? מי האנשים שגרמו שהוא יתעלה כל-כך? וזהו הגדר של קידוש ה'. כמובן שצריך גם לקבוע עיתים לתורה, ולקבוע סדר קבוע של לימוד תורה גם בימי בין הזמנים, זה הרי המקצוע הכי טוב, "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף". מקבלים על זה הרבה כסף כל חודש, חשבון שמור בבנק. אפשר לקבל בעולם הזה מלגות, אבל הקרן קיימת, זה שמור כפיקדון. זהו החסכון הכי מוצלח היום. יש מספיק זמן גם לעזור להורים וגם ללמוד תורה. וכמו שאביי עסק גם בגמילות חסדים וגם בלימוד תורה, כך גם כל בחור ישתדל ב"בין הזמנים" לעזור בביתו וגם לשמור על סדר לימוד יומי קבוע. כמובן ללא מריבות וויכוחים עם ההורים. חשוב גם להקפיד לקום בזמן לתפילת שחרית. למרות שיש מקומות שבהם יש מנינים מאוחרים, בכל זאת צריך להקפיד להתפלל בזמן. וצריך לזכור שהאנשים האחרים קמים בזמן לעבודה ואם הם רואים בחור ישיבה שלא קם בזמן הם לא מבינים מה קורה פה... ואני זוכר שספרו בישיבת מרכז הרב, שהרב יעקב כלאב ז"ל היה עומד בפתח בית המדרש והיה גוער על הבחורים שאחרו להגיע לסדר בוקר: "אני ראיתי אנשים שקמים לעבודה כבר בשש וחצי בבוקר". וכך גם צריך לזכור ב"בין הזמנים". אמנם, לא חייבים לקום בחמש בבוקר אבל לא לאחר יותר מדי.